הופיעה באמצע הלילה ודפקה לי בדלת

woman in window by Alastair McNaughton 1983

 

 

 

גרתי בערים שונות, בבתים רבים, אך הבית השכור ברחוב הגדרות 40 היה המקסים מכולם. חלקת דשא ענקית בחזית, פרדס מאחור. לילה אחד שמעתי שריקות סמוכות לחלוני. הבטתי החוצה ועיניים בוערות של שתי תנשמות לבנות הבהיקו מולי. החתולים היו דולקים זה אחר זה בחצר. ריח הפריחה היה משכר. לפעמים הייתי מנגן כל הלילה, עם חברים, ועל הדשא היינו משחקים כדורגל. הבית היה ישן, ספון עץ עם מדפים כבדים בסלון וחלונות מקושתים. הרצפה היתה עקומה, פשוטה ועליה פרשנו שטיחים ועורכים מרתונים של הקרנות וידיאו. לפי במאים או שחקנים. לילה של ברגמן. לילה של פליני. לילה של קן ראסל. לילה של אל פצ'ינו. רואים ברצף סרט ועוד סרט ועוד אחד, עד שלוש בבוקר. דלת חדרי פנתה אל הפרדס. כשירד גשם, פתחתי אותה כדי לראות מים ניגרים על התפוזים והאשכוליות, צליל הטיפטוף נמסך בצלילי התקליט המסתובב.

 

ואז קרה המקרה שיתואר להלן.

 

היה יום שישי, ליל שבת בסוף דצמבר 1983. שבוע קודם לכן מלאו לי 20 שנה. הייתי בצבא, אבל היה חורף, ולילה, ושבת שלמה השתרעה לפני. פתחתי את הדלת החוצה, כדי לתת לאויר הצונן והרטוב להיכנס פנימה, ושמעתי את אומדון של מייק אולדפילד. היה קר. התכרבלתי מתחת לשמיכה. השעה היתה שתיים אחר חצות.

 

ומישהי עמדה בדלת ונקשה עליה. הזדקפתי בהפתעה במיטה. היתה זו בחורה צעירה, נאה מאוד, לבושה היטב, בנעלי עקב. "שמעתי את המוזיקה..", היא אמרה בחיוך ביישני. "אז נמשכתי לכאן, בעקבות הצלילים".

בואי, את יכולה להיכנס…

"אתה בטוח?"

כמובן. בטח! שבי.

 

היא ישבה על כורסת הקש המרופדת. הצד הראשון של אומדון הסתיים. הפכתי את התקליט.

זה הצד השני, אמרתי לה.

"תודה. אני אקשיב".

את רוצה לשתות משהו?

"נורא מאוחר, אני לא רוצה להטריח אותך, גם ככה התפרצתי לכאן בחוצפה…"

לא, זאת לא חוצפה. זה בסדר. באמת. לא ישנתי. את יודעת..אני שומע הרבה מוזיקה בלילות…

"אני יודעת, כבר כמה לילות שאני שומעת מהבית הזה צלילים יפים".

איפה את גרה?

"אני הבת של בר-שני, השכן שלכם שליד הפרדס. אני לא גרה בארץ, אבל עכשיו אני אצל אבא שלי לשבועיים".

 

בישלתי תה ארל גריי בקנקן ומזגתי לכוסות שקופות וגדולות. הנחתי על המגש גם פרוסת עוגה מהמטבח. ההורים שלי היו שקועים בשינה עמוקה. גם אחותי הקטנה. חזרתי לחדר עם המגש. היא שתתה לאט ואכלה בעדינות, באצבעות צחורות, את העוגה הביתית. שתקתי עד שאולדפילד סיים את היצירה וקינח ב"על גבו של סוס" היפה, עם מקהלת הילדים. התקליט נגמר. השתררה שתיקה.

איך קוראים לך?

עלמה. ולך?

בועז.

"אולי תשים עוד משהו?"

בסגנון הזה?

"מה שבא לך. משהו שאני לא מכירה".

מכירה את רלף טאונר?

"לא…אבל אני אשמח להכיר".

 

שמתי את בלו סאן. היא עצמה עיניים בהנאה. לקחתי את השמיכה וכיסיתי אותה. "תודה", היא לחשה, "איכפת לך אם אני ארדם עם המוזיקה הנהדרת הזאת?"

זה ממש בסדר, עלמה. את יכולה להירדם. תרגישי נוח.

 

 

הסתכלתי עליה, כשישנה. פנים שלוות, מטופחות, יפות. הפכתי את התקליט לצד השני. הצלילים התפתלו בחלל החדר כמו זהרורי קסם. היא פקחה את עיניה, הביטה בי וניסתה להבין היכן היא נמצאת. ואז נזכרה, וחייכה. "כל כך יפה", מלמלה, "כל כך יפה הלילה הזה".

 

אני יודע שזה נשמע משונה, אבל יש לי הרגשה שאני מכיר אותך. אני לא מצליח לזכור מאיפה. אני לא יודע.

"אני יודעת", היא אמרה, ורכנה אלי, והביטה לתוך עיניי.

מה את יודעת?

"מאיפה אתה מכיר אותי".

מאיפה?

"זוכר סדרה שקראו לה דן ועדנה?"

כמובן. איזו שאלה. גדלנו על זה.

"אז אני עדנה".

 

פסים צבעוניים דקים התבהרו בשמיים העגומים. בוקר דצמבר חורפי. שקעתי אל תוך חמימות חולפת. התעוררתי בצהריים. על המכסה השקוף של הפטיפון היה פתק דו-לשוני.

 

תודה, בועז.

Thank you, Boaz

 

עלמה בר-שני

 

Dan and Edna 1970 הטלויזיה הלימודית
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה לוי  On 01/26/2008 at 16:49

    אתה רוצה לומר שהיא הגיעה אליך בגודל מלא, או רק 21 אינץ בשחור לבן?
    ומה הלאה?
    אם עדנה קיימת, האם יש סיכוי לפגוש ככה ברחוב את שריף גודמן, מיסטר קאשטן ומיס דינג דונג?

  • בועז  On 01/26/2008 at 16:51

    לגמרי

    אישה צעירה ומקסימה מאוד.

  • שי טוחנר  On 01/26/2008 at 17:29

    כמה יפה כתבת

    ובעיקר אהבתי את הסוף

    שי

  • בזנ"ט  On 01/26/2008 at 17:43

    מרגש

  • אסתי  On 01/26/2008 at 18:36

    לשעות האחרונות של מוצאי שבת גשום וחורפי.

  • דפנה לוי  On 01/26/2008 at 18:38

    והולכת לשים בפול ווליום מוזיקה אלקטרונית, בתקווה שבדלת שלי ידפוק ויליאם שאטנר. אני אגיד לו – אתה נורא מוכר לי- והוא יגיד, פעם הייתה לי ספינת חלל משלי, ויכולתי לתת לך את הכוכבים. היום אני קשיש. ואני אגיד – חיבוק, אני אסתפק בחיבוק.

  • מרתפיש  On 01/26/2008 at 19:15

    כמה הייתי מאוהב בה כילד…

  • שרון רז  On 01/26/2008 at 20:47

    וואהו, תעתוע, תעתועים, לאורך כל הפוסט וגם בכלל, זה נראה כמעט לא אמיתי, אמביגיואוס, לילה, צל, אישה, רוח רפאים, צלילים, שינה, עירות, אמת , שקר, חלום, מציאות, לא ייאמן
    אם זה היה היום, היית יכול לשים דיסק או קבצים ולא היית צריך להחליף צדדים כל הזמן עם הוינילים…

  • ימימה  On 01/26/2008 at 22:44

    וגם אני הלכתי פעם לראות מה זה המוסיקה הזו אצל השכן. היה לי שכן כזה שניגן בשעות בלתי קונבנציונליות בעליל בסקסופון ג'ז. וזה היה נורא יפה. אז פעם דפקתי לו על הדלת בטיעון המגוחך שזה מפריע, רק כדי לראות מי הוא.

    למרבה השמחה הוא לא הפסיק לנגן. אבל שום דבר מעניין אין לי לספר מעבר לכך.

  • ימימה  On 01/26/2008 at 22:46

    היה אמור להיות "שניגן ג'ז בסקסופון בשעות בלתי…"

  • טובה  On 01/26/2008 at 23:25

    ותודה, השלמתי בור בהשכלה שלי והכרתי בזכותך היום את "אומדון". יפהפה. גאוני.
    תודה.

  • Jack-In-Box  On 01/26/2008 at 23:28

    זה נראה כמו חלום. איזה יופי.
    תודה

  • אורי  On 01/27/2008 at 1:02

    פיוטי מאוד, אווירתי מאוד. יופי.

  • אודי שרבני  On 01/27/2008 at 5:43

    אז אתה במציאות ואני בדמיון…?

    http://www.notes.co.il/sharabani/27190.asp

  • E  On 01/27/2008 at 11:34

    מיי ניים איז אלמה. סליחה, עדנה:

    נראה לי שהילדה החולמנית-נאיבית שהיא נראתה אז נשארה איתה קצת גם בגיל 20, מה שאיפשר לה לא לחשוש להיכנס ב-2 בלילה לבית של שכנים זרים ולהירדם שם בלי חשש.

    אצל אדם שוב זה לא היה עובר בשקט.

  • רונה צורף  On 01/27/2008 at 11:42

    כששומעים את "אומדון" של אולדפילד באמצע הלילה, אין פלא שבחורות עדינות ושבריריות כמו אלמה יכנסו אליך דרך החלון, כמעט כמו פיטר פן.

    אלמה תשאר בנצחיותה הילדותית והמתוקה כדבש, המעשה שלה רווי האומץ ראוי לשבח

    גם אני הייתי כמוה – ניכנסתי חופשי לבתים מנגנים בלילות וכך יצרתי בעצם את כל החברים שלי, שאיתם הייתי מנגנת במדרחוב בירושלים (כשהוא עוד היה קטן ואינטימי), ואז היינו מתחממים בריצה הישר אל "בית התה" ביואל סלומון, להתחמם עם כמה קומקומי-תה בריחות משכרים – מבזבזים את עמלינו ליופי, לטוהר, לתמימות המבורכת.

    תודה על פוסט יפהפה.

  • העבה  On 01/27/2008 at 13:09

    יש בנו המון געגועים לתקופה ההיא של חיינו. נורא קל להבין למה: אין מחויבויות,
    לא כספיות ולא רגשיות.

    חיינו את הרגע. לא חשבנו על העתיד. ליתר דיוק, היתה לנו
    הפריוילגיה העצומה של "לא חייבים לחשוב על העתיד". העתיד שלנו היה לכל היותר
    הנסיעה הבאה לחו"ל או לימודים או קשר חדש.

    לא היה לנו מספיק כסף, אבל בחייאת
    רבאק, כמה קשה צריך לעבוד בשביל לממן שוקו ועוגה בבית קפה, או לסגור אובר דראפט
    שנובע מביקורים תכופים מידי בסינמטק ורכישת תקליטים?

    חגגנו, מבלי צורך לשלם את
    החשבון, עדיין מוגנים בבית הורינו, שעדיין היו בריאים ובמלא כוחם, שניה אחת
    לפני שהתחלנו לפסוע לתוך חיים של מבוגרים. וכמו שארבעת משוררי האגם כבר אמרו,
    הרגע היפה מכל הוא השניה שלפני.

    אבל, אנחנו חייבים להיצמד לכאן ועכשיו, לא משנה כמה קשה או מסובך הוא, כי הוא
    החלק האמיתי באמת של חיינו. כל השאר אשליה והזיה.

    לכל שלב בחיים תפקיד. לכל שלב בחיים יש את היופי והחכמה שלו. גם לשלב הזה של
    חיינו יש את היופי, החכמה והתפקיד שלו. אם נגררים לעבר, ניתן בקלות לאבד את
    השיעור הקשור בשלב הנוכחי.

    ואז, אחרי עשר שנים, כשמסתכלים לאחור, יש תחושה של
    פספוס

  • נ  On 01/27/2008 at 13:46

    התמונה הראשונה (הנערה בחלון) יפה מדי כדי להישאר ללא קרדיט.

  • עמיחי  On 01/27/2008 at 15:04

    סדרת מופת דן ועדנה
    חכה שתשמע את הסיפור שלי עם דנה מרגע עם דודלי
    אבל זה לא לנוטב

  • טלי  On 02/02/2008 at 0:52

    קסום ויפה.

    חשבתי שהסוף יהיה שחייתם יחד באושר ועושר, אבל אגדות מהחיים כנראה לא נגמרות כמו אגדות מהספרים…

  • עמיחי  On 02/02/2008 at 20:53

    חזק מאד. כמה פעמים שרציתי להכנס לאנשים הבייתה והתביישתי… ואולי פעם אחת מישהו יכנס אלי.. (לא כ"כ הגיוני עם המיקום הגיאוגרפי שלי…..)
    יפיפה

    היי מה זה? מי זה העמיחי המתחזה הזה?

  • אורי בר  On 02/23/2008 at 16:06

    נשמע כמו יופי של תסריט לסרט קצר

  • הפעם זה סוד  On 03/06/2008 at 22:36

    לא בסטייל כמו כאן.
    בתיכון קרא לי מלמטה בחור ששמע קינג דיאמונד מחלון החדר שלי ואמר משהו כמו- לא מאמין שבחורה שומעת את זה, באל לך לרדת למטה להעביר סיגריה? אח, הרומנטיקה של דור הרוקסן.

  • פיקי  On 07/20/2008 at 1:52

    הייתי מת לראות תמונה עדכנית שלה(עלמה)…

    יש אתר עם תמונה עדכנית שלה?

  • בועז  On 07/20/2008 at 10:31

    גם אני הייתי מת לראות תמונה עדכנית שלה.

  • llaliiblue  On 09/06/2012 at 14:48

    רק לך זה קורה ! לילה של קסם, להיותה מוכרת אין אפילו קשר לזה. וואו..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: