בתי הקולנוע של חולון. שנות השבעים, הצגה יומית

 כל צילומי בתי הקולנוע: שרון רז, מתוך הפרויקט "ארכיטקטורה נעלמת"

כאן ראיתי את הופעת הרוק הראשונה בחיי. להקת כוורת, 1975. קולנוע "רינה", חולון.  ישבתי ובהיתי ביוני רכטר על הפנדר רודס ושרתי את כל המילים עם אפרים שמיר וגידי גוב. היו גם מערכונים בין השירים. הופעת הרוק הראשונה בחיי היתה סוג של חיבור בין הגשש החיוור לאחים אולמן.

 

להקת כוורת 1975

 

אבל שם גם ראיתי את סרט המלחמה הראשון ("הגשר על הנהר קוואי") ואת סרט המתיחות הראשון (לא זוכר את שמו; אבל זוכר שצחקתי כל כך שכאבה לי הבטן מאוד). רינה היה היכל קולנוע ענקי. להיטים כמו "הבלונדיני עם הנעל השחורה" משכו אליו אלפי אנשים בשבוע.

 

 

קולנוע "ארמון", בין חנות הספורט וחנות הממתקים. לא רחוק מ"הזקנה", מוכרת התקליטים

 

ארמון. מצד אחד שלו היתה חנות ממתקים (חלביצה! מסטיק ליקריש! ופל גבעות!) ומצד שני חנות ספורט עם כדורי רגל אנגליים לבנים, "חוקיים".  לא רחוק שם היתה חנות התקליטים המפורסמת של "הזקנה".

ארמון היה ממלכת סרטי הילדים. לא מין ולא אלימות. לא טראש ולא קאלט. רק סרטי הילדים והנעורים: פינוקיו. הגנב מבגדד. סינבד המלח.  צלילי המוסיקה, הקוסם מארץ עוץ, המיטה המעופפת, הנה כי כן ארמון היה בלב העיר, הסאון וההמולה; היה בו מעין הדר ישן ובלוי, כיסאות קטיפה מרופדים ואורות קטנים המרצפים את המסדרון שלאורך המושבים.

 

 

קולנוע "מגדל". הפלאפל-עגלה המדהים בכניסה היה חלק בלתי נפרד מהחוויה הקולנועית

 

הסרטים ב"מגדל" היו בעיקר ישראלים מז'אנר הבורקס. צ'רלי וחצי; חגיגה בסנוקר, חמש מאות אלף שחור. אם אני זוכר נכון אפילו "גבעת חלפון אינה עונה" הוקרן שם.  המיקום המושלם שלו – בין האצטדיון של הפועל חולון והספריה לבין גן הרצל – הפך את מגדל לקולנוע נחשק במיוחד בעיקר שחלק מהחוויה הקולנועית היה כרוך במנה וחצי ואפילו שתי מנות פלאפל עגלה – כדורים זהובים-שחמחמים שנתחבו במהירות מסחררת לתוך לועה של פיתה בשרנית ענקית.

 

קולנוע "רון", שכונת ג'סי כהן, חולון

ובחזרה לשכונה. ה-מרכז ה-מסחרי עם מוריס הקלפן והחלפן (שנורה למוות בכניסה לקולנוע ערב חם אחד בשנת1974), עם אשר העופן (מוכר העופות, בלשונה של אמא שלי) ויוסף המכוליסט (המכולת הקלאסית, גבר ואישה, הוא עם עיפרון מאחורי האוזן והיא שמנה עם סינור, מדברים בשפה שאני לא מבין (פולנית, מן הסתם), ופותחים פנקס כתום של "דפרון" כדי לרשום "בהקפה", עם חנות מכשירי הכתיבה של מחלוף בוסקילה, שם קונים "שנות טובות", "אצבעוני", "דבר לילדים" או "להיטון עולם הקולנוע", והיה את הקולנוע עצמו. קולנוע "רון".

חווית הצפיה בסרט ב"רון" היתה יוצאת דופן. כיסאות עץ מתקפלים, מאות אנשים עם צלחות פלסטיק על הברכיים, בתוכן גרעינים ופיסטוקים, מפצחים ברעש ובהנאה ויורקים את הקליפות על הרצפה, בקבוקי קריסטל ושוופס מתגלגלים במורד בידי הפושטקים המבקשים להוסיף מעט אקשן למתרחש על הבד; מאווררי תקרה תעשייתיים מסתובבים מעל, בעצלתיים, וכולם מעשנים טיים או אסקוט או פריד, ענני עשן מיתמרים ועל המסך קינג קונג מכסח את גודזילה, כוכב הקופים מתגלה ככדור הארץ שאחרי הפצצה האטומית, והבחורה העיוורת בסרט התורכי זוכה למאור עיניה וגם לחתן וכולם מוחאים כפיים, או שהיא דווקא מתה בסרט ההודי, ואהובה שר לה על הקבר שיר עצוב, וכולם עצובים, והנשים מסביב עצובות ומוחות דמעות רבות בממחטות בד רקומות.

קולנוע "רון" היה הראשון שנפל חלל. בינואר 1980 הוא נסגר.

 

ולסיום: שימו לב לשמות. לא "פלאנט" ולא "סינמה סיטי" אלא רינה. גיל. רון. ארמון. מגדל.  שמות שמחים. צוהלים. ובעיקר: עבריים. כולם סגורים. מכולם נותר רק השלט התלוי על קיר הבנין, כמזכרת מוזרה, קדמונית, לעידן שעבר וחלף מן העולם.

 

עוד קריאה:

המלח שחזר מן הים והילדה מהבית במורד הסמטה – סרטי האימה והטראש של שנות השבעים

מיכל בן ארי יוצאת למסע פרידה מהקולנוע השכונתי – הצגה אחרונה, YNET

נטוש – שרון רז: בתי קולנוע ותיקים, אזור המרכז

סוף הסרטים – דוד שליט

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נעמי  On 01/22/2008 at 11:56

    תודה על רענון הזכרונות הנפלאים האלו, כל מילה נכונה ומרגשת, האם באמת היינו תמימים כל כך, או שסתם הימים היו אחרים?

  • בועז  On 01/22/2008 at 12:11

    לגבי שנות השבעים – מדובר בעולם שונה בתכלית. כמו חיים על המאדים

  • שי טוחנר  On 01/22/2008 at 12:37

    מזכיר לי את אמצע שנות השישים בירושלים…

    קולנוע רון, אורנע, אוריון, עדן, אדיסון, ימקא…

    בדיוק אותו סגנון

    סרט בוקר באוריון , טרזן מלך הקופים, 35 גרוש, מחיר שעלה מתי שהוא מ-25 גרוש, אבל כך נשאר עד מלחמת ששת הימים.

  • מרק  On 01/22/2008 at 13:06

    היי בועז

    הקולנוע שלי היה קרוב מאד אליך, קולנוע רמת יוסף עם הסרט של יום שישי בצהרים , והסרטים …
    האהבות הראשונות הגיבורים הראשונים והכוכבות כולן משם וכולם בזכות אותו קולנוע עם כסאות העץ המתקפלים והצחוק המתגלגל באולם , צחוק שלא קיים היום בסרטים של אבות וילדים שצוחקים מהשמן והרזה וצרלי צפלין ואבוט וקוסטלו והאחים מרקס שכולם כיכבו באותו מרכז עולמי שהיה יום השישי שלי
    אז תודה לך על שהזכרת לי שזה היה עולם שלם גם לרבים אחרים

  • מיכאל  On 01/22/2008 at 14:30

    צריך להחליף את שמות בתי הקולנוע של חולון לאלה של רמת גן, וכל השאר אותו דבר בדיוק אצלי..

  • דפנה לוי  On 01/22/2008 at 15:17

    ממש ליד הבית שלי ביפו, עמד עד לפני דקה וחצי מבנה נטוש וחרב למחצה של קולנוע ישן וזנוח. לא יודעת איך קראו לו. לא ראיתי בו סרטים ולא הכרתי אותו בימי תפארתו. אבל מהמרפסת יכולתי לראות את המסילות שעליהם היו מותקנים המסכים (הגג נעלם מזמן, ברור) את השורות שעוד הכילו פה ושם כסאות מכורסמים ורקובים. מבחוץ היו חלונות של קופת הכרטיסים, כמה קירות מתמוטטים וקיר אחד שלם עם ציור קיר נהדר.
    לאחרונה פינו את המבנה כדי לבנות עוד בית מגורים סתמי(ובטח יקר) והרסו גם את הקיר, עם הציור, שאיש לא חשב לשמר.
    מישהו יודע פרטים על הקולנוע הזה?

  • הירושלמית  On 01/22/2008 at 15:42

    זה פשוט כל כך עצוב, עולם הולך ונעלם, כל מה שטוב, מתפוגג. נמוג. כל הענין הזה, שהקולנוע השכונתי מת, זה כל כך נורא בעיני. רק קומפלקסים בתוך קניונים

    כמו הגסיסה של חנויות התקליטים.זהו זה. כמעט ואין ועוד שנתיים לא יהיו בכלל

    כמו הגוויעה של חנויות הספרים העצמאיות.
    הכל סטימצקי. וצומת ספרים. אותו דבר. שטאנץ

    ובתי הקפה הקטנים, הפשוטים. הכל רשתות.

  • musa g  On 01/22/2008 at 16:23

    היטב כתבת. לא רוצה לקלקל את החגיגה, אבל בחיי שלא יזיק למהול את הנוסטלגיה ב(עוד) קצת מבט מפוכח ואירוני, ולהזכיר שהסרטים דאז היו, איך לומר, אפעס די מטופשים. ושכמות הסרטים שהוצגו אז בשנה היתה מועטה והמבחר דל. רוצה לומר, לא הכל שחור היום…
    והבהרה מאד לא חשובה – איני רוצה שמי מהקוראים ישגה בלשונו – את שמו של קולנוע מגדל נהגנו לבטא בהטעמה על ההברה הראשונה (כמו רינה, אני תמיד שוכח אם זה מילעל או מילרע…). זה היה סימן הכר מובהק של חולוני אמיתי

  • אביבה  On 01/22/2008 at 16:35

    אלה גם נופי ילדותי (ב"רון" לא הייתי מעולם, אבל את כל השאר היכרתי כמו בית של דודים אהובים, וחולון היתה אז שכונה קטנה ונעימה). הסרט האחרון שראיתי ב"רינה" היה גאנדי, כמדומני.

    סרט המתיחות הראשון ששכחת את שמו – אולי "אנשים מצחיקים"? כל מה שיהודה ברקן עשה אחרי כן היה חיקוי שלו כמובן. היו שם גאגים כמו לקבל מישהו לעבודה על פס נע של ביצים למיון, ולהריץ לו את הביצים במהירות בלתי אפשרית עד שכולן נופלות ונשברות על הרצפה.

  • אביבה  On 01/22/2008 at 16:37

    אולי הסרט הזה?

    http://www.uk.imdb.com/title/tt0076061/

    לפניו ראינו את "אנשים יפים", שהיה סרט טבע שערכו אותו כסדרת מערכונים.

  • מיכאל  On 01/22/2008 at 19:40

    http://www.third-ear.com/p_prod.aspx?id=5639
    וזה היה שיר הנושא שלו, ששר אריאל זילבר:
    http://mp3music.co.il/lyrics/6932.html

  • עמית  On 01/22/2008 at 19:57

    זכרון ראשון:הלכנו עם אמא לקולנע רינה והבאנו סנדביצ'ים מהבית.
    זכרון שני:אחרי צפייה באחד מסרטי "ברוס לי" הולך את כל סוקולוב בתנועות קראטה…

  • דוד שליט  On 01/22/2008 at 21:38

    לפני שבועיים ווינט, בדה מרקר יום שישי הקרוב ולמחרת במגזין ערוץ 2 יהיו אייטמים על בתי הקולנוע שהולכים ונעלמים. או שזה סתם עצב עונתי כזה.
    בועז, אצלנו בחיפה הנוסח היה 'גברתי, הזהרי בקומך, פן תיתפס שמלתך בכיסא'.

  • שרון רז  On 01/22/2008 at 21:49

    בועז- פוסט נהדר, בהמשך לשאר הנהדרים הללו של זכרונותיך שהם גם זכרונות של כולנו גם אם במקומות אחרים ובוריאציות אחרות
    הזיכרון שלך לפרטים חזק מאוד, כל הספרים, השמות והכל, ראוי לציון, מדהים
    סחתן על השימוש בתמונות ואני רק אחזיר חצי קרדיט על כך ששלוש מן התמונות המצולמות צולמו בסיור איתך בחולון, והודות להיכרותך את העיר

    מרק- מה זה קולנוע רמת יוסף? קיים עדיין? איפה?

    דפנה לוי- את שערוריה מהלכת, איך לא סיפרת לי על הקולנוע הזה ביפו, הרגת אותי, עכשיו אני אהיה מבואס שבוע מהפספוס הכואב הזה, טוב, כנראה לא היכרת, אז אנא, כל מבנה כזה או אחר מעניין שעומד נטוש ובסכנה על ראשו אנא דווחי לי, תודה מראש

    דוד- כן, קורה משהו, דיברו איתי שוב, משהו מתרחש, אולי זה בגלל פאר או דקל והרכישה שלו או גת, לא יודע, ייתכן שאלו יחצנים הקשורים פתאום לנדל"ן? תקשורת? משהו מוזר קורה, הם כמו עכברים פתאום "מגלים" שיש בתי קולנוע נטושים, מה קרה? כבר משנות השבעים הורסים אותם, לא מבין, ואולי זו המודעות שכן גדלה, אנחנו יודעים בזכות אלו אנשים

  • מאי  On 01/22/2008 at 22:14

    איפה שהגן הקטן מחבר בין הקולנוע לסנהדרין, שם אני גרה, היום, לא לתקופה ארוכה, כי מפחיד שם.

  • האישה שעלכף היד האחת  On 01/22/2008 at 22:25

    ושכחת את יצחק הכרטיסן (-: זה שהיה בודק את הכרטיסים בכניסה של קולנוע רינה.. אבל הכי אהבתי את התמונות. בכניסה לקולנוע הייתה וויטרינה (-: ארוכה, לכל אורך הקיר.. ומאחורי הוויטרינה היו תמונות של קטעים מתוך הסרט, תמיד שהיינו עוברים ליד קולנוע רינה היינו עוברים שם והולכים לכל אורך הקיר ומסתכלים על התמונות..
    כשאני מבקרת בחולון וכשאני עוברת ליד קולנוע רינה אז אני מפנטזת שבכסף שארוויח בלוטו בשבוע הבא, אני פותחת מחדש את קולנוע רינה ואני לא משנה כלום! עם הכסאות מעץ! ואני מעסיקה שם כרטיסן שקוראים לו יצחק ושיש לו קרחת וכרס קטנה עם מבטא פולני ואיש זקן עם שיער לבן שמוכר שיערות סבתא וצועק: סוכר! סוכר! ואחרי הסרט כולם ילכו לאכול מנה פלאפל אצל נוני עם מיץ ענבים (-:

  • דפנה לוי  On 01/23/2008 at 5:03

    אכן לא הכרתי אותך, ויכולתי רק להתבונן במבנה בעצב – ואגב, הוא עמד שם שנים נטוש, ויום אחד גולח. ללא אתרעה לציבור. לפחות לא כזו שאני ראיתי.
    אני יכולה לנחם אותך חלקית, בכך שיש לי כמה תצלומים ממנו. אחפש בדיסק הגיבוי שלי ואשלח לך. זה ייקח כמה ימים אבל זה בטוח שם.

    ופנייה לציבור – האם מישהו יודע או מכיר או שמע או זוכר איך קראו לקולנוע ההוא ביפו – ברחוב יהודה מרגוזה – בדרך לשוק הפשפשים?

  • שרון רז  On 01/23/2008 at 7:22

    אוקיי, דפנה, נרגעתי חלקית
    אם זה מבנה שהיה בפינת יהודה מרגוזה ורחוב קטן ששכחתי את שמו, ממש בניין אחרי הגלידה אז צילמתי אותו בעצמי פעם או פעמיים , לא ידעתי בוודאות שהוא בית קולנוע אך חשדתי שהוא היה כזה או משהו דומה לזה, לצערי לא הצלחתי להיכנס אז וזה חבל לפי הכיסאות שאת מתארת, חבל
    אני יכול לברר איך קראו לבית הקולנוע הזה, אם דוד שליט יקרא את זה הוא יידע לענות, בכל אופן הכניסה שלו היתה יפה מאוד, חבל שפספסתי את פנים האולם או שרידיו, אשמח מאוד לצילומים ממך, תודה רבה

  • דוד שליט  On 01/23/2008 at 10:05

    ככל הנראה אתם מדברים על קולנוע אילת, פינת מרגוזה ודרור. כמו רוב הקולנועים ביפו, אילת הקרין את סרטי ת"א בסיבוב שני (לפעמים אפילו ספרו שבועות בהמשכיות), ובעיקר אקשן. הקולנוע פעל בין השנים 1954-1970. בטח ותיקי גל"צ מהתחנה הסמוכה, ראו שם סרטים. אני הספקתי לבקר שם, לא זוכר ציור קיר, אבל זה לבד, יחד עם הציורים בקיר פאר בחיפה, שאותם תיעדנו שרון ואני, צריך לעניין חוקרי אמנות. בצד הפינה שירדה לכיוון גל"צ היו מדרגות שהובילו לתא המסריט, ובצד אותו קיר, למעלה, אותיות הקולנוע שהחזיקו מעמד מספר שנים. בניין הקולנוע שימש במשך שנים ארוכות כבית מלאכה ליצרני רהיטים, וצד הבמה שפנה לרחוב היה נפתח מדי פעם, כדי להעלות חתיכות עץ. כמובן שהזכרון מתעתע, ויתכן שמדובר בכלל במפעל לאמבטיות. אפשרות נוספת היא שאני טועה בשם הקולנוע ומדובר בקולנוע גלרון, הקולנוע העברי היחיד הנוסף שהיה ביפו ולא תועד (היו צליל ונגה מולו בשדרות ירושלים, פלוס יפאור שהפך לאלהמברה, וגם קולנוע אביב, באזור הדמדומים של מנשיה, בנין נעלם נוסף שאולי אכתוב עליו בקרוב). מי שעשויה לעזור בנושא זו השחקנית ענת וקסמן, שאביה ניהל את קולנוע גלרון. נסיונותיי לתקשר אתה בעבר בנושא לא היו הצלחה מסחררת

  • הירושלמית  On 01/23/2008 at 10:11

    מה, בעצם, הרג את בתי הקולנוע השכונתיים? הרי זו המצאה נהדרת לקהילה, שיהיה לה בית קולנוע קטן, בשכונה, שבו כולם יכולים להתאסף ולראות סרט. זה עבד הרבה מאוד שנים. למה אין יותר?

  • drorko  On 01/23/2008 at 20:12

    חולון
    תאמת לא ידעתי שהיה קולנוע בגסי כהן
    ברינה ראיתי בפעם הראשונה את משינה בהופעה
    חולון זה גם גן הרצל , כיכר סטרומה
    גוליבר – רשת נקניקיות שניסגרה לאחר מספר חודשים
    צמרת (תוסס) נראה אותך אשכנזי שעובר שם באמצע הלילה
    בנק הפועלים ביום כיפור בלילה שם עישנתי גראס בפעם הראשונה
    והקירבה לת"א הנסיעות בקו אחד
    בקיצור חולון (

  • אביבה  On 01/23/2008 at 21:07

    ברור שהיה סרט כזה, וגם אותו ראינו בחולון. אני מתכוונת לסרט דובר אנגלית (קנדי? אמריקני?) שהוקרן לפניו, אולי שנה לפניו. מתיחות היו אז באופנה בעולם, מסתבר. יהודה ברקן לא המציא כלום (ואף העתיק קצת).

  • מירי  On 01/24/2008 at 9:54

    אורלי וסטודיו שהיו אורוות סוסים שהפכו לבתי קולנוע קטנים. אפשר היה לברוח מבי"ס להצגה יומית.
    קולנוע נגה הענק, שביט המאוחר והמפואר (מסך מתרומם, שבעת פלאי עולם).
    קולנוע הדר, בכיכר נוח, וברמת גן היו לילי, אורדע.
    שנות ילדותנו.
    היום – 7 בתי קולנוע בקניון גבעתיים שנושאים את שמות בתי הקולנוע הישנים.

  • מיכאל  On 01/24/2008 at 10:28

    ואם את קצת יותר מבוגרת, אז גם את קולנוע "קסם", ו"גלאור"

    וגם בר"ג, כמו בחולון, כל בתי הקולנוע נשאו שמות ישראלים.

  • E  On 01/24/2008 at 14:26

    אני מסתכן בחשיפת זהותי המסתורית (עלק) – אבל אלה בדיוק אותם בתי הקולנוע עליהם גדלתי ובהם ביליתי.
    מרגש, במיוחד התמונות.

  • E  On 01/24/2008 at 14:35

    תגובה מאוחרת (קצת) יותר:

    קולנוע ארמון אלה גם חוברות הקומיקס של טקס שקניתי בכיכר ויצמן אצל "הררי", ואם שם לא היתה חוברת מסויימת היא בטח היתה אצל "רשל" שצמוד לקולנוע.

    במגדל ראיתי את סרט הערב הראשון שלי, "מונרייקר" של ג'יימס בונד ב-1979. ועוד הרבה סרטי אחה"צים של 16:30 לפני או אחרי לקיחת עוד "דנידין" ו"צ'יפופו" מהספרייה העירונית. לא זאת של מיטרני, אלא זאת מול העירייה ברחוב ההסתדרות.

    ברינה כנראה ראיתי את הסרט האחרון שלי שם, "שליחות קטלנית" (הראשון) ב-85, בדיוק ביום ההולדת 17.

    סבוי היה פאר היצירה הארכיטקטונית לעומת שאר בתי הקולנוע בחולון – מפואר ועם אטרקציית הכסאות המרופדים – משהו שמקביל לסינמה סיטי של היום.

    ברון ובגיל לא זכיתי לבקר אבל ההורים שלי תמיד סיפרו שאלה היו בתי הקולנוע שלהם.

  • עמית  On 01/25/2008 at 17:50

    זוכר את הזקן מ"רשל".כל ספרי הלימוד שלנו מ"רשל" וגם מ"אבי"

  • רוני  On 01/25/2008 at 21:05

    זרקת אותי בשניה לילדה השמנמנה שהולכת לבד לסרטים אחר הצהרים. חוזליטו ב"ארמון", "הרחק מן ההמון הסוער" בקולנוע "רינה", "בודדה באפילה" בקולנוע "סבוי", "דליה והמלחים" בקולנוע "מגדל"

    ל"רון" לא הגעתי, כי גרתי קרוב יותר ל"גיל" ושם, ב"גיל" מאוד מאוד מוקדם ראיתי את "חיקוי לחיים" שעד עכשיו אני פוחדת לצפות בו שוב ולהתאכזב מיררתי בבכי עד הבית…
    "הטוב הרע והמכוער" לפני הסקר ב"ארמון" או "מגדל" וגם אני ראיתי את להקת כוורת לראשונה ב"רינה" (וגם את הגשש החיור)

    אני כל כך מתגעגעת לתום הזה אבל לא לבדידות

    אגב, עד היום – ואני כבר לא שמנמנה ולא בודדה -עד היום אני אוהבת לצפות בסרטים לבד בקולנוע

  • מירי  On 01/30/2008 at 22:24

    את התקופה שהלכתי לבד לסרטים בסינמטק ת"א כשעוד היה בבניין מפעל הפיס. אח"כ בפומבדיתא. או אולי להיפך, קודם בפומבדיתא ואח"כ במפעל הפיס?
    על כל פנים, בדיוק נפרדתי מחבר וניהנתי מהחופש ללכת לבד לסרטים. יצחק לאור מכר שם כרטיסים.
    סרטים בלתי נשכחים כמו "לה ברבוז, אורפאו נגרו, השחף,
    היו ימים בתל אביב.

  • מה זה משנה  On 03/02/2009 at 17:35

    להקת כוורת היא משנת 1973

  • llaliiblue  On 09/06/2012 at 14:29

    אפילו מנת פלאפל אתה מיטיב לתאר. אל אלוהים.

  • אורי רגב  On 12/15/2012 at 17:32

    טעמי המוסיקלי כולל גם את אלטון גו׳ן.
    פעם אחרונה ראיתי אותו במלטה לפני שנתיים.
    העניין הוא לא ההופעה שהייתה פגז,אלא
    עם זה שהופיע אתו -איש הצללים וכלי ההקשה ריי קופר.ראיתי את שניהם גם בבניני האומה בשנת
    1979.הייתי בשנת קבע ולקחתי אתי מישהיא שמאד רציתי ואהבתי עם הפיאט המסמורטטת שהייתה
    לי,לא היה מאושר ממני שהצלחנו להגיע בזמן לבניני האומה.בסוף היא העדיפה מישהו אחר על פניי….
    האיש הזה ,ריי קופר ,היה ועדיין חובט רציני בכלי ההקשה ,אך משום מה הוא מתמוסס בין דפי היסטורית הרוק .
    אני תוהה אולי אתה,אנציקלופדיה שכמוך יודע משהו על האיש המוזר ,המצחיק והמוכשר הזה?!

    • אורי רגב  On 12/15/2012 at 17:41

      קראתי בשקיקה חוברות רכות כריכה של ביל קרטר, היה גם איזה רינגו וכמובן מצ'יסטה ואיך שקינאתי למוות בפטריק קים

      בקיצור חברים-אני עושה ספירת מלאי ומגלה שאני ממש לא ילד. למזלי הראש שלי דוחה בשאט נפש את לוח השנה. 

    • בועז כהן  On 12/15/2012 at 17:45

      לאחרונה ריי קופר חגג יום הולדת 70 ויצא לסיבוב הופעות עם אלטון ג'ון, לראשונה מאז 1995.

  • מנחם כהן  On 08/25/2016 at 15:37

    בקולנוע ארמון היה הקיוסק של ראובן פיטרו ומחוץ לקולנוע עגלת הפלאפל של דנה.
    לא הזכרת את קולנוע גיל וקולנוע סבוי

  • לורי ענבר  On 08/25/2016 at 16:10

    לא הזכירו את קולנוע סבוי בסוקולוב.

  • רוני  On 08/25/2016 at 19:11

    אההה…נוסטלגיה אהובתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: