מי מפחד מאיכות?

 

האם סוף סוף תהיה התעוררות? האם העצומה הזו מסמנת משהו? תזוזה כלשהי?

 

 

הפורום למען עצירת ההתדרדרות התרבותית במדינת ישראל 

http://www.atzuma.co.il/petition/mbc/1/1000/

 

 

הסלוגן "איכות היא לא מלה גסה" הוא מוזר. מדוע? כי זה כמו לומר: "יופי הוא לא דבר מכוער", או: "אומץ והגינות הן לא תכונות מגונות", או "אהבה היא לא דבר גרוע".

אבל הסיבה שהסלוגן הזה, איכות-היא-לא-מלה-גסה, תפס חזק בישראל היא פשוטה: בעיני רוב הישראלים "איכות" נתפסת כסוג של סכנה. כמשהו רע ומאיים

האם מסעדות מצליחות הן בהכרח מסעדות גרועות שמוכרות מזון ברמה ירודה ואף מקולקלת?

האם חנות שמוכרת בגדים, מוכרחה למכור בגדים רעים, בגזרות איומות, כדי להצליח  מאוד ולהרויח כסף?

האם רק סרטים טפשיים וצפויים מראש יכולים להצליח אצל הקהל הרחב?

כמובן שלא.

 

אבל אם התשובה לשלוש השאלות הנ"ל היא "כמובן לא", צריך לנסות ולשאול את השאלה הבאה: מדוע נתפסת כאן האיכות כמשהו מסוכן? הסלוגן "איכות היא לא מלה גסה" הוא טפשי, מכיוון שזה בדיוק כמו לומר "יופי הוא לא דבר מכוער". או "אומץ והגינות הן לא תכונות מגונות". כלומר – משהו טרוויאלי. ברור מאליו. רק שפה בדיוק נעוצה הבעיה. בישראל זה לא מובן מאליו ש"איכות היא לא מלה גסה". עשר שנות גלגלצ וערוץ 2 שיכנעו את מקבלי ההחלטות שאכן איכות היא "רעל לרייטינג".

 

הענין הזה לא מטריד רק אותי. אורי קציר כתב על אליטיזם כמודל – וחשוב לקרוא את הדברים שלו. במאמר מעניין נוסף כותב ד"ר יובל כהן על כך ש"מחסום מנטאלי גורם לכישלון בהבאת מהפכת איכות אמיתית לישראל". הד"ר מתייחס, אמנם, לאיכות ומצויינות בעסקים, אבל אותו מחסום נכון לגמרי גם ביחס לתרבות. בבלוג שלו לא בבית ציפרנו בני ציפר כתב על "הערביזציה של התרבות הישראלית"  ועל כך ש"אנחנו בדרך להיות מדינה ערבית".

 

לדעתי האישית, יש כאן טישטוש גמור בין "מכנה משותף רחב" לבין "מכנה משותף נמוך". אני חושב שמדובר בשני מושגים שונים.   

 

אבל שימו לב לתופעה הבאה: כשבעיתון מסויים, ערוץ טלוויזיה או תחנת רדיו מגלים שיש ירידה כלשהי במספר הקוראים/הצופים/המאזינים – הצעד המיידי הוא להוריד את הרמה. לנסות ולקלוע אל "המכנה המשותף הרחב", שהוא גם הנמוך ביותר.  אף אחד לא חושב, משום מה, שהקוראים/הצופים/המאזינים נעלמו מפני שהרמה ירדה, או מפני שהרמה לא מספיק גבוהה. איכשהו, כלי התקשורת תמיד מגיבים באופן אוטומטי לסקרים מדאיגים. הם מוותרים על האיכות. זה לא חשוב ש"הבורגנים" ו"החמישיה הקאמרית" הצליחו להביא גם רייטינג. זה לא מעניין אף אחד ש"בטיפול" היא סדרה מצליחה ומוערכת. הם לא נותנים לעובדות לבלבל אותם ובפעם הבאה שמישהו יניח מיזם שאפתני נוסח "בטיפול" על שולחנו של קברניט זה או אחר בטלויזיה, הוא שוב ייתקל בסירוב. אכן: מחסום מנטאלי. אנשים מסרבים להאמין שמשהו איכותי בישראל יכול להניב גם הצלחה מסחרית.

 

לא תמיד זה היה כך.  ערוץ 1, בתקופת שלטון היחיד שלו, שידר סרטים מופלאים על מחזאים (נסים אלוני) ציירים (רפי לביא) ומשוררים (יונה וולך), קונצרטים קלאסיים וסדרות מופת מבית הבי.בי.סי, דרמות של רם לוי ודן וולמן וסרטי קולנוע מצויינים. העיתונים היומיים נלחמו על כותבים מעולים וחשקו בשירותיהם של עורכים ברמה גבוהה. גלי צה"ל היתה תחנת רדיו מעולה עם תכניות יוצאות מן הכלל ורשת ג' היתה רשת פופ מצטיינת ומעודכנת.

 

4 בנובמבר 1993. זה התאריך שבו השתנתה המגמה. היום שבו בוצעה קריעת קרום הבתולין של החברה הישראלית. זהו יום עלייתו של ערוץ 2 לאוויר. כניסתה של הטלויזיה המסחרית לישראל החדירה את המלה הארורה "רייטינג" לתרבות הישראלית. משם קצרה הדרך לצמד המלים הממאיר "תרבות הרייטינג".

 

"תרבות הרייטינג" היא אוקסימורון. שתי מלים המגלמות סתירה פנימית. זהו המושג שנכנס אל ההוויה הישראלית והתחיל להרעיל את המערכת. מאותו רגע, אין שום דבר שהוא באמצע. הכל עובר דרך פילטר הכסף. וברגע שכל דבר נמדד ב"כסף" וב"הצלחה מסחרית" מתחילה ההתדרדרות באיכות.

 

כותרות צרחניות והיסטריות. כתבות רוויות טעויות איומות, ללא כל הגהה מינימלית. טקסטים שברור לך לחלוטין מה ומי עומד מאחורי פרסומם. רדיו שסוגד ל"טעם העממי". אנשים צורחים ומקללים בתכניות המבוססות על "שיחות עם מאזינים" הובילו לתרבות הטוקבקים, נאצות, קללות, גזענות וסתם טינופת מילולית מזהמים את תחתיתו של (כמעט) כל מאמר באתרי האינטרנט הגדולים. 

 

חלק מתהליך השתלטות בעלי ההון על התקשורת התבטא בגסות ובהתבהמות שירדו מהראש אל הידיים המבצעות והקולות הדוברים. ברגע שערוץ 2 התגלה כתרנגולת זהב, המו"לים ובעלי ההון החלו להכתיב גם את התכנים. התכנים הם "איך אני עושה עוד כסף?" – ולא "איך אני עושה הכי טוב שאפשר, במטרה להרויח עוד כסף". זהו הבדל עקרוני. משמעותי ביותר.

 

10 השנים האחרונות הן השנים שבהן התדרדרה באופן עמוק תרבות הדיבור והדיון ורמת כלי התקשורת צנחה פלאים. עכשיו, בתחילת 2008, מתברר שיותר מכל דבר אחר חשובה האלטרנטיבה האיכותית כסוג של סכר בפני הביוב העולה על גדותיו ומאיים להציף ולסחוף גם את האיים הקטנים של התרבות והאיכות שעוד נותרו כאן.

 

המלחמה כרגע של כל אחד ואחד מאיתנו צריכה להיות למען אותם איים. ההתגייסות הזאת היא התגייסות למען איכות. הייתי שמח לראות מכבש פועל נגד ההזנייה של העיתונות היומית, נגד הנסיון המתמיד להוריד לביבים את רמת תכניות הטלויזיה.

 

ברמה המעשית, זה דורש מכל אחד מאיתנו להיות מעורב. למען האיכות. נגד הפופוליזם. בעד משמעות. נגד השטחיות. זה אומר לכתוב, להגיב ולבקש איכות מערוצי טלויזיה, תחנות רדיו ועיתונים (לשלוח פאקס, או מייל, או מכתב. לא לחשוב ש"זה לא יעזור", אלא לעשות את זה). לקנות בחנויות ספרים עצמאיות כמו "תולעת ספרים"   לבקר בחנויות דיסקים משומשים או בחנויות המתמחות – לאפשר את הקיום של אותם עסקים המנסים לשמור על רף גבוה, אף על פי כן ולמרות הכל.

 

איכות היא לא מלה גסה. אהבה היא לא דבר רע. יופי הוא לא דבר מכוער.

 

אם הדברים מדברים ללבכם, אתם מוזמנים להצטרף, לחתום, לנקוט פעולה, להעלות רעיונות. אנחנו יכולים לפחות לנסות ולשנות – נכון?

http://www.atzuma.co.il/petition/mbc/1/1000/

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טל  On 09/15/2006 at 23:20

    יש משהו יפה שאחרי קריאת מאמר כזה אני מחליטה לנער אבק מעל אידיאלים ישנים.
    אשמח אם תקשר איך מגיעים (גיאוגרפית או בדרך מקוונת) לאותם אתרי ספרים\מוזיקה\תרבות.

  • ליה  On 09/16/2006 at 0:13

    אפרופו איכות, נפתחה חנות מקסימה בפלורנטין, ברח' ויטל, צמודה לסצ'מו בר.
    דיסקים, בר וחולצות.
    והדיסקים שם, נו, אתה חייב ללכת לראות.
    Bside

  • אורי  On 09/16/2006 at 0:48

    ראשית, תודה על הקישור למאמר שלי, בועז. שנית, אני כמובן מזדהה עם כל מילה. הקריאה לפעולה אישית כדי להעלות את איכות השיח הכללית היא בהחלט במקומה.

    בחודשים האחרונים אני מהרהר באפשרות להקים מעין קבוצה של אנשים איכותיים שתיפגש דרך קבע ותדון בנושאים שונים ומשונים על בסיס הרצאות של חברי הקבוצה. זה קצת יותר מגוון מהתכנסויות של קבוצות העוסקות בנושא ספציפי (סלונים ספרותיים, למשל) ומאפשר להרחיב אופקים לתחומים נוספים.

    מה דעתכם?

  • חייש  On 09/16/2006 at 2:08

    היא שאיכות דורשת השקעה. זה לא שהערוצים המסחריים מתנגדים לאיכות פר סה, כמו שהם לא מוכנים לתת את ההשקעה המינימלית ע"מ להשיג איכות. חבל, בפחות כסף וכאב ראש אפשר להפיק ספשל פספוסים. יפה כתב היום אודי אשרי בביקורת הטלוויזיה על הבאתו של דודו טופז לערוץ 10. במקום לחתור למיצוב איכותי מביאים זבל דאשתקד, ואפילו מסחרית זה לא משתלם.

  • אבי  On 09/16/2006 at 11:47

    הוא הנימה האפולוגטית. כל כך ישראלי. כל כך עולם שלישי

  • ocean  On 09/16/2006 at 11:52

    בועז, גם אתה לוקח חלק (ישיר או עדיף) בתרבות הטוקבקים, נאצות, קללות, גזענות וסתם טינופת מילולית המזהמים את תחתיתו של (כמעט) כל מאמר באתרי האינטרנט הגדולים: אתה כותב עכשיו לעיתון שיותר מכולם מייצג נאמנה את התרבות עליה אתה כה מלין, משתתף קבוע בפורום מוזיקלי שתרבות הדיון בו היא ממנו והלאה, ובעל בלוג אישי באתר המבקש לנכס לעצמו תו תקן של איכות על בסיס ההישגים של אנשים להם הוא מאפשר להכנס בשעריו, מקום בו אדם יכול לכתוב גבב של שטויות שיחשבו איכותיות רק בשל ניסוח לעילא ועילא, כמה רדוד.

    איכות, כמו הרבה מושגים בחיים, מתחילה להיות בעייתית ומסוכנת כשמושכים אותה לכיוון של גטו. ברגע שהיא תגיע לשם, היא תהפוך למה שכולנו כאן מכירים כ-"אליטיזם". "כאן גרות בכיף איכות והצלחה מסחרית" איננה הצהרה הכתובה על דלת דמיונית. קרא את מה שרזי כתב על צרפת והערוץ הראשון, ע"ע הבי.בי.סי בבריטניה והצץ נא במה שכתבתי בנושא בפורום נענע טלויזיה – יש פתרון ביניים שעבד, עובד, וכנראה ימשיך לעבוד כמו שצריך ולספק איכות טלויזיונית.

    ocean

  • נולי  On 09/16/2006 at 12:24

    אצל אותם קברניטי הטלוויזיה, עורכי העיתונות תוכניות הרדיו וכו'- המילה איכות עולה משום מה בקנה אחד עם מילה המסמלת עבורם שד מהגיהינום:אליטיזם. תגובתם המיידית (החשוכה, הצינית ונטולת ההשראה) נוכח כל הצעה שמריחה מאיכות היא תלייה מהירה של שרשראות שום למכביר ואחיזה היסטרית בצלב הרייטינג הקדוש. והלא, כמו שאמרת, גם כשבצבצו דרך נס סדרות איכות בטלוויזיה וכן זכו בצלב הקדוש, עדיין פני קובעי הטעם התרבותי אטומים ומטומטמים . איכות? סיכון מבחינתם. לא, עדיף , אח שלו, כפרה, נ-שמה,ללכת על הוולגריות הבטוחה והטובה( פספסוסים, דודו טופז, סטדאפיסטים שעושים מבטא מזרחי ומדגישים כ'- כ'- כן? גרונית), על הקיטש המסננור ( כוכב נולד)וכו'- ובקיצור, על העממי-ממי, דהיינו -הפשוטי, הפרכי, כי זה מה זה מצחיק ומה זה מרגש את העם. חולה על זה.
    .
    לאורי: אשמח מאד להצטרף לקבוצה כזו כמו שציינת.

  • מרק ק.  On 09/16/2006 at 21:44

    ההתנפלות האחרונה של כספית על ג'קו מתחברת אצלי לנושא הזה. נראה לי שאם ג'קו היה מפגין חצי מהכישרון שהיה לאביב גפן באותו מצב הוא לא היה סופג כזו ביקורת.

    השאלה היא למה שבNRG לא יקימו ערוץ "מוזיקה צעירה" שיתן במה בחינם לזמרים ולהקות בעלי פוטנציאל ויהווה אלטרנטיבה לכוכב נולד, מסלול הקידום הכמעט יחיד שקיים היום למוזיקאי מתחיל. לא מספיק כתבות כמו זו שמפורסמת היום על ההופעה של סינרגיה http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/478/727.html , אלא צריך להוסיף גם את השירים עצמם או קליף מתוך ההופעה.

    (מי שממש מרגיש צורך לקרוא את השטויות שלי, הן פה http://marksw.com/wordpress/?p=146 )

  • שפי  On 09/16/2006 at 23:35

    רוב הדוגמאות שהבאת מקובלות עלי, אבל "בטיפול" לא. אחרי כל ההתלהבות ממנה כשהיא שודרה בכבלים, פיניתי את עצמי לצפייה בה בערוץ 2, והפסקתי באמצע. יש בה כמה איכויות, למשל המשחק של אסי דיין ושל גילה אלמגור, אבל בסך-הכל לא, מה לא-פופוליסטי בה? יש בה פחות שאר-רוח מאשר בכמה סדרות ישראליות שלא ציינת (למשל "שבתות וחגים"), בסך-הכל היא תשדיר-שרות של הכת הזאת שנקראת פסיכולוגיה, שיוצאת ממנה כמשהו הרבה יותר רציני ממה שהיא באמת.
    אמנם לא כתבת שזו סידרה טובה אלא שהיא "מצליחה ומוערכת", אבל דעתך משתמעת.

    בעוונותיי אני כמעט שלא מאזין ל-88fm, ולא כי אתם לא לטעמי אלא כי אני מכור ל"קול המוזיקה" הנהדרת, שאפשר אצלה לדעת מראש מה בדיוק ישודר ומתי, אני עובר כל יום על לוח השידורים ומסמן לי, לפעמים מכוון את טיימר ההקלטה.

  • אורן  On 09/17/2006 at 9:04

    כמו שאמרו כבר, הפכה לסמל של אליטיזם מתנשא. ופטרנליסטי.
    לפעמים זה רצוי (כמו שכתב רזי) אבל קצת קשה לשלוט על זה כשזה הופך למנגנון דיכוי (לא להאמין שאני משתמש במילים האלו).

    השאלה המעניינת היא איך קרה שאצל עם שלם המילה איכות הפכה למילה גסה עד כדי שצריך להמציא ביטוי הפוך. למה איכות היא לא דבר שמוערך באופן כמעט טריוויאלי.

  • נולי  On 09/17/2006 at 10:22

    איכות היא לא דבר שמוערך כאן באופן טריוויאלי בגלל שלמעשה,לדעתי לפחות, התרבות החילונית לוקה בסוג של חוסר ביטחון קולקטיבי. לפי כך היא ניזונה מטרנדים, שהם מטבע הוויתם שטוחים וזמניים הצומחים מקיום לחוץ שמנסה להיות הכי "מתקדם" שאפשר. הפוזות , החנפנות, השטחיות והציניות תפסו את מקום האיכות, כי אחרת איך תסביר את זה שאחת כמו ג'ודי ניר מוזס- מקבלת את התואר:" גיבורת תרבות".

  • אבינועם  On 09/17/2006 at 18:21

    איכות זו לא מילה גסה = סלוגן מחורפן.

    ערוץ 2 = הרוס 2 . ערוץ הזבל הלאומי.

    ולראיה – זבל : כוכב נולד = כוכב מולד.

    אישה שנמציאת הטיפול בטי פול ( זוכר את הבדיחות האלה ?)

    בחיים לא ראיתי את "בטיפול"

  • אבינועם  On 09/17/2006 at 18:23

    כמובן ש בטיפול = בטי פול

  • אורן  On 09/17/2006 at 20:54

    ג'ודי שלום ניר מוזס וכן הלאה היא גיבורת תרבות במובן הפופולרי. זה לא מפריע לי ואני מכיר בתרבות המונים והמייצגים שלה.

    במקרה של הגברת הנ"ל היא רכבה אל מעמדה על גבי ההון. יש כוכב נולד ויש כוכב יורש. לגיטימי.

    אבל לגבי ה"תרבות החילונית" כלשונך – את חושבת שזה משהו אינהרנטי לתרבות החילונית? למה זה בעצם כך (אם זה כך)?
    נדמה לי, אגב, שאת חילונית. איך את כאינדיווידואל מסתדרת עם האבחנות שלך?

    אני מרגיש שיש כאן בעייה גנטית בשילוב בין התרבות החילונית השלטת (רדיפה אחרי טרנדים, פוזות, תודעה שמוגבלת להווה וכו') עם תרבות השטעטל שממנה צמחה התרבות הישראלית כלומר שילוב של יוהרה וזילזול בפריץ (הגוי, העשיר, בעל הכח) יחד עם הערצה, תלות וחנפנות אליו. היום קוראים לזה פרובינציאליות. זו כמובן בכללה והפשטה, אבל זו התחושה שלי. מעניין אותי איך את רואה את זה.

  • נולי  On 09/18/2006 at 12:06

    א. לגבי ג'ודי ניר מוסז: התייחסתי למילה תרבות" בקונוטציה של הפוסט הנ"ל- כלומר: תרבות במובן הקלאסי, תרבות במובן שאומרים על אדם : "הוא תרבותי" ובכוונה צירפתי את המילים "גיבורת תרבות" עם הדוכיפת המצוייצת על מנת להדגיש את האבסורד. שוב, בהתייחס למילה עצמה,תרבות, ולא בהקשר הפופולרי, היומיומי, המובן מאליו.

    ב. התרבות החילונית לוקה בחוסר ביטחון קולקטיבי לדעתי מכמה סיבות:1) אורך חיים קצר יחסית, והזמן הוא פקטור בעל משקל רב בחיבור התרבותי, לפי שמטבע הדברים אין די הטמעה והשרשה של מספיק"אוצרות" חילוניים, למרות שלל היוצרים המשובחים שהיו וישנם בארץ. 2) אורך חיים לחוץ תמידית ולכן נטול פנאי נפשי קולקטיבי להתרחבות ולספיגה של תכנים בעלי משמעות . 3) הסיבה העיקרית בעיני לחוסר הביטחון- שאין דבר מה מאחד ומלכד את החברה החילונית.

    בדיוק מסיבה זו, לפני מספר שנים, הצטרפתי למרדכי וורשובסקי לרשימה בשם "נץ" הייתי מספר שלוש ברשימה החילונית בראשותו. הצעתי, להפיק דף עליו יהיו כתובות עשרת הדברות של החילוני:

    באמונתך חיה ותן לחיות
    לא תתחוב אפך לצלחת רעך
    עשה לך תרבות ואמנות כמה שיותר
    שמור על יום שבת כיום חופשי
    היה גאה בחופשיותך ואדון לגורלך
    בזעת אפך תאכל לחם
    עשה למען האדם, החברה והסביבה
    שמור וקדש את חופש הדבור, העסוק והתרבות
    כבד כל אדם ללא הבדל דת, גזע, מין או העדפה מינית
    למד, הוסף דעת, חקור ודרוש ואל תקבל דבר כמובן מאליו

    : זו הייתה תשובתי אז , בדיוק מול מה שהעלת.
    בעייה גנטית בשילוב בין התרבות החילונית השלטת (רדיפה אחרי טרנדים, פוזות, תודעה שמוגבלת להווה וכו') עם תרבות השטעטל שממנה צמחה התרבות הישראלית

    ולמרות הכל אני כחילונית מושבעת מוצהרת ומנומקת, רואה בתוך הקושי הקיים ( שטחיות ובורות בשילוב עם יוהרה, חפיפניקיות עם התנשאות)- רואה גם יופי , והוא החופש. החופש לבחור ללכת בדרך שלי.

  • פישנזון  On 09/18/2006 at 17:31

    1. מה זו איכות? למה שיר מסויים הוא איכותי ואחר הוא לא?
    2. בפסיכומטרי לא הייתי אומר ש"איכות היא מילה גסה" כמו ש"יופי הוא לא מכוער". ההקבלה פה לא מדוייקת.
    3.גם אני אגב כבר לא מסתכל בערוצי הברודקאסט כמעט כי אני משתגע משעמום (בטיפול מצויינת אגב לדעתי)
    4. גלגל"צ , מה לעשות – טובה לי! מתנצל…
    5. האם יש מצב שכל מה שמכוער הוא איכותי?… רק בשביל לומר ש"אני מקשיב למשהו שאף אחד אחר לא?…"

  • ד.ט  On 09/18/2006 at 18:00

    על התרבות בטלוויזיה המסחרית, בעקבות כנס בנושא שהשתתפה בו:
    http://www.notes.co.il/michalm/14340.asp

    קטע קצר:
    >>> הכנס הזה , מסתבר, היה … ההספד של הטלוויזיה המסחרית למושג מלא התוכן ובשמו: תרבות.
    הטלוויזיה המסחרית האוהבת לקטלג לנישות ולז'אנרים, קרעה בור, ובתהליך מדורג למדיי אך מובהק, בחרה לטשטש את משמעותו האמיתית של המושג הזה.
    …"בכל פעם שיש זמר ששר בתכנית האירוח שלי,
    זה מוריד את הרייטינג", הסביר את עצמו פעם בעל תכנית נחשבת במיוחד בערוץ המסחרי.

    אכן, מסתבר, שאפילו זמרים פופולריים השרים מוסיקה קלילה ומבדרת, הפסיקו מזמן לזכות לכיבודים מהערוץ המסחרי, כי לטענת מומחי דבר, בזמן שהם שרים, הצופה הולך לשתות קפה ולכבס גרביים.

    ואכן משפט קצר זה, ניבא את גישתם העתידית של
    המנתבים את דרכו של הערוץ הוותיק המסחרי.

  • ד.ט  On 09/18/2006 at 18:02

    הכוונה היא שהמשפט "איכות היא לא מילה גסה" אמור להיות מובן מאליו ולכן מגוחך, בדיוק כמו "יופי אינו מכוער".

  • הגן האנוכי  On 09/18/2006 at 19:58

    אחלה תחנה, גלגלצ. עם אחלה מוזיקה. איה כורם, קרן פלס, מירי מסיקה, שרית חדד, הראל סקעת, עברי לידר , מאיה בוסקילה, כריסטינה אגילרה, בריטני ספירס, איי אוף דה טייגר, אטרנאל פליים. אברא-אברא-קאדאברה.
    גלגלצ זו אחלה תחנה עם אחלה מוזיקה איכותית. אין מה לדבר. אין עליהם.

  • ענת  On 09/21/2006 at 10:13

    הבעיה עם איכות בעידן הפוסט מודרני שאנו חיים בו היא, כמובן, שלא ברור בכלל מה זו איכות ומי מגדיר אותה. כיוון שהכל נתפס כיחסי ובהעדרם של "אמת אובייקטיבית" ו"מדד אבסולוטי", גם הנמוך יכול להיות גבוה ולהפך. והאמת, אולי זה לא כל כך נורא. סבא שלי, עליו השלום, שנולד בוינה ושעד סוף ימיו התרפק על התרבות הקלאסית שהשאיר מאחוריו, היה מתפלץ מהמוזיקה, הסרטים והספרים שנכדתו היתה מנסה לשוחח עליהם. רבים מהאורקלים של התרבות הגבוהה בישראל היו מזדעזעים מפרינג', אוונגרד ואלטרנטיבה תרבותית, גם כשאלה נעשים בכישרון מופלא וגאונות צרופה.

    אז איך מודדים איכות, ומי מחליט מה "איכותי" ומה לא?
    איך מבחינים בין רגישותו והטיותיו התרבותיות של המבקר לערך המוסף הקיים של היצירה?
    האם ניתן לזהות איכות כשרואים אותה, או שעבור כל אחד איכות היא משהו אחר?
    בקיצור, אם מישהו יוכל לתת כאן הגדרה של "איכות" במשפט אחד, אני סבורה שהדיון יהיה קונסטרוקטיבי ומפרה בהרבה…

  • קורדליה  On 09/22/2006 at 0:13

    בספר 'זן ואמנות אחזקת האופנוע' הוא מדבר על איכות. המושג הזה אינו ניתן להגדרה משום שהוא נמצא מעבר לכל המושגים של מדע קונקרטי או אמנות אינטואיטיבית.זה מה שצריך לשאוף אליו, ואנחנו פה בארץ כל כך מפספסים………

  • אודי שרבני  On 01/12/2008 at 19:12

    אני הרמתי ידיים, ואני לא כל כך איכותי
    מסעודה, היא שמשחקת עם האנשים שרוצים לרצות אותה בעצם

    http://www.notes.co.il/sharabani/7703.asp

  • אורי  On 01/12/2008 at 19:46

    חותם על כל מילה בטקסט שלך, בועז. הכול נכון.

    שתי הערות: ראשית, אני קונה בחנויות לספרים משומשים ובחנויות דיסקים יד שנייה. אבל גם אם העקרון שהצבעת עליו נכון אינני עושה זאת בשל עמידה עליו אלא פשוט משום שם יש את המבחר האיכותי ביותר של מוצרים תרבותיים שאני יכול למצוא בהם עניין. בסטימצקי, למשל, שמים על המדפים שני סוגים של ספרים: הלהיטים העכשוויים – ואלה שיש להם ביקוש גבוה במשך כמה השנים האחרונות. אם לוקחים בחשבון שהסוג השני היה להיט בזמנו ועודנו כך גם בימינו, ברור שמה שיצא לאור לפני עשר שנים ויותר הוא פאסה. כך נקסל תמיד את הספרים שיוצאים בחסות הגופים שיש להם הסכמי שיתוף פעולה עם רשת חנויות הספרים הגדולה בישראל ואת אלה שהפכו ללהיט גם ללא עזרת הסכמים כאלה. בחלון הראווה של חנות כזו לא נמצא אף פעם ספר שיצא לפני יותר מחצי שנה.

    ודבר נוסף: חלק מהשיכחה האופפת אותנו בנושא התרבות האיכותית מקורו בכך שהיא אינה מונצחת כאן כהלכה ולכן קיימים שוחרי איכות רבים שפשוט אינם מכירים אותה. ובכן, יש להקים ערוץ טלוויזיה שישדר תוכניות תרבות ישנות וטובות. או היכל תהילה של המוסיקה הישראלית לדורותיה שבה יוכלו לבקר תלמידי בית ספר, אנשי אקדמיה וסתם בני אדם מהיישוב שרוצים לראות מוזיאון טוב. או לקיים הופעות שבהן יופיעו יוצרים ששיריהם יתבססו על טקסטים ולחנים איכותיים. פעם הקפידו על כך בפסטיבלי הזמר והפזמון, למשל, אבל מאז שאלה הפכו לקדם-אירוויזיונים מלוקקים יש שם יותר השקעה בתלבושות ופחות בשירים עצמם.

  • טלי  On 01/12/2008 at 21:11

    חתמתי.

  • דרור קסטל  On 01/12/2008 at 22:55

    יש צדק בדבריך. השאלה שלי היא האם הנזק לא כבר נעשה? הישרדות תזכה ליותר רייטינג מסרט על נסים אלוני, אפילו אם זה ישודר בערוץ 2.

    שנים של פלייליסט מצומצם, של הנחלת שעשוענים ווריאליטי עשו את שלהן. כאשר הסיפוקים המיידים נענים, קשה להתחרות בהם עם משהו הדורש יותר הקשבה, האזנה וחשיבה.

    בעיה נוספת היא הנחלת התבות בצורה כמעט מיסיונרית לדור שלא חפץ בה. מי שרוצה להשיג ספרים איכותיים יותר, מזון טוב יותר יוכל להשיג אותם לא בנישות המרכזיות, אבל יש עוד ערוצים חוץ מערוץ 2, יש עוד מסעדות חוץ ממסעדות המזון המהיר, ויש עוד תחנות חוץ מגלגל"צ.
    מדוע הצורך הזה לחנך את הציבור?

  • חני  On 01/13/2008 at 0:05

    היא הפופוליזם של המוסדות התרבותיים עצמם – ובעיקר של התיאטרונים והוצאות הספרים. הבעייה היא שבמקום לדאוג לאיכות החומרים שהם מייצרים,הם הפכו למשתפ"ים של תקשורת הרייטינג ומשרדי יחסי הציבור.

  • ------  On 01/13/2008 at 9:03

    אין כל רע ב"השרדות" זאת תוכנית טובה של ערוץ 10 ,
    אולי הטובה ביותר שנעשתה עד היום, הבעיה היא לא הישרדות שהיא דווקא תוכנית בעלת מסרים חינוכיים וערכיים של שיתוף, וויתור , יכולת לעבוד כקבוצה, הסתפקות במועט וגילוי אנושיות למרות התחרותיות, הבעיה היא עם תכניות רבות
    שעוברות מול העיניים מבלי שהשאירו חותם, הדגשה, תוכן כלשהו, טעם וריח. הבעיה היא שכל המוסיקה זרקה לערוץ המוסיקה, וכל התכנים של התרבות נזרקים לנישות שמעטים יודעים על קיומם.

    הכל עניין של כסף ובעיקר של מרפקים, הבעיה היא שההשפעה הזאת חילחלה לכל ועד עובדים ולכל פינה
    בנתה בון טון וטעם המוני.

    גם סטמצקי השתלטה על השוק עם חלונות הראווה שלה מי שמשלם עשרות אלפי שקלים יקבל חלון משלו
    לתצוגה, לא חשוב בכלל במה עוסק הספר.

  • E  On 01/13/2008 at 10:11

    ארקדי גאידמק. עגל הזהב שכולם סוגדים לו. לא מספיק שהכסף שלו עושה אותו לכל כך פופולרי עד שבסקר שפורסם בסופ"ש התברר שרוב בני הנוער היו מעדיפים ארוחה איתו מאשר עם אלוהים, למשל. ומספיק היה לראות אותו מקלל כמו בהמה אתמול במיצג האימה שלו ביציעי אצטדיון טדי הריק מקהל – כדי להבין ממי לוקחים כל בני הנוער המתבהמים דוגמא.

    ובתחום הספורט מי שמייצג את כל החולי והצהיבות הדוחה הוא כמובן האתר הפופולרי ONE, ש-כמה מפליא, עורכת אותו אופירה אסייג, מלחכת פנכתו של גאידמק. אישה נבובה ונבערת מיסודה, שהפכה לכח מצליח רק בזכות סגידתה לכסף והצלחה כשבו בזמן היא כותבת בשגיאות איומות ולא מסוגלת להתנסח בלי שכמה עורכים יעשו לה הגהה.

    תבדוק מאיפה זה התחיל, או לפחות מה נתן לכל התופעה את הבוסט בשנים האחרונות. ארקדי גאידמק.

  • אודי אפנג'ר  On 01/13/2008 at 10:36

    פשוט ברברי. אשכנזי ברברי.
    אבל ארקדי גאידמק גאון. הוא הבין מה עובד על הקהל הישראלי.
    הוא הצטלם לפרסומת של הטלפון והוא מקלל כמו בהמה – זאת אומרת: כמו כל אוהד ישראלי מצוי – כי הוא הבין מה יביא לו את ראשות ממשלת ישראל. מה שהביא את יאיר לפיד להגשת חדשות בערוץ 2 במהדורה המרכזית. ההתחנפות מצד אחד, והכסף הגדול והחוצפה חסרת המעצורים מצד שני.
    זה מה שישראלים אוהבים וזה מה שישראלים מחפשים. כוחנות וכסף, חוצפה ועממיות. גאידמק הבין. יאיר לפיד הבין. אופירה אסייג הבינה.

  • שי טוחנר  On 01/13/2008 at 10:52

    בראיה היסטורית, רק האיכות שורדת.

    הדברים הפופוליסטיים, מה שמקביל היום למה שמכונה "תרבות הרייטינג" נעלמים כמו שהגיעו אחרי שהביאו כסף רב למי שעומד מאחוריהם.

    אני מדבר על שרידות של עשרות ומאות שנים.

    השאלה מה חשוב לאדם בחיים – ליצור משהו טוב שישרוד או לעשות כסף ומהר.

    כיום התחומים היטשטשו לגמרי.

    בראיה רגעית – המלחמה עבודה מראש.

    בראיה לעתיד – המנצח גם כן ידוע מראש.

    וחבל על התיסכול.

    ושולי נתן לקחה פיתגם מימי הבינים שאומר בדיוק אותו דבר וכתבה סביבו שיר – "אנא אלי". אם תפנימו את המסר בשיר לא תתרגזו יותר.

    שי

    • בועז כהן  On 10/13/2012 at 18:25

      כל כך מדויק ונכון. בדיוק מה שאני טוען תמיד. לאורך זמן, לטווח הרחוק, אך ורק האיכות שורדת.

  • עוברת אורח  On 01/13/2008 at 17:38

    שמדבר במידה רבה על מהי תרבות בכלל ומהי תרבות יהודית בפרט.
    בעקבות מוסף הספרות של הארץ לפני שבועיים נזכרתי בספר הזה, שכבר קראתי אותו לפני כ-20 שנה – "הפרדס ומשלי בקבוקים" של תמוז. נפלא. קלאסיקה נשכחת.

  • אלונה בר און  On 01/13/2008 at 18:13

    זה המוסף שהוקדש כולו לבנימין תמוז, נכון?
    איך אפשר להשיג אותו?!

  • איתן  On 01/14/2008 at 11:56

    ההכרזה שהמדינה "בדרך להיות ערבית" עושה ומנציחה גישה גזענית המתייחסת לתרבות הערבית כפחותה.

    היה אפשר לתקוף – ובצדק – את ההתדרדרות באיכות ובתרבות בישראל בכלל, מבלי לשייך זאת אל הערבים, כי בכך יש מההמשך הישיר לתפיסה הישראלית לגבי "עבודה ערבית" ועוד כהנה הערות שמהן מבצבצת תפיסת עולם מתנשאת.

    בני ציפר אינו דוגמא טובה לאיכות גם אם הוא מתהדר בידע ובשאיפה לאירופאיות. ציפר חסר טעם טוב והבלוג שלו מתלהם וצעקני במקרים רבים כאחרון התגרנים.

    מעבר לכל זה איני חושב שניתן להפריד את המצב התרבותי מכך שאנו לא בני תרבות כמדינה כובשת וגזענית. לא ניתן להמשיך לשלוט בעם מדוכא ולבצע פשעים בשטחים ואחר כך כנגד מיעוטים בארץ, לדגול בקפיטליזם דורסני (או לפחות להיכנע לו מחוסר ברירה) ועדיין לצפות שהשפה התרבות והאומנות לא ייצגו וישקפו את ההתבהמות.

  • שרון הר פז  On 01/14/2008 at 13:01

    איך אמר הרב, עת באו אליו נצים, כשכל אחד מהם טוען טענה מנוגדת? הוא פנה לאחד מהם ואמר לו בסבר פנים יפות: "אתה צודק". אחר כך פנה לשני ובאותן פנים טובות אמר: "אתה צודק". התמרמרו הללו וקוננו: "רבי, הכיצד שנינו צודקים?" ענה הרב: "לכל אחד מכם טענות צודקות ולכן שניכם צודקים. לכו, בני, ופתרו את סלע המחלוקת ביניכם בנחת ולא בריב."
    קראתי את התגובות ולדעתי, אכן כולכם צודקים, מלבד הענין הנוגע לערבים. התרבות הערבית מפוארת מאוד ותרמה רבות לאנושות. כמו אצלנו, אנשים הם אלה שהזנו אותה. הדור שלי, שגדל על שנאת כל מה שמריח דת/דתי וחלק ממנו מנסה לחזור לשורשיו לעת שיבה, יודע היטב מה מסוגלות מלים לגרום. לפיכך, יש להזכר בכבודו של כל אדם ובכבודה של כל תרבות, מלבד אלה הפועלים כנגד האנושות, כמובן. איך שונים חז"ל: "דברי חכמים בנחת נשמעים".
    העצומה הזו חשובה מאוד לשמירת התרבות שלנו ואני בהחלט מצטרפת אליה, אם כי בצער על שהגענו לכדי כך.
    ואם בבני דודנו מדובר, בועז, אז הנה סיפור קטן http://www.kzirmilim.com/index.asp?id=298&ArtId=301
    בהצלחה לנו עם המהפכה התרבותית והשבת עטרה ליושנה ולא במובן הדתי, שכבודו במקומו מונח, כמובן.

  • עומר נחום  On 01/14/2008 at 13:41

    הצעתי את זה גם שם, בעצומה-
    לפתוח תוכנית רדיו עם פלייליסט איכותי, ולהתייחס אליו ב (בעיקר בתקשורת) כאילו הוא הרשימה הקובעת והמובילה. גם עם סממנים של גלגל"צ, כמו השמעות חוזרות והאדרה, כחלק מהעניין של הרשימה המובילה.
    ברעיון הזה יש הרבה בעיות, והדרך להחליף את גלגל"צ עוד ארוכה אם בכלל, אבל שווה לחשוב עליו ברצינות. גם אם יועיל במעט.

  • דרור  On 06/15/2012 at 16:48

    הטיעון של ערוץ 1 הוא מגוחך . אנשים לא צפו בערוץ הזה כי הם אהבו אותו אלא פשוט כי הוא היה הערוץ היחיד, מעין כפיה . עובדה שאיך שהקימו את ערוץ 2 כל הצופים ברחו ממנו.

    • בועז כהן  On 06/16/2012 at 8:42

      לפעמים, כפיה היא דבר לא כל כך רע, כנראה.
      אני שמח ש"כפו" עלי לצפות בכל יצירות המופת של הבי.בי.סי, בכל הסרטים הצרפתים, הדרמות של רם לוי, תכניות הנוער של הסבנטיז והקונצרטים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: