הצדעה: יוּקָה הַשְּחַרְחֹרֶת וּבֻבָּתָהּ הַחֲדָשָה – פוסט מצולם

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ח ל י  On 01/02/2008 at 12:29

    עונג רביעי אתה. באמת.

    איך, איך הזמנים משתנים.

    יש ספר משנת 94' נדמה לי. קוראים לו "זאתי" –
    שכתבה מרים רות על זאתי הבובה של ענת שעברה תלאות רבות והלכה לאיבוד ובסוף נמצאה בשלולית ואז תפס אותה לץ הכלב בקיצור בובה שהתחילה יפה וחגיגית וסיימה ממש לא על הידיים והנה לכבוד עונג רביעי שטרחת והבאת לי אני מעתיקה לך:
    ענת לטפה את זאת'י.
    היא ליטפה את הראש הקטן הקרח.
    זאת'י חייכה אל ענת בלב שמח.
    ענת אמרה:
    "לא רוצה בובה חדשה!
    לא רוצה בובה אחרת!
    רק את זאת'י שלי אני אוהבת.
    גם עם קרחת בלי שערות
    זאת'י היא זאת'י היפה בבובות."

    ומי שלא ראה איה אחת בת שלוש וארבע וחמש מחייכת בעונג בכל פעם ממאות הפעמים שהוקרא הספר לא ראה שמחה על נאמנות ואהבה.

    הפי נו איר לך 🙂

  • שי טוחנר  On 01/02/2008 at 12:50

    אבל בשום פנים ואופן לא זכור לי הספר הזה משום מקום.

    יתכן שהוא יצא אחרי זמן הילדות הצעירה שלי.

    ב-1968 הייתי כבר בצבא….

  • המעריצה הסמויה מהעין  On 01/02/2008 at 12:52

    איזה מקסים. מקסים. מקסים. כואב הלב..

  • שכנה  On 01/02/2008 at 13:25

    אני זוכרת את הציורים, העלית לי דמעות בעיניים
    נורא יפה מה שעשית פה.
    בועז.
    מקסים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  • George W. Bush  On 01/02/2008 at 14:21

    אני לא יודע מה אתכם, אבל אני לא יכול שלא לתהות מה מוסר ההשכל מהסיפור הזה. שקולוניאליזם זה טוב? שזה רע? שהילידים אוהבים לטפס על עצים ולשחק עם בובות מעץ ולא ללכת לביה"ס?

    • אור  On 08/28/2015 at 10:05

      מוסר ההשכל לדעתי הוא שזה טוב לחיות בפשטות

    • יואש  On 01/31/2016 at 14:19

      לא צריך מוסר השכל לכל סיפור ו…לא צריך "לחנך" ילדים (כי זה לא באמת אפשרי), רק לתת להם דוגמא אישית.

  • אביבה  On 01/02/2008 at 14:54

    זה באמת ספר ברוח תקופתו – אף מילה על קולוניאליזם (שלא לדבר על זה שילד בשבט אפריקני לא ישן על המצע שלו לבד, אלא בצמוד להוריו).

    אבל האיורים נפלאים.

  • איריס  On 01/02/2008 at 15:30

    חתיכת פלאש-בק
    אני ב- 68 הייתי בת 9
    תודה לך

  • אסתי  On 01/02/2008 at 16:11

    כמה אהבתי את הספר הזה
    כמה חלומות הוא פרנס
    כמה סיפורים שחיברתי בעקבותיו

    כמה התלהבתי מהקולוניאליזם הליברלי עלאק, כמה לא הבנתי כלום וכמה נהניתי מזה

  • ההסטוריון  On 01/02/2008 at 16:13

    יוקה אינה אפריקאית. היא טהיטית. בטהיטי השם "Yucca הוא כמו "שושנה" בישראל או "רוז" באנגליה

    האי טהיטי בין אמריקה הדרומית לאוסטרליה. לא באפריקה.

    האנגלי קפטן Samuel Wallis נחת בטהיטי ב-1767ושנה אחריו הגיע הנווט הצרפתי הרוזן
    Louis de Bougainville

    החוקר הידוע ביותר שהגיע לטהיטי היה הקפטן ג'יימס קוק שהגיע בשנת 1769 לאי, ותיאוריו הנלהבים על יופים של האיים ועל חייהם המאושרים של הילידים עשו רושם חזק על בני דורו

    ודווקא המסר פה הוא אנטי קולוניאליזם. החיים של יוקה ומשפחתה מאוד טובים ונעימים גם בלי הפולשים הזרים

  • rainsong  On 01/02/2008 at 17:20

    יש לי את התחושה שהיום, בעידן הטו-מאץ'-פוליטיקלי-קורקטנס, הספר הזה לא היה נכתב כך.

    מזל שהוא יצא בתקופה אחרת, יש קסם בנאיביות שלו, והאיורים מקסימים.

  • שרון רז  On 01/02/2008 at 18:54

    מעולה בועז
    אני זוכר את הספר הזה
    כלומר לא זכרתי אותו עד עתה אבל כשאני מביט בתמונות אני מבין שהוא מוכר לי ושאני דיפדפתי ואולי קראתי אותו בעצמי, כמה שנים מאוחר יותר

    הנה פוסט דומה, חצי קשור חצי לא, אבל גם בנושא על ספרי ילדים, פוסט מהבלוג שלי כאן, מאפריל שנקרא "איורי בתים מספרי ילדים של פעם"

    http://www.notes.co.il/sharonraz/31294.asp

  • שלומית  On 01/02/2008 at 19:35

    ועשית לי כל כך נעים…איזו מתנה יפה.
    אתם בטח לא שמתם לב אבל אני מיד התבייתתי על התוכי שבדף הראשון…

  • כלילה  On 01/02/2008 at 20:14

    תודה, תודה, תודה, זה הספר הראשון שלי גם, והנוסטלגיה עכשיו, גרמה לי אושר רב וצביטה בלב. זאת מתנה נפלאה מה שהגשת פה, שנים רבות אחרי, ועדיין לא הצלחתי להתגבר על זה. זה היה הספר הראשון שאמא שלי הקריאה לי, וכעת, כשהיא איננה עוד, והספר ההוא אבד, אני מביטה בו פה, והחזה שלי נבקע…

  • דודי  On 01/02/2008 at 20:53

    ילדים פחות טרודים בקולוניאליזם, ויותר, למשל, בצעצועים.

    מוסר ההשכל העדין, הוא שעדיפים הצעצועים הביתיים והפשוטים, שאפשר להתפרע איתן, על פני הצעצוע הזר , המשוכלל וחסר הנשמה שאפשר רק להשוויץ בו אבל לא לעשות איתו שום דבר.

    מצעצועים אפשר להקיש על דברים אחרים.

  • נעמה  On 01/02/2008 at 21:47

    איזה סיפור מקסים ומופלא!
    בעל מוסר השכל חשוב
    ספר מרגש שלא הכרתי כלל. אני עדיין לא נבראתי ב-68

    בועז, בכמה אתה מוכר את הספר הזה?
    🙂

  • יריד הספרים  On 01/02/2008 at 23:19

    שם המחברת: לואיזה גרנט
    סדרה: פז
    שנת הוצאה: 1966
    שם המתרגמת: אנדה עמיר-פינקרפלד
    מחיר לספר (עותק במצב חדש): 750 שקלים

  • תל אביבית קטנה  On 01/02/2008 at 23:23

    כשאהבתי כ"כ וקראתי כ"כ את הספר הלז.

    משהו כנראה השתבש אצלי אם איני מזהה כאן לא קולוניאליזם ולא אנטי קולוניאליזם.

    קסם של ספר

    איך שמחתי כשראיתי את הכותרת של הפוסט, ועוד הבטחת (וקיימת) גם תמונות!

    תודה

  • המאזינה מהצפון  On 01/02/2008 at 23:40

    יוקה שלך ניצבת על שולחן העבודה שלך, נכון?!

    לחלוטין מובן לי החיבור שלך אליה, וחייבים להחזיר את הספר להפצה מחודשת ברוח הזמן הזה יש הרבה מה לדבר עם ילדים ולתת מקום לכל ילד והמשפחה שלו באופן התמים ביותר והנעים ביותר.

    התמונה שיוקה ישנה עם בבתה ופרח ההיביסקוס לצידה כל כך מרגיעה אותי…מוזר.

  • עפרה  On 01/03/2008 at 14:45

    יש לי עדיין את הספר מילדותי- קראתי גם לבנותי, כמו עוד ספרים מקסימים אחרים. מישהו זוכר את הסוסון והילד האינדיאני מאותה סידרה?..
    לא נעים להתבכיין. זה לא רק הנוסטלגיה- אבל האמת המרה היא שאין כיום ספרים כאלה
    וזה מפני שגם אין ילדות כזאת

  • עידן  On 01/03/2008 at 22:04

    שכחתי שהוא קיים. לי הוא מזכיר השכבות בגן בקיבוץ לפני יותר מ40 שנה…

  • Rogatka  On 01/03/2008 at 23:08

    שלא ישליכו לעברך חניתות של זעם.

    או שמא אתה מכוסה, כי לא כתוב שם במפורש "אינטרנט"?

  • avha  On 01/04/2008 at 11:21

    כמובן שגם בספריית ילדותי כיכבה יוקה השחרחורת.
    והעמוד האהוב עלי, כמובן, היה זה של "בלילה, בלילה..".

    פעם הבאה "אינדי, אינדי"!!!

  • נעם  On 01/04/2008 at 20:58

    אז זהו , שבחיים שלי לא שמעתי על יוקה
    אבל הציורים ישר הזכירו לי את אינדי אינדי והסוס שלו , שהיו חביבים על ילד חובב אינדיאנים שכמותי
    בתי הקטנה שמעה את הסיפור מאותט העותק ואולי גם הקטן יהנה כשסכנת הקריעה תעבור
    תודה על התזכורת

  • Nakamir  On 01/08/2008 at 14:52

    לא יודע אם הקריאו לי את זה או שקראתי לבד. סביר שקראתי לבד, אבל אני זוכר רק את התמונות. פתאום תקפה אותי תחושה מרגיעה מול העיגולים של אגוזי הקוקוס, של הבובה של יוקה ושל הפנים של המקומיים, ותחושת רתיעה מהזוויות החדות של בובת החרסינה.

    תודה, תודה, תודה.
    (הילדות שלי זה סוף שנות ה-70 תחילת ה-80)

  • קוראת אחת  On 01/15/2008 at 13:25

    וכמה אושר הציף אותי עכשיו למקרא המילים האהובות האלה, והתמונות. התמונות…תבורך יקר אחד, הגשת לי עכשיו מתנה שלא תסולא בפז, נסיעה בזמן, ובזיכרונות וברגשות…לפעם היפה והטוב והבטוח ההוא, שמקופל בו, שלא נעלם, לא נעלם..אני מודה לך מעמקי ליבי, נתת לי אושר, אושר רב…

  • vivi  On 04/02/2008 at 10:24

    ספר ילדותי האהוב…מישהו יודע היכן ניתן להשיגו?

  • טל  On 04/10/2008 at 16:06

    אשמח לרכוש את הספר
    0507409609

  • גבי  On 06/15/2008 at 1:39

    כל הכבוד לך על היוזמה והביצוע נהניתי מאוד זהו הספר הראשון שלי שממנו למדתי לכתוב ואני זוכר את הסיפור ואת התמונות
    הייתי בגיל ארבע כשלמדתי לכתוב וזה היה בינואר 1966
    זה מאוד מרגש לראות את התמונות שוב
    מעניין שלפני שבועיים סיפרתי לבני על הספר הזה ושבעזרתו למדתי לכתוב
    בני בן חמש ועדיין לא יודע לכתוב
    והיום הרצתי חיפוש בגוגל ונהניתי מאוד
    תודה לך בועז
    ממש מקסים!!!!!!!!!!!

  • ניר  On 11/18/2008 at 14:35

    איזה כיף עשית לי. תודה. פתאום נזכרתי בספר הזה, התמונות ממש עשו לי טוב.

  • נתי  On 02/25/2009 at 11:17

    תודה תודה
    איך התרגשתי. שנים שאני מחפשת את הספר הזה ואין למצוא אותו.
    זכרונות ילדות קסומים.

  • עמירם מנתניה  On 03/08/2009 at 23:02

    ב 1968 הייתי עם הורי בשליחות בטהרן
    וקיבלתי את הספר הזה במתנה מאחד השליחים שהיה בארץ.הספר היה אחד מספרי הילדות הראשונים שלי
    ממש זרקת אותי 40 שנה אחורה וממש יכולתי להריח את ריחה של הכריכה כשראיתי את התמונות

    תודה לך
    בועז ריגשת אותי
    עמירם

  • amalmul  On 09/23/2009 at 13:51

    ספר קסום. עד היום. גם האיורים גם המסרים.זוכרת אותו היטב מילדותי.שכבר אז חשבתי כמה עדיף בלי הבובה הבלונדינית מחרבת השמחות..עם כל המשתמע..

  • זוהר  On 07/29/2011 at 9:36

    בועז, זה אחד הדברים הכי מקסימים שילד יכול לקרוא. כל כך הרבה מוסר השכל יש בבובה הקטנה והשחורה הזו, כל כך חשוב.

    כל הכבוד, מעולם לא קראתי ספר זה, לפחות לא שאני זוכרת.

    תודה.

  • שמעון, חדרה  On 12/05/2011 at 16:47

    תודה לך בועז
    זה היה פלאשבק מדהים

  • עמי לוי  On 12/19/2011 at 15:25

    "ה"ספר של ילדותי.
    תודה ענקית

    • בועז כהן  On 12/19/2011 at 15:38

      זה גם אחד מספרי ילדותי. מאוד אהבתי את הנאמנות לעולם הישן, לפשטות, לבובה העתיקה והצנועה, ולא לבובה החדשה והזוהרת.

      היום זה נשמע כמו משל רלוונטי במיוחד.

  • רוני  On 12/19/2011 at 16:17

    וואו זרקת אותי כ 35 שנים אחורה – היה לי את הספר (סוף שנות ה- 70) וסביר שהוא היה של אחותי הגדולה עוד קודם

    אני זוכר שקראו לי ממנו ושאהבתי את התמונות והייתי מצייר על פיהם

    איך איך איך זרקתי את כל ספריית ילדותי אני כל כך מתגעגע לספרים ההם עד כדי בכי.
    לצערי הילדים של היום כנראה לא יבינו

  • סמדר  On 12/20/2011 at 0:45

    הספר היה מהאהובים עלינו בילדותנו. היו לנו בעצם שנים: יוקה בעברית,ו-Ukelele and her new doll , באנגלית.( Ukelele היא מין גיטרה ננסית עם צליל יבבני שמוצאה מהוואי.)

  • iris  On 01/02/2012 at 14:12

    המון תודה, מקסים, מתוק ושל פעם. חסכת לי כמה מאות ש"ח

  • איריס גורן  On 04/03/2013 at 13:41

    כמה חיפשתי את הספר הזה שכל כך אהבתי בילדותי. אני כל כך רוצה להשיג ספר זה עבור הנכדה שלי שגם לה יש רק בובה אחת שהיא נאמנה לה וכל יתר הבובות הן רק שותפות למשחקים אך לא תופסות את המקום המכובד של הבובה הנאהבת.
    הספר הזה הופיע קודם כ"יוקללה" ואותיות השם היו ממולאות בפרחים. הזיכרון הזה חי ואני מודה לך על המשלוח של כל הספר.
    תודה רבה!!
    איריס גורן

  • חגית פורת  On 05/01/2013 at 19:48

    זה היה הספר האהוב עלי בילדותי – תודה על המחווה הנהדרת!

  • Itamar Rabi  On 05/26/2013 at 18:27

    ספר ילדים קסום

  • Itamar Rabi  On 05/26/2013 at 18:40

    המלצה לספר ילדים קסום

  • רחל  On 11/25/2013 at 15:29

    תודה גדולה! זה שנים שאני מחפשת את הספר, שהשאיר עלי רושם עז בילדותי.
    עכשיו אוכל לנסות להתחקות אחר הסיבות לכך.

  • מלי  On 03/05/2015 at 21:29

    וואן…. ספר הילדות שלי… חיפשתי הרבה זמן…אתמול שאלתי את איתמר מהרדיו ואמר שאזל
    מעלה בי זכרונות עזים עד כדי בכי….
    רואה את התמונות והכל צף… וואו ..
    מתרגשת …. בוכה….

    • מלי  On 03/05/2015 at 21:52

      שני
      מעניין שרק אותו אני זוכרת מהילדות שנות
      ה 50….

  • רוית  On 01/28/2016 at 21:29

    האם ניתן לרכוש את הספר?

  • שדמה  On 11/10/2017 at 18:45

    תודה בועז. איזה זיכרונות קסומים מעלה הספר הקצר הזה שהעסיק אותי שעות רבות. הנה הגרסה המלאה של הספר באנגלית ביוטיוב

  • שדמה  On 11/10/2017 at 18:48

    וגם בעברית

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: