שנות השבעים, אחר הצהריים: ריחות

 

אומרים שריח הוא החוש החזק ביותר. לפי מחקרים, ריחות מקושרים מיידית אל האינסטינקטים והזכרונות שלנו, יותר מכל חוש אחר

 

 

ביציאה מבית הספר "סירקין", לרחוב רמז, ממש מול מגדל הצפירה הנישא והגן הציבורי, נחיריי מתרחבים מניחוח מהול של פלאפל מטוגן וסבון כביסה וריח אישה. ארוחות הצהריים מתבשלות בדירות השיכון הקטנות, נשים עמלניות תולות חיתולי בד ומגבות חאקי על חבלי הכביסה שבחצר, לרגליהן קבקבי עץ או סנדלי אצבע מפלסטיק. החלוק הפרחוני קצר. לפעמים נפשק מעט, מגלה שוקיים חשופות של נשים עייפות. בחדר המדרגות ריח אקונומיקה וטבק. תינוק בוכה איפשהו, ילד מנגן בפסנתר תרגילים מספר האטיודים של צ'רני.

 

ריח כורכום וחוואייג' נידף מסיר על כיריים, היכנשהו, מפתה את חוטמי ללכת בעקבותיו. יום יום, הלוך חזור, אני צועד רגלית את הדרך הקבועה. מבית הספר הביתה, מהבית לבית הספר. אני בן 7 ויש לי מפתח בכיס, מפתח שראשו עטוי פלסטיק כחול, "אל תאבד אותו", אבא אמר, אחרי ששיכפל לי אחד אצל נעים במרכז המסחרי, "שים אותו תמיד בקלמר".

 

עיפרון מתחדד ומחק אנגלי לבן הוא ריחם של שיעורי הבית. עץ כתום, עופרת שחורה. עוד עיפרון מקבל שפיץ בוהק. ועוד אחד, למקרה שחודו יקהה או יישבר. אני אוהב להסניף את המחק הלבן האנגלי. המחברות החומות 48-דף-נייר-נטול-עץ עטופות בניילון. כל מקצוע, בניילון בצבע אחר. גם לצבעים יש ריח.

 

ריח העור המהוה של ילקוט העור שקנינו, אמא ואני, ברחוב נוה שאנן, בתל אביב. ניחוח רך.

 

ריח חלביצה וריח ליקריש. ריח אניס שחור. עגלתו של מואיז מלאה בממתק הלבן עם מעטפת הופל הדק. הוא חותך בסכין ארוך רצועות לפי משקל. בימי שני ריח הטילון והקסטה של אוטו-גלידה, לצלילי תיבת הנגינה הממוכנת המרעידה את כל השכונה ומריצה את כל הילדים למטה, במחול שדים, מטבעות בידיים ותשוקה עזה למתיקות קרה.

 

ריח הבורקס החם, עלים-עלים פריכים, עוטפים חופנים גבינה מלוחה, וביצה קשה בצד. ריח המלבי קר, מלבי קר, מלבי קר – הוא צועק בקולי קולות, והסירופ האדום הנמזג יוצר שרטוטים על הפודינג המזרחי הלבן, הרוטט.

 

ניחוח מתפוצץ ומתפצח של סוכר נחרך. תפוח אדום מזוגג על מקל. שערות סבתא דביקות מתוקות. ריח קקאו וחמאה של שוקולד נמס בסיר מבעבע, לפני שהיא יוצקת את התערובת לתבנית המתכת השחורה אמא מרשה לי לדחוף ידיים לאילפס, לנגב את קירות המתכת החמה, ואז השוקולד הניגר על אצבעות קטנות, מתלקקות בלשון חומדת. והשפתיים. הראש נמלא בריח קקאו הולנדי בלול בחמאה חמה. תמיסה שוקולדית זולגת. שוקולד הוא אושר. עשרים שנה אחר כך בסירה בתעלות וולס עמי ואני נצא אל הסיפון, נעצום עיניים וננשום עמוק את ריח השוקולד הממלא את העמק של לנגולן, הריח הנישא על כנפי הרוח מבית החרושת של קדבורי שעל גדות התעלה. נעצום עיניים ולרגע נשוב להיות ילדים מאושרים, העומדים במטבח ומחכים לרגע שבו נוכל להתנפל בחדוות ילדות על סיר השוקולד.

 

ואז, הערב. ריח אקונומיקה הוא ניחוח טיהור, חיטוי ונקיון באמבטיה אצל סבתא מרגלית. במיטה, נים לא נים, כמעט נרדם, אבא חוזר ורוכן אלי, לשמוע נשימתי, לנשקני. ריח האפטרשייב של אבא. כבד. עמוק. זכרי. ברוט הירוק, שגם פלה השתמש בו. אראמיס, שגם אנואר סאדאת אהב מאוד. טבק (אורגינל, מייד אין ג'רמני) בבקבוק החרסינה הלבן, עם המכסה החום המתברג.

 

אפילו לשינה עצמה יש ריח. מתקתק נקי. תערובת של עמילן וסבון עולה מן הסדינים המתוחים, המצעים העוטפים את הכרית והשמיכה ופיז'מת-איש-חלל הצהובה.

 

לחלומות שלי יש ריח. לזכרונות שלי יש ריח. גם לגעגוע.

 

 

 
 
 
 
 
 

שנות השבעים, אחר הצהריים (חלק ראשון)

http://www.notes.co.il/boaz/38555.asp

 

שנות השבעים; אחר הצהריים (חלק שלישי)

http://www.notes.co.il/boaz/20996.asp

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תימורה  On 12/27/2007 at 16:07

    ריח טוב.

  • מיכל  On 12/27/2007 at 18:32

    הוא לא החזק ביותר – כלומר תלוי איך מגדירים חוזק – אין לו דומיננטיות, אבל הוא הראשוני ביותר. לפני שמיעה ולפני ראיה, תינוק מזהה את ריח אמו. כ"כ הוא מזהה את השינוי בריח הגוף של האם כאשר היא בסטרס למשל.

    מה שכתבת – רואים שאיש כתב את זה ולא אשה. מרגישים. זו לא מחמאה. גם לא ההיפך.

    וכרגע, מה שאני מריחה הוא שאני צריכה להחליף לסער חיתול 🙂

  • רונית  On 12/27/2007 at 23:44

    עוד לפני שהראש זוכר.
    כך עורי סמר לריחו המתוק של הגן בו שנאתי להיות אולי בגיל 3, לפני כל זכרון, ריח שאני לא יודעת מהו אבל אדע לזהות אותו כשאריח אותו.
    כך עלה בי בכי כשפגשתי באוטובוס הומה את ריחה של אמי שנפטרה, ופחד אחז בי כשהרחתי את הבושם של המורה להסטוריה שהשפילה אותי לפני הכיתה.
    (ויש גם זכרונות טובים של ריחות, אבל המפגשים האלו היו מהממים בעוצמתם).
    כתבת את זה כל כך יפה.

    ועוד זכרון שקם לחיים הערב היה גיל 4 באנגליה כשהורי שומעים את "ריינסטון קאובוי" שהשמעת היום. עד היום חשבתי שהשיר הזה קיים רק בקלטת שהקליטו מהרדיו שלהם שם. אחריו היה "אונה פאלומה בלנקה" ו"סייב יור קיסז פור מי", אגב..

  • שרון רז  On 12/28/2007 at 9:18

    הזיכרון שלך לפרטים הוא די מדהים בועז
    חווית את שנות השבעים חזק מאוד
    טוב, כל אדם חווה חזק את ילדותו ונערותו אך אתה היפנמת את כל הפרטים
    תרשה לי להוסיף משלי- ריח האדמה, הבוץ, ריח האדמה והחול אחרי משחק גולות, עם נסיעה באופניים בשדות, משחק עם סכין באדמה, משחקי כדורגל, ריח הכדור, המשחק, הצמחים העשבים והדשא
    הייתי מחובר הרבה יותר לאדמה, לשטח בתקופה ההיא

  • מיכל  On 12/28/2007 at 9:23

    אתה זוכר את האיש שהיה מציב את עגלת הפלאפל שלו ליד קולנוע ארמון? שנקר פינת סוקולוב? זוכר את הריח שהיה מסביב לעגלה?
    אתה זוכר את האיש עם העגלה של "שיערות סבתא" או איך שהוא היה קורא לה "סוכר", ליד קולנוע רינה?

    הנה, קח את אילת החן והחילבה של לאה השכנה:
    http://www.global-report.net/zamansalam/?l=he&a=38079

  • avha  On 12/29/2007 at 3:32

    הוא החזק ביותר

  • רוני  On 12/31/2007 at 19:53

    ליד ארמוןהיינו חוזרים מפעולה בצופים הולכים עד ארמון קונים חצי מנה ב25 אגורות ואחר כך עוברים את הכביש לגלידה "מקור" בסוקולוב וקונים בעוד 25 אגורות מנה בינונית של גלידה באיזשהו שלב אני לא זוכרת מתי הוא מכר בפינה גם תירס חם
    הוי בועז, אתה עושה לי לבכות כמעט כל פוסט מה יהיה?

  • בועז  On 12/31/2007 at 20:21

    זה היה ה-פלאפל האגדי שלנו.

    פיתה אחת "רק כדורים" ועוד מנה "עם הרבה חריף"

    ומיץ ענבים ממיכל הזכוכית הקר

  • במבינה  On 01/01/2008 at 17:25

    כל החוויות שלי חקוקות במגירות זיכרונות רייחניות במיוחד.אני לומדת חפץ ואדם בעזרת הסנפה.מחדדת גווניי ריחות.מתאהבת ונדחית מריחות ברורים.
    עבודה לחושיי

  • המעריצה הסמויה מהעין  On 01/24/2008 at 20:30

    יש ריחות שגורמים לי להתאהבות. ריח של גוף נקי של גבר. בלי בושם בלי כלום. סבון. נקיון. חולצה נקיה. זהו

  • אודי אפנג'ר  On 01/24/2008 at 20:32

    זה ריח כתום. של גומי. ישר עושה חשק לאיזה אוקשה

  • mami  On 02/26/2008 at 6:54

    אוהבת ריחות.
    יש ריח לאהבה, ריח לבגידה, ריח של סקסיות, ריח של ניקיון, ריח של תינוק שרק נולד… כל כך הרבה זיכרונות דרך האף שלנו 🙂

    אחותי ואני ילדנו בהפרש של שבועיים, והילדים היו זוחלים ביחד על הרצפה, היינו יכולות לזהות, לפי הריח, איזה חיתול שייך למי ומי "עשה",
    אני אוהבת ריח של יום שישי (ריח של ניקיון) ואת הריח של יום שבת (במיוחד בבוקר. אני אוהבת את הריח של מודיעין – ריח של ירוק ונקי.

  • llaliiblue  On 09/06/2012 at 14:24

    א ל ו ף.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: