סתיו מסויים נחת חרישי על היום

 

ילדה קטנה, 1972. Shoji Ueda

 

בכיכר העיריה הישנה שני ילדים, בן ובת, החזיקו שני ברווזים קטנים והילד אמר "בעדינות, טניה, בעדינות", והם הגישו למקורי הברווזונים פירורי לחם רטובים, ישבנו והסתכלנו עליהם.

 

הילדה בהירת השיער ונוגת המבט באה לשאול מה השעה וענית לה שערב, אבל לא ממש ברור מה השעה ומה הקטע עם הברווזים, הילד הסביר ברצינות מעודנת ולא מצויה כלל שהברווזים צריכים קצת מים ואוויר בחוץ ואי אפשר כל הזמן להחזיק אותם בבית, באמבטיה, אז פעם ביום הם באים לבריכה שסביב המזרקה לתת לברווזים לטעום טעמה של חירות טעמה של שחיית ערב תחת השמיים.

 

הילדים האכילו ברווזים וסתיו  מסויים נחת חרישי על היום, תמונה זרה ומוזרה, לא מכאן ולא מעכשיו, כמו רועת אווזים גרמניה ונער ערבות אנגלי בתל אביב של סוף שנות השמונים, שאלת "אתם לבד כאן?" והילד אמר: "לבד. אבא שלנו מת, פתאום, ככה, לפני חדשיים, הלך ברחוב והתמוטט", והילדה השפילה מבט והמשיכה אותו: "ואמא לא יכולה לטפל בנו, אמא …היא…צריכה שיטפלו בה".

 

מתוך תוכך עלתה הריגשה הגדולה, זו שהיית מסוגלת לה אז, הצטעפו עינייך בדמעות שרק אני יכולתי לזהות את בואן הקרב – שאלת "אז מי מטפל בכם" והם ענו, כמעט יחד: סבתא. 

 

קניתי מרלבורו בשבילנו וחבילה של שוקולד שמנת של "ורד הגליל" לשני הילדים. הברווזונים נרדמו בסלסלת הקש שלהם והילדים סגרו שפתיים על השוקולד, האח בצע את החבילה לשניים, עם הנייר, מקלף את נייר הכסף, חושף את בשרו של מזון האלוהים השוקולדי, והם אכלו בהנאה שקטה, שיש בה נחמה ומתיקות מתנפצת בפה, בין הלשון לחיך, אכלו את השוקולד כמו סנדביץ', אוחזים באצבעות שתי הידיים בשני קצות החבילה, מלמטה, ונוגסים מלמעלה. אנחנו עישנו בדממה. הילדים התרחקו, עם סלסלת הברווזים לאט אל מרחק הרחוב היורד בוגרשוב ואנחנו הלכנו לדירה שלא היה בה מקרר ולא טלויזיה, רק שני מזרונים שהנחתי זה על זה, שטיח כחול, קירות מסויידים, ספריית קש עמוסת ספרים ומאתיים תקליטים ליד הפטיפון

 

"אתה יודע? הילדים האלה…" התחלת אבל לא היה בי עוד מקום לצער, רק רצון לשכוח ולברוח אל צייתנות הגוף הנדיב הידוע וחתמתי עצב מתהווה בלפיתתאווה, אחיזה, משיכה ונפילה על שמיכה כפולה, וכל הלילה, כל הלילה, זה לא הפסיק. לא הפסיק.

 

Shoji Ueda ילדים בשלג. 1975

 

 

רוצים לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות בבלוג?  לחצו כאן 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אוה  On 11/09/2007 at 20:41

    בועז,
    זה יפה. גרמת לי לבכות

    אוהבת את האוירה האירופאית.

  • ריקי כהן  On 11/09/2007 at 20:42

    הילדים האלו נצרבו בליבי וחשבתי עליהם אחרי הקריאה. כמה עצוב, אלוהים.

    והיום קצת הצלת את חיי עם השיר ההוא ששידרת.

    אני אכתוב על זה אחר כך בפוסט משלי.

  • אלינור ברגר  On 11/09/2007 at 20:46

    אנחנו בורחים מהכאבים של הנפש אל התענוגות של הגוף. כדי לברוח, כמו שכתבת. כל כך יפה כתבת..

  • המעריצה הסמויה מהעין  On 11/10/2007 at 6:51

    זו תחושה שיש לי לעתים קרובות.ב"וחתמתי עצב מתהווה בלפיתתאווה, אחיזה, משיכה ונפילה סקס זו תרופה טובה לעצב

  • זו שחמש או שש שנים..  On 11/10/2007 at 14:51

    האופניים האדומות

    קניתי אופניים חדשות
    הן אדומות ומנצנצות
    אחרי ההתלהבות הראשונית
    חזרתי איתן אל החנות
    ביקשתי שישימו צמיגים יותר עבים
    שלא כל קוץ יחדור ישר ללבי
    אני רוכבת על אופני החדשות קלה כעננה
    גשם ראשון דוקר אותי על ראש הרעמה
    אני מתרוננת ממריאות המחשבות
    משפריצה שלוליות עכורות
    חשה כמו נוגנת על קשת
    שכנה תמהה: מה זה? יש לך חצבת?
    אני בוחנת עצמי במראה וצוחקת
    לא עם חצב, עם חרציות אני מתנשקת
    הן נימרו את לחיי באבקנים צהבהבים
    ואני טסה על העבים
    בפעמון מצלצלת 3 פעמים
    יחי יחי יחי
    יחי הגשם
    יחי החורף
    ואופניי המתגלגלות-מלגלגות אותי הביתה
    בדיוק בשש:
    יחי אתה…!

  • אלינור ברגר  On 11/10/2007 at 16:50

    זה לא אמור להיות "אופניים אדומים" "חדשים"?

  • עמיחי  On 11/10/2007 at 19:22

    וואי בנאדם… לא מכיר כ"כ את האתר הזה אבל חזק… ממש חזק
    יפה…

  • שי טוחנר  On 11/13/2007 at 15:31

    תודה על עוד פוסט משובח

  • מיצי  On 11/13/2007 at 16:56

    זה היה כל כך יפה.

  • זו שכבר שנים...  On 11/14/2007 at 0:21

    אם היו לי עוד שנתיים…
    עוד שנתיים לבזבז איתך…

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 11/21/2007 at 23:28

    בועז,
    אתה כותב יופי, אבל הבחירה בפונטים הגדולים והצבעוניים מוזילה את הטקסטים שלך. אנחנו בוגרים, כתוב קטן.

  • llaliiblue  On 10/10/2012 at 17:29

    וואו. זה אמיתי? (כן, אני יודעת. מוכרח להיות אמיתי). זה כל כך עצוב.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: