גני ייאוש

 

 

המקום שאני גר בו נקרא גני תקווה, אבל התקווה שלי היא להצליח לעבור מכאן יום אחד. אני קם כאן בבוקר ורוצה לצאת מיד לעיר הגדולה. למעשה, אני חוזר לדירה שבה אני גר עם משפחתי רק כדי לישון.

 

זה הסיבוב השלישי שלי ביישוב. מגשים את אמרתו של מאיר אריאל "מי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל". בסוף שני הסיבובים הקודמים מצאתי את עצמי שוב בתל אביב. אבל אז לא היתה לי משפחה שיש לעקור מבתי הספר, הסביבה והחברות.

 

גני תקווה היא לא מקום רע. היא פרוור. מקום שמשקף מצב נפשי. גני תקווה היא משל. סמל. לא יפה במיוחד. וגם לא מכוערת במיוחד. החינוך בה טוב. יש בה אפילו "היכל תרבות" משלה. ולכן הרבה אנשים רוצים לבוא ולגור בגני תקוה. משבוע לשבוע היא הופכת לצפופה יותר. עוד ועוד אנשים מגיעים להשתכן בדירות החדשות בפרוייקטים שנבנים כאן, בניינים חדשים שהוקמו על מה שהיו פעם פרדסים ושדות עם פרחים, בנינים עם חניה תת-קרקעית ולובי משופצר. ב-1987 הייתי מגיע מכאן לסינמטק בתל אביב תוך 17 דקות. היום זה לוקח לי 45 דקות. לפעמים אני תקוע 20 דקות בפקק בתוך היישוב עצמו. זה נשמע כמו בדיחה גרועה, אני יודע, "פקק בגני תקווה", אבל הבדיחה הזאת היא עלי.

 

שעה הלוך, שעה חזור. שעתיים מתבזבזות בכל יום על נסיעה מכאן לתל אביב. לא פעם אני עושה את הדרך  פעמיים, או שלוש, באותו היום. אם תל אביב מזרימה בי תחושת עלומים, יצר, מעין התחככות ארוטית בחיים. גני תקווה מספקת לי תחושה של דוד קשיש חביב הסוקר במבטו את הנערים המשחקים לפניו.

 

בהמשך למאמרו של עמית שהם "סיפור הפרוורים", גם לי נדמה שלאנשים כאן אין שום צורך ורצון להעשיר את הסביבה באסתטיקה צורנית.  אתה לא דופק הופעה כשאתה יוצא מהבית. העייפות ניכרת באמהות הגוררות את ילדיהן לגן ובאבות המשרכים רגליים במכנסי בז'אלה ונעלי קרוקס לבית הספר.

 

הפרוור הישראלי מתאים ונוח למי שויתר על עלומיו. מי שמאמץ כתפיסת עולם את הגישה ש"מה היה – היה", ומשלים עם העובדה שמעכשיו ואילך חייו נמצאים במורד, בשקיעה הולכת ונמשכת אל תוך ניוון חמצמץ-מתקתק של ארוחות ברביקיו במרפסת, יין לבן וגבינות, רביצה בספות מעוצבות מול טלויזיית LCD ובהייה בערוץ 2 או בעוד אחת מהסדרות שמספקת הוט VOD לאלה שחיים מחוץ לחיים עצמם.

 

ומצד שני – תל אביב מתייקרת באופן מטורף. תוך שנתיים-שלוש לא תהיה לאנשים כמוני שום אפשרות שבעולם לגור בתל אביב. היא תהפוך לתואמת-מנהטן בלב המזרח התיכון. עגום. כל כך עגום. מצד אחד איבדנו את הפרדסים של בקעת אונו ואת השדות של גני תקוה, מצד שני תל אביב הולכת והופכת למחוז חפץ בלתי ניתן להשגה.

 

עוד קצת ייאוש

עמית שהם, סיפור הפרברים – הארץ

ציטוט: "בעוד שעיר גדולה מלאה בקבוצות אוכלוסייה שהרחוב הוא בנפשן, על ראש שמחתם, היחידה האנושית הדומיננטית בפרוורים – המשפחה – רואה ברחוב כורח. בעוד שבכרך שופעים החיים ברחוב הזדמנויות ודקויות, פותחים רחובות הפרוור פתח רחב לסתמיות. רואים זאת כבר בארכיטקטורה"

 

ריקי כהן, העתיד יעונן חלקית – רשימות

ציטוט: "כשאנשים עוברים לפרוור, זה הרגע שבו אתה יודע שהם מתחילים למות"

 

אומגה על תל אביב לעומת הפרברים והערצה לדנה ספקטור – נענע

ציטוט: "דומה למעשה שכל עיר שאינה תל-אביב, תהיה גדולה ומרכזית ככל שתהיה, היא סוג של פרבר לעומת האון הבלתי-נלאה שיש במקום המאד מיוחד הזה בו מתקבצים כל היפים והנאווים"

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דרור פויר  On 10/14/2007 at 11:08

    הרגשתי את רוח הפוסט הזה נושבת ממך כשנפגשנו שבוע שעבר בתל אביב…
    צריך לכתוב את גרסת האלף השלישי ל"בלדה לעוזב קיבוץ" על עירוניים מהסוג הזה שלנו שמוצאים את עצמם בשממה של הפרוור, כמהים לריח הפיח

    נ"ב
    אין כמו הכתיבה של עמית שהם

  • נופלת מגרייס  On 10/14/2007 at 11:20

    תל אביב מזרימה כל מיני דברים (לפעמים אפילו מעל פני השטח, אם אתה ביפו), אבל עלומים?

    זה הכלום שמסביב יותר ממה שיש בתל אביב.

    פעם יצאנו לטיול דרומה ועשינו עצירה באשקלון.
    בחור בהחלט לא מקומי (במובן המדיני) שוחח אתנו ושאל מאין הגענו.
    אמרנו תל אביב.
    הוא נקרע מצחוק. נקרע.

    עם גלותי
    בית קטן
    פתאום הכל רחוק
    שעה נסיעה
    שעה נסיעה זה סיבוב בשכונה עבור תושב רוסיה.

    פרופורציה היא מילה שאין בה טיפת עלומים.
    אבל חייבים לתפוס אותה לכל הרוחות.

  • ריקי  On 10/14/2007 at 11:21

    ופויר צודק, אין כמו הכתיבה של עמית שהם

    • בועז כהן  On 06/13/2012 at 18:08

      באמת חבל שהוא לא כותב יותר.

  • משה משה  On 10/14/2007 at 11:36

    דבריך נגועים בכוללניות מוגזמת ואף די מתנשאת מעל שאר העולם. כאילו לפי מקום מגוריו של האדם נקבע גם אופיו.
    כן. גם אני תושב פרברים. אין לי שום דבר נגד ת"א – נהפוכו. אבל במציאות הנוכחית חיי משפחה תקינים לא כ"כ נוחים שם – יקרים, צפופים ורועשים. זה לא החינוך שאני רוצה לתת לילדי. ובכל מקרה חשבון הבנק שלי חושב שאני לא צריך לגור שם. ומה לעשות שברצוני לגור במרחב שלא כולל 3 וחצי חדרים על 89 מ"ר.
    עדיין זה לא מפריע לי לשמוע את המוזיקה שאני אוהב, לראות סרטים טובים (כן, חלקם גם בטלויזית הLCD שאין לי) ולקרוא ספרים. לפעמים אני עושה בקביקיו בחצר, לפעמים אני אוכל גבינות (האמת שלא – אני לא ממש אוהב) ושותה יין אדום.
    ואני לא מרגיש שזה רע.
    זה שאתה רוצה או לא לגור במקום X רק כדי לממש את עצמך ואת הרצונות שלך – זה לא הופך את כל שכניך או עמיתיך לפרברים לבזויים כל כך כפי שאתה הופך אותם. לך תגור שם.
    מצטער – אבל נשמע כאילו חוסר המימוש שלך כנראה הפך אותך מריר כלפי כל העולם.
    (מעניין אותי אם בתל אביב הורים לפעוטות לא עייפים… ).

    • בועז כהן  On 06/13/2012 at 18:10

      ממילא כרגע זה בלתי אפשרי בשבילי לגור בתל אביב, מבחינה כלכלית.

      זה המצב, ואני מקבל אותו כפי שהוא.

  • ירושלמי  On 10/14/2007 at 11:59

    בטח מעבר לגבולות האושיות של הקיום האנושי.

  • תגובה  On 10/14/2007 at 12:16

    מצחינות מזיהום אוויר ומעומס יתר של בני אדם.
    דווקא ערי הפרבר נעימות יותר. זאת עובדה מדוייקת.
    מי שגר בפרברים מת על תל אביב, כי יש פקקים, מי שגר בתל אביב מת על הצפון שם הכי נקי מזיהום אוויר, ויש הרגשה של נופש.
    איך שלא יהיה אף אחד לא מרוצה, כי הדשא של השכן תמיד ירוק.

    המצב בישראל מבחינה של צפיפות, במיוחד במרכז הארץ, הוא בלתי נסבל.
    פשוט נורא מה שהולך פה, איום ונורא.
    והמצב יהיה קשה פי אלף בעוד 10 שנים.

    תתנחם בזה.

  • מירי  On 10/14/2007 at 12:18

    זה הפרבר הפנימי שתוקע אותך. החוץ הוא רק חוץ, לא יותר ולא פחות. הפתרון הבדוק : לגרוב רק גרביים לא תואמות, עדיף בצבעים שונים. תמיד לוקח.
    אבל אלתרמן,
    http://www.zong.co.il/servlet/servletWorkDetails?LangCode=1&WorkID=10103&PrfID=419&print=true

  • הדס  On 10/14/2007 at 12:27

    יש לך כישרון לשכנע אנשים למה לא לבוא לגור שם.
    🙂

  • רמת גני  On 10/14/2007 at 12:32

    הגזמת. קצת ילדותי לראות את תל אביב באור כל כך רומנטי ולסמן את המעבר לפרוורים כתחילת הסוף. תל אביב מספקת, לצד "נעורים", גם זיהום אויר, צפיפות, יוקר מחייה בלתי אפשרי ושאר ירקות.
    אני מניח שאם היית גר בתל אביב היית מקונן על כך שהבוגרנים מהפרוורים "גונבים" לך את העיר, את השדרות ואת המקום הקבוע בקפה השכונתי. היית מתרגז על מערכת החינוך שלא יכולה לספק מחשבים ניידים לתלמידי בי"ס יסודי כמו בגני תקווה וכך הלאה.
    בקיצור, נחמד להיות רומנטי ולחלום על הנעורים האבודים, רצוי לא לגלוש לילדותיות ולהתנשאות.

  • יוחאי  On 10/14/2007 at 13:04

    רק בתל אביב הולכים ברחוב.
    בפרברים, אורח החיים תלוי כולו באוטו, והחיים משמימים.
    בקיצור, אני מסכים עם כל מילה בפוסט, ושמח שאני גר בתל אביב.

  • שמוחאי  On 10/14/2007 at 13:09

    לדעתי אתה מתגעגע לחיי הרווקות שלך בלי העול של המשפחה, ואם תסתכל טוב אצלך בפנים, תראה גם שזה נכון.

  • ריקי  On 10/14/2007 at 13:22

    והופכת להיות לאט לאט נחלת הנובורישים וה"בובואים", כרישי הון ומתעשרים. מה זה יעשה למרקם ולאופי של העיר הזו? האם אנשים כמו בועז בכלל יוכלו לגור בה? הכתבות על טירוף שכר הדירה מדירות אותי מכל מחשבה לנסות בכלל לגור בה בעתיד.

  • אתי  On 10/14/2007 at 13:31

    "…פקיד חברת התקליטים הגיש למונבלי תקליט זהב לציון מכירת מיליון עותקים של "ערים הן מרכזים של הזדווגות" – חיי עיר דונאלד בארתלמי

  • תשמע  On 10/14/2007 at 14:11

    ביליתי עם אישי היקר בת"א בחופש סוכות. זה התאפשר כי איפסנו את הילדים הרכים אצל הסבים והסבתות.
    הרגשתי נורא, לא יכולתי לנשום. חשתי בעיר עתידנית אפלה, דומה לזו שבסרט "ימים משונים" (רייף פיינס, ג'ולייט לואיס). ברווקותי חייתי בעיר הזו ואין לי טיפה געגועים אליה. תן לי רק להחליף הכל לירוק ולשקט, ובהחלט להיתקע בבית.

  • אורן  On 10/14/2007 at 14:58

    נו באמת.
    "העייפות ניכרת באמהות הגוררות את ילדיהן לגן ובאבות המשרכים רגליים במכנסי בז'אלה ונעלי קרוקס לבית הספר." – בתור תושב מרכז תל אביב אני יכול להעיד שהמשפט הזה מדוייק גם ללב הפועם של העיר הדינאמית.
    אתה עושה רומנטיזציה של העיר . תל אביב הרי קמה כחזון בורגני ועל הארכיטקטורה הכללית שלה קשה לומר שהיא מעניינת, מקסימום אפשר לומר שזו אסתטיקה של כיעור (אני אוהב את זה) ולצטט את אלתרמן – יש יפות ממה אבל אין יפה כמוה.

    אני (עדיין?) לא יכול לדמיין את עצמי מתגורר באיזו עיר פרברים ובכל זאת ברורים לי גם היתרונות. גם ל"קשיש חביב הסוקר במבטו את הנערים המשחקים לפניו" יש קסם מיוחד ובכתיבה אחרת אפשר לעשות רומטיזציה ולמכור גם את זה…

    (גילוי נאות – אף פעם לא הייתי בגני תקווה ואין לי מושג איפה זה בדיוק).

  • פרבריסט  On 10/14/2007 at 15:07

    אני מניח שבעיר הגברים לא מדשדשים בקרוקס שלהם והאמהות לעולם לא מתעיפות. ברור, כולם שם צעירים וצעירות, יפים ויפות, נעים מהסינמטק לבאר/מסעדה השכונתיים, בהם כל אחד מכיר את השני..
    הפוסט נשמע כמו איזה נער טיפש-עשרה שמגלה שהחיים זה לא מה שראה בסרטי הקולנוע.

  • שי טוחנר  On 10/14/2007 at 15:11

    לפני כ-8 שנים.

    אני מאושר מכל רגע לגור פה.

    והזכרת סינמטק, שגם אצלי הוא נחשב כמקום מספר אחד להתייחסות.

    כן, פעם היה לוקח 15-20 דקות מיהוד, היום 25-60 דקות תלוי בשעה.

    אבל מאיפה שאני גר: 40 דקות צעידה ברגל לתמונע, 50 דקות לסינמטק, 55 דקות ללבונטין 7, ובאופניים – פחות משליש זמן.

    בסוף תעשה את זה….

    שי

  • גור מה  On 10/14/2007 at 15:23

    ההבדל הוא שהאבא המנומנם בקרוקס, בת"א הוא תיכף חוזר לאולפן ההקלטות שלו. והאמא המנומנמת בטרנינג הולכת אחר כך לאודישן לסדרת טלוויזיה חדשה.

  • מיכל  On 10/14/2007 at 15:32

    אני גרה בגבעתיים. חצי שעה הליכה מהסינמטק, חצי שעה מדיזינגוף סנטר, רבע שעה מעזריאלי.
    אני לא מרגישה שהתחלתי למות מאז שאני גרה בפרבר.
    אני לא בטוחה שאם היו לי ילדים הייתי רוצה לגדל אותם בתל אביב.

  • סנונית  On 10/14/2007 at 15:43

    תאמין לי, זה יותר טוב מקיבוץ 🙂

    האם כל כך קשה לקיים חיים בעיר הגדולה, בעצם? חדר אחד פחות ושמחה גדולה בלב.

    אולי כשיש ילדים הכל נהייה יותר מורכב.

  • חייש  On 10/14/2007 at 15:51

    כיום מי שחי בת"א זה או "צעירים" (המרכאות הן בגלל שישנם מספיק מבוגרים שמההלים חיים כאלה, אבל זה לא ממש משתלב עם גידול ילדים, הגיד) שחיים בדירות מעפנות ברמה קיצונית, או אנשים שיכלו להיות באותה מידה השכנים שלך בגני תקווה, רק שהם במקרה טחונים ויכולים לקנות את הפנטהאוז הזה שאתה יכול רק לחלום עליו. אם פעם זוג צעיר עם ילד ראשון היה יכול להתלבט בין הישארות בעיר או עזיבה לפרוור, היום לחיות בדירה טובה בתל אביב זה במינימום 1000$ שכירות או 300 קיי$ לקניה. זוג עם ילד לא יכול לגור עם שותפים בחורבה נוטה ליפול בשלמה המלך. אז כולם מתפרוורים באיזשהו שלב, וככל שיש לך יותר כסף, אתה מתפרוור למקום קצת יותר קרוב לתל אביב.

  • דב  On 10/14/2007 at 16:33

    איזה מין קיצור זה לכתוב "קיי" במקום "אלף"? זה יוצא שלוש אותיות בשני המקרים.

  • עידית פ  On 10/14/2007 at 16:38

    אדם גר בתוך עצמו(אוי התקליט שהכי הכי השפיע עלי של שלום) וזה ממש לא חשוב אם בעיר או בכפר בקיבוץ או בפרוור כי השלווה והמנוחה הם בתוך הלב עם הפעימות שלו….

  • א.  On 10/14/2007 at 16:43

    ואני ממקום אחר מסתכל – כי מנגד תראה ולשם לא תבוא, כמו אתר רשימות, שייסגר כנראה עוד לפני שברוכין ושות' יחליטו שאפשר עכשיו מה שבטח יבוא מחר (לקבל אותי לרשימות).

  • גדי שמשון  On 10/14/2007 at 16:46

    רוב מי שגר בלב העיר מסתובב במכנסיי בז'אלה וקרוקס או סתם כפכפים. זה האורחים מרחוק שדופקים הופעה.

    • בועז כהן  On 06/13/2012 at 18:12

      נכון מאוד.
      אורחים שבאים לבקר, יוצאים מהבית, ונוסעים עד אליך, ולכן הם מוכרחים להתלבש יפה כשהם באים.

  • החזאי  On 10/14/2007 at 16:58

    זה כמו שאלה שגרים בפרוורים בטוחים שבתל אביב מזיינים כל הזמן כמו תותחים בשירותים של הבארים והמסעדות וכשהם מגיעים לגור בתל אביב הם רוצים להיות יותר תל אביביים מהתל אביביים ומזיינים רק בשירותים ולא מבינים ששולץ המציא את הכל וגם כל אלה שהיו במדבר בכלל היו מאוננים ולא מביאים באף אחת בשירותים של הגלולה

  • חייש  On 10/14/2007 at 17:15

    כתבתי את זה עם קיי באנגלית וזה חירבש את סדר השורה, אז בלי לחשוב מחקתי וכתבתי קיי בעברית במקום לכתוב אלף. זה היה אמור לצאת יותר אלגנטי, ככה:
    300K$

  • יוסי  On 10/14/2007 at 17:56

    מי הם אלו שמסתובבים בשדרות העיר ואלו שחיים מסביב לשינקין? מי הם אלו שלא מתגייסים ואלו שמבלים עד שעות הבוקר בשתיית אלכוהול? כל אלו חיים בתל אביב-יפו, האם הם באמת תל אביבים?! ממש לא ולא.
    http://www.notes.co.il/yossi/29214.asp

  • אחד מהמכירות אמון  On 10/14/2007 at 18:32

    או לפחות זאת היתה הכתובת הרשומה במכירות אמון שלכם.
    אז אתה גר באותה שכונה של קובי אור – יש יותר תל אביבי מזה?
    אבל אתה צודק לגמרי, ויש רק תשובה ציונית אחת: להקים פרבר חדש. זה לא כזה בשמיים כמו שכולם חושבים. שינקין היה המצאה של דני דותן. נווה צדק היתה המצאה של קבוצת תיאטרון. פלורנטין אכן היתה כישלון, וזה כי היא הומצאה על ידי העיריה, ולא על ידי אנשים.
    כל מה שצריך זה שתיקח עוד עשרים אנשים שמרגישים כמוך, ותקנו דירות בכרם התימנים, נגיד. לא מזמן עברתי שם: מטר מהים, מטר משינקין שלך, מטר מהשוק, אידאלי. אלא מה? מוזנח. אז קח 20 חברים, קחו משכנתא שבוודאי אינה עולה על שכר דירה בגני תקווה, ותהפכו את הכרם למקום שכדאי לחיות בו. קשה? לא כך כך. לא תצליחו? מקסימום תמכרו את הדירה באותו מחיר ותעברו הלאה. זה נדלן, וזה במרכז תל אביב – להפסיד לא תפסידו.

  • rainsong  On 10/14/2007 at 18:38

    לא, כי עדיין אפשר.

    בועז, אני איתך. מה שמוזר במדינה הזו זה שיש תל אביב, וכל השאר הן פשוט לא. זה לא שיש אופציות נוספות, פשוט- אין.

    אני לא רואה את הרומנטיזציה בת"א כמו שאני רואה את אלף האופציות שהיא פותחת יום יום, ואת העובדה שאפשר להרגיש כמו בקיבוץ קטן כשאתה גר בשכונה מסויימת כמה שנים, והירקן מכיר אותך, וההוא מחנות הפרחים, ובית הקפה הוא בית הקפה השכונתי וכו' וכו'. וכן, הפרברים הם פרברים, הם משהו אחר.

    וכן, ת"א מתחילה להיות בלתי מושגת: מבחינת מחירים, מבחינת מרחק- פעם הייתי צולחת את המרחק בין העיר לבית הוריי (שבפרברים) ב- 20 דקות, גג 25. בחודשים האחרונים אני שמה לב לשינוי אמיתי לרעה: לא פחות משעה. לא פחות משעה; פקקים בכל שעה במהלך היום, משאיות באיילון, אפילו הפרברים עצמם פקוקים כאילו יום העצמאות נחגג כל בוקר מחדש.

    ואל תדאג, תמיד ישאר מי שיאשים אותך בהתנשאות. כאלה אנחנו, חייבים.

  • יוחאי שמוחאי  On 10/14/2007 at 18:44

    תתפלא, גם בחיפה הולכים ברחוב.
    אבל כמו שכתב כאן מישהו ירושלמי,שמיקומו,בירושלים,שם אותו מחוץ לגבולות הקיום האנושי, אז חיפה בכלל…
    זה בכלל בארץ?
    זה לא בלבנון באיזשהו מקום?
    אולי נציע לסורים, להחזיר את חיפה והצפון,תמורת שלום?

    ובועז- מה זה הפוסט הזה??
    ראשי האתר עושים כבר קרוב לשבוע שנור ומסתובבים ברחבי הרשת,עם כובע של קבצן, אז עכשיו גם אה נסחפת בזרם?
    אולי תפנה גם אתה בפנייה נרגשת למשתתפי האתר, ובכלל גולשי ארצינו,שיעשו מגבית למענך,כדי שתוכל לחזור לתל-אביב?

    פוסטים כאלה, או כמו של ההיא,בראש הדף,ורד משהו, מעלים הירהורים,אם האתר באמת לא "התעייף",ואולי באמת כדאי לסגור אותו,ולעבור למשהו אחר.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 10/14/2007 at 20:23

    כמו שכבר ציינו כאן, גם בירושלים אפשר ללכת ברגל לפאב או למוזיאון, לסופר או לשוק. ואם תתמיד מספיק – הירקן גם יכיר אותך וגם הבחורה מהחנות של המיצים.
    גם בבאר שבע(!) הולכים ברגל, גם בחיפה.
    יש חיים בכל אזור 972, לא רק ב97203

  • bernuli  On 10/14/2007 at 22:15

    פותחים לך אוטוסטרדה רצינית ליד הבית…

  • ערן  On 10/14/2007 at 22:39

    בועז אחי עזוב את גני התקווה ושוב לשכונת התקווה, שם תוכל לרכוש בית צמוד קרקע נאה במחיר סביר ולגור במרחק של חצי שעה הליכה מלב העיר. ניפגש אצל שמש.

  • drorko  On 10/15/2007 at 0:33

    בועז
    האם עמית שהם אותו אתה מצטט בכתבה
    הוא אותו מבקר מוזיקה של עיתון חדשות ואחר כך של מקומון "העיר"
    אם זה הוא היה כותב באופן נפלא על רוק ופופ
    וכל התרבות מסביב

  • בועז כהן  On 10/15/2007 at 7:35

    זה אותו עמית שהם.

  • שרון רז  On 10/15/2007 at 8:42

    אין כמו תל אביב, באמת. אני כל כך אוהב את העיר הזו, את הרחובות, מגוון האנשים, הכמויות, החנויות, ההתרחשויות, העצים, הבניינים, ההפתעות. תל אביב זו העיר שהיא היחידה בארץ שממש מרגישה כמו מטרופולין ענק ומיוחד, ועדיין בנוייה כשכונות שכונות עם מגוון מרכזים קטנים. בחיפה יש פוטנציאל אבל היא בנוייה אחרת. ירושלים, טוב, ירושלים זה סיפור שלם.
    חלק מהפרברים משתפרים ויש מרכזי ערים שיש להם מה להציע מבחינת עניין ברחוב כמו אני מניח כפר סבא, רעננה, הרצליה, רמת השרון, פתח תקווה (קצת פחות), הוד השרון, אבל ההתרחשויות שם מצומצמות יותר וקיימות רק ברחובות ראשיים בודדים.
    אפשר לגור ליד רחוב ראשי ורוחש פעילות גם לא בתל אביב, נאמר רחוב אחוזה ברעננה, רחוב סוקולוב ברמת השרון, ויצמן בכפר סבא וכ"ו לדוגמא. זה נותן קצת יותר עניין. כל הסיפור זה האם כשאתה יורד מהבניין שלך יש לך אנשים לפגוש ולראות או בית קפה וחנויות והיצע ומגוון. כשאין ורוצים את זה אז יש ביאוס.
    ובסופו של דבר כמו שכתבה כאן עידית- אדם גר בתוך עצמו (אהבתי) וכל מה שקורה בראש ובלב זו המציאות שלך, השאר זה תפאורה, חשובה, אבל תפאורה

    • בועז כהן  On 06/13/2012 at 18:13

      אין כמו תל אביב.

      למזלי אני עובד בה, ככה שכל יום אני נמצא שם. לפחות זה.

  • בועז כהן  On 10/15/2007 at 9:21

    בשבילי, ירושלים היא כמו חוץ לארץ. תמיד אני שמח לנסוע לשם. מת על העיר הזו

  • רונה צורף  On 10/15/2007 at 9:37

    כן, יש כמה ערים כאלה ( וגבעתיים לא נחשבת) שהכל בהן משובט. לא מזמן עזבתי עיר כזאת שבה הבנינים משובטים, הרחובות והפארקים משובטים, בתי הספר ומרכזי הקניות משובטים, ההורים, עיסוקם והמכוניות שלהם משובטים- אפילו הילדים ניראים במבט ראשון משובטים- עם אותם הבגדים, אותם ילקוטים ואותם חוגים. למי שלא זיהה- מודיעין ( עיר העתיד המשובט ). עברתי לפני שנתיים למבשרת למרגלות יער עבות מרובה בשבילים, מסביבי גרות חמולות מרוקאיות וכורדיות מרהיבות- הבנות שלי לומדות עם קיבוצניקים, מושבניקים, דוסים וערבים מאבו גוש. הן הולכות להצגות בתאטרון ירושלים, ולסרטים בסינמטק, לגן החיות במלחה בשבת ורואות זקנים ועצים עבותים- מה שלא ראו בכלל במודיעין- תארו לכם מה זה עיר בלי זקנים ועצים-.
    ירושלים ותל אביב הן הערים שלא אוותר עליהן, על הסינמטקים, ההופעות והתרבות בכלל. שעה נסיעה ואני בתמונע, רבע שעה אני בתאטרוןי-ם. סוף סוף הגענו למנוחה ולנחלה ואנחנו חיים במקום אמיתי, לא מנומנם, לא בועתי, שלא מתעלם מאוכלוסיות שלמות- ברחוב שלנו יש בית לאוטיסטים ולידו יש מלון פיני קטן ונחמד, לידו חמולה כורדית תוססת עם סוסים וכבשים ולידם ראש השב"כ לשעבר, באמצע מורה ליוגה ופסנתרנית וצ'לן מהאקדמיה- וכולם חיים בהרמוניה אמיתית. הפרוורים וערי השינה הסמויים מן העין גורמים לי להרגיש חמלה והזדהות עם תושביהן הלכודים.
    ,

  • מעין  On 10/15/2007 at 10:20

    אחד הדברים שיהפכו את החיים בפרברים לסבירים קצת יותר הוא תשתית נאותה של תחבורה ציבורית (רכבת קלה או תחתית) שתקשר את הפרברים לתל-אביב. זה יגרום ליותר אנשים לעבור לגור בפרברים וכתוצאה מזה האוכלוסייה בהם תהפוך להיות מגוונת יותר ומעניינת יותר ואז אולי גם ייפתחו שם מקומות בילוי יותר מענינים וכו וכו'.

  • ליה  On 10/15/2007 at 13:53

    הפוסט הזכיר לי איזו שיחה באיזה מגרש כדורסל…
    אין כמו תל אביב. רק מי שאוהב את העיר הזאת באמת,חי בה (ומגדל בה ילדים, כי אם לגדל ילדים בעיר ולא במושב – אז רק בתל אביב שיש לה כה הרבה מה להציע ) יכול להבין את מה שכתבת באמת.

  • אחת ושמה  On 10/15/2007 at 15:34

    לא מבינה איך אפשר לחיות בערים גדולות ובפרוורים הגובלים מרחק יריקה מערים גדולות.
    נשגב מבינתי איך אפשר לגדל ילדים בתל אביב.
    אבל כנראה אני מה זה לא בעניינים.

    אנחנו כאן בשכונה שגובלת עם ירוחם לא מבינים על מה אתם מדברים שם
    תל אביב זה מעבר להרי החושך. צריכה ללכת למשרד נסיעות ולקנות כרטיס טיסה לשם. מזמזן לא הייתי בעיר הזאת. יש חדש?
    השפה כל כך שונה. הניבים. כמו באוסטרליה.
    מעבר ממחוז למחוז והכל משתנה כאן.
    הידעתם שאוטוטו מתחיל המסיק? בחיי!
    בועז, בוא למסוק קצת זיתים!
    תקבל פרספקטיבה מעניינת.

    🙂

  • עמית  On 10/16/2007 at 19:32

    החלקים המרוקאים והכורדים זה לא מבשרת אלא מעוז ציון ושם באמת מרגישים נעים יותר
    אם תקראי את מה שכתב עמית שוהם הוא פשוט מתאר בדיוק מדהים את החלקים "הרעים" של מבשרת(למרות שהוא כותב על הוד השרון).במבשרת ישנן שכונות שלמות ללא רחובות.במקומם אתה פוגש את קומת החנייה המדכאת.אני מזדהה עם מה שכתבת לגבי ההבדל שחשים כשעוברים מאיזור של אוכלוסיה פחות או יותר הומוגנית לאיזור של פסיפס עשיר ומחייה.

  • עופר הירשפלד  On 10/16/2007 at 22:55

    מאז שעזבתי לחדרה
    (40 דקות בלי פקקים)

    אבל מי יכול לקנת דירה בתל אביב
    במחיר שקניתי בחדרה, בתל אביב הייתי שמיג שירותים (וגם אותם הייתי צריך לשפץ)

    אבל אני לא חדרתי
    אני תל אביב שגר בחדרה

  • נ.א.  On 10/17/2007 at 9:46

    מצוין מדויק מהודק

  • נוסטלגיה  On 10/17/2007 at 16:25

    פרברים, יותר מהכל לדעתי, הם מצב נפשי של בינוניות ושאיפה לחלום האמריקאי. מעבר לטוב ולרע, הם מלאים באנשים, שעסוקים בליישר קו זה עם זה, כמיטב המסורת הישראלית.אף מקום מלבד תל-אביב לא מציע תחליף צבעוני לכך. אפילו בתי הקברות יפים בה יותר

  • ארנון גלבוע  On 10/17/2007 at 17:37

    ואז חשבתי

    אולי בעצם

    להשאר בתל-אביב

    עוד קצת

    למרות שאני

    שונא אותה

    היא לפחות

    עושה לי

    משהו

  • אהוד בן-פורת  On 10/20/2007 at 13:47

    שאף אחד לא אוהב את המקום שהוא גר בו. כל אחד מאיתנו נמצא תמיד בחיפוש אחר עצמו ואחר מקומו, והמקום האחר נראה קורץ יותר. בילדותי לא אהבתי את עכו, העיר שבה אני חי עד היום ורק בשנים האחרונות כשהתחלתי להתנדב בכל מיני אירגונים שקיימים בה ולגלות מעורבות בחיים בה, אני מקבל אותה יותר מתמיד. זה אולי ישמע יומרני מצדי לומר את זה, אבל אני חושב שזה הסוד עבור כל אחד מאיתנו שלא מוצא את מקומו. לגבי תל-אביב אני מוכרח להודות שהיתה באמת תקופה שאהבתי אותה, אבל היום מלבד לבוא ולבקר בה אחת לכמה זמן ולערוך את הסיבוב בין חנויות הספרים המשומשות אני פשוט לא מוצא בה את עצמי, ואני לא יודע איך חשבתי עוד בילדותי שביום מן הימים אעבור לגור בה. כמו שעשו לא מעט מחבריי, בעיקר בכדי למצוא עבודה. היום, עם כל הכבוד אני לא יודע אם יש לה את ההיצע שהיה בה פעם. זאת למרות שהיא נותרה לב לבה של התרבות בארץ, אבל בדרך כלל אלו שמתגוררים בה חיים בדוחק כספי שאין באפשרותם, במקרה הטוב אפילו מבחינת לחץ זמן (ואני מוכרח לומר שזה בעיקר מה שלא מוצא חן בעיניי) אין להם הרבה שעות פנאי לבידור. בואו לא נשכח עובדה חשובה ומעניינת כאחד, כבר תקופת מה שלא מעט עוזבים אותה ועוברים לגור דווקא בצפון הארץ. אחרי הכל אנחנו ארץ קטנה ואפשר לקחת רכבת ולהגיע לבקר בה.

  • רונה צורף  On 10/24/2007 at 21:39

    בוא נעמיד את העובדות על דיוקן- בשנות החמישים התישבו עולים ממרוקו במבשרת ירושלים ועולים מכורדיסטאן במעוז ציון. לפני 25 שנים איחדו את שני החלקים הורידו את המילים- ירושלים ומעוז וקיבלנו- מבשרת ציון ( המאוחדת ). אני גרה בצד של מעוז ציון של פעם- הקסטל. הגעתי לכאן משיא הנובורישיות- שכונה בורגנית ומשעממת ועשירה במודיעין. במבשרת אין איזורים ללא רחובות- אני יודעת כי אני יושבת בחברה להגנת הטבע, ולפעמים אנו יושבים עם מחלקת ההנדסה על תיכנונים עתידיים. מבשרת כיום מעורבת לחלוטין, אין יותר צדדים טובים ופחות טובים, יש בה את הקשת הרחבה ביותר של בני אדם שראיתי בחיי, והייתי ירושלמית, תלאביבית, מושבניקית, קיבוצניקית, מודיעינית ושיכוניסטית ( שיכון משפחות בבסיס צבאי…)

Trackbacks

  • By עוד בלוג תל-אביבי on 10/18/2007 at 2:46

    כל-כך הרבה פוסטים טובים רצים ברשת, כל-כך מעט זמן לקרוא אותם. מבחר פוסטים שאהבתי מהימים האחרונים, ואני מקווה שהם יעשו לכם טוב:

    – רונן כינורי מת…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: