לפתע, קיץ אחד

 

אבי הופמן. 1967

 

"אנחנו כאן כדי ליצור עולם טוב יותר.

אנשים שמספיק איכפת להם יכולים לשנות את מהלכה של ההסטוריה"

Abbie Hoffman

 

פסטיבל וודסטוק, שקרה שנתיים אחר-כך, לא היה נולד לעולם אלמלא הקיץ-של-האהבה. ללא אותו מפץ גדול שהפך לסמל הגדול של שנות השישים ושל אחת מהמהפכות הגדולות של המאה ה-20. זו שהולידה את ילדי הפרחים כסמל ומושג ואת השינוי המוחלט בתפיסת המוזיקה הפופולרית כמכשיר לשינוי חברתי והשגת מטרות הומניות.

קיץ של אהבה הוא השם שניתן לקיץ של 1967, בניסיון לתאר את האוירה המיוחדת, שאפפה את סן פרנסיסקו בקיץ של 67. אבל תוך כמה שנים הכינוי סאמר-אוף-לאב התייחס כבר לכל שנת 1967, החל מינואר של אותה שנה. קיץ-של-אהבה כרגע נשגב בו דור שלם הביט בפניה של אמריקה השמרנית בהתרסה, בנסיון ליצור עולם אחר, טוב יותר. חופשי. פתוח. אוהב. משוחרר מעכבות. קיץ של אהבה יותר מכל הוא State Of Mind. ישנם הסטוריונים, שרואים את חודשי הקיץ יוני-אוגוסט  1967 כחודשי הקיץ של אהבה ויש הרואים זאת בצורה רחבה יותר ומתייחסים לשנת 1967 כולה, כשנה משפיעה וקובעת.

 

בישראל היתה אז מלחמת ששת הימים, להקות צבאיות, פסטיבל הזמר ואלבומי הנצחון הצבאי. באמריקה היו מחאות נגד מלחמת ויטנאם שגבתה קורבנות רבים, ונראתה מיותרת ולא מוצדקת לצעירים. נערי-רוק גידלו שיער, עישנו מריחואנה, שרו שירים נגד המלחמה. ההיפים משכו אחריהם המונים שהעריצו את המוזיקה המהפכנית והעקרונות המהפכניים, קהל הרוק הפך לתנועה חברתית אידאולוגית בשם "ילדי הפרחים". הם כונו כך בשל סלידתם מהרס הטבע על ידי בני האדם.

 

תנועת "ילדי הפרחים"החלה כתנועת מחאה נגד מלחמת וייטנאם, אך התפתחה לתנועה אידאולוגית, אשר הציגה תפישת עולם חדשה, בכל תחומי החיים. ילדי הפרחים קראו לבני האדם לנטוש את דרך המלחמה, הזורעת רק הרס בעולם, ולהחליפה בתרבות של מוזיקה וסמים. הם טענו שהעשב המתוק משרה תחושת אופוריה, אושר ושלווה, עוזר לראות את יופיו של העולם וכמה המלחמה ארורה ומיותרת.

זו היתה תקופה הפוכה למגמה השולטת בעולם במאה הנוכחית. אם עכשיו אינדיבידואליזם ואמביציה עיוורת הן הדתות החדשות, בסיקסטיז היתה זו הסולידריות החובקת כל. היפים היו צעירים מכל הדתות ומכל הגזעים שנתנו צ'אנס לשלום והזדמנות שווה לכל אחד להגיע אל "הקומונה", כחלק מתפישתם לשוויון ואחווה. רוב ההיפים היו צעירים שהרגישו שהוריהם מנסים לחנכם על ברכי מסורת ישנה של ערכים שמרניים. הם בחרו למרוד בהוריהם ולהתנתק מהם ומדרכם המיושנת.

 

בינואר 1967 התקיים האירוע שנקרא  The Human Be-In שהתרחש ב- גולדן גייט פארק, הפארק הענק בסן פרנסיסקו, קליפורניה. ההתרחשות שהחלה באחר צהריים של 14 בינואר ונמשכה אל תוך הלילה והיוותה את ההקדמה, למה שייקרא מאוחר יותר "קיץ של אהבה". אותו אחר צהריים גרם לכך שמיליונים יכירו במושגים כמו "הייט אשבורי" ו"פסיכדליה". המטרה הרשמית של ההתכנסות הזו היתה לקדם את השלום, את האושר ואת האהבה בעולם. ומה יכול להיות יפה יותר מ"אהבה-שלום-סובלנות. שלושים אלף איש הגיעו לכינוס שנחשב להתאגדות הראשונית של שבט ילדי הפרחים.

במהלך חודשי האביב של 1967 החלו לזרום  לסן פרנסיסקו צעירים רבים, שהגיעו מכל רחבי היבשת והפכו את העיר למרכזם הרוחני והאידאולוגי – ובמיוחד את אזור הייט אשבורי.

If you are going to San Francisco, be sure to wear
a flower in your hair

שר סקוט מקנזי המשופם. ואכן, הם שזרו פרחים בשיערם והיו ביטוי של תרבות הנגד של צעירים שהאשימו את המבוגרים בהרס העולם ולכן ביקשו למרוד בהם. "ילדי הפרחים" הטיפו לשלום, שוויון, אהבה, שימוש בקנאביס, וסמים פסיכדליים בכלל, אחווה בין בני האדם ושמירה על הטבע ועל בעלי החיים. כדי להבדיל את עצמם מהוריהם, החלו לגדל שיער ולהאריך פיאות לחיים. השיער הארוך הפך למסורת שאפיינה מוזיקאים שראו בעצמם מהפכנים דרך הגראנג' של סיאטל ועד נערי המטאל של המאה ה-21.

 

 

ובינתיים, מעבר לאוקיינוס בשיאו של קיץ של אהבה ב- 31 באוגוסט 1967 מת במפתיע אמרגנם של הביטלס בריאן אפשטיין. הלהקה לא הייתה בלונדון. כל הארבעה השתתפו בסדנת מדיטציה טרנסצנדנטלית הראשונה בחייהם, בהדרכת המאהארישי מאָהֶש יוֹגי בעיירה בנגור, וויילס. כשהגיעה הידיעה על מותו/התאבדותו של אפשטיין, נשא ג'ורג' הריסון נאום קינה קצר ומאולתר. העיתונאים שמעו לראשונה את המלים שהפכו למושגים שגורים תוך זמן קצר: מדיטציה, גורו, אושר פנימי, הארה. הריסון דיבר על "הנהר של החיים הזורם, זורם הלאה". לנון, בשני שירים שיכתוב, יכלול משפטים בהודית ("אקרוס דה יוניברס") וביפנית ("חלום מספר 9").  הביטלס, ולנון והריסון במיוחד, היו שגרירים נאמנים של רעיון הקיץ של האהבה.

 

מי היו הגיבורים של 1967?

הקיץ של אהבה 1967 מורכב מג`ניס ג`ופלין הצעירה מטקסס וגם מג`ימי הנדריקס מסיאטל – שניהם ימותו שלוש שנים אחר-כך, בגיל 27.

הקיץ של האהבה הוא גם THE DOORS של ג'ים מוריסון, שימות בגיל 27, בפאריז, ביולי 1971. בקיץ 1967 מוריסון ביקש Light My Fire, ולצדו היו גם ג'פרסון איירפליין עם הסולנית גרייס סליק, להקה מקומית שאנשיה הפכו לגיבורי תרבות, אלילים להמונים שמילאו את רחובות סן פרנסיסקו. ג'פרסון איירפליין שרה על טריפים, הארנב הממהר ואליס בארץ הפלאות כסוג של הזיית אל.אס.די. 

והיו הבירדז ששרו הרבה שירים של בוב דילן בהרמוניות קוליות מושלמות.

ו- Quick Silver Messanger (לחצו וראו אותם בקטע הופעה נדיר מאותה תקופה), והיו כמובן השירים של הרולינג סטונס ושל הביטלס ("סרג`נט פפר") ו"מודי בלוז" ("לילות משי לבן"), שמגיעים מעבר לאוקיינוס. והיו הביצ' בויז מקליפורניה וסיימון וגרפונקל מניו יורק. והיתה להקת LOVE עם אחד האלבומים הגדולים בהסטוריה.

באותו קיץ פרופסור תמהוני ומרתק בשם טימותי לירי מקדם את רעיון הטריפים הפסיכדליים ואת "האהבה החופשית" – סקס כמכשיר שיחרור של הנפש והגוף. באותו זמן, המציאות האמריקאית שטופה בדם, יזע ודמעות כשבג`ונגלים של ויטנאם נהרגו עד לחודש יולי 1967 כ-  2600 חיילים אמריקאים. בקיץ של 67 מתחילים להישמע הקולות הראשונים נגד השהייה בויטנאם. צעירים בגופם בנפשם החלו לצאת לרחובות כדי למחות על המעורבות האמריקאית בויטנאם.  טימותי לירי – כמו אבי הופמן – הוא סנסציה. המשפט שלו "Tune in, turn on, drop out" הופך לסלוגן. להבטחה למהפכה, לשלום, לאהבה ולהרבה רוחניות.

 

טימותי לירי, הראוורד 1967

 

עוד אבני דרך בקיץ של אהבה

ביל גראהם מייסד הפילמור והפילמור איסט נעשה מעורב בארגון קונצרטים  ופעילויות שונות בהאייט אשבורי.כל המופעים הופכים לחלק אינטגרלי מהתקופה. אף אחד מהם לא נשאר על תקן של קונצרט רוק. כולם סוג של הפגנת כוח של דור חדש שפועל בשטח למען רעיונות חדשים. 

 

שלושת הביטניקים: המשורר אלן גינזברג יחד עם לורנס פרלינגטי  ועם ג'ק קרואק – שלושתם גיבורי דור ה"ביט", מובילים מהלכים חברתיים, שהתחילו אמנם קודם לכן אבל תופסים תאוצה חזקה בשנת 1967.  אוונגרד פוליטי עם מעורבות סביבתית חזקה  והרבה נאומים בזכות חוויות סקס וסמים.

צ'סטר ליאו הולמס: צ`ט הלמס נודע בכינוי The Father of The Summer Of Love . המנהל והמייסד של להקת Big Brother & the Holding Company, והראשון לעלות מופע אורקולי פסיכדלי. חברת ההפקה שלו  דה פמילי דוג הפכה מופעי התכנסות קטנים של אמנים בבתי הקפה לאירועים המוניים ומשפיעים. בזכות יחסיו המיוחדים עם קן קיזי ועם הגרייטפול דד, מצא עצמו הלמס בלב העשייה בשיתוף פעולה עם ביל גראהם מהפילמור.

גרייטפול דד. מהלהקות החשובות והמשפיעות על קיץ של אהבה. להקה שיצרה סביבה באזז עצום, עשרות אלפי מעריצים שנדדו בעקבותיה לכל קונצרט ומופע, בכל מקום באמריקה. גרייטפול דד הופיעו בפילמור, ב- אבאלון בולרום. המוזיקה שלהם על שלל השפעות הפולק, קאונטרי ובלוז מתקשרת היטב לצלילים המוזיקלים, שאפיינו את הקיץ של 67.

תנועת הנאום החופשי:  Free Speech Movement נולדה במוחו של מריו סאביו מנהיג התנועה באוניברסיטת ברקלי. התנועה לחמה למען זכות דיבור חופשית בנושאים כמו התנגדות למלחמה, זכות התבטאות חופשית, זכויות סוציאליות. התנועה שיצאה מהאוניברסיטה הנמצאת כל כך קרוב למפרץ סן פרנסיסקו חצתה את היבשת ועשה נפשות ברחבי ארה"ב כולה

פסטיבל הפופ של מונטריי: Monterey Pop Festival
הפסטיבל החשוב והמשמעותי של 1967. התקיים בין ה- 16-18 ביוני 1967 ויותר מ- 200 אלף צעירים נהרו למונטריי שבצפון קליפורניה. זהו פסטיבל הרוק ההמוני הראשון בהסטוריה. בדיוק שנתיים לפני וודסטוק הגיעו 31 הרכבים שעלו לבמה ניגנו ושרו במשך שלושה ימים 24 שעות ביממה, מוזיקה ללא הפסקה להמונים. המוטיב המרכזי היה "Music, love and Flowers" וזו היתה ההשראה לוודסטוק. במונטריי הונח הבסיס. הפסטיבל הזה הנציח את האוירה של קיץ 67

 

הסיפור העגום של אבי הופמן

ואיך הוא מסמל את החלום ושברו

 

אמו היתה תופרת. אביו סוחר סמרטוטים. הוא נולד במסצ'וסטס ב-30 בנובמבר 1936 והפך לאחת הדמויות החשובות והדומיננטיות במהפכת ילדי הפרחים. אבוט (אָבִּי) הופמן, שבגיל 31 היה למנהיג פוליטי רדיקלי נגד מלחמת ויטנאם ובעד שוויון זכויות בארה"ב. ילד מבריק ושאפתן, "לוחם דרכים יהודי", בוגר לימודי פסיכולוגיה ופילוסוף פציפיסטי עם איבה עזה לקפיטליזם האמריקאי הדורסני. ב-1967 פתח בשיקגו את  "חנות הכל חינם", שבה היה אפשר להיכנס לחנות ולקחת מכל מה שנמצא בה, ללא כל תשלום, כאקט-נגד מול מתקפת השיווק ועידוד הצרכנות האמריקאית.

ב-24 באוגוסט 1967 הופיע עם חמישה מחבריו בבורסה בניו יורק (NYSE) ואנשי החבורה זרקו שטרות של דולרים מהיציע. סוחרי הבורסה עטו על השטרות וגרמו למהומה ולהפסקת המסחר. בשיקגו  אירגן עם המשורר אלן גינסברג  פסטיבל-הפגנה בשם "חיים בפארק", בו השמיעו מוזיקה, עישנו מריחואנה והצהירו הצהרות אנטי מלחמתיות. אלפי שוטרים פיזרו את ההפגנה ופירקו את המפגינים במכות. רבים נעצרו והועמדו למשפט השבעה בשל הפרת הסדר הציבורי והמרדה. הופמן עצמו נעצר כי כתב על מצחו fuck. הופמן הגיע למשפט השבעה בגלימת שופט שמתחתיה מדי שוטר וטען שהוא הבן הממזר של השופט (שגם שם משפחתו היה הופמן). התגרה בשופטים והציע להם לנסות LSD, ועוד. הופמן הורשע במשפט, אך זכה בערעור ויצא לחופשיגרהאם נאש כתב על האירוע כולו את השיר "שיקגו".

 

בפסטיבל וודסטוק 1969 זינק הופמן על הבמה במהלך ההופעה של THE WHO חטף מיקרופון והחל לזעוק למען שחרור אסירי-מצפון מהכלא. הגיטריסט פיט טאונסנד השתלט על הופמן והשליך אותו מהבמה בחזרה אל הקהל, אבל המסר עבר. הופמן הסתבך במכירת קוקאין לשוטר סמוי, נשפט לשבע שנות מאסר, ברח למקסיקו והתחתן בשלישית. כשחזר לארה"ב בחשאי חי זמן קצר במחתרת בזהות בדויה, אך לבסוף הסגיר את עצמו במסגרת עסקת טיעון וישב שנה בכלא. את מאסרו העביר בניהול מאבקים פוליטיים  למען איכות סביבה.

את חייו סיים עצוב ומיואש. הוא נפרד מאשתו השלישית, שקע בדיכאון ובאפריל 1989 בלע 150 כדורי שינה ומת. התאבדותו, בגיל 52, סימנה לרבים את מותו של הדור שרצה לשנות את העולם, ולא הצליח.

עשרים אלבומים גדולים בשנת 1967. מ-LOVE ועד רולינג סטונס

http://rateyourmusic.com/list/BobCatMax/top_20_albums_of_1967/

 

מה קרה במוזיקה בשנת 1967? גרסת ויקיפדיה

איש מלנכולי על יצירה וסמים

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1210&msgid=47641882

 

אורי לוטן כותב על  מבחן האסיד של קן קיזי

http://www.nrg.co.il/online/5/ART/842/698.html

 

וחוץ מזה

תודה לליידי G מפורום תרבות פסיכדלית על ההשראה והעזרה, לויקיפדיה האוניברסיטה החופשית של הרשת, AMG ויו טיוב אכסניית הקליפים הגדולה בעולם , מאזיני 88FM וקוראי הבלוג. שנה טובה

 

 

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.   

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אודי שרבני  On 09/13/2007 at 15:11

    שווה אולי להזכיר את הפסקול של מונטריי,
    אריק ברדון והחיות (הזמר הכי טוב אי פעם לפי דעתי)

    וכמובן ההתגלות הסן פרנציסואית שלו. ממש כמו ילד שגעלה ממתקים

    הקדמת השיר מצחיקה אותי תמיד.

  • דוד שליט  On 09/13/2007 at 16:29

    של אבי הופמן, ובגלל סיבה מטומטמת שאתבייש להזכירה כאן, לא קניתי אותו (ומדובר במהדורה ראשונה ויחידה אז). יופי של פוסט על הקיץ ההוא, כל כך רחוק ואחר מהקיץ הישראלי של אותה שנה.

  • יוחאי  On 09/13/2007 at 23:04

    תקופה מרתקת שלא הייתי בה, וכמו שהחיים שלנו נראים היום, גם לא תחזור.
    אני אשתדל להקשיב למרתון מחר.

  • שימי  On 09/13/2007 at 23:26

    אם מסיבה כלשהי אני לא ליד רדיו, אפשר לשמוע ברשת? המצעד יישמר בארכיון של 88?

  • אורי  On 09/14/2007 at 0:04

    פוסט מצויין. באותו נושא, סתם הרגשתי צורך להוסיף שבחודש הבא ימלאו 40 שנה למחזמר "שיער" שנכתב בהשראת אותה תקופה

  • אביבה  On 09/14/2007 at 7:28

    כי לפני כמה שנים טובות מישהו סיפר לי שסקוט מק'נזי מת מאיידס בשנות השמונים, ובכך סימל את שבירת החלום של אהבה חופשית (כפי שפרדי מרקורי למשל סימל את שבירת החלום ההומואי על גן עדן במועדוני הבילוי).

    עכשיו הלכתי לחפש בוויקיפדיה, וכתוב שהוא גר בכייף בלוס אנג'לס http://en.wikipedia.org/wiki/Scott_McKenzie

    לא מניאק? 🙂

  • אסף שפריר  On 09/14/2007 at 8:20

    שוכב על גג של אוטובוס בהודו באמצע הלילה ומאזין ל – have you seen the stars tonight? של ג'פרסון איירפליין.
    אבל מבלי לפגוע בכבוד (ויש כבוד) של הנדריקס וג'ופלין, צריך גם להקשיב לזאפפה ב –
    we're only in it for the money על מנת לקבל פרספקטיבה קצת אחרת

  • שי טוחנר  On 09/14/2007 at 11:56

    הייתי צעיר.

    זו תקופה שאין סיכוי שתחזור כדוגמתה מתי שהוא בעתיד.

    בועז, כתיבה נהדרת, שנה טובה, אאזין בדרך הארוכה שלי היום להופעה בחמדת ימים.

    תודה

    שי

  • בילי  On 09/16/2007 at 8:40

    היי בועז
    גיליתי את הבלוג הזה לפני כמה ימים
    אני בשלב שקראתי כמעט את כולו. אתה כותב יפה באמת. ואפילו ציטוטי-ויקיפדיה (כמו על הופמן) נקראים דרכך איכשהו כמו טקסט אישי.

    תראה את ג'ופלין בהופעה ראשונה במונטריי
    איך מאמא קאס בוהה בה. מדהים.

  • דולי  On 09/16/2007 at 23:06

    "אם אתה זוכר את שנות השישים, כנראה שלא היית בהן"

  • נעם אשד  On 09/16/2007 at 23:29

    לפני שנה שמעתי על מותו של ארתור לי ,
    חיפשתי אישור ברשת והגעתי לבלוג הזה
    מאז אני כאן. תודה

    יפה שהזכרת אותם
    (LOVE ) בין הסטנדרטים של סן פריסקו

    משום מה הפוסט מרגיש לי קצת מאולץ
    כמו עוד כתבת רקע על השנה ההיא, במקום ההוא,
    שהתחילה תקופה שכבר לא תחזור
    סנטימנטלי למי שהיה ליד

    סאלי אמרה לי פעם

    " If someone say's he remember Woodstock , he was actually never there "

  • בועז  On 09/17/2007 at 3:47

    לא אילצו אותי לכתוב את הפוסט הזה.
    (-:

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: