ריו גראנדה. טקסס. מקסיקו

 

 השמנמן פרש את השמיכה על הגבעה ופתח את הברביקיו. 2 מטר גובה, 200 קילו, יד בגודל של מריצה. קראנו לו "השמנמן". הוא דאג לאוכל. הרוח שורקת במעברי ההרים. למרגלות הג'יפ אנחנו מכינים את הטורטיות, מעלינו שמיים בהירים וקשת בענן, למטה ולפנינו – אדמת המדבר. פעם בשעה, בערך, אני נזכר בסרט כלשהו שצולם בערבות הפתוחות. הנה, רכב הארבע-על-ארבע חוצה את המישור שבו שירך את דרכו טראויס מ"פריז, טקסס", מגיע עד לקצה שמעליו התעופפו תלמה ולואיז, מעבר לצוק, לתוך התהום הפעורה, אני מביט אל האופק הפתוח, האפור-ירוק, כמו קווין קוסטנר וקלינט איסטווד בסוף הסרט "עולם מושלם", ובדרך למידלנד אנחנו עוצרים במוטל שליד "קפה בגדד", לחצות שטחים שמזכירים את האסירים הבורחים ב"הפי טקסס", לרעוד מקור על ראש הר שטובל בעננים כמו ב"כוכב בודד", לשוט בסירת קנו בנהר ריו גראנדה, בין צוקים שמיד מזכירים סצינות מ"גברים במלכודת".
 

אמריקה דתית. לבנה. עשירה. צדקנית. מוזרה. רפובליקנית. טקסס לא מאמינה באובאמה. היא רוצה את מקקיין. טקסנים אומרים שאם זה היה תלוי בהם – טקסס היתה מדינה עצמאית.  אנשיה מאמינים בלהט בתיקון השני לחוקה (הזכות לשאת נשק מיושמת באדיקות בידי תושבים רבים שייהנו לנצל את זכותם לירות בך, אם פלשת לתחום החווה שלהם) והם מרוצים להיות אמריקאים.

שני נשיאים, אבא ג'ורג' בוש ובנו, הגיעו מכאן לבית הלבן תוך 10 שנים. טקסס עולה לכותרות לעתים קרובות. אם בגלל כת המתאבדים של כורש, או הנשיא בוש, או האזכרה לזכרו של ג'ון פיצג'רלד קנדי, שנרצח כאן, או המשוגע שנכנס לפאב וירה ב-16 איש, כי משהו הכעיס אותו, או בגלל ביונסה היפה  ילידת המקום ששמלתה השערורייתית והחושפנית שברה את שיאי הצביעות שהציבה ג'נט ג'קסון,  או המעבורת קולומביה, שהתרסקה ומרכז החלל ביוסטון, או משחק הסופר-בול, שהוציא מדעתם מיליונים בינואר.

 

טקסנים מפורסמים חוץ מביונסה: דון הנלי של ה-EAGLES, שלישיית המזוקנים זי זי טופ, קני רוג'רס איש הקאנטרי, רוי אורביסון שתרם  את 'אשה יפה', ווילי נלסון הקשיש שכוחו במתניו ובגרונו, כריס כריסטופרסון, שכתב את השיר הכי מפורסם ('אני ובובי מקגי') של הזמרת הטקסנית הכי מפורסמת: ג'ניס ג'ופלין. טקסס עתירת סיפורים, היסטוריה, אישים מפורסמים ואנקדוטות עיתונאיות.  

 

  
טקסס, המדינה הגדולה ביותר בארצות הברית היא לא סתם גדולה. היא עצומה. שטחה משתרע על כ-968 אלף מ"ר וחיים בה כ-21 מיליון איש. טקסס מאפשרת למי שרוצה ללכת לאיבוד בה את התענוג המסוים הזה. רובה של המדינה גבעות ומישור. היא דלילה יחסית מבחינת ייעור וחוץ מחקלאות, האוכלוסייה מתפרנסת יפה מנפט, מחצבים, גידול פרות ואספקת בשרן לכל רחבי היבשת וכמובן מתיירות.
 
כדי להגיע לשמורת ביג בנד יש להגיע ליוסטון, להחליף מטוס ולחצות את המדינה ממזרח למערב עד לשדה התעופה הבינלאומי של מידלנד. משם, ברכב, תוך שלוש שעות ניתן להגיע אל השמורה שנושקת לגבול המקסיקני.
הרבה חוות בודדות וגדולות, שדות נפט עם חרגולי מתכת ענקיים שמתפקדים כמשאבות נון-סטופ.
 
השמורה קרויה "ביג בנד" (העיקול הגדול) בשל העובדה שנהר הריו גראנדה מבצע סטיה חדה בשטחה. השמורה היא ארץ של גבולות. הרים ומדבר, ארץ יבשה ונהר. הגבול עם מקסיקו עובר בשטח השמורה ויוצר מיתחם שבו תרבויות וארצות נפגשות, מושפעות זו מזו, דומות – אך לגמרי לא זהות. מיד כשחוצים את הגבול ניתן לראות את הפער העצום שבין טקסס העשירה, השבעה והנהנתנית לבין מדינת העולם השלישי שמצדו השני של הגבול, שבה כל פריט עולה עשירית ממחירו בצד השני של הגבול.
 
 
 
"ביג בנד" הוכרזה כשמורה כבר ב-20 ביוני 1935, אבל מעמדה המיוחד נקבע ב-1976 – אז החליט הנשיא (הדרומי) ג'ימי קרטר על המקום כ"שמורת טבע מוגנת עפ"י חוק". משמעות הדבר: אפשר ורצוי לטייל ולחרוש את השטח לאורכו ולרוחבו, אבל כל פגיעה בסביבה, בנוף או בבעלי החיים (חלקם נדירים ביותר) עלול לגרור ענישה כבדה.
השמורה היא איזור נטול קליטה סלולארית. טלפונים ניידים לא יעילים כאן.  האוכל הוא אתגר למי שמחפש פינוקים קולינריים. מטוגן, שמן, עם עדיפות יתירה לבשר מסוגים שונים. צמחונים לא ייהנו כאן במיוחד, מכיוון שהמטבח הטקסני לא מאמין בחסה ועגבניות טריות. מי שלא אוכל בשר ייאלץ להסתפק באורז ושעועית מקסיקנית ובפנקייק עם רוטב מייפל בארוחת הבוקר. 

חובבי ג'יפים וספורט אתגרי אי שם בקצה העולם, מול נופי קדומים מדבריים, בין קקטוסים קוצניים לנהר בוץ וטיט – זה המקום בשבילנו.  אחרי נסיעה פראית מול השמש בג'יפ מקפץ ודוהר אפשר לאכול טורטיה מקסיקנית, שאורז ונתחוני עוף עם גבינה מגורדת גולגלו בתוכה – ואז לצאת לשיט בנהר האגדי ריו גראנדה.

סוחב את סירת הקנו שלי מהרכב, דרך המרחב הפתוח, על פני האדמה הסדוקה והבוצית, עד לנהר המתפתל בין צוקים אדירים – נהר בוצי, אנחנו חותרים בתקווה שלא לסיים את המסע בהתהפכות לתוך המים. מזג האוויר הפכפך מאוד בחורף, מה שמחייב התארגנות מדוקדקת: לקחת גם בגדים קצרים ונוחים, למקרה שיהיה חם, אבל לא לוותר על מעיל גשם משובח.   

 ראש אחד ההרים, לחצות עם הג'יפ את הכבישים הריקים, שלפעמים נראים אינסופיים, למעלה למעלה, עד מעל לעננים.  כך ניתן לנצל באופן מקסימלי את היתרון היחסי של ביג בנד נשיונל פארק על פני פארקים אחרים: גיוון נופים שניתן לראות בשטח גיאוגרפי מצומצם.

הפנינה של האיזור, עיירה בשם לאהיטאס, היא אטרקציה אמיתית, שכמו נשלפה ממערבון ישן. לאהיטאס המצועצעת, יפה ומהפנטת באופן שבו היא שומרת על אופייה העתיק.  הליכה בין הבתים היא כמו מסע בזמן, 200 שנה לאחור, או לחילופין – כמו התמזגות לתוך סרט אקדוחנים ישן.

 מול ההרים ממוקמים בית העיריה, המספרה, הפאב, המלון וחנות המזכרות. רחבת עפר גדולה ממתינה לגרי קופר שייצא אליה, גבוה וחבוש כובע, עם אקדח ביד – כדי לחסל את הרשעים ולהצטרף לגרייס קלי, אשתו הקוויקרית, בדהירה על מרכבה אל האופק המאדים. לאהיטאס המצועצעת, יפה ומהפנטת באופן שבו היא שומרת על אופייה העתיק.  הליכה בין הבתים היא כמו מסע בזמן, 200 שנה לאחור, או לחילופין – כמו התמזגות לתוך סרט אקדוחנים ישן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יעל מסביון  On 08/30/2008 at 20:54

    עד המאמר הזה בשבילי טקסס היה דלאלס, הרבה נפט, יוסטון, ויש גם מקום ליד אוסטין באזור שחיל האויר הישראלי מתאמן שם טקסס כמדינה השניה הגדולה בארה"ב היוותה מדינה בעייתית בהקשר של שחורים ולבנים ושל חוקים משלה
    המקום שאתה מזכיר נמצא בין טקסס למכסיקו שמחתי לקרוא על המקום על העבר ועל כל הקישורים סביב טקסס מאמר מעניין שבו משולבים הכל המדינה התרבות המוסיקה והטבע וכרגיל שאפו בועז

  • Jack-In-Box  On 08/30/2008 at 22:53

    אלסקה היא הגדולה ביותר, בערך פי 2 מגודלה של טקסס. בכל מקרה, ממש עשית לי חשק. הייתי באזור המערב התיכון של ארה"ב, אבל יותר צפונה באזורים של וויומינג ויוטה.
    תודה בועז, כרגיל ריתקת ועשית טוב על הלב.

  • ליאור  On 08/31/2008 at 7:21

    מה שנראה לי מעניין בטקסס זה השיחות עם המקומיים. לא משנה על מה מדברים, השיחה בסוף תגיע לזה שהוא או היא יספרו לך איך הם נכנסו לכלא.

  • Jack-In-Box  On 08/31/2008 at 12:48

    שג'ניס והחבר'ה הבלוזיסטים היו קוראים לזה,
    "Ball'n'Chain"

  • שי טוחנר  On 08/31/2008 at 14:00

    שוב כתבת ממש יפה. נותן תחושות אמיתיות לגבי טקסס. למען האמת אני אישית הרבה פחות מתחבר למקומות כאלו, למרות שהמדינה מספיק גדולה שאפשר למצוא בה מכל סוג, אלא דווקא למדינות הצפוניות יותר בעיקר באזור ניו אינגלנד ששם גם הנופים שונים גם מזג האויר ובעיקר האנשים, בעיקר במקומות הקטנים יותר.

    תודה

    שי

  • avha  On 09/01/2008 at 19:52

    זכורה לי בעיקר כפי שתיארת בפסקה השנייה, ומכאן שלא לטובה. אבל בדאלס ראיתי את הסקייליין הכי יפה (דאז), וכן פסקת הפתיחה שלך, כמעט ומחקה את זכרונותיי הלא טובים.
    כל כך נכון לחוות את טקסס מזווית ראיה של סרטים.
    אגב, התיאור של השיט על הנהר זרק אותי (כנראה בעקבות הפתיח הקולנועי) לסרט ההוא על כמה בחורים שעוברים חוויות דיי מזעזעות על נהר..לא זוכרת איזה וגם לא את שם הסרט, אבל לשם זה העיף אותי.

    ולכל המידע אפשר להוסיף גם, שמרבית ילדותו של אליוט סמית' עברה עליו בטקסס (לא שזה עשה אותו יותר מאושר:)

  • אור  On 09/01/2008 at 22:07

    הסרט הוא גברים במלכודת
    Deliverance
    באנגלית
    http://www.third-ear.com/p_prod.aspx?id=20552

    אנשי הנהר לוכדים אותם, ואז השמן, מזיינים לו ת'תחת ומאלצים אותו לצווח כמו חזיר

  • avha  On 09/03/2008 at 1:46

    איזה זוועה..איך בכלל יכולתי להיזכר בזה כתוצאה מהרשימה הזאת.
    בכל אופן, סרט טוב.

  • אור  On 09/03/2008 at 23:41

    אחד היה בלי שיניים והוא כיוון את הרובה לבחורים בזמן שצ'ארלי זיין את השמן בתחת וגם סובב לו ת'אוזן ודרש ממנו לעשות קולות של חזיר

  • בני תבורי  On 09/06/2008 at 8:18

    ליאור,
    נכון, הכלא הוא אחד הנושאים שעליהם הם אוהבים לדבר, השני הוא על גבורותיהם במלחמות. כשהייתי שם ב-82', נאלצתי "להסכים" לבעל הקמפינג בו שהינו וחבריו בוגרי "הכומתות הירוקות", לטענתם, חבורת שיכורים רקובי שיניים, לבוא לישראל ולעזור לנו לבעוט לערבים בתחת…

  • B. Goren  On 09/26/2008 at 8:31

    ובכלל יש בדרום איכויות אחרות מאשר בצפון. שנה שלמה חייתי באל פסו. מומלץ לבקר גם באלאמו:

    http://www.thealamo.org/main.html

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: