תביא ת'אוטו

 

 

 

לנהוג למדתי בחשאיות ואף אחד לא ידע.

 

בחופש הגדול עבדתי במשרד רואה חשבון "צפריר, רביד ושות'" בתל אביב. את כל הכסף חסכתי בצד וכשהתחילה שנת הלימודים,  בספטמבר 1980, ביום שבו יצא לשוק התקליט המשולש של הקלאש סנדיניסטה! באתי למורה יוסף מדר שלימד את כולנו לנהוג, ואמרתי לו מדר, אני צריך רשיון נהיגה מהר

 

מה כל כך דחוף, ילד? מדר שאל בקולו הרועם, אתה רק בן 16 רק בן 16.

אני אהיה בן 17 בדצמבר, ואני רוצה להתחיל לנהוג בדיוק ביום ההולדת…

טוב, תבוא בנובמבר. זה מספיק.

אבל...

זה מספיק זמן. תבוא בנובמבר.

 

מדר היה מורה מצויין אך שאנן. מה עם חניה, מדר, הייתי שואל אותו.

לא יהיה חניה בטסט, היה עונה, בחי"ת הגרונית המודגשת.

   אבל אם  יהיה?  הקשיתי.

לא יהיה חניה בטסט, הוא חזר על המנטרה.

אבל מדר…זה לא רק  בשביל הטסט. בחיים צריך לדעת להחנות את המכונית

אני אראה לך מחר. חניה זה שטויות.

 

נותרו 45 יום בדיוק עד ליום ההולדת, רק חודש וחצי, ולכן הלכתי על לימוד אינטנסיבי. 4 שיעורים בשבוע, תמיד אחרי הלימודים, ואחרי חודש ושבוע – בדיוק בתום 19  שיעורי נהיגה – מדר בא לאסוף אותי לטסט.

 

הטסטר נכנס, משופם ונוקשה.

תעשה חניה, הוא אמר.

מדר שישב במושב האחורי קפא במקומו ופניו הלבינו. אבל עשיתי חניה.

עכשיו תעשה לי זינוק בעליה הטסטר אמר בקול יבש. הכנסתי לראשון, ביצעתי את הזינוק.

תעשה לי פה סיבוב בכיכר הזאת, אמר, מנוכר.

סובבתי את הכיכר. חלפו 10 דקות, הטסטר יצא. מדר שתק.

 

בלילה מדר התקשר. מזל טוב בועעעעעעעז, הוא משך את העי"ן בשם שלי, יש לך רשיון.

 

הלב שלי דפק כמאה פטישי מתכת סיניים. רכבתי עם האופניים לקחת את רשיון הנהיגה ובאתי הביתה. אבא חזר אחר הצהריים מהעבודה, מיוזע ומותש. אבא, אמרתי לו, אני רוצה לספר לך משהו.

מה, מותק? מה יש לך לספר לי?

פרשתי את כף ידי לרווחה. תגיד שלום לרנו.

מהההה?

יש לי רשיון. זוכר מה הבטחת?

אבל…איך?? לא למדת

למדתי. הנה הרשיון, הנחתי את הדף היקר על השולחן.

 

אבא הוציא את הצרור עם האות האנגלית U מהכיס והביט בי באותו  מבט של אב, שיודע שזהו זה – מעכשיו שום דבר כבר לא יהיה כבעבר.

 

נהגתי לכל מקום, בכל זמן אפשרי. התנדבתי להקפיץ את הדודה חנה הביתה, ולהביא את סבתא מרגלית אלינו מתל אביב, להסיע את אמא שלי לחנויות רהיטים ולעשות קניות בשוק. אי אפשר היה לנתק אותי מההגה. רנו חמש טי.אס. אדומה, 1300 סמ"ק, חמישה הילוכים, ואיזה סטארט מופלא! הגעתי איתה עד קו המים של פלמחים ולתוך המשטח של צמח, עם ארבעה חברים, כשנסענו לראות את מופע האיחוד של תמוז ב-1983 ונסעתי לקיבוץ נערן לשחק כדורסל עם שי בחמש לפנות בוקר ולפגוש איזו בחורה, ונהגתי ונהגתי, והחופש היה מתוק מכל והחלונות הפתוחים באוטו נטול המזגן – מעיפים את שיערי הארוך לאחור ושמעתי קסטות עם ג'נסיס, הקלאש, אנטוני פיליפס, פר אובו, ג'נטל ג'יאנט ובאו בחינות המגן ובחינות הבגרות, ואבא שלי עובד משמרות בחברת החשמל, ולכן אני זוכה באוטו בשעות שונות ומשונות של היממה, וכשאני חוזר בשלוש לפנות בוקר מקולנוע דן, אני רואה שאבא יושב בסלון, ער, ומיד כשאני בא – הוא הולך לישון, ואני מבין, והוא יודע שאני מבין, ובכל זאת  מניח את הצרור על השולחן, רק כדי לזנק למחרת ולשאול: אתה צריך את האוטו, אבא והוא תמיד מסכים לתת לי

 

וחלפה השנה, ובא החורף, והתגייסתי לצבא, הספר גזז את שיערי החלק –  ושום דבר כבר לא היה כבעבר.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אבישי  On 06/22/2007 at 16:54

    מכונית מיתולוגית,אמנם צרפתייה,אבל בכלל לא שרמוטה,הייתה לה נשמה

  • ביל  On 06/22/2007 at 19:37

    אני מניח שלא קיים אדם שהחיים שלו לא השתנו בצבא.
    תקופה ארוכה וקשה שעומדת לבוא לסיומה עוד שלושה שבועות 🙂

  • ג'וליה  On 06/22/2007 at 21:17

    אין כמו אהבה ראשונה למכונית הראשונה שלך. זו אהבה אמיתית…

  • avha  On 06/23/2007 at 0:10

    וחוצמזה לא יכולתי להתאפק ולהגיב על הפוסט האדום הזה אחרי יומיים מתישים במוסכים עם המזדה האדומה שלי.אבל כשאוהבים מכונית קשה להיפרד ממנה..וכמו שאמר פה מישהו לפני..אהבה ראשונה למכונית ראשונה, לא ניתנת לשחזור.

    לילה טוב

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 06/23/2007 at 9:03

    אח…הזכרונות. מרסי בוקו ! את הטיול של החיים עשיתי ברנו 5 אדומה.

  • שי טוחנר  On 06/23/2007 at 17:06

    קשה לי לתאר כמה אני נהנה לקרוא את הסיפורים שלך שמזכירים לי גם דברים מעברי…

    המכונית הראשונה שלי היתה "לארק" שנת 64 שקניתי מכספי תוך כדי שירות סדיר כשהצלחתי לעשות כסף מהצד.

    ומרגע שהתחלתי לנהוג, השתנו לי לגמרי החיים, ומכל הבחינות. מה שהצבא לא הצליח לעשות, הצליח לעשות רשיון הנהיגה, אבל לא אאריך פה.

    שי

  • שרון רז  On 06/23/2007 at 21:04

    התיאורים האלו מענגים, החיכיון לרישיון, ההתנדבות לנהוג לכל מקום, הטריות והבתוליות הזו, הגיל הזה והאוטו, ואיך בא תמיד הצבא ומרסק הכל, קוטע את הנעורים היפים, תודה בועז

  • ג'וליה  On 06/24/2007 at 0:05

    חוץ מ"האוטו הראשון שנוהגים בו", יש גם את "האוטו הראשון שזוכרים" ובמקרה שלי בהחלט מדובר בחיפושיות. אחת לבנה, אחת תכולה ואחת צהובה, הראשונה מרעישה ומקרטעת, השניה מנחמת ועדיין מרעישה, והשלישית בצהוב (בננה), מרעישה אבל פחות… כולן ליוו אותי בילדותי, בכולן נסענו, משפחה קטנה וצעירה כמו בתוך רחם עם מנוע וחלונות. חיפושית של פולקסווגן זו האהבה האמיתי שלי. היום היא יקרה מידי מכדי להיות שלי, אבל אני עדיין עורגת אליה.

  • א.ד.  On 06/24/2007 at 10:04

    והרכב הראשון שלי היה אוטוביאנקי , קטנה וזריזה עם פתיחה מטורפת, והכי חשוב אהובה.
    כמה שעות ביליתי מתחת למכסה המנוע, מתקנת ומחליפה, לומדת להכיר כל צליל וכל רעש, חלקי חילוף זמינים בבאגז' וכלי עבודה (חצי מהבעיות נפתרו בעזרת כמה מכות פטיש)
    השתמשתי בה גם כרכב שטח, היא הייתה קלה וגבוהה, מה שאיפשר לי לחרוש את הפרדסים שמול הבית, סתם כך בשביל הכיף.
    אחרי שנות שירות ארוכות וראש מנוע עצמאי ואח"כ עוד ראש מנוע במוסך- שניהם לא צלחו, נאלצתי להפרד מאהבתי לטובת אוטו "אמיתי". עד היום אני משתעשעת ברעיון להחליף את האוטו האוטומטי שנת 2004/5 (מה זה מעניין ברכבים החדשים האלו איזה אוטו זה, אין להם את הנשמה של המכניות)
    ברכב אספנות ישן ומתפרק עם ריח של פעם.

  • איתי ()  On 07/02/2007 at 0:03

    מקסים (מספיק מקסים כדי לחזור על זה פעמיים).

  • eln  On 07/05/2007 at 10:42

    הפוסט הזה עוד יותר מקסים.

    "יש מקום בתוכי שלעולם לא יחשיך
    יש לי דרך אחת
    שלעולם לא תאבד…"

  • טל  On 08/16/2007 at 12:06

    שלום לכולם.
    לתערוכה מושקעת חברת רנו מחפשת סיפורים מדליקים וטובים שקשורים ברנו. בעלי רנו ישנה, אנשים שחוו עם רנו חוויות מעניינות, כולכם מוזמנים ליצור קשר ויכול להיות שאתם/מכוניתכם או סיפורכם ישתתפו בתערוכה שתערך בחודשים הקרובים.
    אתם מוזמנים ליצור קשר עם טל, תחקירן רנו, במייל mt1@walla.com
    או להשאיר פרטים כאן ויצור אתכם קשר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: