זימה וזוהמה צרופה. על "יוליסס" של ג'יימס ג'ויס

כל רומן הענקים הזה, "יוליסס" של ג'יימס ג'ויס, מתרחש כולו ביום אחד, שמתחיל בבוקרו של 16 ביוני 1904, במגדל "מרטלו" (מגדלי שמירה עגולים לאורך חופי אירלנד (בסנדיקוב שבמפרץ דבלין, אצל הסטודנט לרפואה באק מיליגן, שבו עשה סטיבן דדלוס את הלילה, בחנות הבשר הלא כשר, על חופו של הנהר, במעונו של בלום ברחוב אקלס 7 ובבית הזונות של בלה כהן –  רחובות, חנויות, מסבאות, כנסיות, גשרים – ג'ויס הנציח דאבלין כמעט בכל עמוד של הספר שבו יוצא הגיבור ליאופולד בלום – היהודי  הזר  המלנכולי, לשוטט ברחבי העיר.

ג'ויס כתב שהוא מתכוון שהספר יעסיק חוקרים 300 שנה אחרי פרסומו. אני חושב שהוא הצליח. מעטים קראו את "יוליסס", אבל רבים חוגגים את "יומו של בלום" ב-16 ביוני

כשיוליסס של ג'יימס ג'ויס יצא לאור יצאו  מחוריהם גם כל השמרנים החשוכים. פקידי מכס בניו-יורק שרפו את כל העותקים שהגיעו ב-1923. בבריטניה הוגדר הספר כ"זוהמה" ו"תועבה" והפצתו נאסרה למשך 14 שנה. ברגע שהעותק הראשון מ"יוליסס" שהודפס בצרפת נחת בשדה התעופה קרוידון באנגליה הוטל על הספר חרם.

האחראי העיקרי למסע נגד הספר היה עורך-דין מאוס. עו"ד שמרן, קיצוני ובעל כוח פוליטי רב בשם ארצ'יבלד הנרי בודקין (1862–1957). בודקין זה, משפטן ופוליטיקאי שזכה בתואר Sir – החליט כי תיאורי תשוקתה המינית של הגיבורה מולי בלום הופכים את "יוליסס" ליצירה פורנוגרפית המאיימת על המוסר הציבורי. "הספר, אם אפשר לקרוא לערימת הדפים הזו בשם 'ספר', מתאר את הלך נפשה של אישה המונית ובורה וכולל הרבה מאוד זימה וזוהמה צרופה", כתב בודקין. והוסיף פקיד בכיר במשרד הפנים הבריטי שבודקין העביר את הספר לחוות דעתו: "הקטעים שסימן סר ארצ'יבלד מעוררים גועל בניבול הפה שיש בהם. אי אפשר להצדיק את פרסום התועבה הזו בשם איזשהו אינטרס ספרותי".

סר בודקין שיכנע את שר הפנים הבריטי לחתום על צווי חיפוש בחבילות דואר, כדי לוודא שעותקים מהספר לא יחדרו לממלכה. שלטונות המכס קיבלו נחיה מגבוה להחרים כל עותק של יוליסס. אוניברסיטת אוקספורד שביקשה אישור רשמי לרכוש עותק אחד למטרות מחקר אקדמי קיבלה הוראה מפורשת לקיים את החוק גם בתוך גבולות המוסד הלימודי הנחשב. "מי שיפר את החוק יועמד לדין" קרא סר בודקין ואף הורה למפקחים "לפקוח עין ולוודא שהמרצים לא מזכירים את 'יוליסס' בהרצאותיהם". מרצה אחד בשם ד"ר ג'ראלד פיינשטיין שביקש ללמד את היצירה את תלמידיו בחוג לשפה וספרות אנגלית כונה על ידי בודקין "אדם לא שפוי בדעתו, שיש לבדוק היטב כיצד זכה ללמד תלמידים צעירים".

באפריל 1923 נעשה נסיון להבריח מאירלנד 500 עותקים אך הם נתפסו בפולקסטון והושמדו מיד. טלקס נשלח לכל מפקדי המשטרה באיזור "לפקוח עין על אלה המנסים להניח יד על ספרו של ג'ויס". ביולי 1926 מסר מפקד משטרה בקיימברידג' שחנות הספרים "גאולווי אנד פורטר" מבקשת לייבא עותק אחד לשימוש של המרצה ד"ר פ. ר. ליוויס. פקיד במשרד הפנים ענה לבקשה זו: "אל לנו להסיר את האיסור אלא דווקא להיפך. לנקוט צעדים חמורים למנוע אפילו קיום הרצאות על 'יוליסס'…זה רעיון מדהים. מרצה בקיימברידג' מבקש להפוך את 'יוליסס' לספר לימוד, בכיתת סטודנטים מעורבת, בנים ובנות גם יחד? הד"ר הוא כנראה מטורף מסוכן מובן מאליו שיש לסרב!"

בין השנים 1924-1930 נכתבו על יוליסס ביקורות כמו "המחיר של הספר בשוק השחור גבוה ומרתיע – וטוב שכך", או: "הספר גדול ועבה ודומה בצבעו לספר הטלפונים של לונדון. עובדה זו עלולה לסכן אנשים תמימים שעלולים להתבלבל".

המוזר מכל הוא שסר בודקין המיליטנטי, שהכריז מלחמת חורמה על יוליסס, הודה כי לא קרא את כל הספר, אלא רק 43 עמודים ממנו. וכך כתב האיש במסמך רשמי למשרד הפנים הבריטי: "נקל לשער שלא היה לי הפנאי – ויורשה לי להוסיף: גם לא הרצון – לקרוא 'ספר' זה עד תום. הסתפקתי בקריאת העמודים 690-732…" סר בודקין גם הודה שלא הבין מה הוא קורא: "אין לי כל יכולת לעמוד על חשיבותם של עמודים אלה שקראתי…ולמעשה אף לא על נושא הספר עצמו. לא הצלחתי לגלות סיפור. אין הקדמה שתרמז על מטרת הספר עצמו…יש כאן הרבה מאוד זימה וזוהמה צרופה".

עד 1936, במשך 14 שנים ברציפות, היה יוליסס ספר מוקצה. בסוף אותה שנה כבר הסכימו פקידי משרד הפנים לאשר ייבוא מוגבל של עותקים ספורים למי שהוכיח כי הוא עוסק בפסיכותרפיה או בחקר הספרות. כשהוצאת "בודלי הד" הצליחה לקבל אישור להפיץ אלף עותקים ממוספרים וחתומים בידי הסופר התעוררה סערה ציבורית והתכנס מושב מיוחד של שירות המדינה הבריטי. באותה ישיבה ארוכה ורצופת נאומים, ויכוחים וצעקות הוחלט שיוליסס  אינו יכול עוד להיות מוגדר כ"תועבה" ויש לאפשר את מכירתו לכל מי שיחפוץ בכך.

בכל התקופה שבה נאסר יוליסס להפצה בבריטניה הוטלו הגבלות חמורות גם על הכנסת הספר לארצות הברית ועל הפצתו שם. בשנת 1933 התיר השופט האמריקני וולסי ג'ונס את פרסום הספר ומכירתו באמריקה ופסיקה זו היתה תקדים חשוב בדרך לחיסול כל צנזורה על יצירות אמנות ומשמשת עד היום בסיס לפסקי דין בסוגיות דומות.

"התענגתי במיוחד לתרגם את הפרק השערורייתי"

 (יעל רנן)

יוליסס יצא בעברית בשני כרכים, אחד בצבע כסף בשנת 1985 והשני בצבע זהב בשנת 1992. ד"ר יעל רנן, מרצה בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, החלה את מלאכת התרגום בגיל 25 בנסיון לפענח את עושרה ועוצמתה של יצירת המופת. אחרי 12 שנה(!) היא סיימה. "בהתחלה עשיתי את זה בתאווה, רק חיכיתי לחזור לשולחן ולתרגם עוד. בסוף כבר שנאתי את זה, אבל היתה לי חובה לסיים".

מה היה הכי קשה?

"הפרק הראשון בחלק השני. ג'ויס עושה שם 36 פארודיות על סגנונות באנגלית מימי הביניים והלאה. העברית הרי מאוד מוגבלת וענייה ביחס לאנגלית וזה היה פשוט בלתי ניתן לתרגום. עד היום, כשאני נזכרת בחלק ההוא, עולה הבעה של גועל על פני".

אבל מהפרק 'פנלופי' נהנית…

"התענגתי במיוחד לתרגם אותו בגלל ההתרסה והגסויות וגם כי מותר היה להשתמש בסלנג סוף סוף".

שמחת שבחרו בו כספר הגדול ביותר של המאה ה-20 בשפה האנגלית?

"אני שמחה בשביל ג'ויס, שכל-כך השקיע וכל-כך רצה שלא ישכחו אותו, אבל אני לא מרגישה שיש לי מניות בניצחון הזה".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איילת מוהר  On 06/16/2007 at 22:28

    כל פעם שאני נכנסת לחנות ספרים והספר הזה מסתכל עלי מהמדף, אני נזכרת במישהו שאני מכירה שבמשך שנתיים או שלוש הוא הסתובב עם הספר הזה, כלומר- לקח לו נצח לקרוא אותו.

    וככה, כל פעם אני שואלת את עצמי אם אני באמת בנויה לכזו התחייבות (שהרי מכל התחייבות אחרת אני בורחת בזעקות אימה). בנתיים, הוא עדיין מביט עלי מהמדף.

    (ובהזדמנות זו: למישהו יש מושג אם התרגום האחרון, זה שיצא בהארד-קופי, הוא תרגום מוצלח?)

  • לולו  On 06/16/2007 at 23:53

    יש ספרים שמרחיבים מעט את עולמנו הצר, וגורמים לו לנוע בעוד חצי סיבוב

    http://zvitriger.wordpress.com/

  • יעל ישראל  On 06/17/2007 at 0:23

    כמה קטעים שגרמו לי ממש לרעוד מאושר. פיזית. זה הספר היחיד שעשה לי את זה. אבל יד שם גם, בעיני לפחות, קטעין משעממים. ואז בא פתאום קטע גאוני שבא למות.

  • שי טוחנר  On 06/17/2007 at 11:32

    כמה אחוזים מאלו שחוגגים את "בלומ'ס דיי" בפאבים האיריים בארץ מבינים בכלל על מה ולמה??

    שוב הוכחת ידע ואופקים רחבים.

    שי

  • מיכאל  On 06/17/2007 at 14:28

    קריאת "יוליסס" היתה מהחוויות המעייפות שעברתי, שילוב בין מסע כומתה להמתנה בתור במשרד הפנים. את ספריו האחרים "דבלינאים" ו"דיוקן האמן כאיש צעיר" אהבתי, אך מוחו הקודח של בלום היה יותר מדי בעבורי, עד כדי כך שלאחר סיום הקריאה התנזרתי מספרים למשך כמה שבועות.
    לכל המקטרגים: כן, קראתי את האודיסאה, אני מודע להקבלה בין הסיפורים ועדין אני חושב:
    איום ונורא.

  • חנה בית הלחמי  On 06/16/2008 at 22:39

    הרבה מהומה סביב יוליסס. לא קראתי – עושה חשק לקרוא.
    לא אשאל בינתיים, לו היה זה תאור תשוקותיו של גיבור ולא גיבורה, האם היה העולם נרעד בצדקנות שכזו?
    (אחזור לשאול אחרי הקריאה).

  • llaliiblue  On 09/10/2012 at 16:36

    ככה? פוסט שלם בלי להציץ בקטע מהספר? עכשיו, מה החתולה תעשה עם הסקרנות שלה?

  • tzadok  On 08/30/2016 at 16:37

    קראתי את יוליסס מהסוף כי ההתחלה שעממה תחת, והגעתי באיזה שלב לפרק של פנלופי, וזה הזכיר לי ווידויים של נשים שספרו על האירועים והתחושות האירוטיות הימיומיות, לפני כ-35 שנה, הספר עובדתי נטו, והקונבנציות העולות מהספר לאנשים משכילים בעלי השכלה רחבה מאוד וידע אתיאיסטי רב מאוד ביהדות ובנצרו, רבים מהקודים והשיחות נוגעים למושגים מהעולם הזה.

    השפה שלו, היא לא שפת בית ספר, היא שפה מדוברת בפורומים של נשים או גברים, בהם מתוארות בפרוטרוט תשוקות ופנטסיות ארוטיות, הנמצאות אצל כל אחד ואחד, חלקנו מחצינים את זה במלל בינאישי צעירותינו וחלקנו פחות, מין הוא צורך בסיסי, וחולקים אותו עם שותפים, וכל אחד אוהב לתאר את זה באופן מטאפורי הומוריסטי כזה או אחר, ג'ויס הביא לנו את עצמנו בלי תחפושות

    נהניתי מהפרעוש הממושקף ג'ויס, שמשפחתו לא יכלה לחיות בשפיות הדעת באותם ימים פוריטניים, כאשא אבא ג'ויס מתאר את פנטזיית הזנות המילולית של מולי בלום.

    מעניין, אך לא ל90% מהאוכלוסייה.

    להם יספיק המונולוג של מולי בשביל לגמור,
    את הספר.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: