אכלנו פרה (ועמוס שוקן שילם)

גדי שמשון (מימין) ואני במערכת "צומת השרון" , יולי 1990. 

 צילום: עירית ספיר

 

 

היה קיץ חם. חם כמו עזאזל. היינו בני 20 ומשהו ועבדנו במקומון "צומת השרון". ערס פואטי  המלך – ואני (אם אתם רוצים לדעת, אז הכרנו בגלל בחורה וסיגריה שהוצתה באוטובוס ו…למה שלא תקראו את כל הסיפור ? )

 

משה גורלי (היום הפרשן המשפטי של "מעריב") היה סגן-עורך בעיתון, והוא הביא אותנו לשם. היינו פרחי-עיתונות ופרחחי-עיתונות גם. חסינו תחת כנפיו המגוננות, ועשינו שטויות. גם.

 

העורך הראשון שלנו היה איש נחמד מאוד. בלי ציניות. הוא היה באמת טוב-לב, אבל חרמן באופן מבדח, וחיינו השתנו ברגע שמקור בכיר במערכת לחש לנו שאפשר למכור לו כל כתבה שבעולם, ובלבד שבאיזשהו מקום בטקסט יופיע משפט נוסח "שדיה הענקיים פרצו מבעד למחשוף שמלת המעצבים שלה", או "פטמותיה הזקורות הגיבו לצינת המזגן". משהו כזה.

 

היינו פרילאנסרים. הרווחנו כסף לפי כתבות. היינו צריכים למכור כתבות במשקל כדי להתפרנס. ולכן, ברגע שהבנו את הטריק שמפעיל את העורך שלנו, כל כתבה על הפועל כפר-סבא, על צביקה פיק או על חברת מחשבים כללה בפסקה הראשונה או השניה מקסימום, איזשהו משפט מחץ שהבטיח לנו את פרסום הטקסט.

 

אבל אז הגיע עורך חדש, אחד שלא ישן ומלא תשוקה להמציא את העיתון מחדש, טיפוס שהיה מחזיר לנו כל טקסט לשיכתוב מחדש 10 פעמים. בחור חביב אבל שאפתן מדי וקצת, איך לומר, נודניק. הזענו קשות על כל כתבה ולדעתי הגיע לנו סוג של פיצוי על חשבון המערכת.

ומכיוון ששנינו היינו זכרים צעירים ורעבים (לא רק לסקס ורוקנרול. גם לאוכל), עלה בי הרעיון הכביר יום אחד. "אני רוצה לאכול בשר, הרבה בשר, על חשבון המערכת" אמרתי לחברי היקר. הוא, מצדו, שלף סיגריה ("נובלס"! שככה יהיה לי טוב…) ותהה בקול רם וסקפטי איך בדיוק זה הולך לקרות. "אני רוצה להציע לו שנעבור בכל המסעדות שמוכרות בשר ברחבי השרון, ונאכל בכל מקום חלק אחר של הפרה. לפרוייקט יקראו 'אוכלים פרה' ואנחנו נקח לנו שבועיים להפיק אותו". הערס הפואטי נענע בראשו החכם בחוסר-אמון. "בחיים לא תצליח לשכנע אותו", הוא אמר. "רק משוגע יסכים לאשר לך משהו כזה".

אבל חיוך-השיניים-הצחורות שלי הצליח לשכנע את העורך הטרי שהרעיון הדבילי הוא דווקא אחלה נושא לכתבה וכך, חמושים בכספי הקופה הקטנה של המערכת, יצאנו למשימה.

 

במשך שבועיים בלסנו וזללנו וטרפנו בשרים. ב"עד העצם" ו"סול מאיור" בהרצליה, ב"שיפודי דרבי" ברמת השרון וב"מסעדת הנצחון" בכפר סבא, ובעוד כמה מקומות ששכחתי (בכל זאת, ח"י שנים חלפו). כששאלו אותנו במקום אחד "ומה תרצו ליד הסטק", ענינו בתרועה רמה: שיפוד עגל!  ולא פעם אחרי שירדנו על המבורגרים ענקיים קינחנו בסטק אנטרקוט, במקום בקרם ברולה.

 

כל כך הרבה בשר אכלנו בשבועיים האלה, שגם בוקר טקסני עם ווינצ'סטר קצוץ-קנה או סתם אוביס אדום צוואר מאריזונה לא היה מתבייש בהספק שלנו. את הכתבה הארוכה תיבלנו בציטוטים של הוגים ("החושים משקרים, אך הם עושים זאת בחן", וכאלה) ושועי עולם שונים. כתבנו, עישנו וצחקנו עד דמעות. זו היתה, ללא ספק, אחת הכתבות שהכי נהניתי לכתוב בקריירה. צילום השער (זו היתה כתבת השער! השם ירחם…) נעשה בידי עירית ספיר ברפת של קיבוץ יקום. הצטלמנו שם כשאנחנו מלטפים פרה, לבושים בחליפות יקרות ששכרנו מ"אל טוקסידו" ומבוססים בחרא במגפי גומי של רפתנים.

 

תוצאות הכתבה היו אסוניות. מכתב מעורך דין של אחת המסעדות הועבר לטיפול היועץ המשפטי של רשת שוקן. המסעדה הקבועה שבה נהג העורך שלנו לאכול צהריים, כבר לא היתה המסעדה הקבועה שלו – אם אתם מבינים למה אני מתכוון. אחרי הביקורת הארסית שלנו, הוא לא יכול היה להראות את פרצופו שם. וגם היה בחור עבה אחד שהסתובב במערכת בוקר אחד וחיפש את "שני כתבי האוכל שלכם", וזה לא היה כדי לדון איתנו על משנתו של הפילוסוף דה-טרסי.

 

תסתכלו על התמונה שבראש העמוד. אנחנו מחייכים. מרוצים. שבעים. זחוחים. מי אמר שאין נחת, לפעמים, בעיתונות.   

 

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות ב"לונדון קולינג". להרשמה לחצו כאן

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ערס פואטי  On 06/06/2007 at 1:00

    יש לי איפשהו את הטקסט – הן של הכתבה שהתפרסמה, והן את מה שהתפרסם לפני שעידנו את זה. יום אחד נסרוק, ונעבד בתוכנה מתאימה, ונעלה לבלוג. אכול אכלנו פרה, יש הוכחות.

    אפרופו שוקן, אני זוכר גיליון אחד, קצת לפני מלחמת המפרץ, שכתבתי איזה רבע ממנו (שתי כתבות מגזין, שלוש ביקורות, משהו בצרכנות, אחד היה שם ועוד איזה משהו) – ועדיין נסמכתי על עזרה מההורים באותו חודש. אני לא בטוח שהיום המצב אחרת.

  • ערס פואטי  On 06/06/2007 at 1:02

    הן את הכתבה שהתפרסמה – והן את הטקסט המקורי, שמזל שהוצאתי ממנו הדפסה, כי לך תמיר (או תמצא) היום מסמך מאיינשטיין. מזל שהיינו צריכים "להוציא מדפסת" כדי לפקסס את הכתבה למערכת, שם הקלידו אותה הקלדניות החרוצות.

  • גָּאוֹן וְאַכְזָר  On 06/06/2007 at 1:04

    צחקתי מאוד. כל הכבוד.

  • ימימה  On 06/06/2007 at 7:52

    .

  • שרון  On 06/06/2007 at 9:46

    ואני מתכוון הרבה אחר כך?

  • בועז  On 06/06/2007 at 10:24

    ל"עד העצם" דווקא חזרתי, שנתיים אחר כך, לחגוג את נצחונו של יצחק רבין בבחירות 1992.

    אבל לכל השאר לא חזרתי.

  • אמא של שחר  On 06/06/2007 at 10:46

    נראה לי שיש מקום לכתבת המשך.
    היית מוצא מממן?

  • אורן צור  On 06/06/2007 at 11:22

    מחכה למנה הבאה

  • לא קצין לא בועל חיות  On 06/06/2007 at 11:27

    ומה קרה לשיער אצל שניכם?

  • מירי  On 06/06/2007 at 11:29

    מסתבר שעודף אכילת בשר גורם להתקרחות
    ?

  • האדון הרופא  On 06/06/2007 at 12:00

    יחסי מין תכופים ומחשבות על סקס מגבירים ומעודדים הפרשת טסטוסטרון.

    טסטוסטרון המופרש בכמויות גדולות גורם לאובדן שיער הראש ובמקביל לצמיחה מואצת של שיער במקומות אחרים.

    עד היום לא יודעים מה בא קודם – טסטוסטרון גבוה, שגורם לפעילות מינית ענפה, או שיחסי מין תכופים מגבירים את ההפרשה. מה שכן ברור הוא, שיש קשר ברור בין שני הדברים – ויש קשר בין קרניבוריות (תאווה לבשר) לבין יצר מיני עז, תוקפנות והקרחה…"

    http://www.labtestsonline.org/understanding/analytes/testosterone/test.html

  • מירי  On 06/06/2007 at 12:20

    אם כן תיקון תגובה (בהשראת אדון רופא):

    תשוקת בשרים מעידה על סכנת התקרחות עתידית
    הקדם תרופה למכה! הפוך לצמחוני בגיל צעיר!

  • בועז  On 06/06/2007 at 12:29

    1
    קרחת היא ענין גנטי. כבר פגשתי לא מעט צמחוניים קירחים.

    2
    …וגם אם היו אומרים לי בגיל 23 שעלי להימנע מאכילת בשר, ובתמורה לכך יהיה לי שיער ארוך וגולש עד הכתפיים – לא הייתי מוותר על מדליוני פילה מוקפצים ביין אדום ועל הפורטרהאוס של המנה העיקרית

  • ג'וליה  On 06/06/2007 at 13:44

    נראה אותך מאתגר את העורך שלך ויוצא למסע כזה: מטבחים של מחלקות ראשונות בטיסות בכל העולם.

    לך על זה!

  • אודי שרבני  On 06/06/2007 at 14:05

    רעיון גדול
    "פירקתם" את הכתבה לחלקים

  • חזי (צמחוני וקרח)  On 06/06/2007 at 14:34

    כמה כיף לעשות חיים על חשבון העבודה
    לא שחסרות עבדות שהשחיתות חוגגת בהן, אבל כשזה עבודה עם שכר רעב והחגיגה היא אוכל, הכיף כפול ומכופל. .

  • זו עיתונות, זו?  On 06/06/2007 at 14:47

    טוב שהמו"ל לא נתן לכם כסף בשביל לבדוק את מכוני הליווי באזור השרון..

  • דודי  On 06/06/2007 at 17:19

    אבל מה פשר הפפיון הוורוד? לא רק פפיון – גם וורוד?

  • עידן  On 06/10/2007 at 22:37

    עין ערך מוריסי

  • שי  On 02/07/2010 at 14:13

    כל מה שהיינו צריכים זה רק קצת – http://www.xn—-9hcbobsi0a1cfm.com

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: