ליהנות כמה שיותר, לסבול כמה שפחות

האושר האישי שלי מעניין אותי. הוא מעסיק אותי. לעתים קרובות אני חושב על האושר. אני גם קורא מאמרים וספרים על אושר. לאחרונה התברר לי שאני לא יחיד עם האובססיה הזו.

80% מחיי הייתי עסוק. הייתי בתנועה, עשיתי דברים, חוויתי וראיתי, למדתי וגם (חלק מהזמן) הייתי מרוצה. אבל תחושת האושר-שוב-מכה היתה נדירה. נשים, בתחילת מערכות יחסים, הסבו אושר. אהבה. תשוקה. הילדות שנולדו. אירועי מוזיקה, ספרים שנקראו וטלטלו, סרטי קולנוע, טיולים בעולם. היו (ויש עדיין) רגעים וימים של שמחה ושביעות רצון, אבל מה עם אותו אושר ענק, מציף ומאיר? מעט מדי.

האם אושר הוא סיפוק? האם אושר הוא שלווה? האם אושר הוא בריאות גופנית? האם אושר הוא סוג של אורגזמה רוחנית? ואם כבר הגענו לשביל הדימויים הזה, אז גם האורגזמה היא חלק קצר מתוך מעשה החיזור והאהבה השלם. ובאמת, יש שטוענים שלהשקיע כל כך הרבה אנרגיה ומאמץ בשביל כמה שניות של אורגזמה עילאית זה כמו לחיות את כל חייך למען רגעי האושר הנדירים.

כסף הוא לא אושר. אבל כסף, עם תפיסת העולם הנכונה, עשוי בהחלט להביא אושר

כששאלו אותי בגיל 15 מה אני רוצה לעשות בחיים – עניתי שאני רוצה לעשות חיים בחיים. שלוש שנים אחר-כך, בצבא, בדיונים פילוסופיים פתלתלים ואינסופיים אל תוך הלילה בבקעת הירדן, שאל אותי מישהו:

"אבל מה המטרה שלך בחיים? מהי התכלית?"

ואני חזרתי והתעקשתי והסברתי שאני רוצה ליהנות כמה שיותר ולסבול כמה שפחות.

"זה נורא רדוד", אמר בן-שיחי באכזבה, "חייב להיות יותר מזה".

אבל אני לא מצאתי אז, ואני גם לא מוצא היום "יותר מזה". המטרה שלי היתה ונשארה אותה מטרה: ליהנות כמה שיותר ולסבול כמה שפחות. עיקרון האושר הגדול הוא עיקרון גדול, בעיני. אני הדוניסט ואני רואה בהדוניזם נקודת השקפה מוסרית.

צחוק הוא אושר? המדענים אומרים שכן. הנשיא המאושר

מחקר מגלה שמגיל 18 אנחנו צוחקים פחות ופחות. יש לנו סיכוי יותר גדול לצחוק לעתים קרובות, אם אנחנו בבית הלבן. קלינטון סיפר כי היה מאוד מאושר במהלך כהונתו כנשיא ארה"ב

חמקמקותו של הרגע

אושר הוא ענין בלתי נתפס. סובייקטיבי. חמקמק. לא תמיד ברור מה פשרו. קשה להגדיר אותו. דוגמא מרעידה לכך מצאתי בקובץ הסיפורים המצויין של יגאל סרנה "מקום של אושר" (הוצאת ידיעות אחרונות, שנת 2000), שאחד מהם מתאר את חייו של הצייר יחיאל סגל, הרודף כל חייו אחרי רגע חולף של אושר שידע בשלולית קפואה לפני שנים רבות.

שאלות

שאלות שאני שואל את עצמי, מדי פעם:

מה להדוניזם ולמוסר? האם הדוניזם הוא "לא מוסרי"?

איך  מתבטא ההדוניזם הזה?  האם יש קונפליקט בין היותך הדוניסט לבין היותך אדם מוסרי?

האם אני אדם רדוד?

האם הנאה היא מוסרית?

אני מחזיק בהשקפה מוסרית הטוענת שהדבר היחיד הטוב בעולם הוא ההנאה. עכשיו שימו לב: ברור שאנחנו שואפים גם לדברים אחרים, שלא בהכרח כרוכים בהנאה, אבל השאיפה שלי כהדוניסט, היא להפיק הנאה גדולה ורבה ככל האפשר מכל דבר. בעיני זה חסר טעם ליחס את ה"טוב" למשהו שלא גורם הנאה. אהבה, למשל, היא הנאה. אהבה לאשה שמרגשת אותך. אהבה לאמנות שמסעירה אותך. אהבה לנוף שנפרש לרגליך, כשאתה על גבעה בפאתי אדינבורו משקיף אל הצפון.

אני מסכים עם ג'רמי בנת'ם הפילוסוף והגאון האנגלי, שכתב: "הטבע הציב את האדם תחת שני אדונים, כאב ועונג. רק הם יכולים להורות לנו מה עלינו לעשות, ומה נעשה בפועל… הם מושלים בנו בכל אשר נעשה, נאמר ונחשוב… ("עקרונות המוסר והחקיקה", 1781)

ואני אוהב את התפיסה הבסיסית של אפיקורוס היווני, שראה את תכלית חיי האדם כחיפוש ההנאה והמנעות מסבל. אפיקורוס סלד מהרדיפה אחר הכבוד והכסף (שבעיניו היו אמונות שווא כמו הפחד מפני האלים) וראה את האושר האמיתי בחיים הפשוטים, הצנועים והישרים.

התפיסה שלי היא זו: השאיפה למשהו טוב היא שאיפה שתכליתה היא "הנאה". ייחוס המונח "טוב" למשהו שאיננו הנאה, הוא טעות. אני שואף ליופי, לנדיבות, לאצילות, לעזרה הדדית. בעיני, גם איכות היא בסך הכל הנאה. פעמים אחדות בחיי האשימו אותי באליטיזם, בשעה שאני בסך הכל חתרתי להדוניזם.

"העבר הוא מה שכבר שלא עומד מולך,

 העתיד הוא מה שעתיד לעמוד מולך

 וההווה, הוא מה שחומק ממך.

 בקרוב גם הוא יהיה עבר"

אושו

נתינה היא אושר

"רק כאשר אנו נותנים בחדווה, ללא היסוס או מחשבה על רווח,

 רק אז אנו באמת מבינים את משמעות האהבה"
                                             ( ליאו בוסקליה, 1924-1998)

כשהיה פרופסור ליאו בוסקליה  בהונג קונג פגש פליט סיני בשם וונג, שחי בעוני ובמצוקה עם משפחתו. כדי להשיג עבודה היה עליו ללמוד אנגלית אך לוונג לא היה כסף לשלם ללימוד האנגלית ובוסקליה שילם עבורו. וונג למד את השפה ומצא עבודה. 10 שנים אחר-כך, כשפגש שוב את ליאו בוסקליה, רצה להחזיר את חובו. הפרופסור סירב: "נהניתי לתת לך את הכסף שהיה לי ואתה נהנית להשתמש בו", אמר בוסקליה, "אני רוצה לאפשר לך להרגיש את אותו דבר. תן את הכסף למישהו אחר שזקוק לו". כך החלה פעולת שרשרת של נתינה, שהיא למעשה שרשרת של הנאה דו-צדדית.

במלים אחרות: הנאה יכולה להיגרם בדרכים עקיפות, אבל היא עדיין הנאה. למשל: אם אני תורם ומתרים למען נזקקים, אני נהנה מהתחושה שעשיתי משהו טוב. מוסרי. בעל ערך. אני מרגיש בעל-חשיבות. לפני 11 שנה, בתכנית הערב של רפי רשף, הגנתי בשידור חי על בונו מ-U2 שהואשם בכל מיני האשמות משונות  בשל התגייסותו רחבת ההיקף למען עניי בוסניה והפרויקט HELP – כאילו שבונו באמת זקוק ליחסי-ציבור ולפירסום על חשבונם של אומללים.  אמרתי שם, בטלויזיה, שבכלל לא מעניין אותי מדוע אדם מסויים תורם למען הכלל – כל עוד הוא תורם ונותן מכיסו ומסייע לנזקקים ואומללים. התפיסה שלי היא שעדיף לתת, מאשר לא לתת. עדיף להיות נדבן מאשר קמצן. עדיף לעשות משהו למען מישהו, מאשר לשבת בחיבוק ידיים ולהאשים בצביעות, התחסדות וכו' את אלה שכן עושים.

בלתי אפשרי להיות יותר מדי מנומס או יותר מדי נדיב ( פטרישיה פריפ ) – איזה משפט יפה! אנחנו, במדינת ה"מה-יוצא-לי-מזה" ו"אני-לא-פראייר" מתקשים להפנים את עולם המושגים הזה, שלפיו "בלתי אפשרי להיות יותר מדי מנומס או יותר מדי אדיב". כשמישהו יותר מדי מנומס – ישראלים מיד חושדים בו, או לועגים לו. הוא נתפס כמזויף. צבוע. לא אמין (או סתם חנון). כשמישהו מאוד נדיב, ישראלים מיד חושדים שהוא עושה זאת למען תועלת אישית כלשהי, שכוונתו אינה טהורה, שהוא מנסה להפיק תועלת מנדיבותו. ישראלים לא מאמינים בטוב-לבם של זרים, או בטוב-לב בכלל.

וסקס, כמובן. לא שכחתי

האם סקס הוא אושר? לא.

אבל סקס נפלא הוא מתכון מצויין לתחושה של אושר, שנמשכת בין שעתיים ליומיים. כמה סקס אתם עושים? מה איכותו? באיזו תכיפות אתם עושים את זה? ביולוגית-כימית, סקס לעתים קרובות עם פרטנר מעולה הוא סם-אושר.

גם סקס הוא לא אושר. סקס נפלא מביא לתחושה של אושר, הנמשכת בין שעתיים ליומיים.

בעיני זה חסר טעם ליחס את ה"טוב" למשהו שלא גורם הנאה. אהבה, למשל, היא הנאה. אהבה לאשה שמרגשת אותך. אהבה לאמנות שמסעירה אותך. אהבה לנוף שנפרש לרגליך, כשאתה על גבעה בפאתי אדינבורו משקיף אל המרחבים

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נולי  On 04/27/2007 at 18:29

    כי בדיוק רציתי גם אני לכתוב על האושר, ולאמץ ככל האפשר נקודת מבט חדשה והיא, זילות המונח אושר. יש לנו נטייה , לי פחות, לייחס את האושר להגשמה נשגבת( אצלי: אהבה, קריירה מדהימה ) כלומר למין מפץ גדול שישנה את חיי מקצה אל קצה. אבל כמוך, חשבתי רבות על אושר לאחרונה והחלטתי לנסות להשתמש במילה "אושר" לעיתים כמה שיותר קרובות: על הבוקר, כשאני שותה את הקפה מקינטה הנערץ עלי:"איזה אושר הקפה הזה" או כשאני על הגג, עובדת על פסל, ואני עולה על משהו שנראה לי מדוייק, מייד לומר לעצמי" איזה אושר" וכו' וכו'.
    אולי אם אפמפם לעצמי בכל הזדמנות , אושר כאן , אושר שם, הוא יתנחל אצלי כאורח כבוד עם נעלי בית, שלא מגיח לעיתים רחוקות כל כך על תקן חוויה חד פעמית נשגבת וחמקמקה.

    ובאשר לשאלות שהעלית: אני לא רואה בהדוניזם משהו בלתי מוסרי, נהפוך הוא. כמוך אני חושבת שמטרתנו בחיים היא ליהנות מהם כמה שיותר, ולכך עלנו לשאוף, בתנאי שהמעשים שלנו לא פוגעים באחרים. בתנאי שההתחשבות בקרובים לנו צועדת עם ההנאות יד ביד.

    ולגבי נתינה, זה נכון ב99% שנתינה גורמת אושר, הרגשה טובה, היכולת לעזור, לשמח אחרים. אבל היום למשל, חוויתי את האחוז ההוא- ולא חשתי כל אושר אלא צער וכאב קשים.לא שהנתינה שלי הייתה מי יודע מה אבל משהו מזה כן.
    ראיתי זקנה קבצנית. הייתה לה הבעה כל כך עצובה שלתדהמתי התחלתי לזלוג ( אני שאני לא בוכה בכלל כמעט) ונתתי לה כסף, וקניתי לה מיץ תפוזים, והיא בכל פעם התכופפה קצת כמו עשתה לי קידה בישיבה, ולא הרימה את הראש, וההבעה שלה לא עוזבת אותי עד רגע זה.

  • נולי  On 04/27/2007 at 19:03

    בארץ נימוס אלמנטרי נחשב לפולניות. כשהתקשרתי לחברים להודות על ארוחת ערב נאמר לי:" אויש באמת אל תהיי פולניה" או כשרחצתי כלים אחרי ארוחה נאמר לי:" איזה פולניה"

    נהמתי :" אני לא פולנייה, אני מנומסת!!!!" והדבר הוכיח למחמיאים שהם צודקים באבחנה. כמובן שאני כבר לא בקשר עם אותם חברלעך קסומים.

  • דוד שליט  On 04/27/2007 at 19:39

    משפט שאמר פעם פסבינדר בראיון: בפעמים היחידות בחיי שהייתי מאושר אפילו לא חייכתי.
    הדוניזם נשמע לי בסדר, פשוט אין למונח יחסי ציבור טובים, זה הכל.

    אני חושב שאושר הוא רגע מחתרתי כזה, לפעמים רק אתה חש אותו, ולא יכול ואין טעם לשדר אותו לזולת. אושר של תובנה גדולה בחיים, ובעיקר מול המוות.
    רגע של אושר שאני זוכר: הייתי אחרי שבע שנים בניו-יורק, לפני הנסיעה חזרה לישראל, עמדתי בחנות ספרים ודפדפתי באלבום איורים של נורמן רוקוול עם כל האמריקנה המופלאה שלו. בחוץ ירד שלג קל, אנשים במעילים חלפו במדרכה ממול. הבטתי בהם, הבטתי באיורים. פתאום חלפה על המדרכה חבורה של נשים שחורות. מבטה של אחת מהן הצטלב עם מבטי, היא חייכה אלי, אישה בסוף יום עבודה, חייכתי אליה. אהבתי את הארץ ממנה נפרדתי ואת האנשים שלה, אלה שבתוך דפי הספר ואלה מצדה השני של השמשה, והרגשתי אושר מציף אותי. זה נמשך כמה שניות וזה היה לפני שנים, ואני עדיין זוכר את הרגע ההוא בחדות ובבהירות

  • JO  On 04/27/2007 at 19:47

    את האדם ככל שגילו עולה.
    כשאתה צעיר אתה לא חושב במונחים כאלה,
    עם הזמן הצרות, הדאגות והחשבונות הקטנים
    של קיומך אתה מחפש אותו בנרות.
    עשית ספירת מלאי נאה של כל חשבונותיך הקטנים
    ואיפה מסתתר האושר שלך , אבל יש אנשים
    שככל שהם רודפים ומחפשים אחריו הוא בורח מהם
    כמו מאש, כמו לעשות דווקא.

    ובמשמעות אחרת ככל שתחפש פרטנר לעשות איתו סקס מוצלח יותר, כך תהיה פחות מאושר וזה יהיה פחות מוצלח.

    ככל שתצליח לצבור נכסים וכסף תקבל יותר כאבי ראש.

    ככל שתצליח יותר יקנאו בך יותר אנשים וינסו להרוס לך.

    אם תהיה יותר מדיי מאושר ברומנטיקה שלך, תתאכזב בטרוף ותגלה מהר מאוד שאיפה שהוא
    היא בכלל בוגדת בך מאחורי הגב.

    בתנך יש הרבה מאוד ביטויים שמבקשים מהאדם להיות צנוע ולקבל את החיים שלו בשמחה,
    אין קשר למוסריות, יש קשר לצניעות.

    ומי שנוהג בצורה כזאת, גם מבלי שיעשה ספירת מלאי,
    הוא הכי מאושר בתבל.

    כל חשבונות הנפש וספירות המלאי לא עוזרות לאף אחד להיות מבין גדול יותר או לדעת בוודאות כלום
    חוץ מאשר להפוך את חייו לאובססיה מטורפת ולנצח
    כל דבר שהוא בעייתי אצלו עד כדי איבור הדעת.

    לכן, לחפש אושר זו שטות, תחיה בשקט, תעשה בשקט
    ותהיה בשקט, זה יעשה לך הכי טוב וגם לסביבה.

  • nefeshi  On 04/27/2007 at 20:22

    במובן שלא אהבה לאישה
    אשת חיק, נישואין

    אני חושבת שבגידה באישה, כדי לספק את היצר המיני רק בשם ההדוניזם, זה נ ורא
    זה כואב ומנצל וחסר מוסריות

    אבל נו, גברים
    למה יש לצפות

  • דינה ראלט  On 04/28/2007 at 7:28

    מזוית הביולוגיה יש לי המון דברים להגיד על האושר…אותם סיכמתי במאמר החביב עלי:
    http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/028/752.html
    שים לב שהנזירים הטיבטיים נתגלו כבעלי מידת האושר הכי גדולה בעולם…יכול להיות שאתה מחמיץ משהוא עקרוני… אול אולי לא?…

  • ל.  On 04/28/2007 at 9:53

    האושר הוא היכולת ללכוד רגע מסויים, ולהיות בו-זמנית בתוכו לחלוטין וגם מחוצה לו.
    להרגיש בו-זמנית חלק ממכלול גדול מאוד אבל להיות מובדל מתוכו בבירור, ולחוש את העולם שוטף אותך אבל לא סוחף אותך.

    וכשהרגע הזה ניתק מתוך רצף רגעי הכלום ונלכד בהוויה שלך – צריך רק לנשום עמוק ולצוף איתו, ככל שהוא מאפשר לך, וכשהרגע עובר – לשקוט, לאט לאט, בהמתנה לרגע האושר הבא.

  • נינה  On 04/28/2007 at 10:24

    נראה לי שתמצא תשובות לכמה שאלות שלך בסדרת המאמרים שכתבתי בנושא באתר שלי.
    אומר רק שני דברים כאן:
    ראשית – למה אתה מבחין בין אושר לבין תחושת אושר? תחושת אושר היא אושר.
    שנית – לגבי העניין המוסרי – אושר לא סותר מוסר, במגבלה אחת: אל תרע לאחר

  • בועז כהן  On 04/28/2007 at 10:35

    nefeshi – הצדק איתך. תיקנתי… אכן, אהבה לאשה מסורה וטובה היא אושר גדול.

    נינה – אני לא מבחין בין "תחושת אושר" לבין "אושר", אבל היו בחיי מצבים של אושר מתמשך, והיו יותר רגעים שבהם חוויתי "תחושת אושר" קצרה. כמה דקות, שעות, או יום שלם שכולו רווי ב"תחושת אושר".

    ל. : ההמתנה לרגע האושר הבא היא תיאור של החיים של רוב האנשים שאני מכיר. כולם ממתינים לאיזושהי גאולה (כסף, אהבה, שינוי כלשהו) שיביא להם את "רגע האושר הבא".

    דינה ראלט: הנזירים הטיבטיים אולי מאושרים ואולי רק מדווחים על אושר. אני לא אתווכח איתם. אני, אישית, לא מרגיש אושר כשאני מתנזר מהנאות. להיפך. השתקעות בהנאות גורמת לי לאושר.

    קוק: אין דבר כזה "ואז הם טוענים שהם מאושרים". מי שאומר שהוא מאושר, הוא מאושר. זה דבר מאוד סובייקטיבי, גם אם לך זה לא נראה כך מהצד (ראי: הנזירים הטיבטיים, שהזכירה דינה ראלט).

    דוד שליט: אני מבין מאוד את התחושה שלך. גם יגאל סרנה כתב בספרו "מקום של אושר" על תחושה כזו, של ניצול שואה. ספר מדהים. מומלץ.

    נולי: אל תפסיקי, לעולם אל תפסיקי, להיות מנומסת ואדיבה. יש מעט מדי מהזן הזה בארצנו.

  • שפי  On 04/28/2007 at 13:43

    בעיניי המילה אושר מקורה ב-אשרה – אלת הבית של ארץ כנען שהגיעה כנראה מצור וצידון, אישתו של אל, אבי האלים. ובקיצור עבודת אלילים.

    פעם היתה לי סוכנת בשם אושרה. חיילת משוחררת. מהירת תפיסה, וחיוניות, ומאור-פנים. אחרי שלושה חודשים, כשהיא כבר היתה לגמרי בעניינים היא עברה למתחרה שלי. בהתחלה כסוכנת כפולה. כי הוא הציע לה יותר בטחון, קביעות, תנאים סוציאליים (אצלי היא עבדה בעיקר על אחוזים), ובעצת אמהּ, שחששה שהיא תתאהב במישהו שממש לא דומה לאביה.
    מה-זה נפגעתי. אז לקחתי במקומה סוכן בשם אושר. חייל משוחרר. תוך שלושה חודשים הוא היה לגמרי בעניינים, אז הצעתי לו להיות שותף שלי, ואחרי עוד שלושה חודשים הצעתי לו לקנות את חלקי.
    הרגע שבו שילשלתי את הצ'ק שלו בחריץ של "אל-תור" היה הרגע המאושר בחיי.

  • גיא וינטרוב  On 04/28/2007 at 15:44

    "אמרתי שם, בטלויזיה, שבכלל לא מעניין אותי מדוע אדם מסויים תורם למען הכלל – כל עוד הוא תורם ונותן מכיסו ומסייע לנזקקים ואומללים." – בועז, אם זו השקפתך, מעניין אותי לדעת מה דעתך על גידאמאק ויחסו לחברה ולעם הישראלי, ולא מבחינה פוליטית, כמובן, אלא רק על הפילנטרופיה (?!?) שלו.

  • הזוייה  On 04/28/2007 at 15:58

    כה אמר אפלטון: "התבונה כמו אל הדואג לשמור ולהשגיח על השפיות בג'ונגל של החיים, כשבסוף הדרך מטרתו להביא אותנו אל האושר" כמו כן, מוסיף ואומר אפלטון שאנחנו זקוקים לאדם שראה כבר את האור, ואת השמש, בכדי שירד לשכנע אותנו, הנמצאים בחשכה במערה לצאת ממנה.
    זהו מן תהליך לא נעים של גילוי, להתמודדות עם ההכרה שהמציאות למעשה יסודה בשקר, בפנטזיה, אשליה.

    השאלה היא האם באמת כל מה שחשבנו במהלך חיינו על מהות האושר קיימת בו מעט נאיביות והרבה חשיבה שגויה? ומי האדם שהבטיח לנו לונה פארק וקיבלנו רק רכבת הרים?
    אנחנו אוהבים להפריז בחשיבה החיובית שלנו בכדי לא לפגום באושר העתידי, לראות הכול תחת משקפים וורודות כמה יהיה לנו טוב- מן מנגנון הגנה אוטומאטי. והתודעה שאפלטון נפנף בה היא למעשה מניפולציה מוחית הגורמת לנו לנוע בכיוון מסוים בכדי להגיע למצב של איזון ולמצב של מוטיבציה תפקודית, מתוך אמונה כי הדחף הנ"ל יקדם אותנו לאן שהו, ולא למצב של דיכאון וייאוש. (לא סתם אומרים אהבה אפלטונית)

    האושר הוא שביעות רצון למי שמצליח להפיק מדרך החתחתים שהוא הולך בה. מי שהעמיד לעצמו מטרות ויעדים, ובטוח כי כל דרך שיבחר, תוביל אותו לאושר. הוא טועה. הבעיה היא שהדרך אל האושר משאירה בצידיה מסלולים למתקשים ללכת ולמיטבי הליכה. יש בה עליות שמקשות על הטיפוס ויש בה מכשולים שצריך לעבור.
    למיטבי הלכת המסלול יהיה קל מכיוון שעוצמת הרגשות שהיא הכוח המניע כמו אלפי סוסים דוהרים תנטרל את הקוצים והבוץ שבדרך. לאלו המתקשים הדרך תהווה טלטלת רגשות בין מצב של up ל down.

    כולנו רוצים להתמכר להנאות הקטנות ולהשביע את סיפוק הרצון והיצרים המיידי מתוך מחשבה ש"צריך ליהנות מכל רגע בחיים, חייה כעת כאילו מחר תמות". זוהי מחשבה שגויה מייסודה, האם למעשה החיים שולטים עלינו או שאנו שולטים עליהם? ומי שנותן לעצמו להיסחף בסוף ייזרק לפינה. ואז הנכד יישב על רגלינו ונספר לו, שחווינו סקס מדהים, אכלנו שרצים, רקדנו עירומים, טיפסנו להימלאיה ואופס מה בעצם המשמעות של כל העשייה הזו? מה עם הנפש והכאב שלה? הכאב הרגשי שאי אפשר להתעלם ממנו ע"י תענוגות החיים. הכאב הוא לרצות עוד ולהרגיש תמיד בלתי מסופקים. מי שלא חווה כאב פנימי אשר מחבר אותנו לאני האמיתי שלנו, שאותו אי אפשר לתגמל בסופשבוע באיי הבתולה או במסאז' מענג. כשחשים כאב חשים את המהות הפנימית.

    מצד שני, איך אפשר להגדיר מהו אושר בדיוק כמו שאי אפשר להגדיר מהי אהבה.

  • המשיח האחרון  On 04/28/2007 at 20:46

    לדעתי אין דבר כזה "אושר". יש שעמום, שהוא נקודת המוצא של האדם בחברה המודרנית. בימי האדם הפרימיטיבי המושג הזה לא היה קיים, אבל ככל שהאדם התפתח ודברים בסיסיים שפעם היה קשה להשיג נעשו קלים להשגה, ולאדם הממוצע התפנה הרבה זמן, התפתח השעמום יותר ויותר.
    כעת המטרה של כל אדם בחברה המערבית היא להגיע למצב שבו הוא לא יהיה משועמם. הנאה היא בסך הכל התגברות זמנית על השעמום.

    פעם היה לי רעיון- לעשות (בעתיד) שני סרטים תיעודיים, על המושגים "חופש" ו-"אושר", רעיון שאגב קיים עד היום. התחלתי לדבר עם אנשים על שני המושגים האלו, ועם כל אחד הגעתי בסוף למסקנה שאין דבר כזה חופש, ושאושר בשביל אנשים הוא רק תחושה מתמשכת של הנאה, שבד"כ נובעת מדרך טובה להתגבר על השעמום.

  • האישה שעלכף היד האחת  On 04/29/2007 at 13:27

    יש כאלה שחושבים שהאושר הוא האורגזמה, משמע, ההיילייטים של החיים. כל הנקודות ציון האלה בחיים. אני חושבת שהאושר הוא כל מה שמוביל לאורגזמה. לדוגמא: אמן שאתה מה זה אוהב מגיע לארץ בעוד חודשיים. החודשיים חולפים להם ומגיעה ההופעה. אתה בהופעה עכשיו. השאלה הנשאלת עכשיו, איפה נקודת האושר שלך. איפה אתה חווה את האושר בענין הזה. אני חושבת שהאושר מתחיל בנקודה שגיליתי שהאמן מגיע. כך קרה שרוג'ר ווטרס הגיע. איך שזה פורסם, חברה שלי התקשרה..
    "רוג'ר ווטרס מגיע! רוג'ר ווטרס מגיע! את קולטת? פינק פלויד!" כך היא אמרה..
    "וולה, אחותי? איפה שמעת? ברצינות? את עובדת עלי.." אני סקפטית..
    "תפתחי בתרבות מעריב, כתוב שם" היא מוכיחה..
    "וולה אחותי, צודקת..מה עם כרטיסים?" אני שואלת?
    "עלי! בטח יש משהו בזול בארגון המורים.." כך היא אומרת…
    "אחותי, איזה כיף!" אני מתלהבת… "
    סמני וי בריבועים הריקים ותגידי לנכדים שהיית שם!" היא מלהיבה אותי…
    במהלך השבועיים הקרובים אני שומעת פינק פלויד.. עד שהיא מודיעה שיש כרטיסים ב245 ש"ח…היום הגדול מגיע.. יום חופש מהעבודה ופינק פלויד כל היום.. יציאה בשתיים!.. פקקים… לא נורא.. מעבירים דחקות עם הנהגים ליד.. אחת מהן אפילו העבירה לנו אפרשזיף מהחלון… מגיעים… שלטים לצד הדרך… "למופע" הגענו.. שמיכה.. בירות.. קולה.. נהיינו בסחבקיה עם אלה שישבו לידינו… הופעות שונות.. ואז ההופעה… וואו…זה טוב!.. בבוקר שלמחרת אני מתעוררת עם העייפות… וכל הגוף תפוס.. אני מתנהלת באיטיות….

    אם האושר שלך הוא האורגמה.. אז האושר שלך הוא רגעים מעטים.. אם האושר שלך הוא הדרך לאורגזמה, אז אתה אדם מאושר (-:

    יש תאוריה שאומרת שהכי כדאי זה להתאפק לא להגיע לארוגזמה ולחוות כמה שיותר את הלפני (-:

    הקבלה מסכימה אם השאיפה שלך להנות כמה שיותר וגורסת שהקב"ה רוצה להעניק לנו תענוג אין סופי.
    בתהילים כתוב " הרחב פיך ואמלאהו" "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך"..

  • עידית פ  On 10/03/2007 at 10:22

    והתמונה שליד הפסקה הזאת מדהימה בעומק והכנות שלה

  • ישראל  On 04/18/2009 at 19:43

    האושר ההנאה הטוב או איך שתקראו לתחושה הזו ולא משנה גם באיזה שפה.

    זה הבסיס לכל רצון חלום ומעשה שלנו.

    האושר הוא המטרה הרצון הוא הזרוע המבצעת שלו.

    ניקח מספר דוגמאות ונבין שהטוב מניע את העולם בכל סיטואציה אפשרית. בין בהנאה גשמית ובין בהנאה רוחנית.

    שחקן כדורגל. משחק כי המשחק גורם לו הנאה.

    איש דת ולא משנה איזה. מאמין כי האמונה עושה לו טוב. אחרת הייה עוזב כמו רבים.

    מתאבק. מתאמן וסופג מכות כי בסופו של הסיפוק מהמקצוע גורם לו הנאה.

    צמחוני. לא אוכל בשר כי בשורה התחתונה ההתנזרות מסבה לו הנאה.

    אפשר להביא דוגמאות מכל סיטואציה אפשרית בחיים. ועם נתבונן לעומק תמיד נמצא שהשורש המניע את הרצון והמעשה ההוא הינו ההנאה.

  • הולכת בדרכים  On 04/25/2009 at 2:21

    נכון מאוד. ההנאה מובילה אותנו פעמים רבות לדרכים שבהן אנו מאמינים שנמצא אושר.

  • תמר לוין  On 04/25/2009 at 10:39

    מבחינה בין תיאבון לרעב או במילים אחרות בין הנאה לאהבה ובסדר הזה. כל מה שמשאיר אותך ריק הוא עבורי ההיפך מאושר

    מה גם שבאהבה, בכל אהבה וגם למוסיקה, פסקה מספר או טבע ,גלומה הנאה

    בהקשר זה מעניין לקרוא את ספרה של אווה אילוז, האוטופיה הרומנטית,בו היא מראה כיצד החוויה של אהבה, ובמקרה זה מדובר באהבה רומנטית שכן יש עוד אחרות- כיצד אותה אהבה "אותנטית" שזורה עמוק בחוויית הצרכנות הקפחטליסטית

    בועז, יש בך אהבה. והיא תנצח (גם את ההיגיון הקפיטליסטי)

    שבת שלום,

    תמר

  • לני  On 04/26/2009 at 8:30

    אבל לא רק.

    בשלב מסוים בחיים יש אורגזמות אחרות שמביאות אותנו לאושר. אורגזמות רוחניות, נפשיות. אורגזמות = שיא הריגוש, בגלל ריח תפוח, בזכות ציונים טובים שהילדים מביאים. שולחן ערוך לחג. ספר טוב של עמוס עוז.

  • llaliiblue  On 10/14/2012 at 16:39

    יש לי הרבה רגעים של אושר. בכל פעם שהרדיו משמיע שיר שאני כל כך אוהבת (הבוקר, אצלך, Ebony Eyes). זה אושר. אני ממש מצהירה בקול רם – אושר! גרמת לי לתהות פתאום- זה באמת אושר? אולי רק רגע של שמחה, אני בטח מגזימה.

    ובכל זאת אני חושבת שאני מעדיפה רגעים קטנים של אושר על פני רגעים גדולים של אושר.
    הגדולים מעטים, וחולפים. הקטנים, נשנים ורבים. רגע גדול של אושר- כשגבר שהתאהבתי בו, הצהיר שהוא אוהב לנצח נצחים. רגע אחר גדול של אושר- כשהאחיין שלי נולד. התאהבות מסוג אחר, בכפות הרגליים הקטנטנות שלו, באצבעות הדקיקות, בשפה התחתונה שתמיד מתכנסת לה פנימה. אני מאוהבת בו נורא.

    לא פעם עולה בי התחושה, שלא אהיה באמת מאושרת לעולם. איך אני יודעת? כי לפעמים פתאום, גם אחרי שיש לי מספיק, חסר לי משהו. לפעמים רק בגינו של געגוע שצף. בכלל, נדמה לי שאני אוהבת את ההווה רק אחרי שהוא נהיה עבר.

    בריא לי אם כך רגעים קטנים של אושר, כאלה השזורים ביום יום, כי לא כל יום יש אורגזמה. וגם האורגזמה היא בת חלוף.

    אהבתי את מה שכתבת, איך שכתבת. לא מזמן שאלתי את עצמי בייסורים – מה התכלית של הכל? אולי, "לעשות" ילדים, לגדל את דור ההמשך. לא אהבתי את הפרשנות הזו, אבל הנחתי לשאלות שלי (השפיע עליי כש-ש' אמר, כך פתאום, שלא תמיד צריך לתהות, ומוטב פשוט לזרום). אני נוטה, עכשיו, לאמץ את הפרשנות שלך, אנחנו כאן בשביל להינות (..אז למה אני במשרד?).

    תודה לך, בועז.

  • ורד נבון  On 11/26/2012 at 23:29

    הוא לא קיים, האושר הענק שמוכרים לנו בתרבות המערבית. מאז שקראתי את הספר
    The Art of Happiness – שיחות בין הדלאי לאמה ופסיכולוג בשם Howard C. Cutler
    הפכתי להיות מאושרת, משום שהפסקתי לחפש את האושר הענק, הנשגב והחמקמק שאולי נמצא אי שם מעבר לקשת. יש אושר יומיומי, כאן ועכשיו. האם סקס הוא אושר? כן. וחוף הים של יפו? כן. ומושט בגריל עם צ'יפס וסלט? כן! במיוחד בחוף הים, ופי כמה וכמה כשיש איתך נפש אהובה. היום ראיתי שהיו 1800 צפיות בבלוג שלי. זה עשה אותי מאושרת.
    הסיפור על ליאו בוסקילה, מתאים לי. אבל להזהר לא לתת משהו שאתה קשור אליו רגשית, רוצה או צריך שיישאר אצלך. אני נגד הקרבה.

  • אסנת זיו  On 11/28/2012 at 16:46

    לא מחפשת אושר, לא מתעסקת עם המושג הזה.
    וכמה שזה יישמע מוזר אבל יש יותר נינוחות ושקט. אושר לא יכול להיות מטרה בפני עצמה. זה מוביל לאומללות.

    יש כל כך הרבה אנשים סביבנו שכל מה שיש או היה להם באיזהשהו מקום נגמר, מגיע למיצוי או שמתברר כלא מספיק/מספק. אנשים עם כסף מרגישים ריקנות. למה ? כי כנראה שזה יותר כיף להתאמץ ולהשיג משהו – זה נותן תחושה של סיפוק.

    תאמין לי, בועז, שלהקות גדולות מהחיים, בתחילת דרכן, היו יותר מאושרות ונהנו מהיצירה מאשר בשלב ההתברגנות והעושר, שפשוט חירפן אותם והביא במקרים קיצוניים לאובדנות/דכאונות/התמכרויות.
    יום אחד חשבתי לעצמי- אם היה לי המון כסף – יכולתי ,בעצם, לנסוע לכל ההופעות שחלמתי גם היקרות שבהן. זאת הנאה, חוויה, התרגשות, התלהבות… אבל לא אושר.
    בכלל, בעולם שאנו חיים בו כדאי לאמץ את מושג האיזון. בכל דבר. לא להיות אובססיבי-פנאטי מדי. זו הדרך לשלוות נפש..
    אין בכך להמעיט בצורך האהבה, התשוקה, החברות, הסקס…….הכל מבורך וחיוני כדי לקום בבוקר ולחיות ! פשוט לחיות.

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: