להופעה של בל אנד סבסטיאן בירושלים אני אלך ברגל, בשלג

 

 

בפעם הראשונה ששמעתי שיר של בל אנד סבסטיאן שמעתי שלג נופל בין הצלילים ושקעתי אל תוך השיר כמו אז, לתוך השלג ליד משכנות שאננים. 

 

להופעה של בל אנד סבסטיאן בתיאטרון ירושלים אני אלך בשלג. אחנה את המכונית בשכונת רחביה ואעלה ברגל דרך בית הנשיא ובית המשוגעים של טלביה, בשיא הקור, כששלג נופל על החולצה, שלג. שלג יירד מהשמיים ומשמאל אראה את הגינה והבית שגרתי בו פעם, בחיים אחרים, עם אשה שאהבתי ומימין לגינה יגישו בבית הקפה את סהרוני הקינמון והקפה ההפוך.

 

תמונת זיכרון:

בן 12 ברכבת עם אבא ואמא לירושלים וסל קש עם מפה קטנה רקומה ולחמניות עגולות עם חצילים מטוגנים ועגבניות טריות ולחמניות ארוכות עם חמאה וזיתים סגולים ביין שנקנו מאהרן היווני בשוק הכרמל ורולדת פרג שסבתא אפתה ותרמוס תה עם נענע עטוף במגבת ותפוזים שקליפתם נחרצה בסכין וניחוחם עז ואיך הלכתי בשלג אבא מחבק אותי מצד אחד ואמא אוחזת בי מצד שני מסיטה את שיער הבלורית מעל עיני ואני במגפיים כחולים מבריקים מגומי מוקסם מהקסם הנושר מלמעלה משאיר עקבות קטנים וברגע של התלהבות פשוט רץ ונשכב אפרקדן על הגב מתמזג בשלג מסתכל על השמיים הלבנים ומרגיש הכי מאושר בעולם…

 

מהמקום הזה – של הגעגוע – אני מתחבר לבל אנד סבסטיאן. אני אוהב את סקוטלנד יותר מכל ארץ אחרת בעולם. ואני אוהב את ירושלים יותר מכל עיר אחרת בעולם. 

 

 

 

ואני אוהב את ההתכתבות הבלתי נלאית עם שנות השבעים. עם חוברות הקומיקס של פעם, עם הספר ההוא של מאדאם ססיל אוברי שכתבה את “בל אנד סבסטיאן”, עם צליל הגיטרות, קסילופונים, פסנתרים וההרמוניות הקוליות של פעם, עם התחושה הזו של שירי וינטאג’, אתה שומע את “סימור סטיין” ומשוכנע שזה שיר מ-1970, אבל זהו – שלא. וגם אם זה הטריק האחד של מורדוך והחברים שלו מגלזגו, גם אם זה הטריק הזול של בל אנד סבסטיאן, זה לא איכפת לי. הטריק הזה עובד עליי תמיד. אני ישר חוזר בדמיון אל סקוטלנד בשלג, אל ירושלים בשלג, אל הילדות בחולון, מול ערוץ טלויזיה אחד בשחור לבן, שבו משדרים סדרה בשם “בל וסבסטיאן”, על ילד והכלב שלו, שהולכים לחפש את אמא בהרי הפירנאים, וזה עצוב וזה מתוק, וזה מלא באהבה, וברוך, ובקסם פשוט – ממש כמו השירים של בל אנד סבסטיאן.

באלבום האחרון שלהם יש כמה שירים מושלמים. To be myself למשל, המלטף-עצוב.

או “Dress Up in You” שעושה חשק להזיז את הראש מצד לצד ולהתחנן שלא ייגמר לעולם הפסנתר הזה, עם הקולות האלה (ואיזה יופי של סולו חצוצרה!!, חצוצרה שמזכירה לי את "לאב מי" של האחים דדריק מלהקת פרי דיזיין ואת האחים קארן וריצ'ארד מ"הקרפנטרס" שמהלו פסיכדליה מתוקה בהרמוניות קוליות מלאכיות) וכמובן הקטע החותם, שיר מספר 13, “מורנינגטון קרסנט” – המתחרה על תואר השיר הכי יפה במאה ה-21 . אני רוצה לשבת בהופעה שבה ישירו אותו ולרעוד בכסא מרוב התרגשות. רוצה להיות ילד בהופעה הזאת. לשתוק ולהסתכל ולשמוע ולהרגיש את הלב שלי פועם, מתרחב.

 

אני יודע שלהופעה של בל אנד סבסטיאן בתיאטרון ירושלים אני אלך ברגל. אשאיר את המכונית ברחוב עזה, ליד הסניף ההוא של הבנק הבינלאומי הראשון, אצא אל הקור החותך והיפה של העיר הגבוהה, ואלך לי ברגל עטוף במעיל הצמר הארוך והכחול שקניתי לפני חמש שנים באדינבורו.

 

אני מתפלל שיירד שלג, ביום שבל אנד סבסטיאן יופיעו בירושלים, שיהיה קר מאוד ואחרי ההופעה אני אלך עם המלים האלה בראש:

Seymour Stein – I’ve been lonely
I caught a glimpse of someones face
It was mine and I’d been crying

 

 

הספר, עם צילום מסדרת הטלוויזיה שראיתי בילדותי, בחולון
http://www.thechestnut.com/belle/book-1.jpeg

שמה של הלהקה לקוח מספר ילדים צרפתי בשם Belle et Sébastien מאת הסופרת ססיל אוברי המספר על ילד בשם סבסטיאן וכלבו האהוב, בֶּל. בשנת 1967 עבר הספר עיבוד לסדרת טלוויזיה ששודרה ב-BBC בין ה-2 באוקטובר 1967 ל-1 בינואר 1968 (וגם בטלוויזיה הישראלית בשנת 1971).

עשר שנים מאוחר יותר, בשנת 1981 נעשה עיבוד נוסף לספר הילדים המפורסם, והפעם לסדרת אנימה יפנית ששודרה במסגרת השידורים בערבית של הטלוויזיה הישראלית בשם ביל וסבסטיאן

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • bernuli  On 04/11/2007 at 6:37

    קודם כל שיגיעו להופיע בארץ…

    להקה נפלאה
    מקום נפלא (סביבת ילדותי)

    ותודה על המאמר

  • שרון רז  On 04/11/2007 at 8:32

    אהבתי את החיבורים שעשית לירושלים וסקוטלנד והשירים ואתה כילד

    להקה נהדרת שראיתי בהופעה ב96 בגלזגו

    היה עצום

  • א V נועם  On 04/11/2007 at 11:13

    אהבתי את הכתוב, דרך הכתיבה.
    בל אנד סבסטיאן באמת חמודים במובן הטוב.

    חצוצרה ? מאז ימי "ויתקעו בחצוצרות" ועד מיילס וצ'ט.

  • רפרם  On 04/11/2007 at 12:16

    הלואי

  • רונה צורף  On 04/11/2007 at 16:59

    זו אכן העיר היפה בעולם, וגם כשהוא לא !
    איזו תמונה מקסימה ואיזו חוויה אדירה לנסוע ברכבת של פעם מתל אביב ועד לתחנה האחרונה במושבה הגרמנית בירושלים. אני בתור ילדה, בדיוק באותן השנים עשיתי את הדרך ההפוכה, אני זוכרת את החלונות של הרכבת, את הרוח בפנים והריח החזק של שריפות הקוצים והביוב מנחל שורק…היינו נוסעים אל הים, המצרך היקר שלא היה בירושלים.
    נ.ב. בניגוד למה שהרוב חושבים- 'שלג על עירי' נכתב למחזה 'מסעות בנימין השלישי' בו עורג בנימין אל ירושלים החמה והמדברית בזמן שאצלו, בפולין, השלג לא מפסיק לרדת על עירו.

  • אלפקה  On 04/11/2007 at 18:43

    איזה קטע יפה…

    עוררת בי כמיהה לעיר שאני גרה בה ולצלילים מעיר אחרת ורחוקה

  • הספנתעיר  On 04/11/2007 at 19:55

    בועז,ערב טוב.בדרך כלל אני ,מה שנקרא,קורא סמוי.לא מגיב רק קורא ונהנה,אבל אני חייב להגיד לך כמה דברים:זה ממש מדהים כמה שיש לנו מהמשותף.ראשית,גם אני נולדתי בדיוק בתאריך הלידה כמוך.אוהב כל מה שקשור לאי הבריטי(חוץ מהכדורגל המשעמם שלהם),שומע את אותה המוזיקהוחושב שירושלים היא העיר הכי יפה בעולם!תמשיך עם הבלוג המעולה שלך.

  • אורי ס.  On 04/11/2007 at 23:14

    אהבתי את הקטע. אהבתי עוד יותר את הצילום – את אחי הצעירים צילמתי פעם בתנוחה זהה, פרושי איברים על השלג, כשבאו לבקר בירושלים.

  • גיאחה  On 04/12/2007 at 1:54

    נו בועזון, אז אני אהיה זה שיזכיר שהקטע הזה נכתב לפרויקט "ספירת העונג" בעונג שבת בקיץ האחרון? 🙂
    [ http://haoneg.com/sfirat/163 ]

  • סתיו  On 04/12/2007 at 17:37

    להקה מצויינת.

    אבל הקטע הזה עוד יותר, מאוד מאוד נהניתי לקרוא.
    אולי זו הסטייה לי עם נוסטלגיה, בין אם היא שלי או לא…
    יצרת געגוע משולש, גם למוסיקה וגם לירושלים וגם למוסיקה בירושלים – וזה חטא נוראי.

    תודה רבה… (-:

  • המעריצה הסמויה מהעין  On 04/12/2007 at 18:16

    ספירת העונג: Belle & Sebastian

    יום שלישי, 22 באוגוסט 2006

    http://haoneg.com/sfirat/163

  • ביל  On 04/14/2007 at 12:28

    לא יופיעו פה אף פעם ?
    הם די מחרימים את ישראל אחרי שהסולן ביקר פה יחד עם אביב גפן ואז גם הופיע בשטחים..

    עוד באותו נושא:
    http://news.walla.co.il/?w=/0/715679

  • איתי()  On 04/18/2007 at 17:48

    והאלבום האחרון מוכיח שהם לא להקה של טריק אחד, ואף פעם לא היו. יש בו רוח עליזה שלא היתה קודם באותו אופן. למשל ב- The Blues Are Still Blue הסוחף ו- Funny Little Frog מרומם הרוח. (נכון שגם ב- Dear Catastrophe Waitress יש שירים כמו I'm a Cuckoo , אבל זאת יותר פארודיה משימחה אמיתית).
    חבל שהם כאלה שטופי מוח, ומשאלתנו לראות אותם מופיעים ב"פלסטין" לעולם לא תתגשם. (מענין אגב כמה מהפלסטינאים שאיתם הם כל כך מזדהים, מזדהים עם השירים שלהם או למצער האזינו אי פעם לאחד משיריהם).
    או שהם באמת באים לארץ?? במקרה כזה אני חוזר בי מכל טענותי אליהם!

  • מיקה זוהר  On 11/09/2007 at 9:27

    לא ידעתי עליהם כלום. לא שמעתי אותם מעולם. עד שנתקלתי במאמר הזה. בשבוע האחרון קניתי 3 דיסקים שלהם ועוד ידי נטויה.
    ה-ת-א-ה-ב-ת-י !! תודה, בועז

  • טלי  On 02/02/2008 at 0:44

    אפשר ממש להרגיש את הטעמים, והקור, והמלאות בנשמה. תודה!

    מאחלת לך שיתגשם ושתצליח לאחד את כל חלקי הפאזל החושי לחוייה אחת שלמה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: