פשר הקשר

 

גם ב"ירח מר" של פולנסקי וגם במעריצה צמודה של רון שלטון אשה קושרת גבר ומבצעת בו את זממה.

 

אזיקים וחבלים כחלק מהאקט המיני כבר מזמן אינם נחלתם הבלעדית של סרטי הפורנו.  אפשר להתייחס לקשירה כמשל למעמדה המתחזק של האשה, המשווה את מעמדה לזה של הגבר. היא לא רק יורה כדי להרוג ("ניקיטה"; "תלמה ולואיז"; "להרוג את ביל"). היא גם קושרת. אוסרת. אונסת.

"אינסטינקט בסיסי" של פול ורהובן לא זכה להצלחתו האדירה רק בשל היותו סרט מתח עם סצינות סקס נועזות, אלא גם בזכות העובדה שהציב במרכז העלילה אשה מסוג חדש. שרון סטון אינה סתם עוד פאם-פאטאל קטלנית. היא  מודל נשי נועז. גברי כמעט. סקסית, חכמה ומוכשרת, מפורסמת ועשירה מאוד, עצמאית ומשוחררת מבחינה מינית. עושה כסף, עושה קריירה, עושה גברים וגם נשים.

דפדוף בדפי ההיסטוריה הקולנועית מגלה הרבה סצינות סאדו-מזוכיסטיות שבהן גבר קושר אשה ("המרקיז דה סאד", "שדים" של קן ראסל), אשה קושרת אשה ("כלא הנשים") וגבר קושר גבר זה בכלל ענין שבשגרה בכל תסריט שקוונטין טרנטינו כותב.

 

רקל וולש, "האני קולדר"

 

אבל נשים החלו לקשור ולכבול גברים בקולנוע רק בשנות השישים, עם בוא בשורת השחרור. רלף נלסון ב"אבא אווזה" (1964), ניסה לבדוק מה פשר הקשר. לסלי קארון קושרת את קרי גראנט כדי למנוע ממנו לשתות (לא בהקשר של מין ואלימות, אלא מתוך אהבה ודאגה). ב-1971 יצא "האני קולדר" של ברט קנדי ובו רואים כבר רצח פמיניסטי של ממש. רקל וולש קושרת את אחד הנבלים ומשספת את גרונו בסכין, כנקמה.

 

חמש שנים אחר כך ביים ויליאם גירדלר את "שיבא בייבי" שבו יוצאת הגיבורה (בגילומה של פאם גריר) למסע נקמה באיש שדירדר את אחותה לסמים וזנות. היא קושרת אותו, אונסת ורוצחת אותו. ב-1979 ביים פול שרדר את "כרך למבוגרים בלבד" שבו ג'ורג' סי סקוט מגלה שבתו שנעלמה הפכה לכוכבת פורנו שלא בוחלת  בסצינות סאדו-מזוכיסטיות מובהקות. בשנות ה-80 כבר הפכה הקשירה כשעשוע מיני לתופעה שגורה. ב"על חבל מתוח" (1982) מגלם קלינט איסטווד מפקח משטרה שמופקד על חקירת מקרי רצח של יצאניות. השוטר המוכשר והקשוח מתגלה כחובב קשירות, ולאו דווקא של עצירים וחשודים. כשהוא לא בתפקיד, הוא נוהג לבקר במרתפי העינוגים של סאן פרנסיסקו ומאפשר לנשים שם לעשות בו כטוב בעיניהן. הסרט, אגב, חולל מהומה כשיצא בעיצומו של שלטון רייגון השמרני.

 

שיבא בייבי

 

 

ב-1984 גילמה קתלין טרנר את דמותה של צ'יינה בלו הבלתי נשכחת – זונה בלילה ומעצבת ביום – בסרטו של קן ראסל  "למות בעד תשוקה". באחת הסצינות היא קושרת גבר למטה ואחרי שהיא מגיעה לסיפוקה היא לא מהססת להשליך אותו החוצה מדירתה.

 

ב"משהו פראי" (1987) של ג'ונתן דמי גוררת מלאני גריפית נעבעך (ג'ף דניאלס) לאורך אמריקה ולא מהססת לכבול אותו באזיקים למיטה. החננה שסוזן סרנדון קושרת למיטה (טים רובינס) ב"מעריצה צמודה", הפך לבעלה בחיים אחר-כך. הגיבור הראשי של סרט הבייסבול ההוא, קוין קוסטנר, הוא דווקא אחד שלא קושרים. יש כנראה גבול למה שאמריקאים מוכנים לעשות לגיבור כל-אמריקאי, גם אם זה בשם התענוג.

 

ועדיין ההקשר המיידי של הקשירות הללו הוא סאדו-מזוכיסטי. "ירח מר" שביים רומן פולנסקי, עוסק באהבה גדולה שהופכת לאובססיה בין אמריקאי הולל (פיטר קויוטי) וצרפתיה חושנית (עמנואל סנייה) ובתווך – להט יצרים ומאבקי כוח. באחת הסצינות המיניות החריפות שבסרט כובלת סנייה את קויוטי חוסמת את פיו חותכת בתער את בגדיו וסוחפת אותו למשגל לוהט.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שפי  On 03/30/2007 at 1:45

    הבית השני:

    Your faith was strong but you needed proof
    You saw her bathing on the roof
    Her beauty and the moonlight overthrew you
    She tied you
    To a kitchen chair
    She broke your throne, and she cut your hair
    And from your lips she drew the Hallelujah

    Hallelujah, Hallelujah – – –

    התרגום של אוריאנה:

    רצית איזו הוכחה
    צפית בה כשהתקלחה
    היופי הירח השתלמו לה.
    היא קשרה אותךָ אל הכיסא
    בלי כתר על הראש הזה,
    גזרה לך את כל ההללויה.

    הללויה, הללויה – – –

    התרגום המלא שלה כאן (כל הזכויות שמורות):
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=4197526

  • ל.  On 03/30/2007 at 8:05

    אה, בועז. התעלמת מנתון מאד חשוב – הסרטים בוימו על ידי גברים, ולכן נקודת המבט איננה נשית. הנשים הקושרות את הגברים מבטאות את הפחד הגברי מפני האישה החדשה. מתי שמעת לאחרונה על אישה שאנסה גבר, במציאות ולא על מסך הקולנוע? נשים אינן אונסות. אונס הוא ביטוי של אלימות ולא של תשוקה בלתי נשלטת. גברים המציגים נשים אונסות מבטאים את הפחדים שלהם מפני הנשיות החדשה.

  • החש"מ  On 03/30/2007 at 9:53

    בקולנוע אני לא מבינה גדולה, אבל בחיים יש לי מושג 🙂 האשה הקושרת את הגבר למעשה משחררת אותו. משחררת אותו להתענג בלי לחשוב שהוא אחראי לענג אותה, משחררת אותו מכובד האחריות של מה להחליט ואיך לפעול, משחררת אותו מתפקיד המפתה והכובש, ומשחררת את עצמה מן הדימוי הפסיבי והנכבש. גברים של פעם יתחלחלו מן הרעיון, הגברים היום ברובם יתמסרו בהנאה לאשה הקושרת.

    ואני מדברת כאן, כמובן, אך ורק על קשירות בהסכמה. קשירות מתוך כפייה הן עניין אחר לגמרי, ואין להן קשר לסקס אמיתי, רק לאלימות.

  • אילנה  On 03/30/2007 at 9:55

    עוד סרט שלא ידעתם עליו, באותו עניין

    וישירות לסרט:

  • אודיסאוס  On 03/30/2007 at 10:13

    הייתי רוצה לראות עוד סרטים כאלה, שבהם האשה לא מגלמת את המובן מאליו ("עבד כי ימלוך") אלא ממש מפיקה משהו טוב מכל העניין. *

    * כן, העמדה שלי שוביניסטית, למי שמתעניין. יש לי דעה לגבי מה צריך לקרות לאישה כשמאצילים אליה סמכויות 🙂

  • עידן וילנצ'יק  On 03/30/2007 at 10:51

    ומה עם סרטים שבהם נראים גברים מנשקים כפות רגליים של נשים או בכלל כל סרט שכולל בתוכו תקריב של כפות רגליים נשיות ורצוי עם לק אדום על ציפורני הבהונות.

  • ג'וליה  On 03/30/2007 at 11:08

    מעולם לא חשתי צורך לקשור גבר, לא פיזית וגם לא עקרונית/ רוחנית/ אמוציונאלית

  • אהוד בן-פורת  On 03/30/2007 at 12:31

    מזכיר לי כמה דברים. את אחד השירים האחרונים של יוסי אלפנט שנקרא "נופל מדמם":

    (…) הגוף שלך חתך את הימים הרטובים,
    התחלתי לפחד שאנחנו לא טובים.
    חופשי ומאושר והלילות כלכך קרים.
    תקשרי אותי, נופל מדמם חייב להתרומם.

    שיר נוסף הוא Balls & Chains שאיכשהו (יכול להיות שזה בדמיון שלי בלבד) מזכיר לי אקט של סאדו. ג'ניס ג'ופלין ויוסי אלפנט זכרונם לברכה, שרים את השירים הללו בצורה כל כך אמיתית שאפשר לחוש שכאילו הם מביאים משהו מאיזו חוויה אינטימית שעברו. מעניין אם להבדיל מהם, ערן צור כמה שהוא נועז בכתיבה שלו (לפעמים נראה לי שמעבר לגבול הטעם הטוב) לא כתב שיר בנושא זה. כרגע לא עולה לי שום שיר שלו כזה.

    נזכרתי גם בסרט "מיזרי" שנעשה עפ"י ספרו של סטיבן קינג שהעלה בו ככל הנראה את אחד הפחדים שלו כסופר, ומסופר בו על סופר שעבר תאונת דרכים (שאירעה לו באמת) ומי שפגעה בו היא מעריצה שלו שמביאה אותו לביתה, ומאלצת אותו בעל כורחו לכתוב ספר רב מכר עם עלילה שתמצא חן בעיניה.

  • דוד שליט  On 03/30/2007 at 15:13

    נדמה לי שבסרט 'העלמה והמוות' של פולנסקי לפי המחזה, היה משהו דומה. סיגורני וויבר בטוחה שבן קינגסלי עינה ואנס אותה בעבר כשפניה מכוסות, והיא מחזיקה אותו כעת כבן ערובה ומתעללת בו. משהו משלנו: בשנות ה-80', בעקבות סדרת מקרים של התעללוויות בנשים, שולמית לפיד פרסמה סיפור קצר במוניטין על אישה שאונסת גבר. אני זוכר שהפרסום היה סוג של התגרות

  • שפי  On 03/30/2007 at 15:26

    את מה שכתב אלבר קאמי על ההגות של המרקיז דה סאד (מתוך "האדם המורד"):
    "בירכתי הכלא אין החלום יודע גבולות, והמציאות אינה בולמת דבר. ככל שהתבונה-בכבלים מפסידה מצלילותה, היא זוכה בעוצמת זעמה. הגיון אחד בלבד היה נהיר לסאד, והוא ההגיון של הרגש. הוא לא ייסד אסכולה פילוסופית, אך המשיך את החלום המפלצתי של הנרדף. אלא שחלום זה נתגלה כנבואי. תביעת החרות הנואשת הביאה את סאד אל מלכות העבדות; צמאונו לאין שיעור לחיים שניטלו ממנו מעתה, בא על רוייתו בין התקף זעם למשנהו בחלום של השמדה עולמית. בכך, לפחות, סאד הוא בן-זמננו."

  • רונה צורף  On 04/01/2007 at 10:50

    באחרית לספר המופלא ,"סיפורה של 0 "
    " ואף על פי כן מבטאת 0 אידאל גברי, סוף סוף אישה שמודה !…שהכל אצלן מין, ואפילו הרוח. שצריך כל הזמן להאכיל, לרחוץ ולאפר אותן, כל הזמן להכותן, שהן פשוט זקוקות לאדון טוב…"
    אלה אולי דברים מקוממים אבל לא רחוקים מהאמת הבסיסית שתקופתנו רחוקה ממנה שנות אור. מה שכן, פולאן שוכח כמו רבים אחרים שמסתנוורים מהספר הזה, ש-0 עושה הכל למען אהבה ולא מתוך תכתיב גנטי- נשי קדום שטבוע בה, ולכן כל מה שהיא עוברת מרצונה החופשי ומפרי דמיונה הקולח והקודח של פולין ריא'ז ( הלא היא דומיניק אורי הכותבת המסווית )- הוא שריר, מציאותי ונכון- הוא לא מדע בדיוני כלל. ובקשר לקשירות – בדרך כלל שני הצדדים נהנים מכך.

  • הייתי ממליץ גם על הסרטים:
    Secretary
    Killing Me Softly
    Swept Away
    כולם מ2002 אגב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: