העברה: אופקים (בין בדידות לגאונות)

 

העטיפה: נושאת הפרחים, ציור. דייגו ריברה, מקסיקו 1935

 

"מוות תמיד היה חידה עבורי, אבל בשנים האחרונות הנוכחות שלו הפכה לצל קבוע בחיי. התחושה שחייך יכולים להיגמר בפתאומית בכל רגע שבו אתה יוצא לרחוב, יושב בבית קפה, נוסע באוטובוס או מבצע אחת מאותן אלפי פעולות קטנות המרכיבות את סדר יומך, גרמה לי לתהות לא מעט על הדרך שבה נתפס החידלון. פעמים רבות מדי מצאתי את עצמי מתבונן במצבות טריות ובכותרות מדממות של עיתונים ושואל את עצמי: מה המשמעות של כל זה? האם יש בכלל משמעות למוות כזה או אחר? ובעיקר תהיתי מדוע המוות נתפס כהפתעה גדולה ועצובה, כשברור לחלוטין שהוא הדבר היחידי שיקרה בוודאות?…"

(דויד פרץ)

 

שני דיסקים יצאו תחת השם "העברה: אופקים". הראשון, "קשת עגומה", הוא כמו מנורת חשמל חשופה בחדר ריק, שקירותיו עירומים ורק ספה אחת נמצאת בפינה. אין מים חמים ובחוץ הרחובות ריקים. בשמיים חולפים מטוסים כסופים בדרך לשום מקום. שלושה שירים, של מייק מויה (HRSTA), פאפא M (דייויד פאג'ו) ופטי ווטרס. אי.פי מתומצת מאוד, שלושה שירים בלבד, שמחזיק באמצעו גם את אחד מתפקידי הגיטרה החודרת, ממסמרת, מצמררת הכי גדולים שהוקלטו כאן אי-פעם: גיטרת הרוחות המחושמלת שחותמת את 8 הדקות המופתיות של "קשת עגומה".

האי. פי השני של "העברה: אופקים" נקרא "מוות" ועוסק ב…מוות. ג'ון פאהי. רברנד גארי דייויס. צ'רלי פאטון. מיסיסיפי ג'ון הרט. אלה השמות. והשירים: "למוות אין רחמים" ו"בנות הים יפלרטטו איתי". בלוזים מדרום ארה"ב שעברו דרך בירת הנגב, וקיבלו צורה של אות עברית וצליל יהודי.  כבר אמרו על הבלוז שהוא חיבור בין כאבים, של האדם השחור ושל היהודי הנודד.

 

אתמול בתיאטרון תמונע "העברה: אופקים" חתמו את פסטיבל אולטרה סאונד 2007.  מי שלא היה – הפסיד גם את הפאניק אנסמבל של רועי ירקוני (עם הסולנית המעולה יעל קראוס) ואת מופע השאנסונים הטריפולטאי של כפיר שתיוי ו"לסבוס". אבל אותם עוד אפשר יהיה לפגוש. את "העברה: אופקים" – לא בטוח…

 

דויד פרץ ואלעד שופן, "העברה: אופקים" בשבילכם, יצרו מופע קצר מאוד וממגנט עד אימה. מאה שנים של בדידות ב-20 דקות מתומצתות של גאונות. לצערי הרב, בגלל תקלה המופע לא הונצח. אפשר להתנחם בהקלטות האולפן של השירים ובתקווה שאולי דויד פרץ ואלעד שופן יסכימו להעלות את המופע הזה שוב, מתישהו.

 

ביקורת על "העברה:אופקים" השני תמצאו כאן 

חומר על שני האלבומים של "העברה:אופקים" תמצאו פה

 

 

 

קשת עגומה / papa M

החורף משטה בי
הקיץ – לא בא
כמה זמן עוד אחכה
עם זרם מים בדירה
המים זורמים
אני עוזב את החדר
נעלם במדרגות
אל עבר קשת עגומה

מתעורר באמצע היום
בלילה, מתהפך
האומץ שלי צד הכל
אבל היום מאלץ
לא אתעורר מחר
אשאר ער עם הירח
סופר את הפסים
בקשת עגומה

תמצאי אותי פה
בחדר הקטן
מחכה למוות שיבוא
וייקח את הקשת הזו מכאן

Rainbow of gloom

 

papa M

2002
תרגום: בן צברי

העטיפה: ילדה בערב, בככר העיר העתיקה, הוואנה. צילום. קובה 1970

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלעד  On 12/31/2006 at 1:23

    תודה.
    צריך גם לציין את אנסמבל פניקה שהיו, ניתן לומר, מרהיבים.

  • יוסי  On 12/31/2006 at 2:34

    היה ערב מרתק ומגוון למדי.

    הגיטרה החשמלית של פרץ בסיום נדמה ועדיין מהדהדת לה בחלל. מקסים.

  • ליאת  On 01/01/2007 at 1:22

    פאניקה היו באמת מדהימים.
    ופרץ.. פרץ היה ממכר, מהפנט. הוא נשאר איתי כל הדרך הבייתה. וגם עכשיו, אני מוצאת עצמי מתגעגעת למוזיקה..

  • עפרה  On 01/01/2007 at 9:55

    . מאה שנים של בדידות מתומצתות לעשרים דקות של גאונות..נשמע כ'כ טוב
    רק רציתי להוסיף לכם צטוט חביב של הפילוסוף ויטקנשטיין :י
    "המוות אינו ארוע בחיי

    אבל זו סתם התחכמות לוגית. המוות ארוע עמוק בחיינו

  • אלינור ברגר  On 01/01/2007 at 10:03

    לודוויג יוזף יוהן ויטגנשטיין (1889-1951) שייך לזרם "הפילוסופיה האנליטית".

    ויטגנשטיין אמר את המשפט המבריק, שכל-כך נכון לזמנים שבהם אנחנו חיים עכשיו:

    "על מה שעליו לא ניתן לדבר, אודותיו יש לשתוק".

    והעברה: אופקים הוא מסוג האמנות שאי אפשר לדבר עליה. רק לחוות אותה.

  • רונה צורף  On 01/02/2007 at 15:45

    כחול גם באוויר
    לא יכול להישאר
    ואין לי כח להמשיך…
    וכשיומי יגיע
    תנו לים את גופתי
    תחסכו על הקברן
    בנות הים יפלרטטו איתי…
    אישתי שולטת בבית
    ואיפה אהובתי ?
    צרות גדולות וכאב ראש
    כל מה שנשאר שלי…
    וכשיומי יגיע
    תנו לים את גופתי
    תחסכו על הקברן
    בנות הים יפלרטטו איתי.

    ואני דווקא לא אחסוך במילים ( אולי כן על הקברן )- פרץ הוא באמת משהו מיוחד ויוצא דופן במדינה הקטנה שלנו, מן עוף חול מוזר, מדברי ודרומי שהחיבור שלו עם מיסיסיפי ( הנהר והיוצר ) משום מה לא ניראה זר, ההפך- הוא ניראה מאוד טיבעי והוא עושה את זה כל כך יפה ב'העברה: אופקים 2'- אשרינו שיש כמוהו במחוזותינו.
    רק שלא יעבור לתל אביב ויתקלקל…
    דרך אגב- מישהו ראה אותו בערב ביאליק בתמונע ? הוא היה לדעתי, בלי שום ספק, ההצדקה לערב ( ביחד עם בבליקי, כמובן )

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: