אמי, זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, הָיְתָה צַדֶּקֶת גְּמוּרָה

 

בשעה 7:20 נעצר המוניטור והדופק פסק. "אני משתתפת בצערכם", אמרה האחות. אחרי חודש קשה של ייסורי גיהנום נגאלה אמי, ברוריה אוּלי כהן, מכאביה.

 

לפני חדשיים סיפרתי לה שאני  מפיק את שרים נחמן ביאליק שילוב של שירה ושל מוזיקה. עיניה נצצו. "אני אבוא בטוח לראות את זה", היא אמרה. בשנה האחרונה היא מיעטה לצאת מהבית, אבל בשביל הערב הזה היה ברור שהיא תעשה כל מאמץ.

 

חשבתי שאוכל לחגוג היום גם יום הולדת וגם את החלום שהתגשם.

 

אבל אנחנו מתכננים תכניות ואלוהים יושב למעלה ועושה מעשים, ומעשיו רק לו נהירים וברורים.  ברוריה כהן בצלאל, שהיתה אוטודידקטית ואשה גאונית באופן יוצא דופן, האשה שכולם כינו אותה "אוּלי", הלכה לעולמה בדיוק ב-20 בדצמבר. יום הולדתי. ביום שבו נתנה לי חיים, השיבה היא את חייה שלה לבורא.

 

וכמה נכונות המלים של ביאליק על אמו שלו, שהיתה צדקת ועל עיניה נשקה השכינה. את אותן המלים אני יכול לומר על אמי שלי. קשה לומר "היתה". אבל היא היתה אשה נפלאה. והיא אהבה אותי  מאוד. יהי זכרה ברוך.

 

 

"…כִּמְעַט פָּקְחָה אִמִּי עֵינֶיהָ הָעֲשֵׁשׁוֹת וָאֵרֶא:

               אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים שָׁם יָהֵל,

כִּי נָשְׁקָה הַשְּׁכִינָה עֲלֵיהֶן. – תַּעֲמֹד זְכוּת הַצַּדֶּקֶת

               לָנוּ וּלְכָל-יִשְׂרָאֵל".

 חיים נחמן ביאליק, "אמי, זכרונה לברכה",

לונדון, 1921.

 

 

אמא אולי ובועז בן השלוש. 20.12.1966

 

הולכת את מעמי לכי לשלום – ההספד שנשאתי לזכרה

אם יש גן עדן – דבי סער תופרת מלים

 

 
ברוריה אולי כהן
כ"ט כסלו תשס"ד   כ"א אב תשנ"ז
20.12.2006 – 6.8.1939
אשה מופלאה
 
 
 
"ועדיין כל-כך יפה,
כל-כך יפה
כל שנברא…"

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אודי שרבני  ביום 12/20/2006 בשעה 13:03

    היי בועז
    שלא תדע עוד צער. מה אפשר להגיד
    איתך באבלך

  • חנן כהן  ביום 12/20/2006 בשעה 13:04

    את התכנית העצובה של יום שני אחה"צ

    נשמע שיש לך שורשים משובחים.

  • אבנר  ביום 12/20/2006 בשעה 13:16

    משתתף באבלך, שלא תדע עוד צער.

  • רוני  ביום 12/20/2006 בשעה 13:17

    כמה נפלא שהלכה מהעולם מוקפת באהבה גדולה מצד משפחתה.
    ברוך דיין אמת.

  • אורי  ביום 12/20/2006 בשעה 13:21

    מנחם ומחבק אותך.

    שלא תדע צער.

  • כרמית  ביום 12/20/2006 בשעה 13:24

    אני משתתפת בצערך

  • א.ט.  ביום 12/20/2006 בשעה 13:34

    בצערך ובגעגוע הארוך והמתמשך עד אינסוף

  • יובל בריל  ביום 12/20/2006 בשעה 13:39

    בועז ידידי, כמה טרחת בהובלת האירוע שיערך היום בתמונע, הוקרה למשורר הלאומי שכיום כבר לא ממש נמצא בכותרות, בסתר עוד רמזת כי זה נופל על יומולדתך, עוד הוכחה (אם היינו צריכים) ששמחה ועצב שזורים לנו תמיד במנהרה בה אנו נעים מלידה ועד פטירה.

    אמך הביאה אותך לעולם היום לפני 43 שנים , כמה עצוב וסמלי שנסתלקה לה מעולמנו באותו תאריך ממש.

    משתתף בצערך כי רב, יהא זכרה ברוך !

  • שפי  ביום 12/20/2006 בשעה 13:45

    משתתף באבלך.

    הטקסטים הדתיים שנאמרים בלוויה ואחריה הם חזקים ומחזקים, אל תברח מהם.

  • יניב  ביום 12/20/2006 בשעה 14:19

    בועז היקר,
    משתתף באבלך.
    מי ייתן ולא תדעו עוד צער, אתה ומשפחתך.
    תנצב"ה

  • שרון רז  ביום 12/20/2006 בשעה 14:21

    איתך באבלך, משתתף בצערך, היה לי מאוד עצוב לקרוא את זה ומאוד מרגש, אני משוכנע שהיא היתה אישה מקסימה, בגלל שהבן שלה כזה

  • עמיחי  ביום 12/20/2006 בשעה 14:23

    אני לא סתם אומר את זה כדי לנחם, באמת שמעתי כך. מצב אבל כזה יוצר הרבה קלישאות של ניחומים, שחלקן אמירות מעורפלות, אבל כנראה שאין מה לעשות. אני באמת משתתף בצערך, ומקווה שלא תדע עוד צער
    (למרות שזה טבעו של העולם)

  • ריקי כהן  ביום 12/20/2006 בשעה 14:24

    כל כך מצטערת בצערך. תנחומיי. חיבוק. כל כך עצוב.

  • נוהר  ביום 12/20/2006 בשעה 14:47

    שלא תדע עוד צער, אני שולחת לך המון אהבה ומשפט שתמיד מלווה אותי בטוב וברע- יום אסוני הוא יום ששוני ויום ששוני הוא יום אסוני.

  • רפרם  ביום 12/20/2006 בשעה 14:52

    הכאב הוא עגול, ללא התחלה וללא סוף. משם המנהג להביא ביצה לאבלים. אך גם ההתגברות מהכאב היא כזו, המשכית.
    ניחומים מכאן.

  • קרסוצקי  ביום 12/20/2006 בשעה 15:00

    משתתף בצערך, בועז.
    שלא תדע עוד כאב.

  • שרון ג  ביום 12/20/2006 בשעה 15:13

    נולי קברה את אמה לפני יותר משבוע, ועכשיו אתה

    ? יש פרידה קשה מזו
    הכתיבה ודאי מנחמת

    אני מניחה שעוד תכתוב עליה ואודותיה כאן

  • אביבה  ביום 12/20/2006 בשעה 15:15

    שלא תדע עוד צער.

    כתבת כבר בעבר כמה אהבת והערכת אותה. אני בטוחה שגם היא ידעה את זה.

    תנוח על משכבה בשלום.

  • מכבס ותולה  ביום 12/20/2006 בשעה 15:24

    אני מאוד מאוד מצטער לשמוע. לבי אתך.

  • ימימה  ביום 12/20/2006 בשעה 15:26

    תנחומים.

  • הצועד בנעליו  ביום 12/20/2006 בשעה 15:34

    היה חזק.

  • אורית  ביום 12/20/2006 בשעה 15:47

    משתתפת בצערך.

  • ח ל י בחפש בגליל  ביום 12/20/2006 בשעה 16:22

    שהרי אין מילים שיצליחו לנחש ולנחם ולמלא את השחור שנפער עכשיו. משתתפת בצערך.

  • Julia  ביום 12/20/2006 בשעה 16:35

    זו נראית לי התחושה הכי מוזרה, יום הולדת באותו יום עם פטירתה של אמא. ומה אפשר להגיד שלא ישמע מוזר? אולי שאני מקווה שעם הזמן תרגיש שאתה יכול לציין את חגיגת חייה של אמא שלך שהיתה מקסימה באמת, יחד עם יום ההולדת שלך. לחגוג את מה שהיתה היא לך, ולאחותך, ולבנות שלך, ולמשפחה כולה, ואת העובדה שנתנה לך חיים כ"כ עשירים בתוכן ובחום ואהבה.

  • הופמן  ביום 12/20/2006 בשעה 16:37

    תנחומיי הכנים מאוד מאוד

  • legal alien  ביום 12/20/2006 בשעה 16:41

    משתתף בצערך בכל לבי

  • דוד שליט  ביום 12/20/2006 בשעה 16:44

    משתתף בצערך בועז

  • עפרה  ביום 12/20/2006 בשעה 16:46

    באמת. נקווה שתנחומי המשפחה הוירטואלית הגדולה שלך יעזרו ולו במעט

  • דרור פויר  ביום 12/20/2006 בשעה 17:02

    תנחומיי, בועז. המקום ינחם אותך עם שאר אבלי ציון ירושלים ושבאמת לא תדע עוד צער

  • דודו  ביום 12/20/2006 בשעה 17:14

    בועז
    חכיתי לשמוע אותך הבוקר ב-10 ולהתקשר לאולפן לאחל לך יומולדת שמח.

    נעתקו המילים מפי כשראיתי את הכותרת,אני בהלם, משתתף בצערך

  • סנדי ש.  ביום 12/20/2006 בשעה 18:18

    בועז, אני זוכרת שכתבת עליה פעם איך הלכתם יד ביד לספריה כשהיית קטן ואיך היא שכנעה את הספרנית להרשות לך לקחת ספרים.
    חשבתי אז כמה זה מתוק וכמה אהבה יש לך בסיפור הזה לאמא, וכמה טוב ונעים קשר כזה בין אמא לבן.
    הזכרת אותה עוד פעמים, ולאחרונה על תחום עיסוקה המרתק, ותמיד באהבה גדולה
    שלה אליך ושלך אליה, וזה נראה מקסים.

    תחשוב כמה יכולת וחוזק האהבה שלה נתנה לך
    אני ממש מצטערת לשמוע.

  • תימורה  ביום 12/20/2006 בשעה 18:25

    "וגדול מאוד מאוד הכאב"

    משתתפת בצערך ומחבקת אותך.

  • דבורה  ביום 12/20/2006 בשעה 18:39

    בועז , משתתפת בצערך ,מן השמים תנוחם .

  • עמי ברנד  ביום 12/20/2006 בשעה 19:12

    מעט מדי, בזכות סדנת הכתיבה שארגנה בביתה.
    כך יצא לי להכיר, דרך השירים שכתבה, קצת את עולמה הפנימי העשיר.
    היא הייתה מסוג האנשים שגם בלי להכיר לעומק, אתה יודע שהם מיוחדים ונדירים.

    משתתף בצערכם.

  • איילת  ביום 12/20/2006 בשעה 19:20

    שלא תדע עוד צער.

  • אבינועם  ביום 12/20/2006 בשעה 19:43

    בועז, אני משתתף בצערך.

  • אסף ברטוב  ביום 12/20/2006 בשעה 20:08

    מי ייתן ולא תדע עוד צער. "וצר מאוד, מאוד", כתב ביאליק.

  • אהוד בן-פורת  ביום 12/20/2006 בשעה 20:41

    צר לי לשמוע על לכתה של אמך. זכיתי לראות אותה בהופעה של החברים, יוסי ודוד בביתכם. התרשמתי מכך שהיא היתה אשת חיל. אתה השתדלת להשיב לה אהבה בכל דרך שיכולת ואני בטוח שהיא היתה גאה בך. שלא תדע יותר צער. זה כואב לומר את זה, אבל לפחות עכשיו היא נחה. מאחל שתהיה מנוחתה עדן, אוהב ומחבק אותך בשעה קשה זו.

    "When you're sad and when you're lonely and you haven't got a friend just remember that death is not the end…" (Bob dylan)

  • עופר  ביום 12/20/2006 בשעה 20:57

    תנחומי. שלא תדע עוד צער.

  • Jeronimo  ביום 12/20/2006 בשעה 21:03

    כואב לשמוע.
    נסה להתנחם בעובדה שהיה לך אותה עד גיל מבוגר, שהיא זכתה לראות אותך מתחתן ולהכיר את נכדותיה.
    זה לא עניין של מה בכך, ומי כמוני יודע.

  • תמי  ביום 12/21/2006 בשעה 0:09

    חזרתי עכשיו מהערב, שהיה מקסים לחלוטין. חסרת בו מאד, לכולם, וכמעט כל מי שעלה לבמה הביע את צערו על העדרותך, ביקש למסור לך תנחומים ואהבה וחיזוקים וגעגועים.
    אין לי כל כך מילים והלוואי שהיו לי בשבילך.

  • זו ש  ביום 12/21/2006 בשעה 0:14

    התמזל מזלי וזכיתי להכיר את אמך. אשה מיוחדת היתה. קינאתי בך על שגדלת בבית כזה, של חום ושל תרבות. אני יודעת שזו לא נחמה גדולה, אבל נדמה לי שהיא חיתה ומיצתה כל רגע בחייה ומילאה אותם בדברים שהיא אוהבת.

    תנחומי לך, לאביך, לאחותך.

  • יעל ישראל  ביום 12/21/2006 בשעה 1:46

    אני לא מסוגלת שלא להזדהות אישית. ועוד שזה קרה ביום ההולדת שלך. אבל אולי זה סוג של סימן, קלוזר כזה. שיהיה רק טוב.

  • bernuli  ביום 12/21/2006 בשעה 5:16

    בדיוק נכנסתי לאחל לך מזלטוב ולשמוע רשמים מהערב שהיה – ואני קורא את בשורת האיוב…

    שלא תדע עוד צער

  • סטיבי  ביום 12/21/2006 בשעה 7:24

    תנחומיי…

  • רונה צורף  ביום 12/21/2006 בשעה 8:08

    אולי זו היתה צריכה להיות כותרת הערב, ערב ניפלא, מהודק ויוצא דופן בו כל מבצע נתן את נשמתו וכאילו
    הקדיש כל מילה ומילה אישית לך – היית חסר אבל אל תשכח שלמות במהלך חג זה סוג של קדושה. מחבקת חזק ומשתתפת בצערך שמתגבר עליי ולא עוזב כבר שבועיים.

  • אלה מראש פינה  ביום 12/21/2006 בשעה 9:21

    לבי איתך
    כולי תקווה שהחלל שנפער לא יכאיב מעבר למה שאתה מסוגל לעמוד בו. את הנצח, אמך כבר הרוויחה עם כל האהבה וההערכה הזו שאתה מדבר עליה

    המון המון אהבה וכוח ממני

  • נריה  ביום 12/21/2006 בשעה 10:49

    כמה עצוב – וכמה נפלא.
    בועז.
    עצוב מאוד וסמלי מותה ביום הולדתך.
    נפלא – שהייתה לך זכות להיות בנה של אישה כה מופלאה ונהדרת.
    האהבה תישאר איתך והיא תחיה בתוכך. ואלו לא רק מלים.
    תתחזק ותשמור על עצמך.

  • מיקי  ביום 12/21/2006 בשעה 10:52

    מעניין ההיכרות החד-צדדית הזו של הבלוגים – אני מכירה אותך דרך הכתיבה, ואתה אותי לא מכיר בכלל.
    אבל גם מהאנונימיות אפשר להשתתף בכאב.
    אין פרידה קשה מפרידה מהורה. כל הניחומים האפשריים.

    אם זה עוזר באיזה אופן – הערב בתמונע אתמול היה נפלא, חזק ומרגש.

  • שלומי  ביום 12/21/2006 בשעה 11:38

    נאלם-דום מול הכאב, משתתף בצער
    תחשוב עליה בערב ביאליק, היא תהיה שם, אמהות לא מבטיחות אם אין להן כוונה לקיים. מנסיון, הם נשארים פה הרבה אחרי שהגוף יורד למעמקי האדמה.
    תהיו חזקים, אתה, לילי והבנות.

    השכן של אשתך.

  • נולי  ביום 12/21/2006 בשעה 11:48

    אני מרגישה את כאבך ומשתתפת בצערך במלוא מובן המילה. מדהים שהיא הלכה לעולמה ביום שהביאה אותך לעולמה ולעום כולו

  • Jack-In-Box  ביום 12/21/2006 בשעה 11:49

    אין הרבה מה להגיד על דבר כזה.
    אני רק רוצה לאחל לך שתעבור את זה בקלות האפשרית, ושלא תדע עוד צער. תהיה חזק.

  • גע"ס  ביום 12/21/2006 בשעה 12:05

    והיה מאוד מאוד מוצלח (ואם נתי אורנן קורא את שאר התגובות, רציתי להגיד שהביצוע שלו יחד עם וואסים בחוס ל"על השחיטה" ריגש אותי במיוחד).

    שלא תדע עוד צער.

  • גיאחה  ביום 12/21/2006 בשעה 15:54

    כואב לקרוא.

  • n_r  ביום 12/21/2006 בשעה 19:50

    בועז

    אני איתך באבלך.

    נילי.

  • מתן  ביום 12/21/2006 בשעה 22:31

    אל לך להתעצב.
    אל לנו להתעצב
    עת הולך מאיתנו אהוב
    שכן איננו יודעים כלל
    לאן הלך
    אל לנו לתת לפחד
    כוח
    בעתות שכאלו
    עתות בהן אור גדול נפרש
    עלינו
    מנשמת אהובינו
    הצופה בשלווה
    ממקומה
    הרם.

    בועז, אין זה מקרה שהכל קרה באותו היום, יום הולדתך שלך, יום המופע.
    אומרים שביום שכזה מלווה הנשמה ע"י מלאכים לשמיים, בשירה טהורה.
    אין דבר מקסים ומחזק מכך, שאתה ואמך קשורים בחייכם, וכן בפרידתכם,
    במוזיקה הטהורה שנשמעה ביום זה.

    גז"י

  • דרור  ביום 12/21/2006 בשעה 23:00

    שלא תדע עוד צער
    רק אהבה

  • יוחאי עילם  ביום 12/22/2006 בשעה 11:10

    שלא תדע עוד צער

  • עידן וילנצ'יק  ביום 12/22/2006 בשעה 11:25

    .בועז, משתתף בצערך ובצער משפחתך

  • ליה.  ביום 12/22/2006 בשעה 11:57

    איתך באבלך. כמה כואב.
    מחבקת אותך.

    ליה.

  • Oded  ביום 12/22/2006 בשעה 18:02

    Uli's untimely departure is a heartbreaking shock to us all. A formidable woman who played a central and integral role in our bygone childhood. A woman of powerful intellect and love for the arts, who has touched us so deeply.

    Uri, Boaz and Hagit, my heart is with you in these difficult moments.

    Oded, Boston

  • אורן  ביום 12/22/2006 בשעה 22:40

    שלא תדע עוד צער.

  • B. Goren  ביום 12/23/2006 בשעה 8:30

    אני מאחל לך ולמשפחתך כי מעתה תדעו שמחות בלבד.

  • עמרי  ביום 12/24/2006 בשעה 0:59

    I wait for her to speak for me
    The rule is truly golden
    I am spoken for

    A drifting day on my own
    he does chastize these bones
    He gives a womans touch
    A drifting day alone
    He does chastize his own
    He gives a womans touch

    We are all pleased to dwell
    With me
    With me
    Out of their goodness
    And over my head
    A burning coal of kindness
    Over my head
    Over my head

    I spin with the world
    But it is no help to me
    I sleep in this chair like a stone
    A yellow flower has grown
    He does chastize his own love
    He gives a womans touch

    To spin with the world
    It is no help to me
    I walk the creeking floors of this home
    Where a yellow flower has grown
    He does chastize his own love
    He gives a womans touch

    (Woven Hand, Truly Golden)

  • תלולית  ביום 12/24/2006 בשעה 9:00

    בועז
    היא הלכה, אבל בעצם תמיד תהיה פה איתך
    משתתפת בצערך
    תלולית

  • עליזה לוי  ביום 12/27/2006 בשעה 22:40

    בועז,

    קבל את תנחומי עם מות אימך. עקבנו אחרי מחלת אימך, ליווינו את ימיה, את לבטיך, את כאבך. לא היינו לידך כדי להגיד לך "חזק ואמץ ואל תחת", אבל עמדנו לצדה של לילי – שהיתה זקוקה לתמיכה גם היא.

    הדתיים אומרים "המקום ינחם אותך", ומתוך ניסיון – לא המקום ולא אף אחד ינחם באמת. הנחמה לא מחליפה חיבוק והמקום לא יהיה תחליף לחיוך של אם. ללטיפה.

    במשך הזמן, תלמד (כמו כל אלה שחוו יתמות) לחיות עם הזכרונות. הם יהיו צל שלך, ויהיה זה כאילו רק עכשיו היא הלכה. היא תמיד תלך לצדך ואתה תחייך, כי היה לך הכבוד לחיות איתה ולצדה 43 שנים.

    בועז, העבר את המורשת שלה לקארין ולשירה, בנותיך. הן השלשלשת הנמשכת. הן החוליות במורשת ובאהבה שקיבלת. חזק ונתחזק. למען מה שהיה לך ולכבוד מה שיהיה, כי החיים יפים וזכור כי החיים כוללים גם את המוות.

    חייה בטוב ויש לך 3 נשמות בבית שחיות לאורך.
    האר להן ולך את הדרך. אור מתוך האהבה והכאב ולכבוד העתיד.

    עליזה

  • טלי מאירי  ביום 12/28/2006 בשעה 21:25

    חגית,בועז ואורי היקרים שלי
    אהבתי,הנני אוהבת ואוהב את אולי כל ימי חיי.
    מחזקת ומחבקת אתכם ואת כל קרוביכם
    ממני טלי

טרקבאקים

  • מאת וובסטר 2 ביום 12/21/2006 בשעה 7:56

    ביום שני היה לי יום מחורבן. בדרך הביתה 88 היה (כרגיל) ברדיו ואז עלה בועז כהן לשדר את התכנית הקבועה שלו "אחרי השקיעה" והשיר הראשון היה עצ…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: