ברכבת הפרברים של 17:05

 

 

היה קר מאוד, כמו תמיד כשהשמיים עוצרים את הגשמים. הוא ישב מולה, ברכבת הפרברים של 17:05.

"פוטרתי היום", הוא אמר לה. "הם אמרו: זו תקופה כזאת, צריך התייעלות, אמרו שהזמנים משתנים".

היא ישבה ושתקה.

הוא הסב את ראשו, מביט בגשם האלכסוני שהחל לרדת. שפתיו רעדו. "לאף אחד לא איכפת", הוא אמר.

* * *

בארוחת הערב החבר שלה שם תקליט של להקת קינו הרוסית. הוא שאל: "תגידי, קרה משהו?"
אצבעותיה שיחקו בקופסת המרלבורו. היא נשמה. היא נאנחה. "האיש ההוא ברכבת. הוא נראה מודאג".


Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: