אני ו"מאזי סטאר", שיקגו, חורף 1993

 

"אנחנו מבלים הרבה זמן בתוך הבית. אנחנו מעריכים בוקר ערפילי או יום גשום", אומרת הופ סנדובל בשקט, כמעט בלחש. העיניים שלה שקועות ברצפה. העיניים שלי שקועות בה. היא קטנטנה, שיערה שחור וחלק ועורה  לבן-חיוור. שלגיה מודרנית. מאוחר יותר, באמצע הלילה, אקום בדירה של שי, אשים את האלבום של מאזי סטאר, אכין אספרסו כפול ואכתוב במחברת את המשפט: "אני לא יודע מה יפה יותר, הקול של הופ סנדובל, או הופ סנדובל".

 

נובמבר 1993. אנחנו יושבים בבית קפה של משפחה גרמנית בדאון טאון שיקגו. כמעט ואין אנשים, בשעה זו של הבוקר. בחוץ אפור וקר. זה מזג האויר האהוב על MAZZY STAR וגם עלי. נוח לנו. יש לנו יין בכוסות שקופות, וגם קנקן קפה טוב וחם על השולחן, מאפים קטנים וריחניים. 

 

התקליט השני, So tonight that I might see תפס אותי בתקופה מאוד מסויימת בחיים. בדיוק אחרי פרידה כואבת,  בארץ רחוקה. השקעתי את עצמי במוזיקה. רדיו, חנויות תקליטים, הופעות. כל מה שיכולתי לשמוע, שמעתי. שעות ארוכות, כל יום, העברתי בהאזנה למוזיקה, לרוב כדי לשכוח, אבל לעתים קרובות גם היתה זו האזנה בלב שותת צער על האהבה השבורה. חוץ מהראשון של רדיוהד ותקליט הבכורה של סוויד, גם התקליט של מאזי סטאר עשה לי פרפורי חדרים באותה תקופה.

 

אחרי תקליט בכורה ב-1990 (שהיפנט אותי מיד, בגלל השיר הזה, Halah – בבקשה תלחצו כאן כדי לראות כמה יפה הם עושים את זה בהופעה חיה…) חיכיתי לדבר הבא של הצמד הזה. דייויד רובאק, הופ סנדובל מאזי סטאר. ואז זה בא. בדיוק כשהייתי באמריקה. בזכות אנשים טובים בחברת התקליטים קפיטול הצלחתי להגיע למפגש של שעה איתם.

 

הם שותקים שתיקות ארוכות בין המשפטים הנדירים. הזהירו אותי לפני הראיון שמדובר בטיפוסים מופנמים במיוחד, שלא מרבים לדבר. אבל בין דממה לשתיקה היא מספרת לי שבדיוק חגגה יום הולדת 26. הופ, בת זקונים, הצעירה שבין שש הבנות שנולדו לזוג סנדובל. "ההורים שלי הם אנשים קשי-יום. משפחה קתולית אדוקה. אבא שלי, שהיה קצב, פוטר מהעבודה שלו והפך למובטל, ואז הוא עזב את אמא ואותנו והחל לפסל פסלים".

את בקשר איתו?

"לא".

למה?

סנדובל מושכת בכתפיה.

מישהי מהאחיות שלך שרה?

"לא".

אף אחת מהן?

סנדובל מנענעת בראשה לשלילה.

ואמא שלך אהבה את הרעיון שתהיי זמרת?

סנדובל עושה פרצוף של "ככה-ככה".

ואיך התחלת לשיר?

"היה מורה אחד בבית הספר, שהחליט שאני יכולה להיות זמרת-עם. אז הוא דחף אותי לכיוון הזה. בגיל 14 התחלתי ללמוד פיתוח קול וקניתי לעצמי גיטרה אקוסטית זולה, רק כדי שאוכל ללוות את עצמי שרה".

מה שרת?

"ג'ון באאז ולורטה לין. אבל גם שירים של ניקו מהתקופה של ולווט אנדרגראונד". 

היא היתה בת 17, כשהקימה עם חברה מהתיכון צמד נשי בשם Going Home. "שתינו שרנו בשני קולות שירים שכתבנו", אומרת סנדובל, "ואיכשהו בהופעה מול 20 איש באיזה מועדון נידח ב-LA אחד מהצופים היה שייך לחברת תקליטים, והוא הלך משם עם הטלפונים שלנו. הוא רצה שנוציא תקליט אבל אמר שאין לנו שמץ של מושג באיך עושים מה ושאנחנו צריכות מפיק".

המפיק שנבחר היה דייויד רובאק, אז בן 28, דמות דומיננטית בפסיכדליה האמריקנית של שנות השמונים. גיטריסט וכותב השירים העיקרי של מצעד הגשם (שפעלה בין 1981 ל-1987) והאיש שהקים את הצמד אופאל עם קנדרה סמית הבאסיסטית של להקת סינדיקט החלום. רובאק היה באותו זמן בן-זוגה של סמית. היה, עד שראה את הופ סנדובל עומדת בעיניים עצומות מאחורי הזכוכית באולפן, ושרה.

דייויד?

רובאק: "החיים שלי השתנו מאז".

סנדובל: "אף אחד משנינו לא ידע שהענין האמנותי יהפוך לענין רומנטי. התחלנו לעבוד על התקליט והכל היה מאוד מקצועי וקורקטי בהתחלה. תוך כמה ימים החלה המשיכה החזקה בינינו. מי שיקשיב היום לשירים ההם, מהתקליט הראשון, ישמע את המתח הרגשי הזה במוזיקה".

 

She hangs brightly יצא ב-1990. הביקורות היו מצויינות. התקליט נפתח בשיר Halah הממוטט (שיר פוסט הגירושים שלי) ואז באו שלוש שנים של הסתגרות ושתיקה. "כל מה שהיה לנו התפוצץ בתקליט הבכורה", מודה סנדובל. "היינו צריכים שנתיים להירגע כדי להגיע למצב הרוח המתאים כדי להתחיל ולכתוב מחדש".

רובאק: "כשאתה מנגן שיר עצוב, אז אתה צריך להיות עצוב. ואם אתה לא הופך להיות עצוב, אתה דופק את הביצוע".

ואז בא התקליט השני המופלא לא פחות מקודמו. So tonight that I might see – אסופת שירים סהרוריים, פסיכדליים ומלנכוליים שהוקלטו ביום חורף סוער במיוחד. זה נפתח עם Fade into you וגיטרת-סלייד שמעטרת את האקוסטיות, עם טמבורין והקול הילדותי-נשי של סנדובל וזה נמשך ללא דקה מיותרת או שניה של חולשה עד הסוף: "Into dust" ו-"So tonight that I might see" שיר הנושא המסומם, שבו סנדובל ממלמלת כבאמצע טריפ של LSD והגיטרות חוזרות שוב ושוב על אותן פראזות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מאזי סטאר יצרו בועה אקס טריטוריאלית לעולם החיצון והזמינו את מי שרוצה לשקוע בחלום. לפעמים זה חלום מייאש, כמו ב"צלצול פעמונים".  "אף אחד לא נמצא בחוץ כדי לקנות את הסיפור שלך", שרה סנדובל.  "אף אחד לא רוצה לדעת את הסיבה מדוע / החזק את ידיך קדימה / דרך המים".

ב"מארי של הדממה" זה אפל יותר במסורת יצירות הדיכאון של אמילי דיקינסון, אן סקסטון וסילביה פלאת'.  עם אורגן המונד אותנטי משנות השישים ושירה שמזכירה לי קצת את גרייס סליק מג'פרסון איירפליין. עוד עדות לאהבת הסיקסטיז שלהם נמצאת ב"סרנדת חמשת המיתרים", קלאסיקה של ארתור לי מ-LOVE, שמאזי סטאר מבצעים בליווי של גיטרה אקוסטית, טמבורין ורביעיית מיתרים.

רובאק: "זה מין רך מחוספס כזה… תשמע בשיר She is my baby ניסיתי להשיג צליל של גיטרה קשה ועמום. המחשבה שלי היתה 'מה היה קורה אם הנדריקס היה חי בשנות התשעים והייתי משכנע אותו לנגן בשיר הזה'…"

מה נותן לכם את ההשראה?

סנדובל: "אנחנו חיים בלוס אנג'לס וזה משפיע עלינו. יש כאן המון כאב וצער ברחובות. זו היתה גם ההשראה לשירים".

 

"כשאתה מנגן שיר עצוב, אז אתה צריך להיות עצוב". רובאק וסנדובל, בבית הקפה בשיקגו, 1993

 

(באוקטובר 1996, שלוש שנים אחרי הפגישה שלי איתם, מאזי סטאר הוציאו את Among My Swan התקליט השלישי והאחרון. הם נפרדו זה מזו. סנדובל יצאה לדרך עצמאית ואיטית. חמש שנים עבדה עם חברים סקוטים מ"ג'יזס אנד דה מארי צ'יין" ו"מיי בלאדי ולנטיין" עד שבאוקטובר 2001 יצא לאור אלבומה היחיד, בינתיים, עם להקת וורם אינבנשיינס – Bavarian Fruit Bread)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • moon  On 11/04/2006 at 16:03

    יש לה קול חלומי ומדהים!

    תודה על האינפורמציה

  • אריק  On 11/04/2006 at 21:31

    http://www.shanykedar.com
    יש אחת גם בעברית, טובה לא פחות.

  • FB  On 11/05/2006 at 2:45

    God! no need to decide what's pretier – her voice or herself. so much beauty in both. Thanks for sharing the music and the story.

  • פוסי גאלור  On 11/05/2006 at 10:16

    יש התאמה מושלמת בין הקול שלה למזג האויר הבוקר.

  • אדר  On 11/05/2006 at 11:12

    אהבתי לקרוא. ולשמוע.

  • קובי  On 11/05/2006 at 22:10

    חברים, למי שלא מכיר, מדובר בלהקה הטובה ביותר בעולם !

    מי שלא התוודע למוזיקה הזאת – מומלץ דחוף

  • בועז כהן  On 11/05/2006 at 22:13

    והם היו מצויינים באמת.

  • גיא וינטרוב  On 11/08/2006 at 15:23

    בועז, האם ידעת שדייויד רובאק מנגן גיטרה באלבום האחרון של ברט יאנש, שיצא לפני כחודש? דרך אגב, לא שמעתי אותך מנגן את האלבום של יאנש. האם הוא לא מוצלח?

  • בועז גולדברג  On 11/16/2006 at 23:26

    שקו החיים שלהן מקביל לשלך

    הלינק לביצוע לייב של "האלה" הוא השראה טהורה

    סיפור יפה

    בועז

  • רונה צורף  On 11/19/2006 at 16:49

    וזה האחרון שלה אחד האלבומים הטובים ביותר שישנם.
    כן, אני לא מפחדת להודות, שעם קול כזה, מוסיקה כזאת, ופעמונים כאלה אי אפשר לחשוב על משהו אחר טוב מזה, סנדובל ממלאת אותי כל פעם מחדש , כאילו הייתי כלי כיבול ריק, ולא רק בצלילים כי אם גם בתוכן- בשיר " סוזן"
    המילוי מגיע עד לקצוות ולעיתים אף נישפך, הדמעות זולגות מעצמן…
    הכי ניפלאה !!!!

  • dylanroz  On 11/25/2006 at 22:51

    איזה הרגשת פיספוס , שמעתי את השיר
    "into dust"
    עד שמצאתי מי שר את זה , שבוע שעבר קניתי את האלבום השני של מזי .
    .איך עד עכשיו לא ידעתי שהם קיימים אפילו
    הדרך שאתה כותב על עצמך מזכיר לי בהרבה דברים אצלי. להיות אובססיבי למוזיקה, לחזור הביתה וישר להפעיל כמה שירים ולהירגע , זה ממש כמו התמכרות רק אחרי הבית הראשון או השני אני מרגיש שאני נרגע..
    אני ממש מקנא בך שיצא לך לפגוש אותם ולדבר איתם , אתה חי את החלומות של אחרים

  • אודיסאוס  On 02/15/2007 at 8:50

    לפחות שזה יהיה ב-LA.

  • נעם אשד  On 02/16/2007 at 15:26

    השני של מזי סטאר הוא "התקליט היפה"
    של הבחורות האינטיליגנטיות הוא "קסום" ורגוע ומלודי
    השלישי הוא פשוט משעמם
    דווקא הסולו של הופ הוא אלבום קאנטרי-פולק נחמד
    ולמי שאוהב כדאי שישיג את RAINY DAY
    פרויקט קאוורים פולקי נוסח THIS MORTAL COIL
    עם דיוויד וסטיבן רובאק קנדרה סמית סוזנה הופס מהבנגלס ועוד
    תענוג

  • שני  On 04/29/2007 at 19:19

    אני חייבת לציין שאני באופן אישי לא חובבת זמרות,אך לאחר ששמעתי לראשונה את הזמרת הזאת פשוט הבנתי שאני מפספסת המון .איפה לעזאזל הייתי כל הזמן הזה
    להקה מדהימה,מוכשדת ומרגשת במיוחד.
    אני בטוחה שאחד השירים שלה פשוט יהיה ללא ספק בחתונה שלי .
    אז לכל אלה שלא שמעו את הלהקה תמהרו,
    ולאלו שאכן התברכו ושמעו אותה תהנו…..

  • אסף  On 08/13/2009 at 18:51

    ? ?

  • llaliiblue  On 10/21/2012 at 14:00

    Fade into you נמצא בין חמשת השירים שלעולם ירעידו אותי. הלוואי שיהיה כאן כבר חורף, שיהיה אפשר לנגן את המוזיקה שלהם, ולהירגע. כמה יופי.

  • יוסף ע  On 10/21/2012 at 15:39

    וואו בועז, לקנא בך, ישבת מול הופ סנדובל, רק בשביל זה שווה לפעמים להיות בעיתונות. אבל מה אצלי היא מתקבלת ברגשות מעורבים, השם שלה כבר מעולה, הופ, גם הקול כמו שצריך, יושב מעולה על ההפקה העגמומית, אבל מה בכל הקטעים המצולמים שלה לא משחילה חיוך אחד (לפחות נינט היתה עם שביעות רצון כשנכנסה לנעליה הענקיות ביום חמישי בתל אביב), מה אבא שלה גם לא יכול היה להביא לה קצת יותר בשר מהקצביה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: