10 אלבומי חורף מומלצים

 

זו מוסיקת הספד, מוסיקת לוויות. המוסיקה הכי יפה בעולם.

גבריאל פורה [1845-1924]  הלחין את הרקוויאם שלו בשנת 1887, בעקבות מותו של אביו.  בניגוד לרקוויאם הטרגי של מוצרט, זה של פורה יוצא דופן מכיוון שהוא מרחף ומלטף. מוסיקה שמיימית של מלאכים וגן עדן. אחת מפסגות המוסיקה הווקאלית אי פעם. מוסיקת חורף נפלאה. 

לכו לחפש את הרקויאם בדו מינור של פורה, אופוס 48, בביצוע של מקהלת טריניטי קולג', קיימברידג' ובחלק הקרוי in paradisum – תגלו את המדרגות לגן עדן. ביצוע מלאכי של המקהלה, מרעיד את אמות הספים של הנפש. מזכיר לי את הילדות הרחוקה, שבת במיטה עם "מיכאל סטרוגוב" של ז'ול ורן. או "החמישיה הסודית" של בלייטון.

אני יכול לשבת שעות ולהקשיב לרקויאם הזה. שעות. בלופ. בעיניים עצומות. תמונות, פנים ושמות עולים ממעמקים, מציפים אותי בגעגוע עז, בהתרגשות גדולה, בהתפעמות, ברוחניות עד דמעות. זו מוזיקה של חורף וכך גם חשב חברי-כאח-לי גלעד, שיושב בירושלים בין אמונה לבין רוברט וואייט, קולנוע אירופי ותורה נביאים כתובים. בחורף שעבר הכין לי אוסף מיוחד, חורפי, כפי שרק ירושלמי שמודד את השכונות ברגליו ונאמן לאותן מסעדות פועלים פשוטות וחנויות קומיקס ותקליטי ויניל יכול להכין.

 

 

מאט פונד – איש מפילדלפיה שיש לו חמישיה על שמו – אחראי לדבר היפהפה הזה שעטיפתו מופיעה כאן למעלה, דיסק שהכיר לי חברי היקר והירושלמי גלעד ענבר, וזהו פס הקול שמלווה אותי כל סוף השבוע. אלבום החורף האולטימטיבי. פיסת גן עדן יפהפיה שאין בה רגע אחד מיותר והיא עטופה בציור צובט-לב, כחלחל, חורפי, ענוג, עדין.

"שירי חורף" יצא בינואר 2005 והוא ראוי ליחס של כבוד מצד כל מי שלבו הולך שבי אחרי העידון האלגנטי. אחרי המגע הרך והשקט שנשמע יפה כל כך. הנה רשימת השירים וקצת דברים שיש לי לומר 

 

1. Snow Day (במקור מתוך "פרפל טייפ" של Lisa Loeb משנת 1992)

יום שלג. הסופר האיסלנדי זוכה פרס נובל לספרות, הלדור לקסנס, כתב על החיים הפשוטים של ילד הגדל בבקתתו של דייג זקן באיסלנד של תחילת המאה ה-20. "רוח הים עוד לא התחילה לנשב  ברחוב הרדום. האגם היה יפה ושקט חוץ מאדוה קלה פה ושם. ישבתי על גדר האבן שלצד הדרך והאזנתי ללחיכות הפרה, בדממת השחר ועיני תלויות בעשן שהתחיל מיתמר מן הארובה של סבתא שלי" ("גם הדג ישיר", הלדור לקסנס)

2. Fall Two

העולם בהילוך איטי. קטע שנופל כמו פתיתי שלג איטיים, ללא מלים. רק צלילים. הלב של העולם נפתח.

3. Winterlong (במקור שיר גנוז של ניל יאנג מ-1972)

השיר הזה של ניל יאנג היה אמור להיכנס לאלבום ההמשך ל"הארבסט". זאת אומרת: שיר די נידח, שהפיקסיז עשו לו גירסה משלהם לפני 15 שנה והכניסו אותו כבי סייד ועכשיו מטפלת בו יפה גם החמישיה מפילדלפיה. לא להאמין ששיר נפלא כזה נשאר מחוץ לדיסקוגרפיה הרשמית של ניל יאנג.

4. Winter One

חורף. עוד רגע אינסטרומנטלי טהור

5. I Want to See the Bright Lights Tonight

ריצ'רד ולינדה תומפסון, 1974, אחראים למקור. זה היה שיר מצויין גם אז – באמצע שנות השבעים – ומאט פונד שומרים על הארומה הייחודית שלו ועל המקצב המדבק שלו.

6. Holiday Road (במקור: לינדזי בקינגהאם מהסרט Vacation)

הגיטריסט המחונן תמיד היה בצל הנשים שהנהיגו את "פליטווד מק" (ובמיוחד בצלה של אשתו-לשעבר, סטיבי ניקס). את "הולידיי רואד" הוא כתב לתקליט הסולו הראשון שלו אבל השאיר אותו בחוץ, בסופו של דבר, ושנתיים אחר-כך תרם את השיר לפסקול סרט עם צ'בי צ'ייס בשנת 1983. השיר, שלא נכנס לתקליטי הסולו של בקינגהאם, נותר רק על תקליט הפסקול הנשכח ההוא. עוד הברקה גדולה, לטעמי, מצד מאט פונד.

7. In the Aeroplane Over the Sea

אולי אחד השירים הגדולים של שנות ה-90, שיר הנושא מתוך אלבום המופת של ניוטרל מילק הוטל משנת 1998, שיר שמפחיד כמעט לנסות ולעשות לו קאוור, אבל הגירסה של מאט פונד עומדת בפני עצמה וגם עושה כבוד למקור.

 

האוסף שגלעד הכין לי נפתח והסתיים ב"הנאהבים" של לג'נדרי פינק דוטס. ההרכב האנגלי-הולנדי הוציא אלבום קונספט בשנת 1985 בשם The Lovers ואכן, אצלי, התאהבות קשורה תמיד לחורף. הקיץ הוא זמן תאוות-בשרים. גופיות לבנות ומינימום בד. הקיץ הוא העור החשוף. הזיעה הניגרת. השיזוף. האור החריף, הנורא. הקיץ מעורר רצון לשחיה לילית בעירום או מקלחת משותפת.

 

 

החורף הוא זמן התאהבות. החורף רומנטי, רך ומזוכך. הזמן שבו רב הנסתר על הנגלה. החורף מפתה אותך לאט. בחורף ריח הבושם העדין נשמר בסוודר הדק שלה, דבק במעיל הגשם הארוך שלך. הפנים הבהירים מתוחים, האור ענוג ולא מקמט את הפנים. העיניים חולמניות, כי עננים מרחיקים את השמש המזרח תיכוני, האכזרית, שמאלצת להסתתר מאחורי משקפי שמש.

החורף אוהב נאהבים. האהבות הגדולות ביותר בחיי החלו והתעצמו בחורף כזה או אחר. כשאפשר היה להחמיק ידיים אל מתחת לאפודת צמר או חולצה ארוכה, מתחת למטריה בתחנת אוטובוס באמצע הלילה, או בחדרי הקטן כשתקליט מסתובב וסובב במהירות 33 סיבובים לדקה.

 

עוד תקליט ויניל נהדר:  "מסע חורף" הוא עוד תקליט שלא יצא מעולם על גבי דיסק. זהו אלבום של חלילן (אולריך אינגנבולד) וגיטריסט (האג'ו וובר) שיצא בשנת 1982 וליווה הרבה מסעות התאהבות חורפיים שלי.

 

הנה מה שמדהים בהתאהבות מסעירת חושים, באשה או במוזיקה: אתה מרגיש דברים בעוצמות גם כשהיא לא לידך. גם כשהיא הולכת ממך. במלים אחרות – גם כשהתקליט נגמר, נמשכת המוזיקה. בתוך ראשך, או יותר נכון: בתוך לבך. אהוד בנאי אמר שמוזיקה היא מה שהלב מבין. לא הראש. הלב מלא במוזיקה, מלא באהבה, מלא באהבת המוזיקה – וזאת נמסכת לתוך האחרת, מגע העור בעור וההרמוניה של הגיטרות והחליל, השפתיים הנצמדות לגוף וההתפתלות החוזרת על עצמה ולעולם לא נמאסת של המקהלה, הלשון במורד החמוקיים והרעד בגב מהרמוניה, נוגה, יפה עד כאב.  
HAJO WEBER and ULRICH INGENBOLD  – winterreise

 

Photo TOM ZETTERSTROM

 

 

 4  

מה המרחק בין שיר רוק גיטרות של להקה סקוטית לבין מקהלת נשים השרה בכנסיה איטלקית, בליווי פסנתר בלבד? הנה דוגמא פנטסטית, לטעמי, לקרבה המרעידה שבין ז'אנר לז'אנר במוזיקה, אותה קרבה מלהיטת חושים שבין גבר לאשה שהריגוש עדיין חי ביניהם, שעוד קיים ביניהם הרצון לתת. מוזיקה היא הרצון של המוזיקאי להעניק למישהו חוויה. אין רק מוזיקאי טוב. יש גם מאזין טוב. כדי להעריך מוזיקה מצויינת נדרש המאזין להיות מצויין גם הוא.

הפרשנות של "סקאלה" ל-Turn – השיר הנהדר של טראויס היא בית-ספר מופתי לכל מי שרוצה לעשות גירסה משלו לשיר כלשהו. איך לוקחים יצירה, מעבירים אותה משדה אחד לשדה אחר לגמרי, ומשאירים אותה טעונה באותו יופי, גדושה באותה עוצמה שהיתה במקור.  

I want to feel like I felt before – אני רוצה להרגיש, כפי שהרגשתי קודם, שר פראן הילי, הסולן של טראויס, והשורה הזו מגדירה את מהות החורף, בשבילי. געגוע לחורפים קודמים, קדומים, שבהם הרגשתי כפי שהייתי רוצה להרגיש גם היום. מקהלת הנשים לוקחת את הזעקה של הילי, שרוצה להישאר צעיר, ורוצה לשרוד, ורוצה להרגיש במלוא העוצמה – והופכת את הזעקה לתפילה.

5

ג'ורג' ווינסטון, דצמבר

 

בין אלבומי הפסנתר האהובים עלי נמצא ה"דצמבר" הזה של ג'ורג' ווינסטון, שיצא ב-1982 וכולו, מתחילתו ועד סופו, נשמע כמו פסקול לחדר עם רצפת עץ, שולחן כתיבה עם מנורת שולחן המאירה ספר שירים של דילן תומס, קומקום תה סיני וחלון גדול הפונה אל שדה מושלג. רואים את הצילום על העטיפה? זה מה שהייתי רואה מחלון חדרי האנגלי בחורף של 1988-1989, בקיימברידג'.

ווינסטון מנגן מתוך מחוזות של רגש עמוק וצרוף. הוא מחבר בין שופן, ביל אוונס וריצ'רד קליידרמן. בין אמנות נשגבת לבין קיטש טהור. כן, נו. קיטש. אז מה.

אני אוהב את הנקיון הקריסטלי של השממה החורפית. אלה צלילים של בדידות. פסנתר שמטפטף כמו גשם על רחוב ריק. הבדולח הפסנתרי של ווינסטון נשבר לפעמים אל תוך תהום ריקה. הוא מצליח לתאר נוף חורפי בלי מלים.

ועוד חמישה חורפיים

ניק דרייק – Pink Moon
1972

מלך החורף הנפשי. מינימליסטי. עגמומי. קצר ומושלם. "האם תאהבי אותי לאורך החורף?" הוא שאל ב"שמיים צפוניים, שנתיים קודם. שנתיים אחרי הירח הורוד הוא מת.

קוקטו טווינס – Victorialand
1986
סקוטלנד היא ממלכת החורף. הקיץ שלהם הוא חורף ישראלי במיטבו.  מכל הארצות עלי אדמות סקוטלנד היא הארץ המועדפת עלי. קוקטו טווינס סקוטים ועל כן חורפיים במהותם, ו"ויקטוריה לנד" הוא תקליט השלג המושלם שלהם. מתחיל כמו אורות מגדלור עמומים מול האוקינוס הקר ומסתיים בגיטרה בודדה באפלה ולאורך כל הדרך קולה האלוהי של ליז פרייזר.

נורת'רן פיקצ'ר לייבררי – Alaska
1993

מסע ארוך אל תוך ארצות הגשם, מצפון אנגליה אל הצפון הרחוק ובחזרה, דגים מטוגנים וצ'יפס בערי ירידים גשומות, כרי דשא ירוקים וילדים בונים בובות שלג בכניסה לכנסיה. אהבה גדולה במכונית קטנה.

מאזי סטאר – So tonight that I must see
1993
התקליט השני של הצמד הלוס אנג'לסי, הופ סנדובל ודייויד רובאק. מצד אחד, ולווט אנדרגראונד ו"לאב" של ארתור לי. מצד שני זה הרבה יותר חורפי, גשום, קסום ועגום. בדירה הריקה, אחרי הגירושים ההם, ישבתי ושמעתי, ושמעתי, ושמעתי את התקליט הזה, עד שנגמר אותו חורף.

בלובנד – "בלובנד"

1999
אם זה לא היה בעברית, היו קוראים להם Bedhead. בדהד היא להקה מטקסס. האלבום של בלובנד מתחיל בציטוט מהסרט "פאריס, טקסס". התקליט הכי קרוב ל-Low שנעשה כאן אי פעם. אם שני קדר היתה משתתפת באלבום הזה, הם היו מאתגרים את יו לה טנגו. זו אמריקה הגשומה כפי שהופנמה ונוצרה מחדש בבאר שבע. מי שמכיר – יודע. מי שלא מכיר, שייגש אצל השכן פה, דויד פרץ, ויבקש לקנות עותק. 

 

שני וידיאוקליפים חורפיים נהדרים

גילברט או'סליבן, שיר חג מולד Gilbert O'Sullivan – Christmas song

http://www.youtube.com/watch?v=qD2ii9lk0eU

 

ג'טרו טול, Ring Out Solstice Bells

http://www.youtube.com/watch?v=6qcPS-J0HTg

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נבט חיטה  On 11/03/2006 at 22:15

    עכשיו נותר לחכות לגשם.
    איזה כיף שדצמבר כמעט כבר כאן…

  • ריקי  On 11/03/2006 at 22:39

    מאוד אהבתי גם את הביקורת בפרומו על מרקורי רב. במיוחד את המשפט "כסף הוא הפורנוגרפיה החדשה".

  • אתה יודע מי  On 11/04/2006 at 0:14

    כשהייתי נערה, התחברתי למוסיקה החורפית של א-הא. אתה בטח שונא אותם… בכל מקרה, היו להם את ה'להיטים' שהשמיעו ברדיו, והיו להם את שאר השירים בתקליטים שלהם- השירים שאף אחד לא השמיע אף פעם, שירים שבין תיבה לתיבה, בין צליל למילה אפשר לשמוע בהם את הנוף הלבן בו הם גדלו (נורווגים, נו) את הקור שהם מורגלים בו, את האפרוריות והניקיון האינסופי של חורף אמיתי.

    The soft rains of april are over
    איפה יש גשמים רכים בחודש אפריל? בטח לא אצלנו. חודש אפריל כבר לוהט.

    Hunting High and low
    המופלא

    Here I stand and face the rain
    סוער וגשום

    Manhattan Skyline
    וגם
    October
    שניהם חורפיים ונהדרים. שני האלבומים הראשונים מלאים בגשם, בחורף, בדרמה של סערות ברקים ורגשות. ומה שריגש אותי בגיל 14 עובד עד היום, במיוחד כשהחורף מקדים ומגיע בדיוק, אבל בדיוק בזמן.

  • אתה יודע מי  On 11/04/2006 at 0:29

    אתה כותב נהדר. משתבח עם השנים. משהו בך התבגר, השתנה או התחספס, לא מצליחה לשים את האצבע. כמו וויסקי שהתיישן אולי, אלא שאני לא מומחית בוויסקי אז נותר לי רק לשער.

  • שפי  On 11/04/2006 at 2:00

    בעיניי (כלומר באוזניי) הרקויאם של פורה יותר מדי מוערך. ורבים חושבים כמוני. אבל אני יכול להבין את התלהבותו של מי שבדרך-כלל לא מחובר לקלאסית. ניסית את הרקויאם של ורדי?

  • ערס פואטי  On 11/04/2006 at 3:15

    אם היית מכניס גם שוקו חם יחד עם החיבוקים ושמיכת הפוך, הייתי מגייס אותך בצו חירום לגלגלצ.

  • טל  On 11/04/2006 at 8:47

    בועז,
    הכתיבה החורפית היא היא הלבנה במילואה אצלך [כן כמו אצל הווטר בויס] פשוט מושלם ורך וחושני ומדויק ומחבק ונוגע בדיוק במקומות שזה עושה לי את זה – בכשרון רב או עם לב מכוון היטב נכתבו הדברים

    סופסוף מישהו שם במילים [ואני לא סתם אומרת] את מה שמוסיקה עושה, ובמיוחד מוסיקה חורפית המקום הזה שעושה לך רע/טוב, באופן כזה שנוף וגעגועים עושים לאנשים כותבים

    אהבתי את "אהבה גדולה במכונית קטנה" וקטעים נוספים שנוגעים לחפיפה בין מוסיקה לאהבה, הסוויטצ'ים העדינים בין מעשה האהבה לבין המוסיקה [ההרמוניה] – ממש מקנאה בנשים שאהבת[שהתאהבת בהן] כי ככה בדיוק רציתי להיות עם אהוב – ככה בדיוק – רגע נדיר שמישהו קולע כל כך-מדהים ויפה …

    שאלוהים ישמור עלייך ועל מתנת הכתיבה יום יום איש מוכשר ריגשת אותי מאוד, תבורך.

  • דני בלוך  On 11/04/2006 at 9:42

    רשימתך מלבבת ומחממת. נסה לצרף לה גם את מחזור השירים של "מסע החורף" מאת שוברט בביצוע דיטריך פישר-דיסקאו

  • בלעם  On 11/04/2006 at 14:26

    אני לא בטוח שאיגוד הפסיכיאטרים מאשר לשמוע את מסע החורף בחורף. זה לשמוע ולקפוץ מהגג.

  • L  On 11/04/2006 at 15:24

    הזכרת לי את הלג'נדרי פינק דוטס, שהכרתי רק כמה שירים שלהם בעבר ושנים לא שמעתי אותם.
    הרקוויאם של פורה – גם הביצוע של זמרי קורידון (בהוצאת היפריון) מעולה.בעבר נהגתי גם לשמוע אותו בלופ. עשית לי חשק לחזור ולשמוע.באשר להשוואה בין פורה לוורדי – הרקוויאמים שלהם כל כך שונים, כאילו שני קצוות של סקאלה, ולכן די קשה להשוות ביניהם האחד שמימי וערטילאי והשני מלא בפאתוס ובומבסטי, אם כי יפהפה בדרכו. (יש לי אותו בביצוע מלא הרגש של ג'וליני, עם שוורצקופף, לודוויג, גדה ועוד אחד שאיננו יודעת לבטא את שמו).
    בין שניהם נמצאים הרקוויאם של מוצרט והדויטשה רקוויאם של ברהמס, שגם הם מדהימים בדרכם.
    תודה בועז על הרשימה המופלאה.
    ונ.ב. ל-די: כל הכבוד, השתפרת בביקורת.נעשית יותר קונסטרוקטיבי!

  • שפי  On 11/04/2006 at 15:45

    נכון, קשה להשוות. של פורה הוא יוצא הדופן ברקויאמים (יש גם של ברליוז, ושל סן-סאן, ועוד). ציינתי אותו כדי לעודד את בועז להשקיע יותר בהאזנה לקלאסית. אכן, הרקויאם הגרמני של ברהמס זה משהו גדול במיוחד (גדול גם במובן אורך, למעלה משעה). בועז, הגעת לגיל שאפשר להתחיל.

    משהו שכתבתי בעקבות קונצרט שנערך בשיא החורף, ועוד הירושלמי, שבו בוצע גם הפורה הזה:
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=2207900

  • תמשיך תמשיך  On 11/04/2006 at 16:05

    ומצועף ולילי ומכשף כמו צמר גפן מעונן, עם טיפות על החלון, ועיניים דומעות מהתרגשות, והכירבולית עם השמיכה וכל הלה-לה-לה

    בועז, אתה מוכרח להמשיך. זה מקסים. מקסים

  • גברת עם סלים  On 11/04/2006 at 16:27

    לא נראה לי שיש צורך…בועז הוא פסנתרן קלאסי …בוגר קונסבטוריון..(בועז, מקווה שזה בסדר שכתבתי..)

  • L  On 11/04/2006 at 16:45

    אפשר להוסיף לרשימת דיסקי החורף הקלאסיים שאינם מומלצים לבעלי נטיות דכאוניות-אובדניות אך בהם בכל זאת יפים את השירים של הוגו וולף (שהלחין שירים של גתה).
    קניתי את הדיסק הזה בשיקאגו (ולכן גם נזכרתי בו א-פרופו רשימתך על מאזי סטאר).
    מי ששומע יותר משלושה שירים ממנו ברצף מסתכן
    אבל מינון של עד שלושה שירים בהקשבה נתונה מומלץ (הוצ' היפריון).
    נדמה לי שבסרט של קן ראסל על מאהלר יש קטע קטן על וולף דנן, שמראים אותו בבית המשוגעים שבו מצא את מותו בגיל צעיר. אבל יכול להיות שזכרוני מטעני.

  • גבע קרא עוז  On 11/04/2006 at 20:24

    "הנטינג היי אנד לואו" של א-הא הוא שיר חורף מושלם.

    ואם כבר דצמבר – אז "דצמבר" של הווטרבויז הוא שיר חורף אדיר, כמעט נפלא כמו "גאלה" של אותה להקה.

  • אבינועם  On 11/05/2006 at 11:08

    אבל בלי קשר, אצלי מוזיקת חורף קשורה לדברים שהכרתי בחורף, לא משנה מה סוג המוזיקה.
    מוזיקה –> זמן ומקום.

    מקרה הפוך :
    אני תמיד נזכר בסרט טבע שבו רואים נחש מתקדם בתוך צמחייה.
    פעם אחת מצמידים לזה מוזיקה מפחידה, ופעם מצמידים מוזיקה נעימה.

    והתמונה משתנה לגמרי.

  • ליה  On 11/05/2006 at 14:46

    להתאהבות באישה. זה מקסים מה שכתבת.
    מעבר לכל השאר, ההמלצות שלך, זה עשה לי חשק לרוץ מהר לרוץ מהר לרוץ מהר לפני שייגמר

  • סערת ברקים  On 11/06/2006 at 15:47

    על מוסיקה לחורף שהיא לא נוגה/ עגמומית/קסומה/ערפילית/ותגרום לי להתאבד מחנק באמצעות שוקו ושמיכה
    אין לי פוך אגב
    רק הולופייבר
    אז אל תכתוב על אלבומים שצריך לקנות במאה ועשרים שקל באוזן ביבוא מיוחד
    אלא אם הם ממש שוים את זה(אז כן)
    הרקויאם של פורה הוא אמביינט לאונג' צ'יל אאוט במושגים של מוסיקה קלאסית
    אבל ורדי גורם לי לרצות למות מעודף ריגוש
    אני ממליצה על אוקכם

  • עפרה  On 11/07/2006 at 15:25

    גם מופלא לכל עונה. אבל באמת פחות חורפי. פשוט הזכרתם את כולם חוץ מאת וולפי היקר. פורה ממש לא צ'יל אאוט. זה שזה כ"כ מינורי ושקט זה אולי בגלל שכך נראה לגבריאל . פורה "העולם שכולו טוב" . פעם עוד נבדוק את זה. נקווה שהוא צודק
    ודויד פרץ- איך צמחו לו המנגינות האלה בלב באר שבע המאובקת? ואיפה הוא בזמן האחרון? כותב לחורף? אנחנו יודעים שאין דבר כזה להיגמל מהאינטרנט דויד, אתה קורא!! ד'ש

  • B. Goren  On 11/10/2006 at 11:48

    מזג האויר החורפי עושה לי הרבה דברים, אך על דבר אחד אין לו השפעה אצלי: על סוג המוזיקה שאני שומע. אף פעם לא ממש הבנתי את הקשר בין מזג האוויר למוזיקה. בינואר הקר ובאוגוסט הדביק אהנה באותה מידה מאותה יצירה. משהו לא בסדר אצלי???

  • רונה צורף  On 11/22/2006 at 16:58

    "אין הנחתום מעיד על עיסתו" – משפט נכון בכל מה שקשור לכותב הפוסט (אז בשביל זה אני כאן).

    אין מוסיקת חורף יפה יותר מהאלבום היחיד (לצערנו) של להקת ה"חשמליות" – "אחר כך בא הגשם", שהוא כל כך יפה, מלנכולי, חורפי, לונדוני, אולי ירושלמי, כשהכל בחוץ לבן.
    בקיצור אלבום החורף האולטימטיבי

    ועוד אחד מבית היוצר של כהן, הפעם עם יוסי בבליקי: "דצמבר" – אלבום מופתי ששימש כפסקול הסרט "שרמן בחורף"

  • יזהר  On 02/20/2011 at 9:37

    ההתלהבות שלך מהרקוויאם של פורה הזכיר לי שירה.
    ב22/2 אני מתכוון ללכת ל 2 הרקוויאמים של פורה וברהמס אני מקווה שבסיומם ארגיש בדיוק כמוך

  • יזהר  On 02/22/2011 at 16:43

    חיפשתי את הרקוויאם בדו מינור אופוס 48 של פורה עם המקהלה של טריניטי קולג'. נכון לרגע זה לא מצאתי . יש המלצות?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: