ממתקי שנות השמונים

1980. כיתה י'. אני יושב בלילה בחדר, זורק כדור טניס אל סל קטן ממתכת שתליתי מעל לדלת, קולע וושומע את התכנית של יואב קוטנר בגלי צה"ל. באופן הזה בדיוק (יושב על המיטה, לבדי, קולע כדורי טניס לסל ולא עושה שיעורים) שמעתי לראשונה המון תקליטים שקוטנר שידר. זוכר את עצמי מקשיב לגיטרה הזוהרת של מנזנרה, לקלידים המצוחצחים, למעברי התופים שלפני הפזמון, לקול השרמנטי, הנשבר, המפתה של בריאן פרי.  קראתי את המלים ואלה המלים שאתה הכי מזדהה איתם בגיל 17. או, יה.

גארי דאלי ואדי לאנדון היו China Crisis שנוסדו בפרבר של ליברפול ב-1979. הם סלדו מהפאנק והעריצו אלגנטיות בוהקת וסאונד אוורירי. במלים אחרות: רוקסי מיוזיק, מצד אחד של האוקיינוס, וסטילי דן מהצד השני – אבל יותר רגשני. את השירים שלהם אפשר לשייכם לזרם "הרומנטיקה החדשה". גארי דאלי ואדי לאנדון פשוט כתבו שירים מעולים. התקליט הראשון יצא ב-1982 והתקליט השני – "עובדים עם אש ופלדה" – כבר כלל את השיר הטוב ביותר שלהם (ואחד הטובים בכלל של האייטיז): ווישפול ת'ינקינג.

האלבום הזה יצא ב-1983 ולטעמי הוא לא זכה לקידה הראויה מצד המבקרים.

התמרונים התזמורתיים באור מלא, באולפן הפרטי. 1981

מזכרת של תמרונים תזמורתיים בחשיכה

גם אורקסטרל מנוברז אין דה דארק באו מליברפול. הצמד אנדי מקלוסקי ופול האמפריז (שכתב והלחין את "סובניר") היו מחלוצי הסגנון האלקטרוני-פופי, מראשוני הגל החדש שהמירו גיטרות במקלדות ומתופפים עם שיערות בתכנותים קבועים. הם בנו להם אולפן משלהם, כדי ליצור את הדברים בדיוק כפי שרצו אותם. התיחכום וההפקה המהוקצעת רק עזרו להם לשנע את השירים שלהם עד ללב. התקליט ארכיטקטורה ומוסר יצא ב-8 בנובמבר 1981, זמן קצר אחרי שגוייסתי לצבא הגנה לישראל. 37 דקות של סינת'-פופ מעולה, שהרצועות הבולטות בו: "ז'אן דארק", שיר הנושא ובעיקר "סובניר"

יפה כמו חלום. קייט סנט-ג'ון מ"דרים אקדמי"

חיים בעיר צפונית של אקדמיית החלום

השיר "חיים בעיר צפונית" (אלגיה לניק דרייק) תפס אותי משמיעה ראשונה (כתבתי עליו פוסט שלם פעם).

גם  מפני שהשם DREAM ACADEMY נלקח משם של הרכב אוונגרדי משנות השישים, שבו היה חבר ג'ון קייל הנערץ, וגם מפני שהוא מתייחס לניק דרייק, אליל אחר שלי, וגם מפני שהוא מתחיל – השיר – בחורף של 1963, שבו נולדתי. הייתי אחרי הצבא, דפוק וזרוק בפאריז ובלונדון. לא היה ברור לי בדיוק מה הולך לקרות עם החיים שלי.

חבר טוב שהתחיל ללמוד באימפריאל קולג' בלונדון אירח אותי יפה מאוד. בימים הוא הלך ללימודים ואני הסתובבתי בין כל חנויות התקליטים במרכז העיר ושמעתי מוזיקה בלי סוף. עד היום התקליט הזה מזכיר לי בעוצמה רבה את התקופה ההיא, של תה "ארל גריי" ועוגיות ממולאות בריבה וקסטות של ניק דרייק, קוקטו טווינס ודרים אקדמי. תסתכלו על הקליפ, כמה הוא יפה וצובט בלב ומלא אווירה.


הופך לאפור של ויסאז'

הטאץ' הצרפתי, השיק הפראנסאווי. הפלירטוט הבריטי עם ממלכת הבאגט והקרואסון ניכר באקורדיאונים שבאו לבקר מדי פעם (THE THE), בשמות של להקות ("דפש מוד"), בשרבוב של טקסטים צרפתיים (בית שלם ב"דניס" של בלונדי). קליפ שנע בין המפתה לאסור, בין היפה למוזר, טובל בשיקוי סינתיסייזרים.

וינה של אולטראווקס

המינימליזם במלוא הדרו. מוזיקת מחשב, תכנות מלא של פלייבק ושירה שמזכירה משהו שבין סרט מתח ("האדם השלישי" של קרול ריד, שצולם כולו בבירת אוסטריה) לבין רגע השיא והכאב באופרה מודרנית קודרת, עם השאגה

בפזמון. שיר על עיר, שהוא שיר על זוגיות מפורקת ושפע של דימויים חורפיים נפלאים שנשזרים זה בזה.

A cool empty silence
The warmth of your hand and a cold grey sky
It fades to the distance

מחבואים של הווארד ג'ונס

תמיד שיגע אותי איך יוצר מסויים מצליח לפגוע פעם אחת ויחידה בצלב הזהב, בנקודת המפגש המיוחדת של מלים, לחן, עיבוד, הפקה ושירה. איך זה קורה לו רק פעם אחת, ולא עוד. כך קרה להאוורד ג'ונס, הבלונדיני עם הנעל האדומה, שהצליח ליצור שיר שיש בו ממדים של מיסטיקה. בלב לבם של שנות השמונים המסונתזות, המנוכרות והדקדנטיות מישהו מביא להיט שמדבר על אלוהים(!) למצעדי הפזמונים. קראו את המלים ותראו.

לואיז של הליגה האנושית

לונדון. סירה על נהר הת'מז. "אין אהבה שלא פוגשת ייאוש" – כמו ששר שרון הולצמן ב"סיכוי קלוש" – והנה יומן ליג באחד השירים ה(יחסית) נשכחים של האייטיז, למרות יופיים הבלתי ניתן לתיאור: כמו היינו עדיין זוג אוהבים.

כמה קסם וכמה עצב בשיר אחד. כישוף עגמומי, או העצבות המכשפת. זה אחד השירים שמבהירים בצורה מאוד מדוייקת את הכוח שיש למלנכוליה במוזיקה.

נהג של דוראן דוראן – מתוך ההופעה החיה בפאריז, 1984

מי היה מאמין, אלוהים אדירים? מי היה מאמין ב-1984 שפעם אבחר בשיר של דוראן דוראן לרשימה כלשהי של "שירים גדולים"? והכל בגלל/בזכות אחותי הקטנה, שהיתה פעילה מאוד במועדון המעריצים של להקת הבנים המלוקקת הזו, עם לבבות מצויירים על הקירות ובמחברות, חברות בנות 13 שחולמות בלילות להתחתן עם ג'ון טיילור, הבאסיסט שנראה כמו בחורה יפה (גם הקלידן לא היה מי יודע מה מאצ'ו), או עם סיימון לה-בון.

אבל "שופר" הוא שיר מצויין, שהמלודיה המנצחת שלו ותפקיד החלילים הדומיננטי שמשתלב במעטפת הקלידים משאירים אותו צרוב חזק בתודעה. הקליפ הוא מתוך המופע שביים ועיצב קן ראסל – יוצר פרברטי, פרובוקטיבי, גאון. אחד הבמאים הנערצים עלי בנעוריי.

צרות של לינדסי בקינגהאם

מי שהכיר אותו כגיטריסט שמזיין את האמ-אמ-אמא של הגיטרה על הבמה ב"I'm So afraid" בהופעות החיות של פליטווד מק התפלא לקבל אותו בתקליט "חוק וסדר" במהדורת הפופ הקלילה, לא מחוייבת, כבועת סבון צבעונית העולה אל על. אבל בקינגהאם בעצם תמיד פלירטט בין הרוק בטעם בלוז והחשמליות הנסחטות עד תום באצבעות מלאות תשוקה, לבין הפופ מלא השמש וההרמוניות הקוליות והגיטרות המוכפלות.

ככה יצא לו ב-1981 שיר-להיט חמוץ-מתוק שהוא בטח לא השיר הכי חשוב בעולם, ואפילו לא השיר הכי מוצלח של האייטיז, אבל יש בו את אותו טעם פליטווד-מקי מסוף שנות השבעים, עם הטריק היפה של שירה-כייפית-על-ענין-מצער. שיר מקסים, trouble.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טובה  On 10/13/2006 at 19:02

    ביליתי עכשיו שעה קסומה של חזרה בזמן בזכותך. וואו, איזה תענוג צרוף של שישי-אחה"צ.
    ברשותך, רוצה להוסיף עוד שניים שאהובים עלי במיוחד:
    Nobody's diary של yazoo:
    שיר שמשום מה לא הושמע ברדיו של 1983 כל כך הרבה, ונחרת לי עמוק בלב, ביחד עם אהבה-נכזבת-של-כיתה-ז':

    ו- Illusion של Imagination:
    שגירסה חיוורת שלו מופיעה באיזו פרסומת בימים אלו

    שבת שלום.

  • FlyingPuma  On 10/13/2006 at 19:49

    ותודה על הלינקים וההשקעה. היה כיף. מי אמר שאין תמורה באינטרנט.

  • E  On 10/13/2006 at 19:50

    היו קצת יותר מעשרה שירים מכשפים באייטיז, אבל אני אסתפק בהודאה שלך שבכלל היו 10.

    הפתעת אותי עם מחבואים ועם וינה, שניהם ויתר ה-8 הם פגיעה בול. הנהג של דוראן דוראן זה מאסטר פיס, העף מבט בגרסה הלא מצונזרת:

    ולואיז? אל תשכח מי הזכיר לך את לואיז…

  • אתה יודע מי  On 10/13/2006 at 19:50

    בשיא של האייטיז, בשיא של הניו-ווייב והניו-רומנטיקס ופריחתן של הלהקות האנגליות הייתי בסה"כ בת 9, 10 אבל המוזיקה הזו השאירה בי את חותמה, ויש לה חלק עצום במה שאני קוראת "מוזיקה שאני אוהבת והשפיעה עלי". רוצה להוסיף לרשימה דוגמית קטנה ממבחר ענק- בלי קשר לקליפים שלהם אבל עם קשר לצליל המיוחד שלהם, את

    Is it a dream- Classix Nouveaux
    Feels like heaven – Fiction Factory
    Wishing – Flock of Seagulls
    Dancing with tears in my eyes- Ultravox
    Stand or fall- The Fixx

    וכמובן את
    Come live with me
    של
    Heaven 17
    שבניגוד לנ"ל, את הקליפ המקסים שלו אני דווקא זוכרת יופי, בעיקר את הוילונות הלבנים המתעופפים בשיא הדרמה בסוף.
    הקליפ צולם בפריז, והוא מדבר על אהבה בין גבר בן 37 לנערה בת 17, שערוריייה שכזו. אלא שהגברת המצולמת לא נראית ובוודאי שלא מתנהגת כמו ילדה בת 17 (ובשנות ה- 80' ילדות בנות 17 עדיין התנהגו כילדות) וזה נראה יותר כמו רומן בין גבר בן 47 לבחורה בת 27… מה שלא גורע מהקסם של הקליפ, כשאיש מבוגר צופה בסרטים ישנים על אהבתו שנעלמה. היום זה נראה ממש נאיבי.

    ומי שנראה היה כמו בחורה יפה ב'דוראן דוראן' היה ניק רודס, הקלידן. "הנהג" הוא אכן אחד השירים היפים שלהם וכזה שבחורות שהתחביב שלהן היה "שמש, ים, ורשת גימל" לא התוודעו אליו מעולם.

  • שרון  On 10/13/2006 at 19:51

    קרייסיס. למרות שאני מעדיפה את בלאק מן ריי

    תגיד, יש סיכוי שפעם נפסיק להתגעגע לאייטיז? אתה חושב שילדי הניינטיז יפערו כאלה עיניים חולמניות בעוד עשר שנים, כשנאמר להם 'וייקליף ז'אן'? מממ
    עם כל הכבוד, אין לזה את אותו מגע מכשף

  • אבינועם  On 10/13/2006 at 20:37

    בחרת נושא יפה וכאוב.
    העלית נשכחות.
    אולי זה עשור כזה מעפאן רק למי שחווה את הסבנטיז ?

    גם בארץ זה היה רע מאוד.
    היום יותר טוב ? (המיינסטרים)

    ( מה הכי צרוב לי באוזן מהעשור הזה, זה הסאונד של הסנייר על התופים.
    קשה לי לתאר במילים אבל לדוגמא בשיר "כלים שלובים" של גידי גוב. )

  • ערס פואטי  On 10/13/2006 at 21:57

    את סט תמונות הדוגמנות שאתה וע' דפקתם עם המצלמה של השותפה שלו.

  • גק"ע  On 10/13/2006 at 22:01

    1. רד בוקס – שרק שנינו מכל העולם כנראה אוהבים אותה
    2. אל תגיד לי שאתה לא אוהב את הריינבירדס
    3. ואל תגיד לי שאתה לא מחבב את טיל טיוזדיי
    4. להאוורד ג'ונס היו עוד שירים לא רעים בכלל, בדיוק כמו ניק קרשאו הוא קוטלג בטין איידול וזה גמר לו את הקריירה, אבל יש לו לא מעט פנינים, ההפקה שלהם כמובן נשמעת היום מיושנת נורא, אבל השירים נטו חזקים מאוד
    5. אני עדיין חושב ששני הראשונים של פול יאנג הם פופ במיטבו
    6. פרימיטיבס היא להקה מדהימה בעיני
    7. טוק טוק זה ברור
    8. טירס פור פירס היו מצויינים לאלבום וחצי
    9. החצי השני של אלבום הבכורה של פיין יאנג קניבלס הוא מדהים
    10 הבכורה של אלפאוויל הוא יורופופ ענק
    11 אני מאוד אוהב את פאלקו – בעיקר את ג'יני
    12. וזה רק בקיטש, היו כמובן סמיתס קיור וכו'

  • bernuli  On 10/13/2006 at 22:21

    איזה שיר ענק
    הוא מתנגן לי המון בראש בזמן האחרון, כי הוא מופיע באיזה פרסומת

  • אודי שרבני  On 10/13/2006 at 23:26

    רוקסי מיוזיק, הרבה "נחשבים" שוללים את התקופה של אחרי בריאן אינו, אבל אני מאוד אוהב חומרים שלהם של אחרי זה. בריאן פרי זמר ענק
    אגב, מה עם הראשון של רוברט פלאנט עם "ביג לוג"? (עם פיל קולינס בתופים)
    יש עוד, אבל נראה לי שהתכוונת למשהו נורא ספציפי מוזיקלית שעוד לא עליתי עליו
    אגב אייטיז, הנה שיהיה קצת מנחת זרועי

    http://www.notes.co.il/sharabani/2872.asp
    שבת שלום

  • bernuli  On 10/14/2006 at 5:19

    1500 קליפים של כל להיטי שנות ה80:
    http://www.1500videos.com/

    היכנסו ותהנו

  • Anathea  On 10/14/2006 at 9:33

    תתבייש לך בועז, איך הפכת אותי בשנייה לשלולית נוסטלגיה רטובה. 🙂
    יופי של פוסט. חבל שהמחשב הזקן שלי (נדמה שבנו אותו באייטיז) תוקע לי את רוב הקליפים מחמת קשישות וזיכרון מוגבל. בכל מקרה נהנתי מאוד, אף על פי שעדיין אני מברכת על כך שהיה לנו גם פּאנק באייטיז, אחרת אנה היינו באים? אגב, השיר של ויסאז' הקדים את זמנו באופן חסר תקדים. ממש פרוגרסיב האוס במייטבו. שתתבייש לה בתו של מלך האופל בחטא שחטאה לו עם הניסיון לחדשו.

  • עידן  On 10/14/2006 at 10:24

    בלי קשר, מעניין אותי לדעת מה אתה חושב על החדש של אלטון ג'ון The Captain and the Kid. אני התאכזבתי ביחס לשני האחרונים Songs From the West Coast ו Peachtree Road שגם נחשבים כאיזו חזרה לסגנון הישן והטוב אבל היו לטעמי הרבה יותר מרגשים. אולי צריך זמן לעכל את השירים החדשים אבל על פניו זה לא ממש פוגע.

  • אביבה  On 10/14/2006 at 21:18

    אנני פריד מאבבא, עם "אני יודעת שמשהו קורה", ופיל קולינס בתופים. היא שרה קצת כמו קורבן אופנה, אבל המקצב מהמם והשיר חזק.

  • שרון  On 10/15/2006 at 14:41

    איזה יופי הקטע של אודי שהרבני, שניסה להציג את הסכימה האלטרנטיבית לגעגועים
    מומלץ

    http://www.notes.co.il/sharabani/2872.asp?p=0

  • עידן  On 10/22/2006 at 10:22

    בשמיעה השנייה התאהבתי בחדש של אלטון ג'ון וכמו שמבקרי מוזיקה אוהבים לכתוב "כבר שבוע שהוא לא יורד לי מהמערכת". אני מסיר את הכובע ואוכל אותו!

  • נני  On 10/22/2006 at 12:33

    מה קרה לוידיאו של גו'נס? ;/

    This video has been removed due to terms of use violation.

  • אסף רזון  On 10/28/2006 at 14:42

    הכנסתי את כל השירים לתוך תחנה חדשה ב"פנדורה" (טוב, אחד מהם לא נמצא אבל תשעה זה גם לא רע).

    מעניין לראות אילו שירים דומים יציע המנגנון של פנדורה לפי הטעם הזה.
    הנה הכתובת של התחנה, תיהנו!

    http://www.pandora.com/?sc=sh160775142883420771

  • פישנזון  On 10/31/2006 at 2:39

    הרשימה שלי

    http://www.inthe80s.com/toptens/toptensongs99.shtml
    ********************************

    10. P-Machinery by Propaganda
    This german song is one of the vest rock songs in the eighties. It is simply a good songs. After a strong fight, it beat "Another brick in the wall".
    9. Everybody Got To Learn Sometimes by Korgies
    Another vibriting ballad. For cold nights together with your lover…or to totally break your heart when your'e alone…
    8. Two Tribes by Frankie Goes To Holywood
    Although not a musical masterpiecem, the fuss it made gave it enough extra points to be listed here.
    7. Shout by Tears For Fears
    One of my most prefered bands of the eigthies. This is non-doubtfully their best and most exciting song!
    6. The Unforgetable Fire by U2
    These guys best song ever! Close your eyes and it will take you to the far deserts…
    5. Woman In Love by Barbara Streisand
    Best kitch ever!
    4. Life Is What You Make It by Talk Talk
    One of the most unique band of the eigthies, with their top track (although not neccesarily the best track in the "Colour of spring" album.
    3. Africa by Toto
    A beautiful song. Takes you to other places far away…
    2. Avalon by Roxy Music
    The best track from this prestigious band. Brian Ferry is strange but genius.
    1. Feels (Like Heaven) by Fiction Factory
    A perfect song! That's all!

  • אדר  On 11/01/2006 at 15:32

    Love To Hate You של אירייז'ר.

  • אטרן  On 06/28/2008 at 2:37

    שלום רב
    אם מישהו זוכר את הלהיט מימי הפינגווין המטורפים
    הלהיט היה רק מוזיקה שהמוטיב המרכזי שבה היתה חצוצרה
    שם הלהיט ?

    • שירה  On 08/19/2011 at 19:44

      אולי זה Torch ?

      עם הזמרת הקרחת ומארק ודייב – Soft cell

  • נעם  On 06/28/2008 at 9:58

    לא טרחתי להגיב כי בתור ילד איטייז
    הכרתי ואהבתי את כל השירים ועוד רבים אחרים
    אחר כך התנכרתי והיום אני אוהב את אלו ששרדו את מבחן הזמן (לא רבים) או כאלה שעושים לי חמוץ בבטן של הזכרונות (רבים מאוד)
    השיר שאטרן מזכיר זכה לשם ריקוד הפינגווין
    על בסיס ריקוד הקולוסיאום…….
    PIGBEG – PAPA'S GOT A BRAND NEW PIGBEG
    על משקל ג'יימס בראוןבמקור יציאה של DJ הבית בלונדיני מתולתל שעבד בבית התקליט ושכחתי כרגע את שמו.
    שמעתי דברים אחרים שלהם שהיו גרועים אפילו יותר

  • שמרית  On 05/21/2009 at 15:00

    אני נזכרת בדיוק איך השיר של הווארד ג'ונס הצליח לגעת בי-אמנם הייתי בת -12-13 בערך כשזה יצא… כבר אז טעמי המוסיקלי היה בררני ביותר(אם לא אצטנע, משובח)-בין השאר תודות להורי ולאוירה המיוחדת בקיבוץ שגדלתי בו.. תמיד איכשהו היה יותר "קול" להאזין לאריק קלפטון או לביטלס/באך ולא ל"אייטיז" שרצו מסביב.
    ובכל זאת!
    אכן מדובר בשיר נפלא, ונדמה לי שאפשר ממרחק הזמן להגיד שדווקא בזכות ההגשה והסאונד הפומפוזיים, נוצרה סוכריית פופ אחת, מתוקה ועל-זמנית. כבר כשזה יצא זה נשמע מושלם וגם הצליל ה"גדול" של השיר, פשוט "יושב" נכון. כשזה טוב-זה טוב. ויוה לה מוסיקה!

  • יוסף ע  On 10/04/2012 at 23:39

    אלו הפררו רושה של האייטיז או רובם לפחות, מאוד מתוקים.
    קודם כל בועז – לא חבל לזרוק כדורים לסל כשלידך גרה משוררת דגולה? הלוואי על כולנו לגדול בצילה.
    לגופם של השירים – אצלי שורדים בנחת בעיקר ויסאז', חיים בעיר צפונית (שיר אדיר גם היום כמו כשיצא), ורוקסי מיוזיק תרמו להשכלתי ולתקליטיתי בעיקר את נגן הקלידים ולימים מפיקם המשדרג של מיטב הלהקות- בריאן אינו

    אצלי המעבר היה חד, אולי יותר מדי, בילדות חיבבתי ברדיו בעיקר את שירי הדיסקו – זכורים לטובה וואן ויי טיקט, להיטי שגעון המוזיקה, לאב טו לאב יו, להיטים מעולים מהז'אנר הרקיד והמדיטטיבי הזה (זה גם מאוד קליט לילדים חייבים להודות, וגם בביפיאם סביר לגיל זה)

    המרד שלי בסגנון האהוב היה ללכת לקיצוניות של "חטיבת השמחה", "ז'אן קונפליקט" והרכבים מונטוניים נוספים (ומהו דיסקו אם לא מונוטוניות במיטבה) שאכן נקלטו בעיקר בגל"צ וגם בקצת אחרת.
    את הפופ האייטיזי המסונכרן המשכתי לשמוע בעיקר בחזרה מבי"ס ב2 ברשת ג' עם שוש עטרי הצדקת וגם בסדרת האוספים החביבה "עד 18", היו שם כמה יציאות (יאזו כמובן, וגם גרנד מאסטר פלאש עם סאונד האייטיז דיסקו ראפ המבריק).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: