האיש שהמציא את וואלאס וגרומיט

 

 

ניק פארק בן 45. גאון. רווק. ממעט להתראיין. מסרב לעזוב את מולדתו גם למען הכסף הגדול שמעבר לים. גם לא דבק בנוסחת הצלחה המסחררת שלו, למרות שוואלאס וגרומיט שלו  – דמויות פלסטלינה שיצר ובנה סביבן סרטי קולנוע – הפכו לשיגעון טוטאלי. תופעה. הן מוטבעות על כוסות בירה, לוחות שנה, פוסטרים, חולצות, שקיות תה, מחברות לימודים.

 

וואלאס הוא מדען. ממציא מוכשר, קירח ורווק אנגלי חביב, שפשוט מת על קרקרים וגבינה. למעשה, הוא כל-כך אוהב גבינה, שהוא מסוגל לבנות חללית ולטוס לירח, כי ידוע ש"הירח עשוי מגבינה". גרומיט הוא כלבו הנאמן, כלב חכם ומוכשר שתמיד מציל את בעליו מצרות, יודע ואוהב לקרוא עיתונים, ולא מוציא הגה מפיו.

פארק נולד וגדל בצפון אנגליה, אבל פגשתי אותו בבריסטול, העיר שבה הוא חי ועובד מגיל צעיר. "מגיל חמש", הוא אומר לי ולוגם מהבירה, "אני מעריץ מושבע של חוברות קומיקס. בעיקר טין-טין, וצופה אובססיבי בסרטים מצויירים. מגיל 13 חלמתי להפוך את היצורים במוח שלי לסרטי אנימציה". 

 

אנחנו יושבים בבית התה שמול אולפני ארדמן אנימציות בבריסטול. מולנו שטח דשא עצום וריק ומעלינו שמיים אפורים, מטאליים, שמזרזפים גשם דק של סתיו אנגלי. כאן ובאולפנים עצמם הוא מבלה שעות ארוכות. מאחוריו פרסים וכיבודים. הוא הרוח החיה והיד המכוונת שמאחורי וואלאס וגרומיט, "שתי דמויות שהמצאתי כבר בקולג', בגיל צעיר מאוד. באנימציית פלסטלינה יש משהו שונה. היא שונה מאנימציה של ציור או של מחשב. אנימציית-פלסטלינה מאנישה כל דמות ומעניקה איכות של מגע יד אדם. זה כמו ילד שמשחק בצעצועים. תחושה שאתה יכול להושיט יד ולשחק עם הדמויות האלה".

 

איך אתה מרגיש כשאתה רואה את וואלאס וגרומיט שלך בכל פינה עכשיו?

"זה נורא נורא מוזר. אני בכל יום אומר לעצמי: 'אלוהים אדירים, אני המצאתי אתם ועכשיו הם  מתפרעים בכל מקום מסביבי ואני לא יכול לשלוט בהם…'"

 

המיסחור המטורף הזה שלהם לא מפריע לך?

"אם לומר את האמת, אז לא…לא ממש. אפילו להיפך. אני גאה בהם. הלכו איתי מילדות והם כמו צאצאים. אני מנסה להשגיח על המרצ'נדייזינג באופן כללי, אבל זה נחמד בעיני שמישהו נכנס לחנות ומחליט לצאת ממנה דדווקא עם ספלי תה שעליהם מודפסים וואלאס וגרומיט שלי. אני גם מתפרנס מזה, וגם בזה אין כל רע".

 

לא נראה לי שכסף זה הדבר שהכי מעניין אותך. סטיבן שפילברג רצה לתת לך 12 מיליון דולר כדי שתעבוד אצלו בחברה. אתה סירבת.

"נכון, כי כסף זה לא הדבר הכי חשוב בעולם. אמן אמיתי לא יכול לראות בכסף מטרה לשאוף אליה. אני חושב שאמן לא יכול להתנתק מהמקום שבו הוא נולד וגדל. מהאווירה התרבותית שבה הוא פעל ויצר בראשית דרכו. מעט יוצרים הצליחו לעקור לארה"ב ולהביא לשם את אותה רוח רעננה ומקורית שהיתה איתם בראשית הדרך. הוליווד היא בסך הכל מכבסה ענקית של רעיונות. לא רציתי להתגלגל לתוך המכונה העצומה הזו, ולאבד את ההשראה שלי".

 

 

וואלאס וגרומיט. גיבורי תרבות

 

וואלאס וגרומיט הם מאוד-מאוד אנגליים, בסופו שלדבר. והסרטים לא מיועדים דווקא לילדים. איך אתה מסביר את ההצלחה האדירה שלהם ברחבי העולם, שלא בדיוק מודע לניואנסים הקטנים ולהומור הבריטי הדק?

"אני לא יכול להסביר הצלחה. אני יכול רק להיות מאושר ממנה. מבלי להישמע יומרני מדי, אני חושב שהסיבה שאנשים שמחוץ לבריטניה אוהבים את וואלאס וגרומיט היא אותה סיבה שהם אוהבים, נגיד, את שרלוק הולמס, שגם הוא נורא אנגלי, והרפתקן, ובעל הרגלים קצת משונים ומצחיקים".

 

במה אתה עצמך דומה לוואלאס?

"אולי בזה שאני גם נורא אנגלי. אני גם מאוד אוהב כלבים וגם לי אין משפחה ובסך הכל אני טיפוס ביתי. בטח יש עוד תכונות מעצמי שהדבקתי להם. יש לי עיקרון אחד בעבודה. כשמשהו מצחיק אותי, אני מכניס אותו לסרט, כי יש לי תחושה שזה יצחיק גם אנשים אחרים. ואגב: מכיוון שאין לי ילדים משלי, כשרציתי לבדוק את הרעיונות שלי, הלכתי לילדים של אחותי להתייעץ איתם. כשהם התלהבו ממשהו, זה חיזק את דעתי שהדרך שלי נכונה".

 

מה אתה יודע על ישראל, על הקהל הישראלי?

"אני נורא מצטער לומר שאני ממש לא מכיר ישראלים. חשבתי פעם לבוא לבקר, כי יצא לי לקרוא קצת על ירושלים וזה סיקרן אותי, אבל אני לא עוזב את אנגליה לעתים קרובות מדי…רוב הזמן אני פשוט עובד, כי אנימציה היא הדבר שגורם לי הכי הרבה שמחה וסיפוק בחיים".

 

וחוץ מאנימציה?
"לשחק כדורגל עם חברים בפארק. לראות משחק טוב של בריסטול רוברס, למרות שאין ממש דבר כזה משחק-טוב-של-בריסטול-רוברס… אני אוהב אלכוהול ואוהב ימי ראשון שקטים וגבינת צ'דר וקרקרים ותה עם חלב ומוזיקה של סדרות אנגליות משנות השישים וסרטים של ג'יימס בונד ושירים של דייויד בואי והביטלס. דברים אנגלים כאלה, אתה יודע".

 

פורסם ב-"7 לילות"- ידיעות אחרונות באוקטובר 1999

 

היצירות של ניק פארק, 1989-2004

 

טיול שלא מהעולם הזה

 

 

"טיול שלא מהעולם הזה" (1989) A Grand Day Out

 

הגבינה בבית נגמרה. הירח מלא והרעיון נשמע פשוט וטוב. "הרי ידוע שהירח עשוי מגבינה", אומר וואלאס לכלבו גרומיט, "אז בוא נטוס לירח ונאכל טוב". ההרפתקה מובילה למפגש עם יצור שהוא ספק תנור אפיה ישן ספק מכונה לממכר ממתקים, שכל תשוקתו היא לעשות סקי.

 

"המכנסיים הלא מתאימים" (1993) The Wrong Trousers

הפינגווין המרושע "נוצות" בורח מהכלא ומתכנן פשע נוסף. הוא משתלט על חייהם של המדען וכלבו, עד הסוף הטוב שבו הדברים שבים לסדרם.

 

"הרפתקאה מצמררת" (1995) A Close Shave

וואלאס וגרומיט נכנסים לעסקי ניקוי החלונות ומסתבכים באינטריגות הקשורות בכבשים, בצמר ובכלב שהוא בעצם רובוט מתוכנת.

 

"מרד התרנגולים" (2000)

תעשיית העופות מתוארת באמצעות עושר ואנלוגיה למחנה כפיה של אסירים, כשהוא מתכתב עם סרטי הבריחה ממחנות שהיו נפוצים בשנות החמישים והשישים. סרט שמעורר אמפתיה לתרנגולות כלואות בלול ונידונות לשחיטה ולמצוקת בעלי החיים בכלל. 

 

"וואלאס וגרומיט והארנב הקטלני" (2004)

המדען וואלאס וכלבו הנאמן גרומיט ממציאים "אנטי פסטו" נגד מכרסמים שמזיקים לגינות ירק. במקביל, נערכת בשכונה תחרות לגנן המצטיין, אבל מפלצת ענקית זורעת הרס בגינות המטופחות. ליידי טוטינגטון, שמנחה את התחרות השנתית נואשת ונעזרת ב"אנטי פסטו" כדי לתפוס את היצור המאיים. גם המחזר העיקש של הליידי מנסה לחסל את המפלצת, הכל כדי לזכות בלבה של אהובתה.
צוות הפקת הסרט מנה 250 איש. הצילומים ארכו שנה וחצי באולפן שכלל 30 יחידות צילום שעבדו בכל רגע נתון. 15,000 מנורות האירו את המתחמים השונים ובכל חודש השתמש הצוות ב- 20 ק"ג של דבק ששימש להדבקת הסטים.

 

 

עוד קריאה:

פוליטיקה מפלסטלינה – מארקסיזם ומסרים פוליטים סמויים בסרטי ארדמן מאת טל חבר

http://hever.blogli.co.il/archives/24

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יעל ישראל  On 10/01/2006 at 2:51

    וואלס וגרומיט הוא הסרט שהכי מצליח להצחיק אותי כל פעם

  • שרון רז  On 10/01/2006 at 8:15

    הוא מוכשר ויצירתי בצורה מדהימה הבחור האנגלי הזה והוא כל כך אנגלי וגם די צנוע. סרטים נהדרים במיוחד למי שמעריץ את אנגליה על פרטיה הקטנים. תודה בועז.

  • מכבס ותולה  On 10/01/2006 at 8:19

    אני מאוד אוהב את הסרטים שלו , האיש מבריק. תודה על הראיון!

  • סנדי ש.  On 10/01/2006 at 10:16

    איזה נחמד.
    מתי ראיינת אותו?

  • ספוטניק  On 10/01/2006 at 14:43

    מנוול בר מזל שכמוך! :]
    איזה כיף שיצא לך לפגוש את האדם היוצא דופן הזה.

  • ענת ביין  On 10/01/2006 at 15:19

    איזה יופי של ראיון עם יוצר מופלא עם אינטגריטי.

  • אלינור ברגר  On 11/02/2007 at 16:04

    הכי הכי אהבתי את A Grand Day Out כי הוא כל כך מזכיר את אנגליה של פעם של שנות השבעים המוקדמות, אנגליה שאני עדיין זוכרת כילדה שם. יופי של ראיון

  • שולמית  On 07/27/2009 at 22:28

    ירוקה מקינאה בועז. אמיתי.
    כמה שאני אוהבת את הגאונות של האיש הזה
    הבאתי לפני שנים את הסרטים הראשונים
    כשרק יצאו בלונדון
    על קלטות ווידיאו
    (היה פעם דבר כזה…)
    לבנים של אחי שלא הפסיקו לראות את זה
    ואני
    נהייתי דודה מועדפת
    תביא את המלא
    השארת אותי רעבה.
    תודה – ומתי תשים כבר אתwild horses בפינת האבנים?
    🙂

  • sugar plum fairy  On 07/28/2009 at 16:54

    יופי של ראיון ותודה שהבאת אותו לכאן.
    אני חייבת לומר ששזירת התיאורים האנגליים בראיון
    זורקת רחוק מאוד לראות בדמיון את מה שאתה כותב אבל אני חושבת שבאופן כללי זה אפיון של הכתיבה לשלך לתאר כל כך חי עד שהקורא יכול לחוש את הנוף,הקור,הירוק-אפור בתאוריך אפילו את כוס התה עם החלב.
    על הסרט- אכן גאוני.ראיתי אותו עם ילדיי ונהנתי מכל שניה שלצפיה
    The fairy
    🙂

  • קרן כץ  On 07/28/2009 at 17:00

    ניק פארק כבר בן 50 …איזה ראיון נהדר!

    ושים לב לזה
    Wallace & Gromit's Grand Adventures: Fright of the Bumblebees
    http://www.imdb.com/title/tt1379209/

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: