הורדתי 12 קילו. הפסקתי לעשן. הלך לי האוטו. סיכום שנה

 

ב-2 באפריל 2006 מצאתי כרס.  נכנסתי לאמבטיה, בבוקר, כהרגלי. צחצחתי שיניים והבטתי בראי, כמו בכל יום ויום, ולפתע….ראיתי איש עם כרס! לא כרסונת. כרס!!!

ניסיתי לכווץ ולהכניס אותה פנימה, אבל זה לא החזיק מעמד. היא עדיין היתה שם, רוטטת, משתפלת. הכרס

היא לא היתה שלי, כמובן, כי לי הרי אין כרס. אבל היא היתה ממוקמת על הגוף שלי, בין החלציים לבין החזה. הסתובבתי ימינה ושמאלה, עצמתי עיניים ופקחתי, אבל כלום לא עזר. היא לא נעלמה. היא פשוט היתה שם!

לפתתי אותה בשנאה בשתי הידיים.

מי את? שאלתי בתיעוב. מאיפה צצת, פתאום?

אז זהו, שהיא לא צצה כל כך פתאום. רק שפתאום לא יכולתי לראות כלום חוץ ממנה. כל אותו יום הרגשתי אותה נוכחת, לחוצה בתוך הג'ינס, מעל לחגורה. לא יכולתי להתעלם מקיומה, ברגע שגיליתי אותה. גם כשישנתי הרגשתי אותה מונחת ודבוקה כעלוקה לגוף האמיתי שלי.
יש משפט זן שאומר: "כאשר התלמיד מוכן – המורה מגיע". אני הייתי מוכן למורה שלי. קוראים לה גלי תיבון, מצאתי את השם שלה ב"עכבר העיר" בדפדוף נואש באותו יום עגום. אמרתי לה בטלפון שפתאום גיליתי שאני שמן ואין לי שום רצון להיות גבר שמן.
המקום שלה נקרא "אימון לחיים" והוא מגדיר אותך מחדש. היא לא מאמינה במלה "דיאטה" אלא רק ב"תזונה טובה". הדרישה שלה היתה פשוטה להבנה וקשה לביצוע: "כל מה שאתה מכניס לפה, אתה רושם" – היא אמרה. וכך עשיתי.
חוץ מזה הזעתי אצלה כמו משוגע, פעמיים בשבוע, בריצה על מכשירים, תרגילי כושר והרמת משקולות, אבל העיקר היה הקואצ'ינג. היא בנתה לי תפריט מחודש וידידותי למשתמש, היא קרעה לי ת'תחת בפארקים ובגנים  ובדקה את תוצאות הבדיקות שלי ואת התפריט היומי שלי.
חלפה חצי שנה. הגובה לא השתנה. עדיין מטר ושמונים. אבל באפריל היו על אותם 180 ס"מ לא פחות מ-90 קילו, עם 27% שומן בגוף. עכשיו ראש השנה החדשה, סוף ספטמבר, ואני 80 קילו ו-600 גרם (אבל מי סופר), עם 14% שומן בלבד. כמעט כמו שחקן כדורסל באן.בי.איי. ירדתי שתי מידות במכנסיים. הבטן התעצבה מחדש. לא עוד כרסי הולכת לפני.

ועכשיו מתחיל המאבק האמיתי – לשמור על ההישג הזה. אני רוצה להגיד כאן תודה פומבית לגלי תיבון, שהיתה איתי לאורך כל הדרך הקשה והמפרכת ותמשיך להיות, בראשי, בכל פעם שיתחשק לי לחזור ולרדת על המקרר בגלל שיעמום, עצבות או חוסר-סיפוק מיני.

נו סמוקינג 

במדור שלי ב-NRG היתה תמונה שתפס אילן בשור, צילום שאהבתי, עם סיגריה והרבה עשן. היו טוקבקיסטים שהתעצבנו וטענו שאני מהווה דוגמא רעה לנוער. אותי זה הצחיק, אבל מכיוון שממילא לא קניתי אף קופסת סיגריות בשנה החולפת, החלטתי להחליף את התמונה. איך אפשר גם לא לעשן כלום וגם להוריד משקל?  התשובה בין שתי האזניים שלנו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רקויאם לדייהטסו שרייד

היא היתה אפורה, קטנה וסימפטית. מודל 1991. מזגן מופלא ויכולת תמרון טובה בעיר. היא היתה המחסן שלי והבית האלטרנטיבי שלי ב-15 השנים האחרונות, עם המדבקות של "דבר אמת ויבוא שלום" ו"88FM המוזיקה הכי טובה ברדיו" על החלון וסרט ירוק שקשרתי על האנטנה (כולם היו בעד או נגד ההתנתקות, אבל אני תמיד בעד מה שירוק). ולפני חודש היא מתה. במוסך דני וקובי ניסו להציל, אך לשווא. אין יותר מנועי 3 צילינדרים כאלה. זהו זה. היא נגררה למגרש הגרוטאות. נפרדתי ממנה לשלום והצטרפתי לנוסעי האוטובוסים והולכי הרגל. 

 

קארין, שירה ובועז כהן

שירה הולכת לכיתה א

מסיבות כלכליות אין לי מטפלת לילדות. אני לוקח אותן בצהריים, עושה להן את האוכל, עוזר להן בשיעורי הבית, שומע את חוויות היום, פותר בעיות מזדמנות. זה בו-זמנית קשה ומשמח. אני מרחם על הורים שלא מסוגלים להיות הרבה עם הילדים שלהם. אני לא מבין איך אפשר לוותר על חווית האבהות השלמה.

ולפני חודש שירה, הקטנה, עלתה לכיתה א', והיא בת 5 ומשהו, בסך הכל. כתבתי על זה בתחילת ספטמבר. היא עכשיו נלחמת במלים ובמספרים. מתמודדת עם הפרידה הלא פשוטה מגן הילדים. אני בוחן אותה בעיניים קפדניות בסוף כל יום. האם היא מאושרת? האם היא שמחה? מה היא אומרת? מה היא חושבת.

כמו בכל שנה, קארין ושירה, שתי הבנות שלי, היו פעמים רבות הטעם לחיים.

 

 

אין לי כסף אין לי

כלכלית, זו היתה שנה קשה וגרועה במיוחד. מעט הכנסות, הרבה מאוד הוצאות, אוברדרפט שצומח בטור הנדסי וחוקי הגבלת משיכה. אני חושב שלפני החוק האוסר משיכת יתר היו צריכים לחוקק חוק שיחייב אנשים לשפר את מוסר התשלומים שלהם. לשלם בזמן, ולא שוטף פלוס 240, להעביר כספים בזמן ולא להלין שכר. אני אתפלל לשנה טובה יותר, נטולת חובות, עימותים עם ההוצאה לפועל וטלפונים ממנהל הבנק.

דצמבר

ליוסי בבליקי ולי יש חמישה אלבומים גמורים, תחת השם "דצמבר". רק הראשון שבהם, פסקול הסרט "שרמן בחורף" – יצא השנה. רצינו להוציא את כל החמישה עד דצמבר 2006, אבל זה כבר לא יקרה, כי החיים נשכו אותנו בעקב ונתלו לנו על הכתפיים, והיינו עסוקים בנסיונות לנשום. מצד שני, האלבום החדש של פונץ', "פינוקיו", הסתיים בשעה טובה אחרי למעלה משלוש שנות עבודה מתישה והוא יראה אור בשנה החדשה, כמו גם דיסק משותף שלי עם פילוסוף הרוק קובי אור ואלבום סולו של נתי אורנן מקבוצת גוטל בוטל, שאני מפיק מוזיקלית.

 

"דצמבר". צילום: אילן בשור

 

88FM (שוב) לא נסגרה

התחנה היתה בסכנת חיים. נאלצתי לעלות לכנסת, עם כמה נציגים מהרדיו, כדי להסביר לוועדת הכלכלה ולחברי כנסת אחדים מדוע חשוב כל-כך קיומה של 88FM במרחב הציבורי הרדיופוני. למה, בעידן של רייטינג, תעשיה ומיסחור כל מה שזז, חיוני לשמר אי של שפיות ואיכות כמו 88FM.

עזרו לנו אנשים יקרים ומקסימים שאירגנו הפגנה רבת משתתפים ברחבת הסינמטק, עם הופעות אמנים ועצומות מלאות חתימות. עזר לנו יוסי סויסה שהרים את אתר המאזינים של 88FM וליכד את השורות של האנשים שמאמינים בנו.

נכון לעכשיו, ממשיכים לשדר, גם דרך האינטרנט, עד הפעם הבאה שמישהו לא יבין לשם מה צריך לשדר ישראלים ששרים באנגלית, להקות רוק אמריקאיות, בלוז וג'אז, פולק בריטי, אולדיז ושאנסונים צרפתיים, אלקטרוניקה ועשרות רבות של אמנים שגלגלצ נעלה בפניהם את הפלייליסט.

                …אז שתהיה לכולנו שנה טובה ומלאת שלווה, אהבה ושמחה. שיהיה חורף רווי מים ומשקעים, גשם ושלג. שיהיה טוב.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אביבה  On 09/21/2006 at 12:14

    שתהיה לא פחות מספקת, בריאה ומאושרת מקודמתה (ולעזאזל הכסף).

  • אבי לן  On 09/21/2006 at 12:15

    תתחדש על האין-כרס והאין-סיגריות, כל הכבוד! והעיקר שתמשיך ליצור. שנה מצויינת!

  • יניב  On 09/21/2006 at 12:16

    ותודה על המילים
    ותודה ענקית על השירים
    והפוסטים

  • מעריצה סמויה  On 09/21/2006 at 12:41

    כל העיסוק האובססיבי הזה בגוף הוא טפשי, גם אצל גברים וגם אצל נשים. בלי כרס. עם כרס. מה שחשוב זו הדמות שלך שעולה מהמלים והצלילים. של גבר מיוחד וסקסי בגלל מה שהוא, ולא בגלל איך שהוא נראה.
    שנה טובה.

  • עופר  On 09/21/2006 at 13:54

    (כבר לא פיזית כמובן)
    תמשיך לכתוב, ושתהיה שנה שבה הדברים הרעים יצטמקו והטובים יגדלו

  • יונתן  On 09/21/2006 at 14:33

    נתראה ב-88

  • יוחאי עילם  On 09/21/2006 at 15:17

    התכניות שלך ברדיו מעולות. טוב שאפשר לשמוע באינטרנט, כי ברדיו הקליטה די גרועה, ךפחות במרכז תל אביב.

    גם בשנה הבאה אני אשמח לקרוא את הפוסטים המענינים שלך.
    תודה.

  • נעמה  On 09/21/2006 at 15:45

    תמשיך גם השנה לכתוב ואני אמשיך לקרוא להתענג ולקנא…(קנאת סופרים כמובן)

  • אורית  On 09/21/2006 at 17:24

    שתהיה לך שנה מצויינת לפחות כמו האחרונה (פלוס כסף, פלוס אוטו חדש פלוס דרושות).

  • יוסי  On 09/21/2006 at 18:21

    הסתיו התחיל היום באופן רישמי, אז זו כבר סיבה למסיבה.
    מקווה לשמוע עוד ועוד מוזיקה נפלאה.
    לקרוא את הרשימות המחכימות.
    לראות אותך בכמה שיותר הופעות- שלך, של בבבליקי וכל האחרים.

    הרבה שנה טובה, שקטה ומלאה במוזיקה…הכי טובה ברדיו.

  • שפי  On 09/21/2006 at 18:36

    בהנחה שהויתור על מכונית הוא תוצאה לא רק של מצב כספי, אז מההישגים שמנית כאן זהו ההישג הכי משמעותי בעיניי. נראה אותך משמר אותו, ואם תצטרך בשביל זה קאוץ' אז תפנה אליי.

  • legal alien  On 09/21/2006 at 20:50

    כתבתי ופרסמתי הרבה רשימות נפלאות
    שנה טובה

  • הצועד בנעליו  On 09/21/2006 at 21:36

    (גם לי, שהורדתי איזה כרס לא מזמן)

    והמשך שידורים נפלאים ב88!

  • אתה יודע מי  On 09/21/2006 at 23:26

    התיישבתי בשעה שש וחמישה באחד מבתי הקפה שאני אוהבת; קטן ושקט, בלי פוזה. חיברתי לסלולרי את אוזניות הרדיו שלו (סוף סוף יש הצדקה לשידרוג) וכיוונתי על 88, שמתי באוזניים והתנתקתי מהסביבה. הוצאתי ספר, הזמנתי קפה, בסוף התחרטתי- חשבתי, מה ספר עכשיו? אי אפשר להתרכז ככה במוסיקה. אז הוצאתי את היומן שלי וכתבתי לעצמי נאום פרידה מהשנה הזו שהייתה אחת הבזויות, המתישות והתועות שידעתי, אבל לא מיותרת- כי לימדה אותי כמה שיעורים ששום נוסחה מתמטית לא תצליח להגדיר.

    תודה על התכנית של היום, היא שימשה פסקול נפלא לסיטואציה
    But than again, it always does.

  • רונה צורף  On 09/22/2006 at 0:16

    איזו שנה זו היתה, כל הדברים המדהימים והראשוניים קרו בה. דברים בלתי הגיוניים כמו מלחמות אינסטנט ודברים הגיוניים כמו אהבות אינסטנט ( פודינג ), החודשיים האחרונים שלה היו ממיסים מכל משמעות וזווית אפשרית, החיים נמסו אל תוך החום המעיק והנמשך כגומי שלא יודע להיקרע, המתים נמסו אל תוך האדמה הקשה והסדוקה ואלה שבין החיים למתים המשיכו את השיגרה. פה ושם צצו אהבות מזדמנות וקשות שהכבידו עוד יותר את המלחמה אבל גם הן- גם היא עברה. יש אחד כאן בין כולנו שהוא אמן הבלוג- פייטן ממש ולו ולקוראיו מגיעה שנה הרבה יותר טובה- אז שלא נעלה 10 קילו בחזרה, ו…שנרוויח המון כסף…שנמשיך לשאוב חיים מילדינו ושנפסיק לעשן ושנישאר צעירים לנצח !!!!- שנה טובה !

  • אסף שפריר  On 09/22/2006 at 3:13

    בן אדם
    שתהיה לך, לקארין ושירה שנה טובה
    תודה על הפוסטים הרגישים, החכמים והמחכימים
    רק בריאות, אושר ומוזיקה טובה

  • עוברת אורח  On 09/22/2006 at 3:14

    האנושי והחכם שלך. מאחלת לך ולכולנו שנהיה שבעי רצון ושמוסיקה טובה תשמע ברמה.

  • יעל ג  On 09/22/2006 at 10:26

    גמני רוצה….

    וכל הכבוד על הפסקת העישון…

    שנה מעולה לך, בועז

  • דבורית  On 09/22/2006 at 11:05

    (למרות חילוקי הדעות האמנותיים ביננו)
    ח"ח על הקילואים והסיגריות

  • שירי מפורום 88  On 09/22/2006 at 11:51

    אז זה סופי לא רק על מוסיקה – אתה כותב נפלא. לא תיכננתי, למרות שמקובל בסוף אלול, אבל הכתבה שלך נגעה בנפשי בכנותה ומאז אמש אני הולכת חושבת עליה ומסכמת לי בראש את השנה שלי ולא קל. בגלל שהטור שלך היה הזרז, אני פורשת כאן קצת ממחשבותי: זאת היתה שנה של יחסית לא הרבה עשיה פיזית מה שיצר רגשות אשמה, תסכול והגדלת הבור בבנק, בנוסף לאלה היתה כל כך קשה רגשית ונפשית בחיי הפרטיים ולסיום במלחמה הכואבת הזאת, שבאמת עד כמה שתפקדתי גם יפה מצידי! מה שכן לפחות לקחתי את כל הכאב הזה ניסיתי ועדיין מנסה לבדי ועם עזרה נפלאה להסתכל לדברים בעיניים להעיז ולהכנס פנימה כדי אולי לזרוע את הזרע להמשך טוב מספק ושמח יותר. המשך דרך שבה אהיה קרובה יותר לאיך שאני בטבעי בשרש השמח מלא החיים שנמצא מתחת לפחדים.

    וזה מתחבר לי למה שאתה כתבת: סיכמת מהרבה כיוונים. מה שבלט לי זה הפרידות הרבות שליוו אותך, היצירה הרבה והבסיס החם – הבית. קראתי מתוך השורות דם יזע ודמעות שגם אם לא הזלת בפועל ואם כן נמצאות שם: תחת מסך העשן שעליו העזת לוותר, אחרי הקילוגרמים ובתוך האוכל המנחם ובטח בפרידה מהמכונית /בית הישן שליווה אותך כל כך הרבה.
    צריך הרבה אומץ, מאמץ, העזה ומחויבות לאמת שלך להפרד מכל אלה וללכת בדרך המסע פנימה למי שאתה לטבעי שלך לחיים שמגיעים לך לחיות.
    ממה שיוצא החוצה דרך הרדיו המוסיקה הכתיבה, יש שם כל כך הרבה טוב ויופי שמאחלת לך ולנו להמשיך להנות מהם יותר ויותר.
    ואינשאללה שיבוא גם הכסף!!
    תודה על ההשראה והבמה שלקחתי לי 🙂

  • אורי  On 09/22/2006 at 15:31

    טוב את זה שאתה גדול ומוכשר כבר אמרתי פעמים רבות ובצדק רב
    נהניתי מאד לקרוא את שעבר עליך השנה
    לשמחתי ואולי לשמחת כולם, כל מה שעברת השפיע עליך לטובה והביא אותך לייצור יצירות מופת
    1. עריכה מוסיקלית משובחת שהנעימה וריגשה
    2. יצירת מוסיקה מעולה שלצערי לא יוצא כמעט בכלל לשמוע, ובגלל הקושי הכלכלי גם לא ניתן להפיץ אותה להמונים וזה חבל
    3. כתיבת כייפית, קולחת ואמיתית של הבלוג שלך
    מה אני אגיד לך, אתה באופן אישי אחראי לכך שהיו לי רגעים טובים, יפים ונעימים השנה
    אני מאחל לך שנה טובה של הרבה עשייה מבורכת ומשובחת כמו שרק אתה יודע
    הרבה בריאות, אושר, לא יזיק גם הרבה עושר
    צחוק ילדים, שירה והרבה הרבה מוסיקה טובה
    בועז יישר כוח
    אורי

  • מיקי  On 09/23/2006 at 15:35

    בעוד כמה שנים יבינו את זה (ויש כמה שמבינים זאת כבר עכשיו). מהפכה של נצחון האיכות, החכמה והטוב על הפשטנות, הטיפשות וכל הרע שיש מסביב. אני והחברים שמסביבי מוקירים לך תודה ומעודדים אותך להמשיך בדרכך האמיתית והלא מתפשרת ומאחלים לך שנה נפלאה ויצירתית.

  • שרה פ  On 09/24/2006 at 15:47

    שנה נעימה, בועז.

  • דרור  On 09/24/2006 at 21:24

    לא יעזור אין על 88
    ההתחנה הזו היא אור של מוזיקה כל הזמן מפתיעה מאתגרת, חזק ואמץ והמשך עשייה
    לך ולכל החבורה
    מוזיקה זה אהבה

  • ליה  On 09/24/2006 at 23:19

    יפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה לה עכשיו.

  • אורי  On 09/26/2006 at 15:47

    שלום בועז,
    כמו כל שנה ,אנו מנסים לסכם מה היה לנו וכמו כל שנה אני נקרע בין המיאוס מהסיכומים האלו לבין הדחף לקרוא אותם בתקווה (שתמיד מתבדה) לעשות קצת סדר בבלגן. אני גיליתי בשנה הזאת את הבלוג שלך (את התוכנית הנפלאה ב-88 כבר הכרתי מקודם) והוא הבלוג הראשון שאני קורא באופן קבוע. אז תודה לך על הרבה קווצ'ים ללב וכמובן על המוסיקה. שתהיה לך שנה משו-משו

  • עפרה  On 09/27/2006 at 8:46

    קונה את כל הנזכר למעלה ומוסרת לך- שנה טובה ,אמן

  • נבט חיטה  On 09/27/2006 at 16:01

    תודה על הבלוג הנפלא שלך.
    על האיכויות שאתה מעניק לנו. המוזיקה, המילים, המחשבות שאתה בנדיבותך משתף אותנו בהן.
    מאחלת לך יופי של שנה. נטולת עצב וחולי.
    שנה עשירה ברגעי חסד. רגעים של סתיו ושלווה. אמנות ויצירה. מוזיקה וכל הג'אז הזה.
    שנה מאושרת בחיק בנותייך היפות.
    כי מה צריך יותר- אהבה, בריאות, משפחה יפה.
    המשך ליצור, לשדר, לכתוב, להעניק, לחלום.

    רק טוב.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 09/30/2006 at 8:12


    שנה טובה

  • גיא בללי  On 10/04/2006 at 0:15

    בועז,
    כל אימת שאני קורא את מילותיך הינני מקשיב למחשבותי עצמי
    גיא

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: