ואז ג'וני מאר נכנס עם קסטה

החנות "ראף טרייד", 1978. כאן הכל התחיל

בהתחלה זו היתה סתם חנות קטנה ומטריפה.  ROUGH TRADE – מהלייבלים החשובים והאיכותיים בבריטניה, נולדה מחנות תקליטים "עצמאית", שפתח בחור צעיר בשם ג'ף טראוויס בינואר 1976. התקופה היתה טובה למוזיקה אחרת. סצינת הפאנק החלה לגעוש והחנות של טראוויס התמקדה בפאנק אמריקאי ורגאיי, הפכה למוקד עלייה לרגל לאנשי סצינת הפאנק המתהווה. ב- 1978 התרחבה פעילות החנות להפצת תקליטים ולהחתמת אמנים, וב-1979 הפכה לחברת תקליטים עצמאית (אינדי). עם הזמן התבססה החברה כמובילת הסצינה בבריטניה, בעיקר בזכות החתמת הסמית'ס.

במהלך השנים עברה החברה תהפוכות ובעלויות והיא נחשבת ללייבל עצמאי חשוב בבריטניה, בזכות אמנים אמריקאים כסופיאן סטיבנס מדטרויט, לואו ממינסוטה, ליברטיינס הלונדונים וגם בל אנד סבסטיאן הסקוטים, מגלזגו. בראף טרייד יצאו הפרוייקט המשונה של מרק קוזלק (פעם מנהיג "רד האוס פיינטרס") SUN KILL MOON, האלבום המעולה של ההרכב החורפי THE DECEMBERISTS, התקליט המעניין של אנטוני והג'ונסונס וגם אלבום בכורה משובח "סערת קיץ" של   PELLUMAIR המככבים עכשיו בקטלוג של ראף טרייד, לצד הסמית'ס, פיירפורט קונבנשן, ג'יימס, ויקטוריה וויליאמס, "פר אובו", "גלקסי 500" – ואחרים. 

ראף טרייד 1992

ג'ף טראוויס, הבעלים והמקים, פתח את החנות בינואר 1976. ביוני 1979 היתה לו כבר חברה קטנה, וב-1982 קרה הנס ו"ג'וני מאר נכנס עם קסטה של הלהקה שלו לחנות". עכשיו, סוף 2005, הוא מתגאה בחלום שהפך למציאות חובקת עולם. ברבע המאה האחרונה היתה לטראוויס השפעה כבירה על שוק המוזיקה בבריטניה וגם (קצת) על סצינת הרוק העולמית, מכיוון שהוא האיש שגילה והחתים לא מעט שמות ולהקות חשובים.

"כל העסק התחיל מזה שרציתי לשבת כל היום מול שני רמקולים ענקיים ולשמוע מוזיקה. תמיד חשבתי לעצמי מה אני רוצה להיות, כשאהיה גדול, והגעתי למסקנה שאני צריך לעשות מה שאני הכי אוהב. ומה אני הכי אוהב? לשמוע מוסיקה ולשתות תה"
(ג'ף טראוויס, המקים והבעלים של "ראף טרייד")

ב"נאמנות גבוהה" של ניק הורנבי (וגם בסרט שנעשה לפי הספר) משורטט האבטיפוס של טראוויס הזה. טיפוס שמזכיר מאוד את גיבורו הצעיר והמתלבט של "נאמנות גבוהה", המחזיק חנות תקליטים זעירה, מכיוון שהמוסיקה היא החלק המכריע בחייו. בחיים של טראוויס הסיפור הקטן והרומנטי הפך למעצמה חובקת עולם. ההיסטוריה של חברת "ראף טרייד" היא הביוגרפיה שלו.

 משרדי "ראף טרייד" שוכנים עדיין בצפון לונדון, לא רחוק משכונת קמדן טאון. "כל העסק התחיל מזה שרציתי לשבת כל היום מול שני רמקולים ענקיים ולשמוע מוזיקה", אומר טראוויס. "תמיד חשבתי לעצמי מה אני רוצה להיות, כשאהיה גדול, והגעתי למסקנה שאני צריך לעשות מה שאני הכי אוהב. ומה אני הכי אוהב? לשמוע מוסיקה ולשתות תה".

בהתחלה הוא שמע את התקליטים שהוא מכר.  מאוחר יותר, החליט שהוא רוצה לשמוע את התקליטים שהוא מפיק ומייצר בעצמו. "התקופה היתה שיא הפאנק, שהיה בשבילי התפוצצות אמיתית, שיא רגשי באמנות. פתאום באו להקות כמו הקלאש, כמו סקס פיסטולס, שהיה להם מה להגיד באמת על מה שמטריד אנגלי מהמעמד הבינוני והנמוך. לא סיפורים ואגדות ושטויות, אלא דברים יומיומיים. המצב הכלכלי, האבטלה, המתח הגזעי בין האנגלים למהגרים, שכונות העוני בפרברים, החנק התרבותי. זה התחיל באמצע הסבנטיז והגיע לשיא ב-1979. אז החלטתי לתת ביטוי לדברים האלה בחברה שאקים".

"התקופה היתה 1976, שיא הפאנק, שהיה בשבילי התפוצצות אמיתית, שיא רגשי באמנות. פתאום באו להקות כמו הקלאש, כמו סקס פיסטולס, שהיה להם מה להגיד באמת על מה שמטריד אנגלי מהמעמד הבינוני והנמוך. לא סיפורים ואגדות ושטויות, אלא דברים יומיומיים. המצב הכלכלי, האבטלה, המתח הגזעי בין האנגלים למהגרים, שכונות העוני בפרברים, החנק התרבותי"

"ראף טרייד" קמה באמצעים דלים, במשרדים צנועים מאוד. "כל הפילוסופיה של הפאנק היתה 'עשה זאת בעצמך'", מסביר טראוויס. "זה התאים לי מאוד, הקונספט הזה". שלוש שנים החתים טראוויס אמנים, ניהל ושיווק אותם – עד שאלילת המזל זימנה לו את המפגש ששינה את חייו. "בחור יפהפה בשם ג'וני מאר הגיע אלי", הוא נזכר, "הוא תמיד היה יפה, ג'וני… ואני שואל אותו מה הביא אותו אלי, והוא מספר לי: 'אני מנגן בלהקה שנקראת הסמית'ס,  והבאתי לך לשמוע שיר שהקלטנו. שים לב, זה לא עוד שיר. זה משהו מיוחד. תקשיב לו בסוף השבוע". אמר, הסתובב והלך.

השיר הזה היה  ‘Hand in Glove’.
"לא האמנתי למשמע אזניי", אומר טראוויס, "שמעתי אותו כל יום שבת ויום ראשון. ביום שני בבוקר באתי לחנות והרמתי טלפון לבחור. ביום שלישי בבוקר כבר החתמתי את הסמית'ס. זה לא קרה לי לפני כן ולא קרה לי אחריהם. הדבר הזה, שאתה שומע משהו ויודע שזה מיוחד. שזה הולך להפוך את העולם".

 

מאי 1983. הסמ'יתס יוצאים לדרך

הסמית'ס הוציאו את הסינגל הראשון, "יד בכפפה", במאי 1983. זו, למעשה, היתה ה-הצלחה האדירה ששינתה את מעמדה של ראף טרייד, מעוד לייבל אלטרנטיבי קטן, לחברת  תקליטים משפיעה, בעלת הון וקובעת עובדות בשטח. בין 1984 ל-1987 הסמית'ס ניפקו אלבומי זהב שנמכרו מצויין משני עברי האוקיינוס. ראף טרייד החתימה בשרשרת את ג'יימס, את השרלטנס, ואפילו הרכב ישראלי. ג'ף שפירו והדר גולדמן, חברי להקת סיאם, הגיעו ללונדון ב-86', ותחת השם "Blue Room Orchestra"  הוחתמו ב"ראף טרייד". הקריירה שלהם לא צלחה כמו זו של אמנים אחרים בחברה, אבל תו התקן האיכותי ניתן להם בהחלט.

30 שנות פעילות וראף טרייד עדיין מחפשת פינות, קצוות, את המקום שבו האלטרנטיבה מוצאת את הקהל. הרגע שבו האיכות יכולה לייצר גם הון –  ולא להיפך.

החנות המקורית עצמה של Rough Trade עדיין פעילה ושווה ביקור, מכיוון שזו אחת החנויות האחרונות שהיא בעלת אופי עצמאי ואינה חלק מרשת חסרת זהות. בהחלט אחת מהחנויות המשובחות בלונדון לרכישת מוזיקה אלטרנטיבית.   TALBOT 130 road off Portobello

 

ראף טרייד, הכניסה לחנות. יולי 2008                                 צילום: לילי פרץ כהן

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תמי  On 12/12/2005 at 11:44

    את זה של טוני ווילסון, לפחות כפי שהוא הוצג ב"אנשי המסיבות" (הנפלא).
    ובביקור הבא בלונדון ללא ספק אלך לבקר בחנות.
    תודה!

  • ד"ר איתן רונן  On 12/12/2005 at 12:37

    אני זוכר את החנות מהתקופה שלמדתי בלונדון, בסוף שנות השבעים. היו שם פאנקיסטים גלוחי ראש וגם חבר'ה עם ראסטות ששמעו דאב. כתבה חשובה.

  • יריב מוהר  On 12/17/2005 at 23:44

    אחלה רשימה. מסכים עם תמי

  • JaneLame  On 12/23/2005 at 15:31

    לפני כשנה-שנתיים, כשמוריסי שיחרר אלבום חדש, נידון העניין באחד מערוצי הסולסיק הידועים. מישהו קטע את הדיון והכריז: "מה?! מוריסי עוד לא התאבד?"

    אותי זה שיעשע.

  • nakamir  On 01/01/2006 at 15:40

    "אני צריך לעשות מה שאני הכי אוהב. ומה אני הכי אוהב? לשמוע מוסיקה ולשתות תה"

    אז פתחתי חנות והחתמתי אמנים.

    איזה אומץ, לפעמים אני חולם לעזוב הכול ולעסוק רק במוזיקה, אבל טוב לי עכשיו, וזה לא מספיק בוער כדי לעזוב הכול ולהקדיש לזה את החיים.

    מעניין אם היו לו אלטרנטיבות אחרות או שזה היה או זה או להיות מובטל עני וקשה יום בבריטניה.

  • רוח צפונית  On 07/18/2008 at 13:13

    וזה אחד מה'סיפורים' הכי אגדתיים מרגשים ויפים שקראתי!
    נראה לי שאקשיב לקלטת בסוף השבוע…

  • אהוד בן-פורת  On 07/18/2008 at 13:15

    אבל בואו לא נרחיק לכת, נראה לי שזה מה שהיה פחות או יותר עם "האוזן ה-3" שהחלה כידוע כחנות קטנה בשנקין שייצגה לא מעט אמני שוליים, ועם זה שהשוליים עברו יותר ויותר למרכז וכמה מהלהקות (ע"ע "נושאי המגבעת" – ללא ספק אחת ההצלחות הגדולות) הוחתמו בחברות התקליטים הגדולות ו"האוזן ה-3" תוגמלה על כך בהתאם.

    עובדה שהיא עד היום ממשיכה עצמאית בשטח, אף חברה לא רכשה אותה והיום אחרי עמל קשה עברה לשטחה החדש ליד דיזינגוף סנטר (המכיל מחלקות שונות, מעבר לאוהבי המוסיקה גם לאוהבי הקולנוע והקומיקס) פשוט תענוג לעיניים לראות כמה שהיא גדולה ויש לה היצע גדול.

  • Jack-In-Box  On 07/19/2008 at 4:13

    האוזן השלישית היא כמו Rough Trade, רק בקנה מידה מקומי קטן ביותר.
    על הלהקות של ראף טרייד שמעו בכל העולם, מה שלצערי אי אפשר להגיד על האמנים של האוזן ה-3, למרות שיש כבוד גדול לפועלם.

  • איילת  On 02/20/2009 at 20:18

    בסיפור של החנות הזו הוא מסוג הסיפורים שאני הכי אוהבת, כלומר, גילויים קטנים, אישיים, כמעט מקריים (אין דבר כזה? מקריות?) שמשנים את העולם, או לפחות את עולם המוזיקה. למרות שגם מוזיקה, בסופו של דבר, משנה עולמות.

    יופי של סיפור, בועז.

  • רועי  On 02/24/2012 at 22:50

    אני מקווה שלא קראתי נכון הליברטינס אמריקאים??????
    פיט דוהרטי גדול בממפיס וקרל בארט הוא בכלל red neck….
    אני בטוח שהתבלבלת בועז 🙂
    בהחלט חברה מצויינת שהיא אחת הגדולות בעולם בלייבלים העצמאים.
    מאוד חשובה ותחתה בהחלט עברו לא מעט שמות גדולים.
    אחת מהן היא ההוללים הבריטית…:-)

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: