הסאונד של הגעגוע(3). הקלאש, ואן-זנדט, מאיו תומפסון

 

בדצמבר 1979 יצא התקליט השלישי של הקלאש, לונדון קולינג, האלבום שהשפיע עלי עמוקות, סיכם את מהפכת הפאנק הקצרה וגם פרץ את דרכה של הקלאש לתודעה העולמית.

אחרי המפץ של לונדון קולינג כולם ציפו לאלבום הבא ובספטמבר 1980 הגיע סנדיניסטה! –  תקליט חדש, משולש, גדוש במוזיקה, מלים ושילובי מקצבים, להט וזעם אידאולוגי, שמאלנות קיצונית ומודעות פוליטית חזקה (סנדיניסטה היתה מפלגת השלטון של ניקרגואה, שנולדה מפלג מרקסיסטי חריג, שנלחם בכיבוש האמריקאי ועלה לשלטון באביב 1979).

המבקרים (חוץ מאשר ה"וילג' וויס" בניו יורק) שנאו את "סנדיניסטה!" שזכה לכל קללה, חירוף וגידוף אפשריים. "יומרנות דוחה", "אמנותיות-יתר" ו"זה לא תקליט, זו הטפה פוליטית" היו חלק מהדברים שנכתבו עליו. הכשלון היה מהדהד, מכה קשה לאגו ולכיס גם יחד וההתרסקות המכאיבה יצרה גם מתחים ומריבות בתוך הלהקה עצמה.
כמו במקרים אחרים בעבר (ניק דרייק, ג'קסון סי פרנק, ג'ין קלרק, "מלודי נלסון" של סרז' גיינזבורג) גם "סנדיניסטה!" היה תקליט נפלא שיצא טרם זמנו. מוזיקלית היה זה מפגש בין רוק לבין רגאיי, דאב שנגע בפאנק ופסיכדליה ואפילו ראפ(!) על פני תהום. יש בו  שירים מצויינים ("שבעת המופלאים", " REBEL WALTZ" ו"Lose this skin”  למשל) וגם השתוללויות מוזיקליות או וריאציות שונות לאותם שירים. התקליט המשולש נמתח על פני ששה צדדים, 36 שירים ושעתיים עשרים וחמש דקות. כמעט יצירה ואגנרית, בהיקפה האדיר.

הקלאש שילבו מקהלות ילדים ופאנק, גוספל ופסיכדליה והגישו קאברים ל"ג'נקו פרטנר" העממי, "הבט הנה" של פסנתרן הג'אז Mose Allison  ו"Police On my Back”   של אדי גרנט, שבלבלו מאוד את מי שהאזין אז ל"סנדיניסטה!" –  השילוב המוזר בין הז'אנרים לא התחבב, בלשון המעטה, על ההמונים. Magnificent seven היה ביטוי לרוח ההיפ-הופ ברחובות השחורים של ניו יורק (הקלאש בילו זמן רב בניו יורק, לפני הקלטות האלבום המשולש).
"סנדיניסטה!" ההרפתקני היה כשלון כלכלי מוחץ, פיל שהתמוטט על רוכבו.  סטראמר וג'ונס ניסו להתאושש וחזרו עם "קומבאט רוק", הלהיט הגדול והאלבום המסחרי ביותר שלהם.

20 שנה אחר-כך, בסיכומי המאה, זכה התקליט המשולש, המוזר והאדיר של הקלאש לבחינה ביקורתית הוגנת יותר. המגזין UNCUT השווה אותו לאלבום הלבן של הביטלס וברשימת 100 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של המגזין "קיו" "סנדיניסטה!" הגיע למקום ה-33. 

כל פעם מחדש אני נדהם מהמבט הזה של טאונס ואן זאנדט על עטיפת התקליט השני שלו. מבט שמגיע מאחורי המשקפיים, מתחת לכובע הבוקרים, נורה ישר לתוך העיניים שלי. היישר אל תוך הלב. OUR MOTHER THE MOUNTAIN – השני של טאונס ואן זאנדט, שמתחיל בדיוק מהצליל שבו הסתיים אלבום הבכורה שלו, אבל זו תחילת הנפילה. זה מתחיל נמוך והופך קודר ועגום יותר עד סופו.
טאונס ואן זאנדט, אחד היוצרים האישיים הפחות מוכרים  אצלנו (וחבל) היה אדם עצוב. לא ברור מה היה לו, ליוצר הטקסני הנפלא הזה, שגרם לו לחפש את עצמו בבארים חשוכים, בתחנות דלק נידחות ובבתי זונות זולים, נודד, בודד, כמו טראויס – גיבור הסרט "פריז טקסס".

ואן זאנדט היה בן למשפחה דרומית עשירה שנולד ב-1944 עם כל הסיבות והיכולות להיות איש מצליח, עשיר ומאושר, אבל הוא בחר בדרך החתחתים של החיים. שבור אבוד, תוהה וטועה הוא התנהל בחיים ובתקליטים, עד מותו העצוב בינואר 1997.
 
"אמא שלנו, ההר" נע בין פולק קאנטרי לבלוז מודרני, עם עיבודים מיתרים מוזרים אך יפהפיים. 40 דקות של מסע אל תוך  העצב על מה שחולף ולא יחזור. זהו אחד מהתקליטים האקולוגים הראשונים בהסטוריה, עם קינות מודרניות על החבלות החמורות שגורם האדם לטבע. יש כאן שלושה שירים שעוסקים בהרים  אחד משירי האהבה הכאובים ביותר בהסטוריה נמצאים כאן,  KATHLEEN , שיר שמצמצם הווית חיים שלמה לתוך שלוש דקות ומשאיר אותך עם תערובת של עצב ותהיה מי היא אותה קת'לין, שככה שברה לו את הלב.
אם רוצים להכיר את יוצר ייחודי, כדאי להתחיל פה. אחר כך אפשר להמשיך עם תקליט הבכורה ולצאת למסע לאורך ולרוחב הדיסקוגרפיה המלנכולית של ואן זאנדט.
 

 

Corky's Debt to His Father מאיו תומפסון, 1969

בהפקה יותר מיינסטרימית זה היה יכול להתחבב על 9 מ-10 אמריקאים. רק ש"התחבבות" אינה מושג הקרוב ללבו של מאיו תומפסון. האיש שהיה חבר ב"רד קראיולה" מטקסס בשנות השישים, הטיפוס שהפיק יותר מאוחר את מעילי הגשם והיה חבר לתקופה מסויימת בלהקה החלוצית פר אובו מקליבלנד, אוהיו, לא התעניין מעולם בחיבת הקהל.

האלבום הזה, של מאיו תומפסון, תפס אותי במקרה. נכנסתי לחנות תקליטים בנוטינג היל, לונדון, מתישהו ב-1986 באתי לקנות תקליטי ויניל של ניק דרייק אהובי וברקע התנגן לו משהו מוזר לאללה. "משונה", חשבתי לעצמי, "לאללה משונה".
אבל המוזרות של הקול, שכל הזמן נשמע על גבול הזיוף, מעט מסומם, הרבה מאוד הזוי, לכד אותי כל עת שפישפשתי בין התקליטים. בסוף כמובן באתי אל הדסק וביקשתי לראות את העטיפה "של מה שמתנגן עכשיו ברקע".
למוכר היה חיוך של נצחון. הוא היה אנגלי רזה עם שיער ארוך עד הכתפיים וחולצה של "רד קראיולה".  לקחתי את זה הביתה, סקרן עד אימה לשמוע את זה עם עודד, בדירה בקווינס פארק.
קשה מאוד לתאר את המפגש עם תקליט כל כך…אחר. "זהו גם המקום, אשר אני חוזר אליו רדוף ופוחד" (קליפורד סימאק). יש בו מעין שילוב של הזיה ומלנכוליה, כמו סיפור נעורים מהול במיסטיקה. מעין גירסה מוזיקלית של הארי קרוז (מחבר ספר הפולחן המבעית "מאהב צלקת") שותה חלב עם סמים.

מאיו תומפסון הקליט את זה סולו, אחרי שהסתיימה העבודה על
God Bless the Red Krayola & All Who Sail With It – יצירת המופת של להקת האם הטקסנית שלו, "רד קריולה". זה לא כל-כך שירים, כמו שכתב המבקר האמריקאי על האלבום. "זה יותר כמו זרם-התודעה-על-מקבץ-גאוני-של-צלילים".

אבל הסולו של תומפסון המחוייבות של קורקי לאבא שלו הוא, כנראה, התקליט הכי משונה שיש לי בבית ואני נהנה להאזין בו באותה הנאה משונה שבה אני קורא טקסטים של משוררים אמריקאים משנות החמישים. DEAR BETTY BABY, נניח, עם החצוצרה המהפנטת-מפוהקת-מפלרטטת בסוף, גם בגירסת הדיסק יש את ריח השריטות על הויניל ואפר הסיגריות שנשר על הפטיפון. שילוב מתקתק של קוניאק ושוקולד מריר.
I'm a student of human nature
And all her lesson's I have learned for free
כך כותב ושר מאיו תומפסון ב"השיעור", שפותח את האלבום ועוסק במערכת יחסים בין מאיו הנער לבין המוֹרָה שלו. מעניין ששנתיים אחר-כך הקליט שמוליק קראוס את "לוח וגיר" שלו ("לו רק היית קצת פחות המורה שלי / לו רק היית קצת יותר נערה שלי / הייתי מראה לך / מיהו הילד הכי מפותח בכיתה"). אצל קראוס זו נשארה פנטזיה, מאיו תומפסון  הצעיר אחז בשדיה הקטנים של מורתו
I held your little breast in my hand 
and I kept my eye on your knee

כשאני מדבר על המחוייבות של קורקי לאבא שלו תמיד שואלים אותי "כמו-מה-זה-נשמע", ואני מסתבך בהגדרות נוסח "קצת קפטן ביפהארט המוקדם וקצת ולווט אנדרגראונד ברגעים השקטים, ברוטב של סיד בארט ברקיע היהלומים. צריך לשמוע בשביל להבין.

היא היתה "קולו של המזרח". מוזיקאית ופמיניסטית, אנרכיסטית וגם מקורבת לשליטי ארצה, גם נשואה (שלוש פעמים) וגם לסבית וגם חובבת אופיום (לפי הביוגרפיה שכתב עליה הביוגרף הלבנוני סלים נסיב, שתורגמה לעברית ב-1994), גם עוכרת ישראל וגם זמרת ענקית –  זו היתה אום כולת'ום. גדולת זמרות מצרים.
Om Kalthoum נולדה ב-1904 לאביה השייח איברהים סעיד אל בלטג'י שהיה האימאם של המסגד המקומי, וקרא לה אום כולתום על שם אחת מבנותיו של הנביא מוחמד. את תחילת הקריירה עשתה בתחפושת של נער ורק בגיל 23 עלתה על במה כפי שהיא. אשה. דיווה. ב-1932 היתה מפורסמת כל-כך, שאירגנו לה מסע הופעות גדול בדמשק, בגדד, ביירות וטריפולי. תהילתה הגיעה לשיאה כשנשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר זימן אותה לארמונו ב-1958, התוודה על הערצתו כלפיה והפך אותה בכך, בעצם, לסמל לאומי.
היא נישאה 3 פעמים כאשר לאחד מבעליה, שהיה נגן שלה, היתה נשואה שלושה ימים בלבד. העם המצרי היה מוכן לעצום עין מול כל גחמה ומוזרות של הדיווה, "קולו של המזרח", האם הגדולה של הזמר הערבי .
השיר המפורסם ביותר שלה "אִנְתַּ ה עומְרִי " שפירושו: אתה החיים שלי", נכתב בשנת 1964 בידי אחמד שאפיק והולחן בידי מוחמד עבד אל ווהאב. אורכו של השיר היה 40 דקות והוא הוקלט בשנת 1967, בביצוע המפורסם ביותר שלו, באורך של למעלה משעה. בשיר יש שורה שחוזרת על עצמה 28 פעמים, כאשר כל שורה מושרת באִינְטוֹנַצְיָה (תנודות קול ) וסולמות שונים.
ההקלטה הקלאסית של Enta Omri  הונצחה על דיסק לפני שנים אחדות במהדורה משופרת סאונד וגם לאוזן המערבית שלא מורגלת בסילסולים יש בה קסם רב, לא מפוענח, מוזר, כזה שמתגנב בחשאי, כמעט, אל מתחת לבגדים ועושה מעשים בגב התחתון. 
ניסיתם פעם סקס לצלילי היצירה הזו? אני כמעט בטוח שלא. הנה הזמן לנסות.  על השטיח, עם תאורה עמומה, צעיפים ומשחק מוקדם מתאים, כמו גיבורי גירסת הפורנו הרכה של "אלף לילה ולילה".
ואחרי שתקראו את "אום" של סלים נסיב גם אתם תגידו: דיווה דיווה, אבל מה, היתה נותנת בבחורות, שזה כשלעצמו שווה פנטזיה עצמאית. לא?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני  On 04/24/2006 at 1:45

    השיר אינתא עומרי לא נכתב על ידי מוחמד עבד אלווהאב אלא הולחן על ידו. את המילים כתב אחמד שאפיק. עבד אלוואהב לא כתב שירים מעולם אלא מוזיקה בלבד.

  • בועז כהן  On 04/24/2006 at 6:05

    יתוקן. תודה!

  • ידידיה יפה נוף  On 04/24/2006 at 6:53

    ושוב לגבי אום כולתום: נאצר לא היה נשיא מצרים ב-48, משום שמהפיכת הקצינים התרחשה ב 1952. עד אז היתה מצרים תחת שלטון מלוכני, של המלך פארוק.

    הרשימה, אגב, נפלאה כתמיד. טאונס ואן זאנדט בדרכו לחיפושי הסולסיק שלי, ומשם- מי יודע?

  • ויני וידי  On 04/24/2006 at 7:13

    אהבתי במיוחד את השיר "נולדתי באנגולה" – יופי של רגיי.

  • מואיז  On 04/24/2006 at 10:23

    לפני שנתיים, נכנסתי לחנות של טאואר רקורדס בתחנה המרכזית בירושלים והמוסיקה שהתנגנה בחנות היתה זו של טאונס ואן זאנדט.

    אחד הגאונים הגדולים במוסיקה האמריקאית.

    אל תפספסו אותו, במיוחד אוהבי לאונרד כהן, ג'יימס טיילור או בוב דילן, או דייויד גריי, וכל אוהבי כותבים חזקים עם מילים חזקות.

  • גב.רובינסון  On 04/24/2006 at 11:40

    עומרי

    לעולם לא אשכח אותה

    הטובה ביותר שהיתה לי

    בועז צודק..

  • אתי טופז  On 04/24/2006 at 11:53

    קראתי,נהניתי, חיטטתי בפרקים הקודמים בחיפוש אך לא מצאתי – כיצד אפשר לכתוב כה יפה ומאלף,על רגעי קסם מן העבר ולא להזכיר את האורות והתומים המודי בלוז? אשמח לתיקון בפוסט הבא

  • אביבה  On 04/24/2006 at 16:09

    בועז, תודה שאתה שומר על האש בוערת.

  • אבינועם  On 05/05/2006 at 18:03

    רילייר הוא האלבום הכי טוב של "יס".
    ככה לטעמי.
    במיוחד – סטיב האו במיטבו.

  • עידן וילנצ'יק  On 05/10/2007 at 10:55

    אום כולתום??? לא ראוייה לשבת בכפיפה אחת עם הקלאש או עם אף אחד אחר. ובכלל מוזיקה ערביתצורמת לאוזניי, כנראה שלא לכל דבר אפשר להתרגל.

  • חצב  On 05/01/2008 at 18:53

    נפלא!

    תענוג לקרוא את רשימותיך על מוסיקה והשפעותיה עליך.
    תודה.

  • Yoav  On 06/09/2012 at 19:31

    לא מכיר את האלבום הזה של הקלאש, מחפש אותו ממש עוד שניה

  • יוסף ע  On 10/24/2012 at 11:57

    אוי כמה שהמבקרים פספסו בזמן אמת את סנדיניסטה, אלבום ענקק, אני כל כך אוהב שם את הצד שהפיק מייקי דרד, זכר צקיק לברכה, איש ואגדה, שגם היתה לו תכנית רדיו אאוט אוף ספייס בסוף הסבנטיז בג'מייקה ( למי שאוהב רדיו משוחרר חובה)
    אתמול בבוקר היה מקפיץ במיוחד, תמיד כיף לפתוח ב8 עם הלהיט האולטימטיבי ( האם אחמדיניג'אד מכיר את "עידן גרעיני אבל אני לא מפחד"?) ואז "7 המופלאים" , קטע שגרם לי להוסיף רמקול בעבודה כי לקטע המקפיץ הזה צריך יותר מסאונד של טרנזיסטור ( אום כלתום עוברת טוב גם בטרנזיסטור)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: