היזהרו מ"מחבואים" של מיכאל הנקה. סרט רע. סרט פגום

 

הבמאי והתסריטאי של "מחבואים", מיכאל הנקה, הוא נכה רגשית. הוא גם פשטני פוליטית. תוצר של השמאל האירופי החדש. חבל ששני שחקנים נפלאים נפלו לתוך המארג המעוות הזה

 

 

"אם מתייחסים אל "מחבואים" בכלים של סרט מתח – מי עשה, ולמה – סביר להניח שיוצאים מהאולם מתוסכלים…" שמוליק דובדבני ב-YNET

מקיר לקיר נמתחות הביקורות המהללות את "מחבואים". דובדני בווינט. מאיה פנחסי בוואלה! , יהודה סתיו בידיעות אחרונות, יובל צוקר ב-NRG וכן הלאה. קשה לי לזכור דוגמא כה בוטה לקונסנזוס בין מבקרי קולנוע לגבי סרט כלשהו. אני לא בטוח שאפילו "לשבור את הגלים" של פון-טרייר זכה לכל-כך הרבה תשבחות מכולם.

 

מאז "לשבור את הגלים" לא היה סרט שעיצבן אותי כמו "מחבואים". כמו ש"לשבור את הגלים" לא היה בשום פנים ואופן סרט על אהבה (כמו שניסו להציג אותו), אלא טקסט קתולי פסיכופטי על גאולה של אדם אחד באמצעות הקרבה של אדם אחר, כך "מחבואים" הוא לא סרט מתח. הוא טקסט פוליטי. הוא פמפלט מביך במסווה של אמנות. סרט קולנוע הוא לא מניפסט פוליטי-חברתי. זו יצירת אמנות, שיכולה לכלול בתוכה כערך מוסף גם ביקורת חברתית או מסר כלשהו. אבל הנקה ושלל המבקרים שנפלו לרגלי "מחבואים" לא חושבים כמוני.

 

שעתיים וחצי של שיעמום רצחני, תסריט מלא חורים, שתי סצינות מגעילות של שחיטה מדממת כדי לחזק את המסר. מיכאל הנקה הוא עוד שמאלן אירופי מתחסד, שכותב פמפלטים פוליטיים אויליים במסווה של אמנות

אם יש דבר שאני אישית שונא באמנות, זו יצירה שנתפרה מסביב לאידאולוגיה שלה. יוצר שרואה לנגד עיניו רק את המסר שהוא רוצה להעביר, והמסר הוא כה דחוף ובוער בעצמותיו, שהכל נדחס בגללו לתוך הפורמט האידאולוגי. הכל מתכופף למען המסר.

הנקה חושב שהאינטלקטואלים הם הגרועים מכולם. אפשר להתווכח על השאלה האם עדיפים האנשים הפשוטים והטובים מאפגניסטן, עיראק ואלג'יר על פני האינטלקטואלים האירופים הקרים, אבל זאת לא הבעיה העיקרית של "מחבואים". הבעיה שלו היא שהוא בנוי מתצריף של אלמנטים מחורבנים. תסריט עם חורים בגודל של הקרחון שפגע בטיטאניק, הגיון שמופיע בדרך כלל בנאומים היפים של מנהיג איראן ועשייה קולנועית עצמה, שהיא – איך לומר זאת בעדינות המירבית? – פשוט איומה. פגומה. רעה. עריכה רשלנית ותסריט גרוע. אתה רוצה להרוג את הבורגנות השבעה? יופי. אבל למה להרוג אותנו משיעמום?

 

"מחבואים" הוא סרט משעמם עד מוות, אבל זה לאו דווקא בגלל הקצב האיטי שלו (אנגלופולוס וטארקובסקי כבר יצרו סרטים בעלי קצב איטי יותר, אבל השפה האמנותית שלהם עשירה ופיוטית פי אלף). זו העובדה ששום דבר לא פועל מחוץ למערכת הפשוטה שמפעילה את המנגנון האידאולוגי של הנקה. הוא רוצה לזעוק שהצרפתים חארות, שהם עשו דברים איומים לאלג'יראים, שבכלל האירופים גרועים, והגרועים ביותר הם האינטלקטואלים שמסתירים וחיים בשקר ומכפישים את הערבים והשחורים.

 

בבסיס הסיפור של "מחבואים" עומד מעשה של ילד שהיה בן 6 כשהוא עשה אותו. בן שש! ראבאק, הנקה, ילד בן שש ליכלך על ילד אלג'יראי יתום שהוריו רצו לאמץ, כדי שהם לא יאמצו אותו. כי הוא רצה להישאר הילד האהוב של הוריו. נו? עד כמה נורא המעשה שהוא עשה? לפי הנקה, נורא מאוד, נורא עד כדי כך שהוא יכול להפעיל חורבן שלם על חיים של שתי משפחות 40 שנה אחר כך.

אז הבנתי את כל הרעיונות והמסרים של הבמאי-התסריטאי אחרי, בערך, חצי שעה (כולל העימות הישראלי-פלשתיני שנדחף לשם באמצעות כתבת טלויזיה מאחורי גבם של בינוש ואוטיי). בשביל מה היה צריך להחזיק אותי עוד שעתיים באולם? שעתיים וחצי נמשך "מחבואים", ואורכו הבלתי נחוץ רק מאשר את זה שכאשר האוכל רע, גם המנה גדולה והצלחת ענקית. ייתכן שאם "מחבואים" היה מסתיים אחרי 78 דקות, כמו רוב הסרטים של וודי אלן בשנות השבעים, הייתי יוצא ממנו בתחושה שלפנינו סרט דידקטי בינוני, שמסריו פשטניים להפליא (אבל אופנתיים לאללה: וואו, האינטלקטואלים האלה, מה אתם יודעים…הם חארות, לעומת – כמובן – האנטי אינטלקטואלים הערבים, שהם מופת של רגישות, יופי וקסם).

קחו עוד מסר אחד מה-זה-מקורי: העניים נדפקים כי העשירים יכולים לדפוק אותם. לא להאמין, נכון? וגם העשירים הם לבנים ומנוכרים והבתים שלהם מעוצבים בכחול-אפור-לבן, הרבה זכוכית ומתכת, והילדים שלהם מנהלים איתם מערכות-יחסים מנוכרות, לעומת העניים המזרחיים שיש להם יחסים מצויינים עם הילדים המנומסים שלהם, שהם מחנכים אותם טוב, לדבר בנימוס, וזה.

אם הייתי פוגש את מיכאל הנקה הייתי אומר לו: שמע, איש. אתה רוצה לגעת? גע בי כמו ברטולוצ'י ב"סיפור עצוב על איש מצחיק". תרגש אותי כמו ויטוריו דה-סיקה ב"גונבי האופניים". תזיז לי את המיתר של הלב כמו צ'רלי צ'פלין ב"זמנים מודרנים". או פאזוליני. או קן לואץ'. הבמאים האלה לא פחות שמאלנים-אדומים ממך, אבל הם ידעו לעשות קולנוע. אמנות.

 

והנקה לא יודע או לא מסוגל. הוא קר ומנוכר כמו הסרטים שלו. ואני – מה לעשות? – בשביל לקרוא כתבי-תוכחה אנטי-חברתיים בגרוש, אני לא צריך סרטי קולנוע.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • זו ש  On 04/20/2006 at 4:29

    שאני לא מפסידה דבר בהחרימי את הסרט. ואני מחרימה אותו מהסיבה הפשוטה – הפרסומת האינטרנטית שלו (באתר "הארץ", דמות מהבהבת במהירות עצומה בתוך הפריים) היא מעצבנת, פולשנית, מרגיזה, ומפריעה לקרוא באורח יוצא דופן, ופיתחתי אנטי לסרט בגללה.

    (למרות שבתחילת דרכו היה חן באמירה שלו, כולל ההומור האכזרי. מזה זמן מה שהוא מושך לכיוון האכזרי והבוטה ומאבד את החן)

  • Moon  On 04/20/2006 at 4:40

    צודק בועז, סרט שלמא מצליח לגעת.
    לא נוצרת כל סימפטיה לדמויות, על אף שהשחקנים משחקים נפלא, עבודת הצילום לא פעם מרהיבה, הסרט ממש לא נוגע.
    מזכיר לי ספר שהתחלתי לקרוא בהתלהבות עצומה "תולדות האהבה" וגווא בקול ענות חלושה לא הרבה אחר כך כשהבנתי שהסופרת הצעירה עסוקה יותר בפירוטכניקה מילולית ויצירת מבוכים עלילתיים במקום להמשיך ולחשוף את הדמויות (ויש שם כמה דמויות מרתקות שאט אט מתפספסות)
    זו ש…אני מקווה שאת חוזרת במהרה

  • עמרי  On 04/20/2006 at 9:23

    להסביר סרט זה בערך כמו להסביר פשטידה, קודם כל צריך לראות (או לאכול) כדי לגבש דעה. לכן השאלה המעניינת יותר היא מדוע התרגזת כל כך, ולא מדוע כדאי מאד לראות את 'מחבואים'. כל ההסבר שלך על רדידות אינטלקטואלית של הנקה נראה לי יותר כמסך עשן מאשר כביקורת עיניינית.
    למעשה את ה"מסר" שאתה שש כל כך לנגח לא היית אמור להבין אחרי חצי שעה, אלא לבוא איתו כבר מהבית. צריך להכין "שעורי בית" ולגבש הבנה פוליטית מוקדמת, כדי להבין שהשאלה שלך על "האנשים הטובים" מעיראק ואפגניסטן מראה על אותה פשטנות של הליברל הישראלי הנפוץ אשר עבורו קריאות ה-"מוות לערבים" גרועות בהרבה ממות הערבים עצמו (ראה ענת רימון אור בקולוניאליזם והמצב הפוסטקולוניאלי).

    אבל בדבר אחד אתה צודק לגמרי "לשבור את הגלים" היה סרט רע ומניפולטיבי.

  • morcarmon  On 04/20/2006 at 9:35

    מאוד אהבתי את הסרט ולא השתעממתי לרגע.

    לבועז – אם כבר להשוות לבמאי אחר, אז נראה לי שההשוואה המתבקשת היא דווקא להיצ'קוק: הנקה יצר סרט שלא רק אנחנו מתבוננים בו, אלא הוא (הסרט) מתבונן בנו בחזרה.

    לגבי הכמה נורא מה שהוא עשה כשהוא היה בן 6. אז קודם כל, ברור שהוא עשה יותר ממה שהוא מודה בפני אשתו ואפילו בחלומותיו. היו לפחות שני רמזים שהיה יותר מזה. אבל נכון, בסך הכל ילד בן 6 שלא רצה לאבד את היתרון שלו בעולם, ודווקא בגלל זה המאבק יותר מעניין. כי אין טוב ורע מוחלטים. כי האצבע המאשימה לא נשלחת בקלות רבה כל כך.

  • בועז כהן  On 04/20/2006 at 9:52

    אם רק אידאולוגית זה היה מסריח מהתחסדות (וגם מפשטנות וטיפשות), נו מילא.

    אבל הסרט הוא גרוע בפרמטרים קולנועיים.

    תסריט.

    צילום.

    עריכה.

    "לשבור את הגלים" הוא סרט מניפולטיבי ומכעיס, אבל לארס פון-טרייר יודע לעשות קולנוע.

  • מעצבנת  On 04/20/2006 at 11:09

    אינו יוצר את מיתוס ההקרבה והגאולה (ישו ?) אלא הולך איתו עד הסוף, בהקשר עדכני וגם פמיניסטי. מניפולטיבי ? רע ?
    הסרט הוא יפה ומרגש וגם טיזר לפולמוסים תרבותיים. מה זה סרט טוב ?

  • אלכס  On 04/20/2006 at 11:32

    גם אני לא סבלתי את לשבור כלומר סבלתי ממנו
    קשה להבין איך אפשר להתפעל מעינוי "נוצרי " שכזה

  • שרון רז  On 04/23/2006 at 17:15

    די נדיר שאני לא מסכים איתך, בועז, אבל הפעם זה קורה. אמנם נימקת בנימוקים עמוקים, כנים וכמעט משכנעים, אבל אני פשוט אהבתי מאוד את הסרט הזה. נכון שיש פה ושם חורים, וחלקית נכונים חלק מנימוקיך אבל הסרט זרם כמו יין ולא שיעמם אותי לשניה, הסוף קצת קטוע ויש את הקטע הזה שלא הפיתרון חשוב אלא הדרך, שזה גם קצת מעצבן באמת אבל בשורה תחתונה אני כן ממליץ לראות אותו. הוא אחר, הוא טוב.

  • קסיופאה  On 04/23/2006 at 23:25

    אני חושבת (וזו דעתי שלי) ש"מחבואים" הוא סרט פילוסופי וככזה אין בו שום משמעות למי עשה ככה ולמה. כלומר: התסריט הוא לא משמעותי פה כמו בסרטים אחרים, ולכן לא מעניינים אותי החורים שיש (או אין) בו.
    "מחבואים" מעורר מחשבה ולא עזב אותי ימים רבים אחרי הצפיה.

  • נויה  On 04/25/2006 at 19:04

    לדעתי יש תופעה כזאת שכשלא מבינים משהו אז מרגישים לחץ ופאניקה וחייבים לתקוף אותו.
    יכול להיות שאליך זה לא דיבר ולא הפעיל אצלך שום דבר.
    אני הסתובתתי ימים שלמים עם הסרט. וממש לא בגלל הסצינה המדממת או ה"מסר" האקטואלי.
    ממש לא.
    פיספסת וחבל.

  • בועז  On 04/25/2006 at 19:54

    הבנתי את כל הרעיונות והמסרים ואני חושב שהם:

    1
    רעיונות עלובים ומסרים פשטניים

    2
    אין לחץ ובטח שאין שום פאניקה. מה שיש זו ביקורת חריפה שלי על הסרט הגרוע הזה, שאין בו תסריט טוב, העריכה שלו קלוקלת וגם לגבי הצילום אני יכול לומר שראיתי סרטים שצולמו טוב יותר.

  • אמירה  On 04/26/2006 at 22:46

    הייטבת לבטא במילים את מה שאני הרגשתי בסרט. סרט גרוע. אני מבקשת להבין על מה חשבו אלה שהסתובבו עם מחשבות על הסרט כמה ימים אחרי שראו אותו.

  • ניצה  On 04/29/2006 at 17:49

    טוב, אני חשבתי על: השאלות שהסרט שואל ולא על התשובות שהוא נותן כי הוא לא נותן אותן.

    על המציאות שאנחנו חיים בה. ועל כמה אנחנו חיים את החיים הפרטיים שלנו תוך התעלמות מהחלקים הקצת פחות נעימים להתעמת איתם כמו חטאים שחטאנו, בתמימות או שלא בתמימות, או אנשים שחיים בסביבה שלנו אבל הם אזרחים סוג ב'.

    ועל זה שלא כל סרט נגמר כשהכתוביות מתחילות.

    על זה.

  • סושי  On 05/06/2006 at 8:37

    נכון שהסרט מעצבן- יותר נכון יהיה לומר-מטריד ובזה כוחו
    הסצנות שבהן אתה לא יודע אם הוא הסרט או סרט בתוך סרט
    האיטיות המענה
    השאלות המנקרות- מה בדיוק קרה שם אז? ארון הספרים העצום בבית וזה עם הכריכות הריקות (שלא
    לומר הנבובות) באולפן הטלוויזיה
    סרט שמפעיל אותך גם אם יש בו חורים ואג'נדה פוליטית לא לגמרי מובנית קולנועית עדיף בעיני על סרט מהוקצע שנמוג מהתודעה עם עליית כתוביות הסיום.

  • דורית  On 06/03/2006 at 11:06

    אני לא מסכימה לנתק שאתה מנסה ליצור בין פוליטיקה ואומנות. יש אומנים הבוחרים לבטא דרך האומנות תחושות ויש כאלה המבטאים את דעותיהם הפוליטיות – אדם באמונתו יחייה.
    הסנגוריה שאתה מלמד על הגיבור שכביכול פשע בגיל 6 נובעת מהחמצת המסר העיקרי של הסרט והוא התנהגותו של הגיבור היום, היחסים שלו עם אישתו וחוסר היכולת לגלות מעט אמפטיה לאדם שפגע בו, גם אם ניתן אולי להבין את הנסיבות.
    סך הכל – לדעתי סרט מעולה וגם אם לא תמיד אוהבים את מה שרואים על המסך, עדיין יש מקום להעריך סרט טוב כשהוא כזה.

  • אורי  On 06/15/2006 at 9:16

    ראיתי את זה בערך לפני חודש, היה נראה לי מצוין עד לאמצע הסרט. אז רק התחלתי לחשוד במה שעומד מאחוריו. שינאה עצמית, הפיכת הטוב לרע והרע לטוב

    מסכים איתך לגמרי

  • steff  On 08/21/2006 at 10:31

    סרט משמעמם, מרדים, יכול להיות כפי שטוענים רבים שהוא מאוד אומנותי…אבל אומנות צריכה להשאיר רושם שונה מהמצב שבו צופה חושב שהוא נענש פעמיים גם בתשלום לסרט כזה וגם בישיבה של שעתיים בצפייה מתי הסיוט הזה יגמר כבר ונוכל ללכת הביתה. חבל על הכסף שלכם!!!

  • רמי רוזן RAMI ROZEN  On 01/21/2013 at 22:50

    מחבואים הוא סרט מצוין לטעמי, דרמה מרתקת לדעתי, על העמדת פנים זוגית גם במישור האישי וגם במישור החברתי.

  • יעקב ינץ  On 07/27/2013 at 19:00

    הביקורת היא אך ורק מזוית הדיעה הפוליטית של הכותב.
    לדעתי הסרט מעניין ומותח עד שניה לפני סיומו. הוא מסתיים באופן מלאכותי ויכל להסתיים בכל נקודה לפני כן או אחרי כן (אם התסריט היה כולל המשך).
    יש בו משהו לא הוגן. איש לא הכריח את הבמאי או התסריטן להכניס אלמנט של איומים בקלטות וציורים מפחידים. אם נבחרה דרך זו, צריך לתת לפחות רמז מי שלח קלטות אלו וכיצד הצליח לצלמן. וגם לא היה מזיק אם היו משאירים לנו קצה חוט לנחש מה קורה לגיבור הראשי שבוע או חודש או שנה או יותר לאחר מכן.
    אני יכול לסכם שנהנייתי מהסרט אבל כשהסתיים היה חבל לי על שעתיים מחיי שבוזבזו עליו.

  • liebermanorna  On 02/12/2015 at 17:57

    היי בועז, אתמול ראיתי בפעם הראשונה את הסרט הזה של מיכאל הנקה שהוקרן על המסך הקטן (לא ראיתי סרטים אחרים שלו). בהתחלה הרגשתי וחשבתי בדיוק כמוך. גם אני שמתי לב לכתבה על עזה שנדחפה לסרט שהוא על רקע מלחמת אלז'יר והתחלתי להתעצבן על המסר האידיאולוגי שנראה לי פשטני למדי אבל בסוף הסרט שיניתי קצת את דעתי למרות שאני לא בטוחה בה. אני שואלת את עצמי האם אין בסרט ביקורת חבויה של הבמאי על הדרך שבחרו בה מג'יד ובנו שהיא האשמה בלתי פוסקת כלפי מישהו אחר, כאן זה ז'ורז', הצרפתי, שהיא דבקות בלתי פוסקת בעבר, שהיא התקרבנות ורצון לנקמה, במקום לקחת את חייהם בידים ולהתחיל לבנות את עצמם מחדש. מג'יד בחר בדרך הרסנית כדי להמשיך ולהעצים את רגשי האשמה של מישהו שבו הוא תולה את כל האשמה לכשלון חייו. בהתאבדותו, וזהו קטע מאוד קשה לצפייה בסרט שנופל קצת בהפתעה למרות שמצפים לאיזה אירוע דרמטי בדירה המחניקה הזאת, הוא שם לחייו סוף ומקווה שגם חייו של ז'ורז' לא יהיו עוד חיים. וגם הבן שלו בוחר לרדוף אחרי ז'ורז' ולהמשיך להטיח בו האשמות. עכשיו הוא לא רק אשם בכך שנמנעה ממג'יד ילדות טובה וחינוך טוב שהיה פותח לו דלתות אלא גם אשם כביכול במותו. למרות שיש חמלה גדולה בסרט למג'יד, שסבלו מוצג כסבל לגיטימי ואמיתי, ואין ספק שנגרם לו עוול וחייו התחילו באופן טרגי וקשה, יכול להיות שיש גם איזושהי ביקורת חבויה על התנהלותו, ואם זה כך, המסר הוא קצת יותר מורכב ממה שנראה בהתחלה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: