אהרן בכר נגד בלה אלמוג (ולהיפך). מסמך מיוחד

בשנות השבעים והשמונים אהרן בכר היה עיתונאי כוכב ב"ידיעות אחרונות", מושא הערצה ומודל לחיקוי. הוא כתב טורים אישיים, יומני מסע ודיוקנאות פוליטיים. הוא נפטר במפתיע בשנת 1987. לאחר מותו יצא לאור הספר יריות באויר  עם אוסף מאמריו.

בלה אלמוג היתה עורכת מיתולוגית, אשה חזקה שטענה את "זמנים מודרנים" באג'נדה פמיניסטית ובו-זמנית הקסימה את צופי הטלוויזיה בנוכחותה הכובשת בפאנל של "זה הסוד שלי". בין היתר היתה אלמוג חברת מועצת העיתונות ועמותת בית הספר לכתיבת דרמה.

 

בנובמבר 1978 בכר השאיר לה פתק נזעם על השולחן וביקש ממנה לקרוע אותו אחרי הקריאה. אלמוג ענתה לו בפתק משלה.

הפתקים שכתבו זה לזו מובאים כאן כלשונם, ללא שינוי, קיצור או פרשנות

 

גבירתי עורכת המוסף,

 

חיפשתי אותך במערכת, אבל לא היית. אין לי ברירה אלא להשאיר לך את הפתק הזה על השולחן. אני מקווה שהוא יגיע אליך בזמן. כפי שעוד מעט תביני, אני הולך להחרים את המוסף שלך השבוע. בעברית פשוטה קוראים לזה עיצומים. "זמנים מודרניים" יופיע השבוע בלי המדור שלי. שלא תחשבי לך: אם ישאלו אותי  מה ולמה, לא אהסס להפיץ בתאווה את הסיבה.

 

ביום חמישי שעבר ערכת ארוחת צהריים חגיגית, יעני ארוחת עבודה, לכל משתתפי המוסף, הארוחה הזאת, כפי שגונב לאזני, היתה על טהרת המין הנשי. במילים אחרות: היו שם כולם, יותר נכון כולן, חוץ משני הגברים שבחבורה: עמיתי ברוך נאדל ואני.

 

לא איכפת לי אם עשית זאת בכוונה, או סתם בהיסח הדעת. האפשרות השנייה אפילו יותר חמורה. בשני המקרים את יכולה להתבייש לך. עד כמה שזכרוני מגיע, המוסף שלך בגילגוליו השונים, ניהל קרבות-רחוב בעד שוויון האשה. הקרבות האלה הרגיזו אותי לא פעם, אבל שתקתי. חשבתי שמותר לכל אחד לנהל את הקרבות שלו.

 

אבל מה? שיוויון אינו ניתן לחלוקה. מי שנלחם לשוויון האשה, אינו רשאי להפלות גברים. אני מקווה שהמוח הנשי שלך תופס את הפרינציפ, אם כי אני לא בטוח. תמיד טענתי שסיסמת השוויון שלכן היא עלה-תאנה לשוביניזם נשי משתולל. את סיפקת לי עכשיו את ההוכחה.

 

שמעתי שישבתן שם, כל הקאצ'קעס של המוסף, טחנתן את העולם והרגשתן נהדר אשה בחברת רעותיה. כמו שאני מכיר אתכן, בטח גם דיברתן על המלחמות שלכן לשוויון האשה. גועל נפש.

 

חוץ מזה, תדעי לך שנעלבתי עד עמקי נשמתי. לכן, בתור סאנקציה, תוציאי את הגליון הזה בלי המדור שלי. ניראה אותך מסתדרת שבוע אחד בלעדי. ניראה איזה פרצוף יהיה לגליון, כשרק הנקבות שלך כותבות בו. את לא מתביישת?…

 

נ.ב.

תקרעי את הפתק הזה ותזרקי אותו לסל, כי אני לא רוצה שהמריבות בינינו יתחילו להסתובב במסדרונות המערכת.

                                                                                                               אהרון בכר

 

 

"מי שנלחם לשוויון האשה, אינו רשאי להפלות גברים. אני מקווה שהמוח הנשי שלך תופס את הפרינציפ, אם כי אני לא בטוח. תמיד טענתי שסיסמת השוויון שלכן היא עלה-תאנה לשוביניזם נשי משתולל"

 

 

אל: אהרן בכר

 

חיפשתי אותך במערכת אבל סיפרו לי ששוב הלכת לקבל השראה להגיגים שלך, בין הסטייקיה של ראובן לבין המרזחיה של טוביה, ואני נאלצת להשאיר לך את ההודעה החד-משמעית הבאה:

אל תפחיד ! אז לא תכתוב – אז מה ? אתה בטח חושב שכל האומה עומדת ומחכה לראות את מי ליכלכת היום, כאן למעלה ? יש לי חדשות בשבילך. לא תכתוב – אפילו לא ירגישו שאתה חסר. אבל אתה חביבי, היית מת. אתה הרי לא יכול, בלי שהשם שלך יתנוסס מעל השירבוטים שלך על אלברט המשוגע ועל מיקי הפריקית. אני מכירה אותך – ולא מהיום. אתה – אתה אפילו לא יוצא לחופשה, מפחד שישכחו אותך. חוץ מזה, איך תעביר הודעות למיקי הפריקית דרך הטור שלך, כשהקו שלה תפוס כל הזמן ? אתה לא תוותר על השירות הזה – ואותי לא עשו אתמול.

 

בכלל, על השטח היקר הזה פה למעלה, יש הרבה קופצים שכבר מתפלאים בקול רם איזו מין פרוטקציה יש לך ב"זמנים מודרנים", שאנחנו מרשים לך להשתולל פה בלי מעצורים. הלא כל מודעה על שידוכים או על גרבונים שווה יותר מאשר כל השטויות שאתה כותב. תשאל את עמי מהמודעות. הוא יעשה לך מיד את החשבון. באינטשים. אז אם אתה עושה עיצומים – בבקשה. אבל עד הסוף המר. שלך.

 

חוץ מזה כדאי שתדע: אתי הולכים לאכול צהריים רק אלה שעובדים חזק. יותר נכון – עובדות! כן, כן – עובדות ! ביום שאתה תלך לראיין עקרות-בית שלא גומרות את החודש, או בעלים שבוגדים בנשותיהם, או סוחרי-עתיקות שמרמים את לקוחותיהם, או זוגות צעירים שגרים ברעננה וחיים בתל אביב, או רופאים שמטפלים בנערות צעירות שנכנסו להריון – כלומר, ביום שבאמת תתחיל לעבוד, כמו כל עתונאים חרוצה, שחורשת את הארץ כדי לכתוב כתבה אחת – ביום הזה תהייה שווה שאבזבז עליך את הזמן על ארוחת צוהריים. אבל עד אז, מי שרק חורש את המזנון של אבנר בבית-סוקולוב, שלא יעז להשמיץ את מי שבאמת עובד.

 

בעל טור, יעני. גם כן עבודה. אם היית עובד כמוהן, אולי לא היה לך ראש לשטויות שלך והיית נהייה כבר מזמן בן-אדם. אולי.

 

אתה חושב שכל אחת מן השוביניסטיות שלי לא הייתה מוכנה להתחלף איתך ? שהיא תכתוב טור – ואתה תלך לעשות סקירה בחנויות על מכירות סוף העונה ? אבל זה בטח לא נאה לך. מה שנאה לך זה, שהן תעשינה את העבודה השחורה ואתה תקשקש פה דברי הגות על החיים. באמת עבודה קשה. אתה לא מתבייש ? זאת עבודה לגבר, זאת ? הצחקת אותי.

 

ראית כמה רשימות מונחות על השולחן שלי ולא יכולות להתפרסם רק מפני שאתה נדחף תמיד לראש העמוד ?

 

נבהלת, הא ? – טוב מאוד. נראה אותך עכשיו מנסה לאיים עוד פעם. תאמין לי, שזו תהייה הפעם האחרונה שלך. אתה רוצה ללכת אתי ראש בראש ? – אז לך חפש לעצמך, אבל מהר, ראש אחר. תהייה זקוק לו !

 

                                                                                       העורכת

 

 

"בעל טור, יעני. גם כן עבודה. זאת עבודה לגבר, זאת? אז אל תאיים. לא תכתוב ? – אז לא תכתוב ! ביג דיל. יש לי חדשות בשבילך. לא תכתוב – אפילו לא ירגישו שאתה חסר"

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דרור פויר  On 04/10/2006 at 11:49

    בוא'נה – זה גדול! מאיפה הבאת את הפנינה המטורפת הזאת?
    בתור ילד הערצתי את אהרון בכר, אבל הערצתי על באמת, כמו שמעריצים כדורגלנים. אני חושב שהוא ואדם ברוך הם הסיבה שנהייתי עיתונאי. הספר של בכר, "אביר מסדר שולחן הכתיבה", אוסף טורים, הוא פשוט מעולה.
    ומה שכן, סחתין על בלה אלמוג, שהכניסה לו באבי-אבי-אביו

  • דרור פויר  On 04/10/2006 at 11:50

    כמובן שהתבלבלתי, הספר נקרא יריות באויר.
    אביר מסדר שולחן הכתיבה הוא הכינוי בו כינה בכר את עצמו בתחילת הספר, שאצלי הוא כבר כל כך בלוי מרוב שימוש, ועדיין אחד מהספרים שאני הכי אוהב

  • עיתונאי ותיק  On 04/10/2006 at 12:33

    זה פשוט לא ייאמן המסמך הזה שפירסמת כאן! בתור מי שהכיר היטב את הנפשות הפועלות יש לי בזה ענין מיוחד… בלה אלמוג אשה שנונה ביותר ואהר'לה היה …נו, אגדה בחייו. מה שמענין פה במיוחד זו מערכת היחסים אז בין הכותב לעורכת שלו. הוא ניסה "לעשות שרירים" והיא "לא התקפלה" …ובכלל – כל הנושא הזה של "כתבים" מול "בעלי טורים": הרי היום זה בדיוק אותו דבר!
    יש לך כתבי שטח מחוננים (יגאל סרנה עדיין חורש את המדינה כדי להביא סיפורים, גם מוטי גילת הופך אבנים) מול מגלגלי-מלים הישובים בחדרם הנוח, מעשנים סיגר ומשרבטים הגיגים בשקל למחשב הנייד (יאיר לפיד הוא הדוגמא היקרה ביותר, אבל יש רבים כמוהו בידיעות וגם במעריב).

    ושוב: כל הכבוד על הפירסום יוצא הדופן הזה.

  • יוסי  On 04/10/2006 at 14:21

    לקרוא ולמות מצחוק.
    איזה תגובה מוחצת היא נתנה לו, חריפה מאוד.

  • בלו ג'ין  On 04/10/2006 at 14:37

    מעניין שאם הוא כן היה מוזמן לארוחת הצהריים, הוא בטח לא היה נסחף עם "קאצ'קעס" וכאלה. נורא פולני, בכר הזה.. "אם ישאלו אותי על מה ולמה, לא אהסס!…"- מזכיר לי את ההתחשבנויות האלה של ההורים עם ה'הם לא הזמינו אותנו אז אנחנו לא נזמין אותם' וכאלה, חשבונות שהיו פופולריים מאוד בשנות ילדותנו בפרובינציה.

    ובלה אלמוג יצאה כמובן תותחית (אלוהים, אני עוד זוכרת אותה בשחור לבן בטלוויזיה ב'זה הסוד שלי'… אוף, איזה זקנה אני, מסתבר…)

    מהרגע שהוא ביקש לקרוע את הפתק ו'לזרוק אותו לסל', היה ברור שהוא משקשק מפחד.

  • יוז'י סורינוב  On 04/10/2006 at 18:08

    וה"מסמך" הזה הוא מאמא עוף אמיתי. נפלא.

  • ירמי עמיר  On 04/10/2006 at 20:23

    לא האמנתי שבלה אלמוג כזו נשכנית. בועז, איפה מצאת את זה? . אני הולך לערוך תוכנית תרבות' שתעסוק גם בתקשורת, וארצה להשתמש בחומרים האלה.

  • E  On 04/10/2006 at 20:59

    בשנים האחרונות לפני מותו הוא קיבל טור קבוע במוסף הספורט של יום חמישי בידיעות, אותו הקדיש למעללי קבוצתו האהובה, מכבי יפו, בו הוא היה בעיקר חותך אותה לגזרים אחרי כל ההפסדים. שורה זכורה: "משה אוננה, עם שם כמו שלך עדיף שתתחיל כבר לשחק".

    זה היה עוד בימים שלא כל רביבו וברקוביץ' שיודעים ללהג שני משפטים רצוצים ודורשים עבודת שכתוב רצינית, היו מקבל טור. מכבי יפו מתה (למרות שמועות שמוצי ליאון ומשה אוננה מקמבנים איזה איש עסקים שירים אותה מתהומות ליגה ג'), גם בכר, וככה גם העיתונות של אז.

  • ארנון  On 04/11/2006 at 2:25

    כל הכבוד לבכר. שובניזם לא מתחיל ונגמר בגברים. יש גם נשים כאלה.

  • עלית  On 04/11/2006 at 14:01

    לבלו ג'ין
    מהיכרותי האישית עם אהר'לה בכר אני רוצה לספר לך שהוא בהחלט היה נסחף עם הקצ'קס ומרכל איתן מתוך שמחה יתרה. מעבר לכך הוא גם הוציא בשעתו ספר על אורי אבנרי ובו הוא צלב אותו מכל הכיוונים. הוא היה אדם מקסים, שידע לשתות ובגדול אך היה גם רכלן לא קטן. עם זאת אחרי מות קדושים אמור.
    אהבתי את האיש.

  • אורי  On 04/11/2006 at 15:29

    היום במקום לכתוב טור נשכני לכל אחד יש בלוג.
    הבלוגוספירה הזו לא נראית לכם לפעמים כמעשה "אוננה" אחד גדול?

  • אהוד בן-פורת  On 04/11/2006 at 17:26

    את אהרון בכר, אבל את הספר "יריות באוויר" קראתי בזמנו (כשהוא רק יצא לאור) בעניין רב. אגב, לטובת אלו מכם שמעוניינים להשיג את הספר שלדעתי אזל מזמן מהמלאי. תוכלו להשיג אותו אצל איתמר לוי, שלאחרונה הציג אותו כאחד מהספרים המומלצים בעיניו.

    לגבי הערתו של אורי, אני חייב לומר שגם בעיניי הבלוגוספירה נראה לפעמים כמעשה "אוננה", אבל איך הוא מסביר את זה שלו בעצמו יש בלוג? תרשו לי להיות קצת בוטה ולומר שאני לא מכיר אחד שלא אוהב להביא ביד.

  • אהוד בן-פורת  On 04/11/2006 at 17:34

    בועז, לא הבנתי איך הפתקים עשו את דרכם בסופו של דבר אליך. אשמח אם לא יהיה איכפת לך להרחיב בנושא. פרט לזה כתבתי על אחד העינוגים של שבתות וחגים, ושכחתי לאחל לכולנו חג פסח שמח !! וכמתנדב רווחה תרשו לי להוסיף ולאחל שלאף אחד לא תחסר הישיבה מול שולחן ליל הסדר.

    • בועז כהן  On 01/21/2012 at 18:14

      אמי ז"ל עבדה בשנות השבעים בידיעות אחרונות, בזמנים מודרנים, אצל בלה אלמוג.

      איכשהו, כנראה שבדרך כלשהי הפתקים לא הושמדו, ואמא שלי אספה אותם אליה. למזכרת.

  • דוד שליט  On 04/11/2006 at 17:54

    איך אחרת היינו מדברים על אהרן בכר? למה, יצאו כל כתביו? ערוץ הבידור עשה עליו דוקוסלב? זה הפוסט של בועז שהביא אותה, ובמקרה ושלא במקרה, עורר דיבור. כמו בשיחת אסוציאציות בין חברים. זה חלק מהעניין המקווה, אם אני מבין נכון את שהותנו פה.

    ולעניין בכר, אני חייב לומר שלא ממש השתגעתי עליו בזמנו. הוא בין הראשונים שהעיתון, לא המוסף של בלה אלמוג, אלא המוסף השבועי, פינה לו שני עמודים, עם המון לבן מסביב, מה שנתן משנה חשיבות למדור. רוזנבלום קיבל נפחים דומים בהארץ כעבור שנים, עד שגילו שאפשר להכניס הכל לעמוד אחד.

    עוד בעניין בכר, יצא לי להיות אתו בסיטואצייה אישית, טיול משפחות, כשהוא כבר היה 'אהרן בכר', וזו הייתה חוויה מביכה. האיש היה אטום עד קטטוני, ובהזדמנויות נוספות של היתקלות אתו, הוא נראה לי איש לא משוחרר, ניגוד גמור לשטף המילים שירה במכונת הכתיבה שלו.

    ממרחק השנים, גם חילופי המכתבים שבועז הביא כאן מוציאים אותו די טמבל. אני חושב שהמוות הפתאומי שלו בניו-יורק הותיר איזה עסק לא-סגור. לא יודע למה, אבל די מעציב אותי כל פעם שאני נזכר בזה, אולי בגלל שמותו ובצורה שמת, מצטרף לשורת מיתות של ישראלים בניכר, נושא שלבדו שווה ספר בעיניי.

  • עידן גולן  On 04/11/2006 at 18:16

    מצחיק שהיא מוסיפה את "זוגות צעירים שגרים ברעננה וחיים בתל אביב" ברשימת המסכנים. ב- 78' רעננה הייתה רחוקה מלהיות חור.

    אבל להוציא קצת אוויר מההדיפה של אלמוג, ברוך נאדל היה לוחם גדול בעד האזרח הקטן וזן נדיר בהיותו עיתונאי חוקר מהמעלה הראשונה. בין השאר חשף רמאויות של חברות הגז והיה חשוף לאיומים מרובים.

    אגב, נאדל בעוונותיו גר בערך באותה תקופה ברעננה ונסע יום יום למערכת ידיעות בתל אביב באוטובוס. אולי זה נתן לה השראה…

  • סרנה  On 04/13/2006 at 20:16

    הצצה מקסימה ליחסי עורכים כתבים של פעם.
    הרבה יותר נושכת מהאי מילים של עכשו

  • א.  On 04/13/2006 at 23:29

    להיפגע מזה שהבוסית הזמינה לארוחה את כל העובדים מלבד שניים, ביניהם אתה.

  • מתן שוק  On 04/18/2006 at 15:56

    שמחתי לשמוע שיש עוד אנשים שהספר "יריות באוויר" מרוט ובלוי אצלם בארון הספרים וזאת למרות שלא ידעו לקרוא בתקופה בא אהרל'ה בכר פרסם את טוריובעיתון ידיעות.חשבתי שאני המוזר היחידי. התגובה של בלה אלמוג חכמה ושנונה. למי שעוד לא הספיק אני מעוניין להמליץ בחום על הספר יריות באוויר. הפרק המדיני שבו ראוי ביחד עם כתביו של ישעיהו ליבוביץ להיכנס לקובץ הנביאים בתנך המודרני

  • מירי  On 05/17/2007 at 16:04

    נפלא. עסיסי כדבעי. היא הורידה אותו בנוקאאוט. אחרי הטור הזה הוא בטח לא זיין חודש לפחות.

  • שי טוחנר  On 05/18/2007 at 12:03

    איך זה בסיכומו של דבר עשה את דרכו אליך???
    מדהים!!

    תודה

    שי

  • נירה  On 07/26/2008 at 12:51

    לא פלא שזה סגנונה של הגב' אלמוג, שדבק בה הכינוי "ברקודה" – בשל סגנונה הסרקאטי המשתלח, הפגיעה והחץ האישי כאובה ופוגעת ביותר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: