הספרים העבריים האהובים (חלק 1)

"היתה שעת צהריים ועל הספה שבחדר שכב ילד. זיזי הצמר הדוקרניים אשר לכיסוי היו מדגדגים בגבו וגופו היה מיטלטל בצער ועיניו משוטטות אל התקרה ואל הקירות החשופים מדי ואל הארון ירוק הזכוכית, אשר דלת מדלתותיו תלוי על ציר אחד וכלי חרסינה לבנים מ שתעממים בתוך בטנו. בעיניו התחרו זה בזה שממון וחלום. וברפרף מבטו על ספר הלימוד והמחברת שעל השולחן בא המרי ומחה את שניהם:
מה שוממים הדברים שבספר".
 מתוך "חולות הזהב" מאת בנימין תמוז, 1950

 סיפור קצר ונוגע ללב, שנושא את שם הקובץ כולו שראה אור שנתיים אחרי קום המדינה. תמוז כותב בחסכנות ודיוק מעין דרמה דוקומנטרית על ילד, ארץ ישראל של פעם, של חולות ושל זהב, רווי אווירה, עצבות וקסם. כמי שגדל בין הדיונות הרחבות של חולון בשנות השבעים מצאתי הרבה נקודות להזדהות עם הגיבור הקטן של תמוז.

 

 

"…צעדה צעדים קטנים ומהירים אל עבר הקבר ועמדה מעל ראשו של הזקן. הוא פשט את זרועותיו, לאחוז ברגליה, בצורת תחינה מקובלת. התירה לו להתחנן ולא כיהתה בו, כדי שילך לעולמו בידיעה שעשה כל מה שביכולתו.

כיסה את רגליה בנשיקות.

– אין איש…? – ולא גמר, כי החניקו הדמעות את קולו.

– אין טעם – ענתה.

– הטעם שיש בחיים.

רכנתי אני עליו ואמרתי: לא היה לך. גם לא לנו.

נענעו אנשים ראשיהם, כי דיברתי דברים של טעם"
 
מתוך "מות הזקן"מאת אברהם ב.  יהושע, 1962


 

אני חוזר אל יצירתו המוקדמת של א.ב. יהושע לעתים קרובות. אני מעריץ את יהושע, סופר ענק, שהיה בשיאו כבר אז, בתחילת דרכו. חסכן במלים, מדוייק מאוד, מושפע מקפקא ומהסוריאליזם הרומנטי גם יחד. רענן, קצר ונטול פומפוזיות. יהושע עוד לא היה "סופר עברי חשוב" ולא הרגיש שום מחוייבות על שכמו. 

כל ספריו הראשונים של יהושע מפעימים אותי עד עצם היום הזה.

"מות הזקן", "מול היערות", "תחילת קיץ 1970" וגם "המאהב". הנובלה "שלושה ימים וילד" שוברת אותי בכל פעם מחדש וזה די נדיר, אצלי, להזיל דמעות בגלל ספר (רק עוזי וייל ב"אל תעזבי אותי, מותק" הצליח לעשות לי את זה. תיכף נגיע לזה).

את "מות הזקן" אי אפשר להשיג כיום, משום מה. הוצאת הקיבוץ המאוחד לא מדפיסה מחדש עותקים מיצירת הביכורים המופתית הזו של יהושע – עם אותה כריכה קשה, ירוקה-אפורה, שמאגדת 200 עמודים בדיוק ושבע קלאסיקות: "מות הזקן", "מסע הערב של יתיר", "תרדמת היום", "חתונתה של גליה", "הסיום", "המפקד האחרון" ו"גאות הים". נפלא.  כמו קאמי. כמו קפקא. כמו עגנון. כך יהושע כאן, נע בין האירוע החריג לבין האנושי ונוגע ללב כל-כך.

את העותק שבידי קיבלה אמא שלי מאחיה הגדול, ד"ר יצחק בצלאל, בשנת 1963, כשהיתה בהריון עלי. כשפותחים את הספר מגלים שבראש העמוד רשום עדיין, בעיפרון, המחיר: 3 ל"י ו-80 א"ג.

 

 


"נמלים" – יצחק אוורבוך אורפז

נובלה סימבולית, שבמרכזה תשוקה עזה של גבר לאשתו הבלתי מושגת ותיאור של יחסים זוגיים קורסים, בשפתו הייחודית של אורפז, שפה מענגת, עשירה, עברית שנעה על הציר החילוני והמקראי. כל מי שחווה זוגיות במשבר וכמיהה חריפה למי שכבר לא רוצה אותך, יחווה את הטלטלה הרגשית במהלך הקריאה. בגיל 19, בצבא, דווקא "מסע דניאל" של אורפז היה סוג של ספר פולחן בחבורה שהסתובבתי בה, בני גרעין נח"ל בבקעת הירדן, אבל אני מעולם לא אהבתי ספר של אורפז כמו את "נמלים". 

 

 


"ביום שבו ירו בראש הממשלה", עוזי וייל (עם עובד ידיעות אחרונות ספרי חמד, 1991)

 

ליאי מקפה דה מרקר מצטטת מתוך "חיים כמעט מתוקים", סיפור מהפנט שמופיע בספר של וייל.

http://cafe.themarker.com/view.php?t=1490588 והיא כמובן צודקת.

אסף לבנון מצטט מתוך "אל תעזבי אותי, מותק", וגם הוא כמובן צודק.

http://cafe.themarker.com/view.php?t=1491223

 

גם בעיני, עוזי וייל הוא מגדולי הכותבים שלנו. מקבץ הסיפורים הזה גרם לי לבכות, להתחרמן, לצחוק. לעתים רחוקות אני נתקל בכותב מקורי, ממש מקורי, בעברית, כזה שיש לו גם משהו להגיד, ולא רק סגנון ייחודי ואחר. אני זוכר את עצמי קורא באמצע הלילה את "אל תעזבי אותי, מותק" בתוך בריכה של דמעות ואחר-כך יושב לילה שלם לנסח מכתב של ארבעה עמודים לעוזי וייל, מכתב ששלחתי למערכת "העיר", ועד עצם היום הזה לא הגיע.

 

 

"מקום של אושר", יגאל סרנה

אסופת סיפורים אמיתיים מהחיים, שהפכו בידיו של סרנה ליצירות אמנות קטנות. בהרי הדולומיטים, בקיץ איטלקי בוער לפני שלוש שנים, המקבץ הזה אפף אותי בתוגה. לפעמים סופר לא צריך להמציא

דבר, אלא לקחת את החומרים מהחיים שאותם הוא חי. לפעמים חייו שלו ולעתים מסיפורי חייהם של האנשים שנקרים בדרכו. התאוריה של בתי ספר לעיתונות ש"כמעט בכל אדם שני יש סיפור המבקש להתגלות" הופכת בידיו של סרנה לממשות כתובה. לא במקרה הספר תורגם לכל כך הרבה שפות וזכה בפרסים. החומרים האנושיים הפועמים פה הם הרבה מעבר לזמן והמקום. סרנה לקח את הסיפורים האמיתיים והעביר אותם דרך הפריזמה היוצרת שלו את כל הגיבורים הישראלים הבודדים, האבודים, המטורפים מגעגוע, המייחלים לשלווה, לנחמה. לאושר. ספר שקראתי בנשימה אחת ובלב נצבט.  

 

  

"את האהבה, אמרה כעבור זמן רב שנו אפארי – אישה שעוד אספר לך עליה בבוא זמנה –  את האהבה לא הורגים בחרב. או נו! את אהבה מענים בסיכות. ואף פעם היא לא מתה. שום אהבה לא מתה. ז'אמה! היא רק צועקת, האהבה, היא רק מתפוררת, היא רק נמוגה, אבל אף פעם היא איננה"

"עשו", מאיר שלו, 1990 

קראתי את כל ספרי מאיר שלו וזה היחיד מביניהם שהיפנט אותי. "עשו" מיגנט אותי אליו בעושר השפה ובנפתלות העלילה ורותקתי לקורותיה של המשפחה בגליל, בירושלים, של תחילת המאה ה-20 כש"היהודיה הצהובה" חודרת לחלומותיי ומעוררת את חושיי בכוח תיאוריו עזי הביטוי של שלו. פגשתי אנשים רבים שמעדיפים דווקא את "רומן רוסי", אבל בשבילי "עשו" הוא הספר המועדף. 15 שעות של טיסה מתל אביב למיאמי, דרך לונדון, חלפו להן בנעימים בזכות האפוס הארץ-ישראלי הזה, שלכד אותי בעוצמה.

 


"מימים ימימה", יעקב בוצ'ן

ספריית פועלים, 1983
סיפור מעשיו הפרועים, פגיעותו, בדידותו ורגישותו של איש צעיר, נשוי לאשה טובה בשם ימימה, אב לילדה עיוורת, בן להורים ניצולי שואה. הוא יוצא להתנסות רבת-פרקים ובלתי נגמרת כדי לממש את תאוותיו ותשוקותיו הרבות, להרגיש שהוא חי, להפיג את העייפות התמידית שאופפת אותו. חדוות המין המזדמן שלו היא גם חרדת המוות הנוכח תמיד.

בוצ'ן אמן הפשטות המטלטלת, יכול לכתוב משפט רגיל לחלוטין ומיד ליצור בך את תמונת הרגש (הריגוש) הכוללת. למשל כשהוא נוסע באוטובוס ועוקב במבטו אחר הנוסעים. "לחיילת חזה גדול", הוא כותב, ומיד מצטלם המשפט הזה לסצינה בראש. יש ב"מימים ימימה" פיסקאות אכזריות בבהירותן הפשוטה. סיטואציות שכל אדם שהיה פעם בתוך זוגיות ארוכת-טווח מכירה היטב.

"רק בגפי אני יכול להיות נווד. לבדי, אין מי שיתפוס אותי בקלקלתי. לטייל לבד לאן שאני חפץ. יש לי בית ואשה בבית אבל בבית אין מאומה. תיפלות. חוסר-ענין אמיתי. אז אני קורא. ימימה רוצה לעשות משהו. לדבר. אבל אני עייף אליה…כבר בבוקר אני עייף"

כשיצא לאור, בשנת 1983, כתב עליו פרופסור דן מירון במוסף הספרות של "ידיעות אחרונות": "האדם המשעמם והמוגבל כנסיך-יגונות בעיני עצמו". ואני? אני חושב שמי שאין לו לב, לעולם גם לא יהיה לו ומי שאין בו יצר לא יוכל להתאהב בספרים מהסוג הזה.

לא מספיק מוערך הרומן הנפלא הזה של בוצ'ן, שקראתי בנשימה קצרה והולכת בשנת הלימודים הראשונה בחוג לקולנוע וטלוויזיה ולא ידעתי את נפשי. ברומן רווי העצב והיופי הזה גבר מתבגר תוהה, תועה וטועה, מגשש אחר אהבות מזדמנות וריגושים חולפים, כשמנגד משפחתו נשמטת כמעט מבין אצבעותיו. רב תוגה ויצר. היתה תקופה שבה קניתי כל עותק שמצאתי בחנויות ספרים משומשים, ונתתי במתנה ל(א)נשים שאהבתי.

 

 

"אושר", עוזי וייל

הוצאת מודן, 2001

פיסות חיים קטנות, תובנות, קרעי מציאות ישראלית, סיפורים מהחיים בשולי הדרך, החיים בעיר תל אביב ובלונדון, גם יחד. וייל הוא סופר ענק של מצבים ותחושות, מצחיק גם כשהוא עצוב, נוגה גם כשהוא סרקסטי.  ריקי לי ג'ונס בלונדון, כסמל לאמנות במשבר, או מיכל ינאי מלכת הילדים כמשל לעבודת אלילים מודרנית, או האיש שהעביר את הכותל המערבי לתל אביב כקריאת תגר על קידוש האבנים. המשמעות, אצל וייל, היא תמיד ברגש הפשוט והאמיתי. לאט לאט, סיפור אחר סיפור, הוא מקלף את כל מעטפות הבצל החיצוניות, הריקניות, חסרות הטעם והמשמעות של חיינו עד שהוא מגיע אל הליבה האמיתית. אושר הוא דבר כל כך נדיר. וחולף. 

 

"סוף דבר", יעקב שבתאי 


יודעי דבר משבחים דווקא את "זכרון דברים" של שבתאי, אבל אני אוהב את "סוף דבר". אני קשור לספר הזה בנימי נפשי. קראתי אותו שוב ביום הולדתי ה-40, שנתיים לפני אותו גיל שבו "מאיר הרגיש שחייו הולכים ואוזלים". הוא תועה בתל אביב של שנות השבעים המאוחרות, בוחן את חייו ומבין את כל ההחמצות שהיו בהם, לאורך כל הדרך. אחרי מות אמו הוא נוסע לאמסטרדם והולך לאיבוד בעיר התעלות. הוא גר ברחוב רוקין, לאורך התעלה ויוצא לשיטוטים כדי למצוא, אולי, גן עדן ברחוב. אבל הוא כבר גבר בן 42, שנע בעיר זרה מבוהל, אחוז ייאוש מהמציאות שלפתע התבהרה לו, עם דחף גדול להספיק את מה שהחמיץ. אבל הגשם טורדני והאנשים לא מסבירי פנים. אמסטרדם, מחוז חפץ מיתולוגי בשנות השישים והשבעים, העיר רוויית הסקס החופשי, לכאורה, והסמים הזמינים, מתגלה כגיהנום קפוא. אחר-כך, בלונדון, בתוך חנות הספרים האימתנית בגודלה פוילס, מאיר ליפשיץ יתמוטט.

סצינת הסיום, עם המסע בזמן לאחור, היא כמו פרק תנ"כי, שניתן לקרוא בו שוב ושוב ולעולם לא להתעייף ותמיד למצוא בה עוד רבדים. כמה ספרים בעולם יכולים ממש לשנות חיים של אנשים שקוראים אותם? אני מכיר שניים שקמו ועשו מעשה אחרי שסיימו לקרוא את "סוף דבר".

 

"אנה ואני", דן שביט (עם עובד, 1986)

 

"חלומה הישן של אנה היה להלך על ענן ורוד: האויר ספוג פתיתים ורודים, חוטי כסף נמשכים ביניהם", כך נפתח ספרו של שביט, בין עננים ורודים לבין צמר גפן טבול בדם. בין ריאליזם לחלום, בין תל אביב לירושלים, בין

העולם החילוני שמייצג הבעל, לבין הרוחניות הצרופה שמציע הגבר האחר, רב. דניאל מאבד את אשתו שעוזבת אותו לטובת איש דת, שמושך בקסמו את אנה מבית בעלה, הנשאר לבדו בין קירות הדירה התל אביבית, עם הזיות ותהיות.  "אם לא היתה לי הכתיבה, היה הטירוף", אמר דן שביט בדצמבר 1986, בראיון לידיעות אחרונות. טירוף אכן נסוך על הרומן הזה, נופך של אגדה מודרנית אכזרית. הוא רוצה אל אנה, שעזבה אותו, אבל בו-זמנית מגלה ענין רב בעלם האהוב שעבר לגור בדירתו, בחור חטוב המתעמל בעירום ומגלה לו לדניאל המספר (ולדן הסופר) דברים שאולי לא ידע על עצמו ("סקרנות גדולה מתעוררת בגופי. לנגד עיני פרוש גוף צח ובתולי ורפה לחלוטין"). בין אדישות לדיכאון הוא נע בין קרעי חייו החדשים.

 

"חיים על נייר זכוכית", יורם קניוק

עשר שנים בארה"ב של שנות החמישים, עידן הג'אז, דור הביט, העולם החדש שאחרי מלחמת העולם השניה. מסעו של קניוק אל לב ההוויה של התרבות והאמנות האמריקנית, עם רצף בלתי ניתן לעצירה של אירועים

ומפגשים עם אנשים שהפכו למיתוסים כמו צ'רלי פרקר, בילי הולידיי, ג'יימס דין  ומרלון ברנדו. יכולתי להזדהות עם התשוקה הגדולה לחיים והפחד המקביל מבדידות. כשקניוק כותב על סקס, אני מרגיש את התשוקה שלו לתשוקה. זה לא המפגש המיני כשלעצמו. זו האנרגיה האדירה שעומדת בבסיס הרצון לשכב עם מישהי (או שתיים), בדירה בגריניץ' וילג' או בפאריז. יש תשוקה פראית ב"חיים על נייר זכוכית" והחיים נכתבים כמו "לאב סופרים" של ג'ון קולטריין, כתיבת-ג'אז משולחת רסן, כתיבה של מישהו שיש בו דיון מתמיד עם אלוהים, אבל כותב בלי אלוהים. כשקראתי את זה אמרתי לעצמי "אלה החיים שהייתי רוצה לחיות".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עלמה  On 03/18/2006 at 22:33
  • הצועד בנעליו  On 03/18/2006 at 22:44

    המלך!

  • איילת  On 03/19/2006 at 7:25

    מודה שלא קראתי אף אחד מספרים אלו- התאורים שלך בשפה נפלאה אולי יביאו אותי שוב את מדף הספרים כקוראת.

  • יעקב בוצ'ן  On 03/19/2006 at 8:38

    תודה, בועז

  • עלמה  On 03/19/2006 at 9:15

    וגם את הרומנים של קנז, ובראשם "בדרך אל החתולים".

    וגם תודה על הציור היפהפה שצירפת, בועז.

  • אלדר  On 03/19/2006 at 12:06

    של קנז.לא חושב שנכתבו בשפה העברית מילים מרגשות יותר ונוקבות יותר על יחסי אב-בן.
    וחסרים לי: "חדר" של יובל שמעוני (רק "חדר") ,ולמרות הכל "סיפור על אהבה וחושך" של עוז ובעיקר "תמול שלשום" של עגנון שמציג לראווה את חקייניו שלו וגוטפרויינד ומעל כולם "חיי נישואים" קורע הלב של פוגל. .

  • בועז כהן  On 03/19/2006 at 14:51

    יהיה חלק שני לרשימה עם "הר העצה הרעה" של עמוס עוז, "התגנבות יחידים" של קנז, "ילדות ממושכת וקיץ וחורף בעיר אחרת" של נפתלי יבין, "נסיעה" של פנחס שדה ומעל כולם "חיי נישואים" של דויד פוגל, שהוא אכן קורע-לב כדבריך.

  • עלמה  On 03/19/2006 at 15:54

    סתם, רק לידע אותך.
    לפעמים ספרים על נושאים מדכאים הם מלאי חיוניות, וליש ספרים על נושאים חיוניים כביכול, שהם משרים שממון ודכדוך. הכל תלוי באנרגיה שטמונה בספר, ואת זה קשה להסביר.

  • קסיופאה  On 03/19/2006 at 16:15

    קראתי רק את "עשו" מתוכה. כתבת יפה לאללה

  • עלמה7  On 03/19/2006 at 21:53

    מתאים לציטוט מהספר.
    אני דווקא אוהבת את א.ב. יהושע המאוחר ואת רומן רוסי.
    הספרים שלך קצת כבדים לי, אבל התמונה של אמסטרדם נפלאה גם היא. מתאים לה השחור לבן.

  • Anne of green gables  On 03/19/2006 at 21:55

    אני מזהה את טביעות אצבעותיו על המקלדת בכל דבר שהוא כותב – החל מהשער האחורי ז"ל ב"העיר" וכלה ב"הרצועה" המופתית.
    הכל הזוי לחלוטין, ועם זאת – מעוגן במציאות העגומה שלנו.
    "אושר" מעולה.

  • נטלי  On 03/20/2006 at 0:28

    אני משתגעת מזה שהוא לא כותב יותר. שלושה ספרים ב – 15 עשרה שנה זה ממש ממש מעט …כל מה שהוא כתב גאוני לדעתי. ,השער האחורי" ו"הגבול הדק" ואפילו הרומן שלו "לאן הולך הזיכרון" (שלדעתי אנשים לא הבינו אותו בזמנו). סופר נפלא.

  • בני  On 03/20/2006 at 18:38

    גם גבריאלה אביגור-רותם מוציאה ספר עם הפסקות ממושכות ואם זה מה שנדרש בכדי שנזכה לפנינים מהסוג שמספקים לנו אביגור-רותם ועוזי וייל, דיינו.

  • אהוד בן-פורת  On 03/22/2006 at 7:46

    את הרשימה הזו, בכלל כיף לקרוא רשימה כזו שהיא בעצם מעין רשימת המלצות. הספר שבחרת לסיים איתו את הרשימה, "חיים על נייר זכוכית" של יורם קניוק הוא הספר הכי אהוב עליי.

    אני אוהב את המיזוג של ספרות עם ג'אז, לדעתי אם המיזוג הזה לא היה קיים בדור הביט היו צריכים בשלב מסויים להמציא אותו. בהזדמנות זו תרשה לי לטובת החברים שגם אוהבים את המיזוג הזה להמליץ על הספר "ענקי הג'אז" של טרקל סטאדס.

    כשקראתי את הרשימה הזו עלתה לי לראש שאלה שאני לא יודע אם לשאול אותה או לא, כי אני לא רוצה שתחשוב שאני מעבר לסקרנות שלי רומז למשהו. פשוט מעניין אותי לדעת אם ספרי שירה אתה לא קורא, אני יודע שאתה אוהב את בוקובסקי אז אני מתאר לעצמי שגם את קארבר, אבל מעבר לזה. עד כמה שאני זוכר אמרת פעם שאתה אוהב לקרוא את ספריו של יהונתן גפן שהאמת היה דיי חסר לי ברשימה. היתכן שטרם קראת את ספריו "חומר טוב" או "אישה יקרה".

  • ayin  On 03/23/2006 at 7:40

    what did they do, these people after reading Shabtai? Sounds very intriguing. Coluld you give some details? To me is was deciding not to go to Amsterdam, or anywhere else alone duting the winter.

  • בועז כהן  On 03/23/2006 at 11:20

    הכי הכי: דויד אבידן, ריימונד קארבר, צ'רלס בוקובסקי, ז'אק פרוור.

    אבל גם יונה וולך, מאיה בז'רנו, יהודה עמיחי ופנחס שדה.

    שירה, במיטבה, היא דבר נפלא. צלול. מצומצם. מדוייק. נוגע ופוגע בול בנפש.

  • avha  On 03/26/2006 at 20:14

    לא את כל הסופרים שהזכרת קראתי, ואלה שכן – קראתי את מה שפחות אהבת או אהבתי את מה שלא העדפת.

    יורם קניוק – קראתי רק את "פוסט-מורטם".
    יעקוב שבתאי – אהבתי כמו כולם את "זכרון דברים".
    יצחק אורפז – הצחיק אותי שהזכרת – זרק אותי לגיל הנעורים, וכמובן שאת "מסע דניאל" קראתי המון פעמים וחשבתי שהוא גאוני (חח).

    מאיר שלו הוא אחד משלושת הסופרים האהובים עלי, וחוץ מהאחרון, קראתי את כל ספריו. כמובן שהמועדף עלי שונה משלך – "כימים אחדים", אבל ב"עשו" יש קטע אחד כל כך מצמרר, בו לא בטוחים מה קורה עם הילד, האם מת או לא, שאי אפשר לשכוח. מה שיפה אצל מאיר שלו הוא שעם כל רומן הוא מהסס פחות וחודר יותר.

    וגם לי היה חסר עגנון.

    ויונה מועדפת עלי מדן ((::

    תודה רבה

  • אבי ברוכים  On 04/19/2006 at 16:15

    בועז, אכן רשימה נפלאה ורעיון יפה, משובב נפש. קראתי חלק מהספרים שתארת ואחרים אקרא בהמלצתך. ספרו של שי עגנון "תמול שלשום" בהחלט חסר ברשימה, זהוא הספר היחיד כמעט שעליו ניתן לאמר אני מקנא במי שטרם קרא אותו כי חוייה גדולה ממתינה בין דפי הספר

  • גבי  On 11/18/2006 at 12:54

    אכן ספר מיוחד שהגיע אלי במקרה, קראתי הזדהתי , לא הכרתי את דן שביט , מומלץ

  • אורן  On 11/19/2006 at 8:01

    בהחלט עשית לי חשק לקרוא. אבל הערונת קטנה (לך או לשבתאי) ברוקין אין תעלה. אפשר לראות גם בצילום ששיצלמת.

  • יעל ש.  On 04/18/2008 at 14:45

    בועז, בועז, רשימה כלבבי 🙂
    "סוף דבר" – אכן מלך מלכי המלכים של הספרות העברית לדורותיה. גם את "זכרון דברים" אהבתי לא פחות.

    היו תקופות שהספר הזה היה סוג של "תנ"ך" למראשותיי, על שידת הלילה שליד מיטתי. וסצינת ה"בלאד פייפס אין מיי הד אר אקספלודינג", בחנות הספרים בלונדון, מעתיקת נשימה.

    ובכלל,
    הרשימה שלך נהדרת. והעין שלי צדה את 3 הלירות והשמונים אגורות רשומים בעיפרון על הספר של אמא שלך, כשהייתה בהיריון איתך. צביטה של נוסטלגיה, המטבע הזה.

    ספרים בלירה. 🙂

  • נעם  On 02/28/2009 at 10:54

    טוב זה שאני אינפנטיל בכל מה שקשור לספרות איכות זה ידוע ……..
    אבל ספרות עברית אני קורא עוד הרבה פחות .
    במקרה אהבתי מאוד את כימים אחדים של שלו ,
    סוג של אגדה שאפשר לטעום בפה
    כנראה שאין ברירה ואצטרך לקרוא את סוף דבר( אני גם מתקרב לגיל)

  • בועז  On 02/09/2010 at 9:59

    1 תשע בככר 1 גזוז גזוז20- הלהיטים 04:21

    2 DAUGHTER 13 PEARL JAM ON STAGE

    3 FRIDAY I'M IN LOVE 14 CURE GREATEST HITS

    4 היית בחוץ לארץ 2 עשב בר עשב בר 05:00

    5 ROCKET MAN 28 JOHN ELTON BIGGEST ROCK EVENT IN HISTORY 04:40

    6 אוטוביוגרפיה 2 החברים של נטשה רדיו בלה בלה 02:07 שודר בוטל מחק
    7 FIRST CUT IS THE DEEPEST 12 STEWART ROD BEST OF ROD STEWART 03:50 שודר בוטל מחק
    8 I ONLY HAVE EYES FOR YOU 8 GARFUNKEL ART ART GARFUNKEL ALBUM 03:08 שודר בוטל מחק
    9 LONGER 21 FOGELBERG DAN GREATEST LOVE SONGS 03:15 שודר בוטל מחק
    10 SHAPE OF THINGS TO COME 19 FROST MAX BEAUTIFUL SOUNDS OF THE 60-70 01:53 שודר בוטל מחק
    11 KNUDDLEMAUS SCHNAUSS ULRICH 07:01 שודר בוטל מחק
    12 SO YOUNG 12 SUEDE HIT BOX 2 03:37 שודר בוטל מחק
    13 LADY PICTURE SHOW 5 STONE TEMPLE PILOTS SONGS FROM THE VATICAN GIFT SHOP 04:06 שודר בוטל מחק
    14 DON'T FOLLOW 6 ALICE IN CHAINS JAR OF FLIES 03:55 שודר בוטל מחק
    15 NEEDLES AND PINS 8 SMOKEY SMOKIE COLLECTION 02:40 שודר בוטל מחק
    16 she 16 Grand Avenue CASHBACK soundtrack 2006 05:37 שודר בוטל מחק
    17 נמסים מאהבה 9 אבטיפוס איך עושים מים 03:34 שודר בוטל מחק
    18 HEAVEN 9 ROLLING STONES TATTOO YOU – ROLLING STONES 04:21 שודר בוטל מחק
    19 קשה לכתוב דמעות 8 איינשטיין אריק לאן פרחו הפרפרים 04:27 שודר בוטל מחק
    20 I TALK TO THE WIND 2 KING CRIMSON IN THE COURT 05:40 שודר בוטל מחק
    21 בערב ב' כסלו 10 כרמלה גרוס וגנר עיוור בלב ים 03:32 שודר בוטל מחק
    22 YOU CAN'T HURRY LOVE 2 CONCRETES CONCRETES 02:03

  • בועז  On 02/09/2010 at 17:57

    1 ROCK 'N' ROLL STAR 14 BARCLAY JAMES HARVEST BEST OF BARCLAY JAMES HARVEST שודר בוטל מחק
    2 CARTWHEELS 5 REINDEER SECTION SCOTLAND ON SUNDAY שודר בוטל מחק
    3 I CAN'T LET MAGGIE GO HONEYBUS 02:54 שודר בוטל מחק
    4 ואז בא לנו 4 שפי ישי גבר לא ידבר על כך 03:20 שודר בוטל מחק
    5 ON THE BORDER 1 STEWART AL ON THE BORDER 03:10 שודר בוטל מחק
    6 בינך וביני 11 פרפר אטומי ומתוק הקול באוזניים 03:37 שודר בוטל מחק
    7 SAY HELLO WAVE GOODBYE 7 SOFT CELL TWELVE INCH SINGLES שודר בוטל מחק
    8 ניו יורק 4 מינץ יאיר מינץ יאיר 04:55 שודר בוטל מחק
    9 SPIT ON A STRANGER 1 PAVEMENT 03:00 שודר בוטל מחק
    10 שיר בין ערביים 5 קצת אחרת קצת אחרת 04:25 שודר בוטל מחק
    11 CLAIR O'SULLIVAN GILBERT 02:57 שודר בוטל מחק
    12 היא כל כך יפה 11 כוורת צפוף באוזן 04:20 שודר בוטל מחק
    13 IF YOU WANT ME 2 HANSARD GLEN/IRGLOVA MARKETA ONCE 03:48 שודר בוטל מחק
    14 FIRE AND RAIN 12 TAYLOR JAMES JOURNEY FROM WOODSTOCK 04:33 שודר בוטל מחק
    15 FALLING SLOWLY 1 HANSARD GLEN/IRGLOVA MARKETA ONCE 04:04 שודר בוטל מחק
    16 C'EST LA VIE 3 EMERSON LAKE & PALMER WORKS VOL 1 04:16 שודר בוטל מחק
    17 WHATEVER'S WRITTEN IN YOUR HEART 13 RAFFERTY GERRY BEST OF GERRY RAFFERTY 06:36 שודר בוטל מחק
    18 SHE'S THE ONE 5 WORLD PARTY EGYPTOLOGY 03:20 שודר בוטל מחק
    19 SEX IS A MISDEMEANOR RUBIN VANESSA 02:21 שודר בוטל מחק
    20 TURN OF THE CENTURY 7 Annie Haslam and Steve Howe in concert 1990 1990 06:30 שודר בוטל מחק

  • יוסף ע  On 08/19/2012 at 21:56

    רשימת ספרות עברית אהובה שחוזר אליה לעיתים קרובות:
    יהושע קנז – בדרך כלל מצחיק ודמויות הועד בית שלו גדולות, זה מעין חנוך לוין רק טיפה פחות אכזרי אלינו
    אהרון אפלפלד וק.צטניק – לאפלפלד יש כמה ספרים כתובים בגאונות ובכלל שניהם מזקקים את חוית הניצולים באופן חשוב, גם למי שלא עבר את הנאצים יימח שמם
    אסתר ראב- המית שורשים, לא יודע למה הספר קרץ אלי בספריה מסוימת לפני שנים רבות, עד שדומני ששופלפטי אותו מהספריה, ספרון קטן, בצבע אפור ומדהים במילותיו, שורשים במיטבם.
    שנים מאוחר יותר הבנתי גם איזו אישיות היתה האסתר הזו, זאת משוררת שצריך להרים יותר בדירוג מצעדי המכירות או איך שזה מכונה היום.

    לאה גולדברג- אין הרבה מה להוסיף, משירי ארץ אהבתי אהוב וגם הלחן העיבוד והביצוע של חוה אלברשטיין עושים אותו לעל זמני, בכלל הלחנים של שיריה רק מייפים אותם
    שרון בן עזר – חיה ומתה בארון, שירה עברית חדשה ומרעננת, דמורליזציה במיטבה
    יעקב שבתאי כמובן חובה, שיטוטי התלאביב של פעם שלו מעניינים וגם הסיפור, שקיעת המערךת.

    טוב נו ויונה וולך זה אוביוויוס, אבל לא בכל הדברים הארוכים מדי אלא בשירתה הקצרה והחדה
    וגם אבידן חייבים להודות בגדולתו

  • יוסף ע  On 08/20/2012 at 16:12

    נפלה שגגה ברשימה ולפחות שני יוצרים אהובים ישראלים נשמטו ממנה או בפראפרזה על מה ששמעתי ברדיו לפני מספר חודשים על פסנתרן גלאם מסוים – נזכרתי באיחור של יום בתרצה אתר, משוררת מאוד טובה,
    מונח על המדף כרגע דוקא ספר הילדים שלה "מלחמה זה דבר בוכה", לא לילדים בלבד, בכלל רב כשרונית היתה, איך הן יוצאות שם במושבים ובמושבות מוכשרות כאלו קשה להסביר.

    ועוד סופר מוכשר שהביא לנו את הנובל הראשון ובכל פעם שאני משלם אותו בשטר אני גאה ביצירה הישראלית הוא ש"י עגנון, יש לו הרבה כתבים מעולים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: