גבר. אישה. פאב. לילה. שוּגִי אוטיס מנגן את הבלוז

 

מה מידת החזיה שלך? הוא שאל. זה היה פתאומי. לא צפוי. כמו פלאש של צילום, כשאתה יוצא מחדר אפלולי.

היא ענתה, במבוכה ניכרת: "אתה מבין בזה?"

והוא ענה: "אה, ככה, קצת…"

והיא אמרה באותו טון נשי-ביישני ולא אופייני: "תגיד, זה לא קצת אינטימי להגיד דבר כזה?"

והוא אמר: "כן. אבל אנחנו פה על הבאר, אחרי שלושה דרינקים , 2 בבוקר. אנחנו לא במצב שאפשר לדבר על דברים כאלה?"

והיא ענתה לו: "אני לא יודעת".

והוא אמר: "טוב, איך שאת רוצה…" והסתכל לתוך הכוס של הוויסקי, שהקרח כבר נמס בה לגמרי. הדי ג'יי מאחורי הדלפק שינה כיוון ושם את שוּגִי אוטיס מנגן את הבלוז.

 

 

היא הסתכלה עליו, מצפה לראות מה הוא יגיד עכשיו.

אבל הוא לא אמר. הוא היה מרוכז בשארית המשקה שלו.

"אני יכולה להגיד לך", היא אמרה. והוסיפה בהיסוס: "אם אתה עדיין רוצה…"

הוא חייך אליה.

"לא. זה בסדר. לא רציתי להלחיץ אותך. את יודעת שהוא היה בן 15 כשהוא הקליט את התקליט הזה? שאגי אוטיס. מוזיקאי ענק. זה מ-1969. יש לי את זה בבית".

היא נשמה. נראה היה לו שהיא נרגעה. "36C" היא אמרה, חצי בלחש.

הוא הסתכל לה בעיניים, ואז ירד עם המבט אל מתחת לצוואר שלה. "יפה", הוא נדד עם העיניים לדלפק, לחפש את המצית, "יפה מאוד". בחוץ השתוללה סערה ועל החלון הרחב של הפאב נשרו טיפות של גשם.

היא הציתה לו סיגריה עם מצית ה"פלורידיטה" שלו.

"אה, זה היה אצלך כל הזמן?" חייך ושאף. ברקע נגמר הבלוז והד הגיטרה נמזג לתוך שיר של אדית פיאף, מתוך האוסף החדש והיא לקחה ווינסטון אחת גם לעצמה, אפילו שהבטיחה אתמול לחברות שהיא גמרה עם הסיגריות.

המחוגים הראו על שתיים ורבע. "אוף", חשבה לעצמה, "החגים האלה, הסגירות המוקדמות, הטור הזה. אני חייבת לגמור אותו עד תשע בבוקר".

 

גבר ואשה. סת' ליו (2004)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אביבה  On 02/13/2006 at 21:44

    אין על שוגי אוטיס.

  • דבי גרינוולד  On 02/13/2006 at 23:09

    הדינמיקה הזאת של דייטים ראשונים… איזו תמונת מצב שאתה מתאר פה…

  • אודי שרבני  On 02/13/2006 at 23:27

    יפה.
    אפשר לדחוף לינק?
    http://www.notes.co.il/sharabani/5613.asp

  • J  On 02/15/2006 at 11:32

    זה נהדר, אוירה והכל. שלושים-ושש-סי הולך יופי עם גשם בחוץ ואלכוהול.

  • ורד (דודון)  On 02/17/2006 at 4:31

    אהבתי 🙂

    ו.. כמה מביך!
    🙂

  • דוד  On 02/18/2006 at 0:11

    כמה תמימות יש בו
    הבחירה הנכונה לסיטואציה.
    בועז, אתה לא מפסיק להפיל אותי לקרשים עם מה שאתה כותב.
    ממש אהבתי את מה שכתבת על תמרה דה למפיקה
    תודה

  • שי עמיאל  On 09/26/2007 at 9:58

    עוד פוסט יפהפה שהעלה חיוך על שפתי הבוקר

    שי

  • תמר היימן  On 09/26/2007 at 15:00

    יפה כל כך תפסת את האנרגיה הזאת הארוטית כל מה שנאמר וכל מה שלא מתחת לפני השטח.. יפה.

  • el  On 09/29/2007 at 15:05

    בעיקר את העובדה שאפשר להרגיש את האווירה ואיך המתח בין הדמויות למרות שהן לא אומרות כלום

  • גיאחה  On 06/27/2013 at 15:58

    לא שאגי, שוגי. מתחרז עם בוגי.

  • orly  On 06/27/2013 at 21:32

    הממממממממ………
    נעים לי….
    וינסטון, לא חזקה קצת?
    כיף לקרוא כמו תמיד 🙂

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: