תמרה דה למפיקה: האשה שניסתה הכל

תמרה דה למפיקה. 1928

ציירת מחוננת, אישה מבריקה וחסרת מעצורים. חיית אורגיות, זללנית כפייתית, רקדנית מגרה במועדוני לילה, שאהבה מוזיקה ואמנות ממש כמו שאהבה סקס. בעוצמה. בטוטאליות.

תמרה דה לֶמְפִּיקָה, שפעלה בעיקר באירופה שבין שתי מלחמות העולם, היתה במשך שנים ארוכות שנויה במחלוקת. טענו שהיא שרלטנית ולא העריכו אותה נכון, אולי מפני שאהבה את החיים הסוערים לא פחות מאשר את אמנות הציור. למפיקה היתה אשה ללא גבולות. דיברו בגנותה, התווכחו על פעילותה אבל היא נותרה בשלה והמשיכה ליצור, למכור, לעורר שערוריות ולשווק את עצמה. אישה עצמאית, מנטלית וכלכלית, שעישנה, שתתה והזדיינה בלי חשבון. לטענת מחברת הביוגרפיה עליה, מבקרי האמנות פחדו מדמותה עתירת המיניות והכשרון – ולכן קטלו אותה בכל הזדמנות.

בביוגרפיה של לאורה קלרידג'  Tamara De Lempicka: A life of Deco and Decadence מתגלה שלמפיקה ניהלה חיים הדוניסטים פרועים. אפילו בעיני האמנים הפריזאיים בני זמנה נחשבה לבליינית כפייתית. היא  נהגה לרקוד באופן פרובוקטיבי במועדוני לילה, לחפש (ולמצוא) שותפים לאורגיות, לשתות אלכוהול ולהשתמש בסמים. מלחים, דיפלומטים, שחקניות וזונות התארחו במיטתה. לפי הספר, הפעילות המינית האהובה עליה היתה עיסוי פיטמותיה ואיבר מינה בידי בחורה צעירה ויפה בזמן שהיא עצמה ביצעה דברים שונים בגבר נאה וחסון. היא גם אהבה לשתות ג'ין עם סודה ונהגה להסניף כמויות של קוקאין,  דבר שעורר את התיאבון המיני הכפייתי שלה עוד יותר.  לאחר לילה של בילויים היא הייתה נוהגת לחזור לסטודיו ולצייר עד שעות הבוקר. הטוטאליות הזאת הקסימה אותי. במובן מסויים אלה החיים שהייתי רוצה לחיות. טוטאליים. קיצוניים.

דה למפיקה יצרה לעצמה תדמית מודרנית של אישה יצירתית, חזקה וליברלית מבחינה מינית. היא הייתה הציירת היחידה בתקופתה שהצליחה בזכות עצמה (שאר הציירות הגדולות נאלצו להיות מאהבות של ציירים ידועים כדי להתפרסם) ונודעה כאשה חצופה, נועזת, חושנית, עם ירכיים מלאות. רודפת תענוגות שהעידה על עצמה: "אני עושה רק מה שמתחשק לי, אני שונאת לעשות דברים ש"צריך" לעשות….סגנון החיים שלי מעולם לא היה קונבנציונאלי. אני לא בן אדם שגרתי". כשזה הגיע לסקס, כסף, אוכל ותהילה תמרה למפיקה לא ידעה שובע או בושה: "אף אישה לא יכלה  להביט כמותה במפשעתו של גבר לבוש במבט אלגנטי ומפתה  בזמן עישון סיגריה עם פומית", העיד אחד ממכריה.

לפי הספר, הפעילות המינית האהובה עליה היתה עיסוי פיטמותיה ואיבר מינה בידי בחורה צעירה ויפה בזמן שהיא עצמה ביצעה דברים שונים בגבר חסון. דה לֶמְפִּיקָה גם אהבה לשתות ג'ין עם סודה ונהגה להסניף כמויות של קוקאין,  דבר שעורר את התיאבון המיני הכפייתי שלה עוד יותר. היא היתה, למעשה, כוכבת רוק של האמנות הפלסטית

מבקר האמנות וולדמר יאנוז'אק (Waldemar Januszczak)  יוצר הסרטים "ואן גוך – הסיפור המלא" ו"קסם, סקס ומוות" (על פיקאסו) כתב בסאנדיי טיימס: "הרבה לפני המצאת  MTV למפיקה קופצת מג'נדר לג'נדר, תוך כדי משחקי זהות מיניים, שינויי שמות, שיק של לסביות ומגיע לה קרדיט על כך שהקדימה בעשרות שנים את זמנה".

דה למפיקה נולדה במוסקבה ב-1898, בשם יהודי למהדרין: תמרה גורביץ'. אמא שלה היתה פולניה נוצריה ואביה יהודי-רוסי. המשפחה היתה אמידה והיא היתה ילדת-סנדביץ' אמצעית מבין שלושה ילדים. עד סוף ימיה הכחישה את מוצאה, אולי מפני שהתביישה באביה היהודי שהתאבד בצעירותה. באזני מכריה וחבריה חזרה וטענה שהוריה התגרשו ושעקבותיו של אביה נעלמו לאחר הפרידה.

לציור הגיעה בעקבות טיול בת מצווה שערכה עם סבתא שלה באיטליה. אז נחשפה לרנסנס וההשפעה היתה כה גדולה, שבגיל 12 החלה לצייר נשים מפתות עם שיק קשוח או אמזונות (כינוי ללסביות באותה התקופה). הכנסו לבלוג של אדם כהן שטורם ותתרשמו מהציורים.

תמרה דה לֶמְפִּיקָה  נישאה פעמיים. את בעלה הראשון, הרוזן והעורך דין הפולני תדאוש למפיקה (את תואר האצולה "דה" הוסיפה לשמה בשלב מאוחר יותר, כדי להישמע מיוחסת), הכירה בגיל 16, במסיבת תחפושות. היא נכנסה אל רחבת הריקודים בשמלה כפרית כשמאחוריה שני אווזים. הגימיק הצחיק את האורחים והקסים את הרוזן תדאוש למפיקה, שהיה בן 22, גבר צעיר, עשיר, גבוה ונאה מאוד. לדבריה, התאהבה בו בשל יופיו המסנוור ומכיוון שהיה מוקף בחבורה של כ-10 נשים, שכרכרו סביבו. היא נשבעה שיהיה שלה. טקטיקות הכיבוש שלה היו מיניותה השופעת ומסירותה למטרה. "שכבתי איתו בכל דרך אפשרית ב-24 השעות הראשונות להכרותנו", אמרה.

בת 19, בהריון מתקדם עם בתה היחידה, קיזט, נישאה לרוזן. היא לא טעתה בחישוב הימים הבטוחים אלא ביצעה מהלך מתוכנן היטב. ההריון היה חלק מתוכניתה להפוך את הרוזן לבעלה החוקי ולזכות בשם משפחתו. משפחתה התנגדה מאוד לחתן הפוטנציאלי, אך למפיקה התעקשה.

עם פרוץ המהפכה הקומוניסטית נלקח תדאוש למעצר והואשם בפעילות מחתרתית נגד המשטר. תמרה נשארה לבדה עם התינוקת, בסכנת עוני, ושיכנעה את הקונסול השוודי לעזור לה לחלץ את בעלה ולהבריח אותם מרוסיה. הקונסול הסכים, לא לפני שזכה לשירותים מיניים נדיבים מהגברת עבור עזרתו. הזוג דה למפיקה הצליח לצאת מרוסיה ולהגר לצרפת. זמן קצר אחרי כן נהרג אחיה הבכור, שהיה חייל במלחמת העולם הראשונה. אחותה הצעירה אדריאן הגיעה לפאריז בעקבותיה.

"אני עושה רק מה שמתחשק לי, אני שונאת לעשות דברים ש"צריך" לעשות. סגנון החיים שלי מעולם לא היה קונבנציונלי. אני לא בן אדם שגרתי", אמרה לחבריה. ואכן: כשזה הגיע לסקס, כסף, אוכל ותהילה – תמרה דה למפיקה לא ידעה שובע או בושה

מרגע שהגיעה לפאריז הציגה תמרה דה למפיקה את עצמה כפולניה, והיתה נחושה להתעשר. היא החלה ללמוד ציור, מרדה בכל מה שלימדו אותה ועם סיום הלימודים החלה להציג את עבודותיה בגלריות קטנות.
ידידה, הסופר אנדרה ז'יד, דאג שציוריה יוצגו במקומות הבולטים והפיץ את שמה בחוגי האליטה הצרפתית.  היא ציירה פורטרטים בהזמנה. מדענים, בדרנים, סופרים ואנשי אצולה. אחד מלקוחותיה הטובים ביותר היה הברון ראול קופנר – שהפך לבעלה השני. על הצלחתה אמרה:

"אין ניסים. יש רק מה שבן-אדם יוצר לעצמו".

"מודל", 1925

למפיקה הושפעה מכוכבות הקולנוע הוליוודיות גדולות כמו גרטה גארבו והקנתה מראה זוהר ואפילו הוליוודי לדמויות בציוריה. לא פעם מצאה את דוגמניה בדרכים אקראיות וגחמניות. פעם אספה הביתה מישהי שפגשה במועדון לסביות והציעה לה לשמש מודל. היא הביאה אותה לסטודיו שבו היו פטרוניה, והפשיטה את הבחורה בנוכחות כולם.

 תמרה סרקה את גופה של הבחורה מעלה ומטה, הביטה בה ארוכות,  מיששה את שדיה ופסקה: "השדיים שלך מספיק עגולים", ואז בנועזות בוטה תקעה את ידיה בין ירכיה של הבחורה ובמבט מאוכזב הודיעה: "הרטיבות שלך תפריע לי להתרכז". למפיקה בכלל אהבה לגעת באנשים. אם מישהו או מישהי מצאו חן בעיניה, היא לא היססה  ללטף את פניהם בחושניות, כשהיא בוחנת אותם בעיון.

היא הפשיטה את הבחורה כדי לבדוק אם היא תתאים להיות מודל לציור שקראה לו "מודל, 1925". דה למפיקה בחנה את גופה של הבחורה העירומה בקפידה, מיששה את שדיה ופסקה: "השדיים שלך מספיק עגולים", ואז בנועזות בוטה תקעה את ידיה בין ירכיה והודיעה: "הרטיבות שלך תפריע לי להתרכז"

את הדוגמן לציור הנדיר של זוג נאהבים (שאר ציורי הנאהבים הם של אורגיות או לסביות) מצאה ברחוב. הוא היה שוטר שהסתובב הרבה באזור ביתה. הרעיון לציור נולד, כשדוגמנית שעבדה איתה נגסה בתפוח בזמן הפסקה. "כשראיתי את הדרך המפתה בה נגסה הדוגמנית בתפוח, הוכיתי בחזון של חוה המודרנית. הצעד הבא היה למצוא את אדם. אמרתי לה, תמשיכי לאכול. יצאתי לרחוב, כולי מלוכלכת מצבע, ראיתי שוטר שהכרתי – אחד שהסתובב באזור הבית שלי  לעתים קרובות. הצגתי את עצמי. שאלתי אותו אם הוא מכיר אותי והוא ענה: בוודאי! אפילו הייתה לו רפרודוקציה מציור שלי. כשביקשתי ממנו לדגמן עבורי הוא הסכים והתייצב כבר למחרת בסטודיו".

דה למפיקה הייתה אייטם בעיתוני נשים ואהבה לצייר בסגנון הוליוודי, וגם  להצטלם ולהיראות כמו כוכבת קולנוע. היא הייתה אובססיבית ואהבה למשוך תשומת לב בסגנון לבושה הססגוני, דירתה המפוארת בגדה השמאלית של פאריז, ברובע האמנים מונפארנס (שעוצבה בסגנון ארט-דקו על ידי אחותה האדריכלית), מכונית הספורט הירוקה שלה (היא ציירה אוטו-פורטרט של עצמה במכוניתה) והמסיבות הראוותניות שערכה בביתה, מסיבות שבהן המלצריות הסתובבו עירומות – עזרו לה לפתח ולטפח את המיתוס סביבה.

אבל  ככל שלמפיקה הצליחה יותר, היא הקדישה פחות זמן למשפחתה ויחסיה עם בעלה הדיכאוני התדרדרו. הוא רצה אשת משפחה שמרנית והיא רצתה להתהולל. גם יחסיה עם בתה היו מורכבים. בתה העריצה את אמה, אך למפיקה הייתה פרפקציוניסטית ותובענית. למפיקה דאגה להגיע הביתה בין בילוייה כדי להשכיב את בתה לישון, אך היו תקופות שלמפיקה התעלמה ממנה, או האשימה אותה שלקחה את צדו של אביה בסיכסוכיהם.

בתקופת מלחמת העולם השניה, למפיקה שהתה בלוס אנג'לס (בחברה טובה של מיטב היוצרים: הצלם מאן ריי, הסופר תומאס מאן, הצייר מקס ארנסט והסופר וויליאם פוקנר). את בתה הציגה כאחותה, כדי שיחשבו שהיא צעירה מגילה.  "אין לי ילדים", אמרה אז. "הציורים שלי הם ילדיי".

למרות זאת, מתברר שאהבה מאוד את בתה, קיזט, ואף הנציחה אותה באחד הציורים היפים ביותר שלה: "קיזט ישנה" (1934). עם זאת היא נהגה בכוחנות רבה כלפי בתה, שלטה בחייה בעזרת כספה והפעילה כלפיה סחטנות רגשית. לאחר גירושיה נסעה לאמריקה במימון פטרונה ובעלה השני הברון קופנר,  תעשיין ממשפחה אוסטרו הונגרית. היא מאוד התלהבה מהיעילות ומהתרבות האמריקאית, אך  מהר מאוד התנפצו הפנטזיות שלה על הצלחה באמריקה בעקבות המשבר הכלכלי הגדול. היא חזרה לפאריז, שם החלה הדעיכה של הקריירה שלה. זמנים השתנו וארט-דקו יצא מהאופנה.

למפיקה הצליחה ליצור לעצמה שם רע. בעיני האמנים נחשבה למישהי שמתיימרת להיות ממעמד גבוה, בעיני הבורגנים נחשבה ליהירה ומושחתת, כשכל מה שהיא רצתה, זה להוכיח לעשירים שהיא מסחרית, ולאמנים שהיא חופשייה מהתמסחרות. בהוליווד כינו אותה "הברונית עם המכחול", אך גם בהוליווד לא ששו לקראתה. בעיניהם היא הייתה זרה ומוזרה מדי.

אני אוהבת פלירטוטים, והרבה

את נישואיה השניים בחרה לעגן בהסכם מראש לנישואין פתוחים. כשנשאלה פעם בראיון אם היא ממשיכה לקחת אתה מאהבים לחופשותיה באיטליה,  ענתה: "תמיד. אני אמנם אוהבת את בעלי, אבל אני זקוקה לצאת עם מישהו אחר בשביל ההשראה שלי. אני אוהבת לצאת בערב כשלצידי גבר נאה שמחמיא לי ואומר לי כמה שאני יפה, או איזה אמנית נהדרת אני, בזמן שהוא מלטף את ידיי. אני זקוקה לפלירטוטים ואני זקוקה להם הרבה". היא ניהלה מערכות יחסים מיניות עם רבים ורבות, ביניהם עם הסופרת הצרפתיה המפורסמת קולט והצלם מאן ריי.

למפיקה עברה משבר אחרי מלחמת העולם השניה. העולם השתנה. ציוריה כבר לא היו טרנדיים. אמנותית, תמיד נמשכה אל הזוהר וחיי היומיום של אנשים רגילים לא עניינו אותה מעולם. למזלה, היה לה מספיק כסף לטייל בעולם גם מבלי למכור ציורים חדשים. היא טיילה הרבה בארה"ב, צרפת, מקסיקו וקובה. הנסיונות שלה לעבור לציור מופשט נכשלו כשלון חרוץ, ובסופו של דבר ב-1962 פרשה לגמרי מעולם האמנות, מכרה את רוב נכסיה ויצאה לטיול ארוך בעולם.

ב-1978 עברה להתגורר במקסיקו.

ב-1980 הלכה לעולמה. בת 82 במותה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • הקומוניסט  ביום 01/23/2006 בשעה 14:25

    איזה יופי, הכרתי את השרמוטה הקסומה הזאת בקטנה ומה שסיפרת כאן פשוט עשה לי גוטה גוטה.
    איזה יופי, תודה !

  • Jack-In-Box  ביום 01/30/2006 בשעה 13:36

    שוב, You Did it again. פשוט נפלא!!

  • לי עברון-ועקנין  ביום 02/01/2006 בשעה 10:21

    הרשימות שלך כ"כ מעשירות.
    ולעניין הטוטאליות – יש משהו מקסים באמן הטוטאלי אבל גם מאוד מפחיד. מסכנה קיזט.

  • Bavmorda  ביום 02/09/2006 בשעה 0:54

    הגישה חסרת הגבולות הזו לעשות מה שרצתה, איך וכמה, וגם ההתמדה הזו לפעול בעצם כנגד מוסכמות החברה שמסביבה ולהגיע לסיפוק העצמי שלה ולמטרות האישיות שלה, אם זה בתחום המקצועי, האישי (שקר מותו של אביה ועוד) או המיני.
    רשימה מעניינת ומשכילה.
    הופתעתי לגלות שהציורים שלה מדוייקים להפליא, מוקפדים ובעלי קווים חדים ולא חסרי היגיון בניגוד לסגנון האבסטרקט (זה שהיא לא הצליחה בו) שאפשר לומר שהוא דומה רעיונית גם לסגנון חייה. מעניין….
    BAV.

  • siv30  ביום 05/18/2008 בשעה 21:38

    בזכותך הזמנתי את הספר.
    תודה!

  • יעל מסביון  ביום 05/19/2008 בשעה 0:03

    סיפור מקסים ומרתק והתמונות מדהימות

  • עומר.  ביום 05/19/2008 בשעה 0:33

    לא יודע. היא יותר מדי חסרת גבולות לטעמי.
    זה נשמע דבר טוב, חסרת גבולות, אבל לפעמים זה לא כך.
    מה היא ללא ציוריה ואומנותה? עוד משתרללת זנותית וילדותית במיוחד.
    זו דעתי. (אני כבר מריח התנפלות רבתי)

    🙂

  • אלינור ברגר  ביום 05/19/2008 בשעה 7:51

    אמנית גדולה ואישה מיוחדת במינה. זה לא היה פשוט, בימים ההם, לאישה, להגשים את כל שאיפותיה המקצועיות והגופניות.

  • אודי אפנג'ר  ביום 05/19/2008 בשעה 8:00

    "שכבתי איתו בכל דרך אפשרית ב-24 השעות הראשונות להכרותנו"…

  • ריקי  ביום 05/19/2008 בשעה 15:00

    תודה.

  • איתן לרנר  ביום 05/19/2008 בשעה 19:23

    ממה שאני קורא כמו עם הרבה אומני רוק או אמנים בכלל לוקחים אנשים שיש להם הפרעות ובעיות עם עצמם ככל הנראה בגלל ילדות דפוקה כזו או אחרת ומאללים ומהללים את הקיצוניות הנוירוטיות וחוסר הגבולות כאילו אנשים אלו מיוחדים . עצוב . היא יכולה להיות אמנית נפלאה וסבבה על הסקס שעשתה אבל לא נשמע שהיתה מסוגלת לראות מישהו מעבר לאפה . כמו עם הרבה אנשים פגועים

  • שי טוחנר  ביום 05/20/2008 בשעה 16:38

    ומביא אותי להכיר פינות שלא הכרתי קודם.

    תודה על ההשקעה, כתיבה נהדרת, ובעיקר – השיתוף.

    שי

  • קוראת אחת  ביום 05/27/2008 בשעה 13:27

    זו דמות לכתוב עליה ספרים. טרגית, מוכשרת, מרתקת…סוריאליסטית. תודה על המאמר, החלק המקסים בו הוא הערצתך אותה…(: זה ללא ספק מה שהופך אותה למה שהיא: סמל

  • מיקה זוהר  ביום 12/07/2008 בשעה 14:47

    אהבתי. לא שמעתי עליה מימי.

  • יחיאל  ביום 12/10/2008 בשעה 11:05

    איזה סיפור מדהים

  • קסטה  ביום 02/19/2010 בשעה 21:42

    מעניין, תודה
    לא הכרתי אותה

  • רוני  ביום 02/20/2010 בשעה 9:38

    האנשים האלה שחייהם הם הסיפור הכי טוב שיש. אני מוקסמת מהם, אבל גם מרחמת עליהם לפעמים.
    החיים פשוט קטנים מדי כדי להשביע אישה כזו.
    מזכיר לי פעם איך תיארת "אימפריות קמות ונופלות בתוכי" – נשמע שהיא היתה כזו, אבל במציאות אימפריות גוררות רגליים בשעמום.

  • המעריצה הסמויה מהעין  ביום 02/20/2010 בשעה 14:34

    באמת רשימה מעניינת על אישה מרתקת שלא היכרתי, מה שמעורר את הערצתי אצלה זה עצמאות החשיבה שלה והיכולת שלה לקחת את חייה בהתאם לאיך שהיא רואה את החיים ובמנותק מהנורמות של זמניה.

    בקשר לבחירות שלה, כמו השתרללות מינית ושימת זין על מה שאומרים ומה שמקובל – אין מילים. אישה מדהימה.

  • יעל שכנאי  ביום 02/20/2010 בשעה 17:23

    איזו רשומה, בועז.

    חיים עוצרי נשימה, אין ספק.

  • שולמית  ביום 02/20/2010 בשעה 23:43

    קראתי את זה בבוקר – תודה גדולה לא היכרתי
    מודה
    והיה לי הרבה מה לומר על נשים ואומנות וההבדל בין סקס וחושניות
    בין המסתורי לפרובוקטיבי
    אולי פעם אם ניפגש לקפה של אומנים נדבר בזה

    ופתאום מצאתי את זה

    זה אומר הכל בשבילי
    ושוב תודה לך – על שאתה.

  • אלמה  ביום 02/21/2010 בשעה 9:13

    כתבה מרתקת ביותר.
    איזו אישה מדהימה!!
    היא צריכה להיות מודל לנשים יוצרות, ולא כל מיני…לא חשוב.
    וואו…
    ותודה לשולמית שהפנתה ל – recites Bukowski

  • גלית חתן  ביום 02/24/2010 בשעה 0:22

    שנים אני אוהבת את העבודות של תמרה למפיקה, אותה גיליתי יום אחד בחנות דיונון של אוניברסיטת תל אביב. לא ידעתי כמעט דבר על סיפור חייה ולכן קראתי את הפוסט בשקיקה. תודה רבה!

  • Amalia Shenvald  ביום 03/05/2012 בשעה 23:59

    אומללה קיזט.

    ומעניין, שהפנים שלה מזכירות את אלה של ליידי גאגא.

  • saar liven  ביום 03/08/2012 בשעה 14:46

    נפלא בועז.

  • llaliiblue  ביום 09/01/2012 בשעה 12:46

    "הרטיבות שלך תפריע לי להתרכז".
    יש פוסטים, ויש פוסטים.
    אני מעריצה נשים כאלה, לעולם הרי לא אוכל להיות כזו. פריק קונטרול שכמוני.

  • איריס פוגל בן חמו  ביום 07/10/2013 בשעה 23:03

    פוסט מרתק, תודה רבה.

  • liebermanorna  ביום 08/19/2013 בשעה 11:14

    חזרתי כרגע מפריז שבה ראיתי תערוכה מדהימה שהוקדשה לתמרה דה למפיקה בפינקוטק (ליד כנסיית המדלן) ושמחתי לקרוא את רשומתך. מהתערוכה הבנתי כמובן שתמרה הייתה ביסקסואלית, נישאה פעמיים לאצילים עשירים וניהלה פרשיות אהבים עם אירה העצובה ועם רפאלה היפה, אך לא יותר מכך. התרשמתי עמוקות מכשרונותיה האומנותיים. מתח בין תום לחושניות, בין כיבוד מוסכמות לשבירתן. בניינים אפורים מקוטעים משמשים לעיתים קרובות כרקע לדמויות. משחקי אור וצל. מבקרי האומנות מדברים על תחכום וגרפיזם, מעוגלות וקוביזם.
    אינני חושבת שקיזט הייתה אומללה. הבת העריכה את זמן האיכות שבילתה עם אמה, למרות הכול. תמרה פקחה את עיניה לראות את העולם באופן מקורי. שתי הנשים שרק שש עשרה שנה הפרידו ביניהן היו קרובות זו לזו. קיזט לא אהבה לשמש לאמה כמודל אך סבתה, שגידלה אותה, אמרה לה שכדאי לה לדגמן כיוון שכך תיכנס להיסטוריה, קביעה שהתאמתה, מי היה זוכר את קיזט לולא תמרה.קיזט למדה שפות ומדעי המדינה באוניברסיטה, נישאה, הקימה משפחה (שתי בנות). בסוף חייה, תמרה תבעה ממנה לטפל בה ולגור איתה במקסיקו. קיזט אכן עשתה זאת ופזרה את אפרה של אמה, לפי בקשתה, מעל הר הגעש המושלג פופוקאטפטל.
    קיזט כתבה ספר על אמה, עוד פרטים בקישורית הבאה

    http://www.delempicka.org/family-friends/kizette-de-lempicka-foxhall.html

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: