לא רק בגלל הסצינה האוראלית

בארה"ב, וגם בישראל הסמוכה אל שולחנה, מבוהלים יותר מסקס מאשר מאלימות קשה. מין אוראלי מפחיד את הרוב האמריקאי הלבן והשמרן הרבה יותר מראש נערף בחרב או אוזן נכרתת בסכין.

אין סיכוי לעירום מלא וליחסי מין כאלה ואחרים, אבל אין שום בעיה עם אנשים מדממים למוות, ילדים החוטפים כדור וטילים המחסלים שלושה מיליון איש בסרט אקשן. העולם המודרני בחר ברשע כאופציה עדיפה עליו. זהו הפונדמנטליזם החילוני, הבחירה ברוע במקום באהבה החופשית.

סרטו של וינסנט גאלו מ-2003, שלא הוקרן בישראל. "בראון באני" סרט עצוב ומטושטש כמו גשם על חלון המכונית הנוסעת בדרכים צדדיות, סרט על אהבה אבודה, שהוא גם משל לכל הצביעות הזו – וגם דוגמא חיה להעדפת האלימות והמוות בקולנוע, על פני החיים והיצרים

 

המבקרים באמריקה היו מאוחדים בדעתם: יש להוציא מהסרט Brown Bunny את הסצינה המפורשת, הבוטה והחד-משמעית, שבה יורדת השחקנית קלואי סֶוויני על ברכיה ומוצצת את הזין לוינסנט גאלו, הבמאי והדמות הראשית בסרט.

הסצינה שהוציאה את המבקרים מדעתם

האם בראון באני היה חוטף את מטח החרפות, הגידופים והנאצות אלמלא היתה בו הסצינה הזו? ספק גדול. יותר מזה: אם במקום להוציא את הזין, גאלו היה מוציא אקדח ויורה לה בראש, הסרט היה מאושר להקרנה בלי שום בעיה. בסרט "ליאון" של לוק בסון גארי אולדמן יורה למוות בילד בן 3 ואף אחד לא חשב לקצץ את הסצינה הזאת החוצה.

כן. אמריקה, וגם ישראל הסמוכה אל שולחנה התרבותי של אמריקה, עדיין מבוהלת יותר מכל מסקס. פיטמות חשופות ומין אוראלי מפחידים את הרוב האמריקאי הלבן והשמרן הרבה יותר מראש נערף בחרב או אוזן נכרתת בסכין. אין שום סיכוי לראות סקס בסרט אמריקאי, אלא אם הגבילו אותו לגיל 18 ומעלה (ובמדינות מסויימות בארצות הברית, מגיל 21 ומעלה). אבל אנשים מדממים למוות, ילדים החוטפים כדור או טילים המחסלים שלושה מיליון איש במכה אחת בסרטי מדע בדיוני כמו "היום השלישי" – אין שום בעיה לאשר להקרנה לבני 12.

סקס מפחיד את אלה שרוצים לשלוט בנו. סקס מעורר את שמחת החיים. מי שמתעוררת בו חדוות חיים, יתקשה ליטול חיים ממישהו אחר. ממשלות לא מעוניינות באזרחים שלא יכולים להרוג. לא במקרה, המדינות התוקפניות והאלימות ביותר בעולם, הן אלה שבהן יש שמרנות מינית חמורה. אלימות מדכאת את רוח האדם. היא גורמת לך להרגיש קטן ואפסי אל מול הרשע. סקס גורם לך להרגיש חיוני. חי. ושוב זה לא מקרי, אבל כל תנועה שניסתה להביא שלום יופי ותקווה לעולם, גם אימצה תאוריות על מיניות חופשית. וויליאם רייך, למשל, אמר ש"אם לצוררים הגדולים בהסטוריה היו יותר אורגזמות טובות, העמים בסביבה שלהם היו הרבה פחות אומללים".

ארגוני ההורים באמריקה שבוחנים בעין קפדנית כל טקסט בתקליט היפ הופ ומטאל, ידאגו לצנזורה של כל F*** WORD  אבל יעברו לסדר היום על האלימות המטורפת ששוטפת את המסכים. אסור לזמר לשיר "אני רוצה שתמצצי לי". אבל אין בעיה עם "אני רוצה להרוג אותך לאט". סרטי אימה הם להיט גדול בקרב הנוער אבל סצינה אוראלית ב"בראון באני" של גיבור עגמומי והאקסית שעזבה אותו מוציאה את המבקרים מדעתם

ועוד: המדינות שבהן יש מתירנות מינית גבוהה הן המדינות שבהן זכויות הנשים הן המפותחות ביותר (סקנדיביה, הולנד, גרמניה, בריטניה). ואיפה הכי רע לנשים? היכן הן נמצאות בסכנה גבוהה במיוחד? במדינות שבהן כופים עליהן רעלות, התנזרות, כיסויי-גוף, אפרטהייד על רקע מיני באוטובוסים. וגם בארה"ב עדיין הכי כדאי לך להיוולד כגבר לבן והכי גרוע לך להיות אשה שחורה.

שמתם לב שבסרטים של קוונטין טרנטינו אין עירום? ב"כלבי אשמורת" יש פסיכופט החותך לשוטר כפות  את האוזן. ב"ספרות זולה" יש חרב משספת וכדור המרטש לנער שחור את הפרצוף והמוח במכונית הנוסעת. שלא לדבר על "להרוג את ביל" המדמם ורווי הקרבות והמוות. אם להיות ספציפי, אז כבר אין יותר הגבלה על "מין ואלימות" בסרטי קולנוע, משחקי מחשב וסדרות טלוויזיה. יש איסור על מין. יש הרשאה מוחלטת לאלימות. במלים אחרות: העולם התקשורתי המודרני בחר בשטן (הרע) ולא באל (הטוב). אם האל הוא חופשי כמו אהבה חופשית ובורא את יצוריו מתוך אהבה – והרי האדם נברא בצלם האל והאדם חופשי לבחור – אז הרשע הוא פועל יוצא של השטן. ומה מייחד את השטן? הרוע.

אין יותר הגבלה על "מין ואלימות" בסרטי קולנוע, משחקי מחשב וסדרות טלוויזיה. יש איסור על מין ועירום. יש הרשאה מוחלטת לאלימות, דם וחיסול יצורים אחרים. במלים אחרות: העולם התקשורתי המודרני בחר בשטן (הרע) ולא באל (הטוב)

הרוע קיים בכל פגיעה פיזית באדם אחר החלש ממך. הרוע קיים בכל כדור רובה שמחסל נערה שהולכת לבית הספר בשטחים מוחזקים שנעשים בהם פשעי מלחמה. הרוע קיים באדם המעכב אשה הכורעת ללדת במחסום צבאי. הרוע קיים בהרעבה של אוכלוסיות שלמות, במניעת חיסונים ותרופות. הרוע קיים באופן מוחלט באדם היוצא להתאבד עם חגורת נפץ באוטובוס או בית קפה, כדי לחסל אזרחים חפים מפשע.

הרוע היה ברור גם בימי קדם. המקרה של לואי ה-17 לדוגמא הוא רצף של התעללויות חסרות פשר כמעט וטרגדיות איומות. בשל הפחד ממיניות ובזכות אותו הרוע המוחלט גברים עינו, השפילו ושרפו למוות נשים באשמת כישוף. הרוע נוכח בקולנוע היום בזכות פונדמנטליזם של פוליטיקאים וציניות של דתיים חשוכי-דעת ואבירי הפוליטיקלי קורקט, שהרג כל חלקת אמנות טובה בשם אותה הצמדה מעוותת של "מין" ל"אלימות". ארגוני ההורים באמריקה שבוחנים בעין קפדנית כל טקסט בתקליט היפ הופ או מטאל, ידאגו לצנזורה של F*** WARD  אבל יעברו לסדר היום על האלימות המטורפת ששוטפת את המסכים. אסור לזמר לשיר "אני רוצה שתמצצי לי". אבל אין לו שום בעיה לשיר "אני רוצה להרוג אותך לאט". סרטי אימה הם להיט גדול בקרב הנוער, למרות שהם עלולים לגרום לסיוטים, אבל סצינה של מין אוראלי ב"בראון באני" של גיבור עגמומי והאקסית שעזבה אותו מוציאה את המבקרים מדעתם.

הסיפור: נהג של תחרויות אופנועים יוצא למסע לאורכה של ארצות הברית, כשהוא נזכר בעצב באהבתו הגדולה שעזבה אותו. יותר מכל, בראון באני הוא הומאז' לקולנוע שאף אחד לא עושה היום. הוא סרט סיקסטיז, שנוצר במאה ה-21. תמהיל של אוונגארד, רטרו ומוזיקה נפלאה. בתפקיד האקסית המיתולוגית: קלואי סֶוויני (דוגוויל, Julien Donkey-Boy).

סֶוויני תיארה את סרטו של גאלו כ"סרט אמנותי". סרט שצריך היה "להקרין במוזיאונים", ולא לחשוף אותו לציפיות האכזריות של השוק המסחרי. אצלנו, מכל מקום, הוא דילג על שלב המסך הגדול ונחת ישר בספריות הוידיאו, בגירסת ה-די.וי.די המלאה והבלתי מצונזרת, עם תירגום לעברית ואיכות סאונד נפלאה.

אפשר (וכדאי) לצפות בסרטו של גאלו (שהוא גם מוזיקאי נהדר), גם מפני שהאיש יודע לרצף את סרטיו בפסי קול מהחלומות. מי שראה את "באפלו 66" בוודאי זוכר, אבל פס הקול של בראון באני מצליח לשלוף ממרתפי שנות השישים חמש רצועות חלומיות, כשלצדן חמישה קטעים חדשים ומקוריים של ג'ון פרושיאנטה (רד הוט צ'ילי פפרס), שנכתבו במיוחד לסרט. ג`קסון סי פרנק, גורדון לייטפוט. פסקול מדהים.

פס הקול של הסרט נשען על גוף העבודה הפורה של ג'ון פרושיאנטה, הגיטריסט המחונן של רד הוט צ'ילי פפרס, שהבין היטב את היצירה שווינסנט גאלו ניסה ליצור:  סרט שנוצר במאה ה-21, אבל כל כולו מתכתב עם תרבות שנות השישים והשבעים של המאה ה-20. המוזיקה המלטפת, המערסלת, מחממת את הלב ויוצרת אינטימיות מיידית – כשהיא זורקת את המאזין אל התקופה שבה סרטי מסע מופשטים היו הדבר החם ביותר, סקס בקולנוע היה טבעי כמו ויטמינים  והמוזיקה היתה חלק חשוב מהחוויה הקולנועית.

לא רק פרושיאנטה אחראי למוזיקה שמלהיטה את הרגש, אלא גם גורדון לייטפוט הקנדי, סינגר סונגרייטר אלילי בשנות השישים והשבעים, עם קול חם וממיס לבבות.  לייטפוט שר כאן את "ביופטיפול" מ-1972 וגם ג'קסון סי פרנק, יוצר מיתולוגי, שהוציא תקליט אחד ויחיד ב-1965, נשכח מן הלב ונעלם מן העין, אמרו שהתחרפן, שהשתגע, שיצא (כמו גיבור הסרט "בראון באני") למסע לאורכה ולרוחבה של אמריקה, שהבין שתעשיית המוזיקה אינה בשבילו. מי שלא מכיר את פרנק, יוכל לעשות את טבילת האש שלו עם "Milk and Honey", השיר שגם הוצמד לטריילר של הסרט. כל כך יפה, שרק בא לך למצוא מישהי ולשכנע אותה להיכנס איתך למיטה, רק כדי לעשות את זה על רקע הגיטרה המתגלגלת וקול החלב ודבש של ג'קסון סי פרנק.  פסקול שיכול לגרום לכם להתאהב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גדי  On 02/24/2006 at 12:59

    בוב דילן אמר: "זה שאסור לראות גבר מוצץ פיטמה אבל מותר לראות גבר חונק למוות אישה – זה מראה שאנחנו חברה חולה."
    בוב דילן צדק.

  • moon river  On 02/24/2006 at 13:04

    צפיתי בסרט כולו, הסרט לא אומר משהו חדש, אבל יש בו כמה צילומים יפים בשעת הנסיעה.
    סצינת הסקס דווקא טובה. לא הבנתי את פשר הזעזוע ממנה. אולי אם הסרט היה כולל אמירה חברתית-תרבותית שהיתה מחזיקה את סצינת הסקס בתוך איזה שהוא קונטקסט, לא היו יורדים עליו כל כך.
    מצד שני:
    האבחנה שלך שקל לנו יותר לצפות במחזות אימה של הרג ורווי דם מאשר סצינות סקס נטורליסטיות – היא אכן מדהימה.

  • אורן  On 02/24/2006 at 16:54

    אתה גאון. באמת.

  • ריקי כהן  On 02/24/2006 at 20:40

    אני לגמרי לא מסכימה עם המסקנה. בשבילי לראות מציצה מפורשת זה פורנו, כמו לראות חדירה. זה כבר הטריטוריה של הפורנוגרפיה.
    אני לא פוריטנית אבל אני מעדיפה לא לראות פורנו באמנות שאני צורכת. נראה לי קצת מרחיק לכת. (ואני יודעת שאתה רואה בזה סקס טהור וטבעי).

  • אורית  On 02/24/2006 at 21:34

    זה לא סוד שהאמריקאים הם אחת האומות השמרניות ביותר.
    אבל דווקא בקשר של הפאניקה מהסצינה האוראלית, כדאי לשים דברים בהקשרם.
    בשנתיים האחרונות אמריקה גועשת סביב הגילוי שבני הנוער האמריקאים "לא עושים עניין" ממציצות.
    כל כך לא עושים עניין עד שכמעט ארבעים אחוזים מבני הנוער בגילאי העשרה הנמוכים (מתחת לגיל 15), הודו שהם "בתולים מבחינה טכנית", ומבצעים מין אוראלי.

    נכון, גם פה הפתרון צריך להיות חינוך מיני (או חינוך במובנו הרחב יותר) ולא צנזורה היסטרית על סקס בסרטים, אבל כשאתה הורה לבת 12 ואתה קורא בעיתון כתבה בה מתארת ילדה בת גילה של בתך, איך 'בדרך הביתה ממסיבת בר-המצווה של הרבינוביצ'ים, העניקו רוב בנות הכיתה עינוג אוראלי לבניה', כשאתה יודע שלא מדובר בסנסציה מקומית אלא בתופעה שמתפשטת בכל רחבי ארה"ב (ולראיה, בשנים האחרונות הרפס וגינלי נמצא באחוזים גבוהים והולכים בפיותיהם של בני נוער אמריקאים), ההיסטריה שתתקוף אותך ותוביל אותך לאמץ פעולות נקודתיות דוגמת צנזורה היא אולי לא יעילה, אבל בהחלט מובנת.

  • אליהו ברטוב  On 02/24/2006 at 21:37

    עשית באופן יוצא מן הכלל את האבחנה ביחס למין לעומת היחס לאלימות בקולנוע (ובחברה). לצערי, ישראל הולכת באופן עיוור אחרי החברה האמריקאית.
    מאמרך מעולה באופן יוצא מן הכלל. פשוט מאסטרפיס. תודה שפרסמת אותו.

  • נועה רז  On 02/25/2006 at 10:28

    היה זה פוקו, כמדומני, שדיבר על הדרת המיניות מהשיח הציבורי. האמת? מבחינת טעמי האישי, אני נוטה להסכים עם ריקי פה מעלי. הייתי מעדיפה לא לתבל את האומנות אותה אני צורכת בשעות הפנאי שלי באפיזודות של סקס מלא. מסיבה זו בדיוק אני לא רואה פורנו. מצד שני, אני גם לא צופה בסרטי אסונות.

    עם זאת, ויש פה אבל גדול, אני חושבת שיש לשלוף את כל התותחים על-מנת שבמאים, עורכים, מפיקים, ציירים ועוד, יוכלו להראות עירום/אלימות ככל העולה על רוחם, אם זה הקו האומנותי שלהם. אסור לתת למדינה את הכוח לקחת את זה מהם.

    אני חושבת שהסתרת הביטויים האלה מבני נוער היא לא יותר מצביעות לשמה. בעולם יש אלימות. בעולם יש מין (וזה לא משהו רע, זה אחד מתענוגות העולם הזה). אין שום סיבה להחביא אותם. הטענה לחינוכיות או מוסריות מתעלמת מכך שתפקידנו כבוגרים להכין את הנוער לחיים האמיתיים. אם אנחנו רוצים חיים נטולי אלימות מופרזת, לדוגמה, עדיף שניצור להם עולם ללא אלימות מופרזת, ולא סתם נטמון ראשנו בקרקע.

  • ליבי  On 02/25/2006 at 10:58

    השאלה היא לא "האם זה פורנוגרפיה". כמובן שזו פורנוגרפיה. אז מה?

    חמש דקות מתוך שעה וחצי ב"בראון באני" הן פורנוגרפיה. פורנו כמו שציורי הקיר בפומפיי הם פורנוגרפיה, או "סיפורה של או".

    ואגון שילה.
    פרנסיס בייקון.
    צ'רלס בוקובסקי.
    הקאמה-סוטרה.

    יש פורנוגרפיה באמנות ותמיד היתה ואני מקווה שתמיד תהיה. השאלה היא לא "האם זו פורנוגרפיה", אלא האם יש ליצירה הכוללת ערך מוסף מעבר לפורנוגרפיה שבה.

    http://www.mishkenot.org.il/programs.php?id=168&

  • ליבי  On 02/25/2006 at 13:25

    אי אפשר לכתוב משהו כמו "אני לא פוריטנית אבל אני מעדיפה לא לראות פורנו". מדובר במשפט עם סתירה פנימית מובנית. אם את פוסלת באופן גורף כל פורנו, את פוסלת 50% מההסטוריה של האמנות. אני, כאשה, תמיד שואלת את עצמי מול כל יצירת אמנות האם יש משהו מעבר לתיאור המיני הפלסטי (בציור, או בקולנוע).

  • ריקי כ  On 02/25/2006 at 13:56

    האם יש משהו מעבר לסבל, לכאב הגדול ולהשפלה, ותמיד התשובה היא: זו חבית ללא תחתית מהתחושות האלו.
    תמיד מסליד אותי איך אינטלקטואלים פוסט מודרנים בעיני עצמם מוצאים גם בפורנו אפיונים אומנותיים, ואני חושדת שזה קשקוש, הם הפכו את זה לתיאוריה כדי שיקשיבו להם כי זה נושא "עסיסי".

    ולא, אני לא מדברת על פורנו בציורי שילה, אלא על סרטי ותמונות פורנו באינטרנט ובטלוויזיה/קולנוע.

  • ליבי  On 02/25/2006 at 19:52

    להגיד שאצל אגון שילה במוזיאון בוינה אשה פשוקת רגליים ועירומה זאת אמנות, אבל מציצה בסרט אינדי אמריקאי של וינסנט גאלו זה פורנו – זו התחסדות גמורה. אמנות היא אמנות.

  • זולי  On 02/25/2006 at 23:06

    בקיל ביל יש אזכורים מיניים בוטים. גם אם לא מראים שם זין או ערווה. אפשר (ורצוי) לבקר את הצביעות האמריקאית, אבל אי אפשר להתכחש לכך שבקולנוע ההוליוודי מפלס המיניות (בעיקר הבוטה) עולה בהתמדה יחד עם מפלס האלימות (בעיקר הבוטה). ואולי זה בסה"כ צד אחר של אותה פוריטניות.

  • ד"ר איתן רונן  On 02/26/2006 at 0:38

    הדיון הוא לא סביב האיזכורים המיניים (כזכור, ב"כלבי אשמורת" יש דיון שלם בפתיחת הסרט על שיר של מדונה "like a virgin" האם הוא מדבר על מין אנאלי, או לא). וגם ב"קיל ביל" יש איזכורים (בוטים).

    אבל סקס פשוט, ישיר וטוב לא תמצא בקולנוע האמריקאי המיינסטרימי. זה די מדהים, אבל אין שמץ של עירום וסקס אפילו בסרט כמו Closer של במאי כמו מיק ניקולס (שידע, בעבר, להציג סצינות מיניות נועזות ויפות, ב"ידע הבשרים", למשל).

  • אינדיעינת  On 02/28/2006 at 23:09

    יש פורנוגרפיה גסה שיש בה אלימות והיא משפילה, עלובה, כואבת. זה אופייני לקולנוע ההוליוודי ולתרבות הגועל.
    תנו לי לשחוט פרה אחת ספק קדושה – "עיניים עצומות לרווחה" של קובריק.

    הגדיל לעשות הבמאי הצרפתי רובר גידיגיאן איש מרסיי שיודע לחשוף את הגוף וללטף אותו. איש נדיר בעל כישרון נדיר עוד יותר. ב-3 מסרטיו לפחות מתפשטים ורואים מעשה אהבה. הצילום רך, עוטף, מנחם. צפו ב"המקום בו נמצא הלב".

    שאלה מתוך ראיון עמו:
    אתה מרבה לצלם עירום מלא ועושה זאת באופן טבעי. מדוע אתה חושף כך את גופו של השחקן ולא מסתפק בעירום חלקי?
    "מסיבות כמעט פוליטיות. אני מאמין בתמימות של הגוף ולכן אני מראה את הגוף באופן השונה מסרטים אחרים. כצופה, מכעיסה אותי הצורה בה מציגים את הגוף, בעיקר בקולנוע האמריקאי:
    מתייחסים אליו בצורה אגרסיבית, מתעללים בו ומחללים את תומתו. בסרטים שלי מלטפים את הגוף.אני מאפשר שוויון בין אישה לגבר וגם שוויון בין גבר לגבר. ברגע שאנשים עירומים זה כמעט דורש שיהיה רגע של התפייסות".

    ועכשיו אחרי שהרגתי פרה, אני הולכת לנוח!

  • בייבי ג'יזס  On 04/27/2006 at 15:35

    פורנו, לפי הגדרתו, היא כתיבה על או הקרנה של אקט המין ללא ערך אמנותי או רעיוני מוסף אלא למטרות גירוי בלבד. צפייה בפורנו המיוצר כיום היא כצפייה בתרנגולות על גריל בקנטאקי פרייד צ'יקן.

    פוריטנים הם אנשים המסתייגים ממין ומגוף האדם ומעוניינים לטייח אותם ולהפוך אותם לנושאים מוקצים בשיח הציבורי ובנורמות החברה.

    כדי לסלוד ולהיגעל מפורנו לא רק שלא צריך להיות פוריטני אלא יותר סביר שתהיה אדם אוהב אדם, אוהב מין, אוהב את הגוף האנושי – אחד שרוצה לראות את האדם כמכלול. עם נפש ורוח ודעת ומיניות ולא כעבד לפנטזיות מיזוגניות ואינפנטיליות המניע את אגנו במכניות על פס הייצור של הפורנו התעשייתי.

  • מנשה  On 10/24/2006 at 10:44

    איכשהו אני תמיד חוזר לפרקים מהסידרה הזו.
    באחד מהפרקים הילדים השתעשעו בכלי נשק אמיתיים של לוחמים (נונצ'קו, כוכבי מתכת וכו') ופגעו בטעות בעינו של אחד הילדים ששיחקו איתו.

    בסצינת הקליימקס על הבמה עומדים שניים – קרטמן השמן בעירום (שמסיבה כלשהי חשב שהוא בלתי-נראה) והילד הקטן שמדמם מראשו.

    בסופו של עניין – המבוגרים כולם הזדעזעו מהעירום של קרטמן ובכלל לא היה איכפת להם מילדים שמחשקים בחרבות אמיתיות וקרובים להרוג אחד את השני.

    בקיצור, טריי פארקר ומאט סטון חשים ממקור ראשון את הפוריטניות האמריקנית.

  • ענת  On 10/24/2006 at 11:44

    כאייטם בפני עצמו הוא לא סתם פורנו, הוא אמירה בוטה מאוד גסה ושוביניסטית, לכן לא פלא
    שמרבית הנשים הסתייגו מהסצינה
    המציצה של אשה לגבר, כסצינה המרכזית בסרט
    מעידה על שוביניזם ברמות הכי נמצצות שיש
    עושה רושם שמרבית סרטי הגנמגסטרים והמערבונים אם היה לבמאים שלהם אומץ הם היו מחרידים את הסצינה הזאת של המציצה לכל סרט וסרט
    וככה היינו מקבלים מערבון- מציצה
    ספגטי – מציצה
    בקיצור,
    אפשר היה לצלם בלי מילים הכל לתקוע מציצה
    ולהגדיר את הג'אנר כסרט מציצה.

  • אלינור  On 10/24/2006 at 11:51

    ראית את הסרט בכלל? זו סצינה של נואשות גמורה של הגיבור. אין שם שום שוביניזם.

    די לקלישאות הפמיניסטיות ולסיסמאות "החיפצון" הריקות מתוכן!

  • L  On 10/24/2006 at 13:41

    נשמע לי רעיון ממש טוב. אולי אם היה כזה, הייתי רואה מערבון אחד או שניים בחיי.
    (ד"א אני אשה).

    אותו דבר לגבי ג'יימס ג'ויס שהזכרת, בועז, בפוסט קודם. אולי אם היה בספר של ג'יימס ג'וי איזו מציצה טובה, הייתי צולחת יותר מעשרת העמודים הראשונים (מתוך 892 עמ') של "יוליסס", והוא לא היה משמש רק בתור הספר האהוב להפלה על הרצפה על ילדי בן השנתיים עקב משקלו.

    בועז, תודה על הפוסט הנוכחי והאבחנות החדות.

  • L  On 10/24/2006 at 14:02

    לטעמי האישי: בסרט "הסוד שמעבר למלים" (בהפקת האחים אלמודובר), מתפשטת שרה פולי בפני טים רובינס בדיוק ברגע שבו היא מספרת לו את הסוד שעל שמו קרוי הסרט, דהיינו, העובדה שעברה טראומה מזעזעת בזמן מלחמה, שבה הפכה לשבויה ושפחת מין של חיילים מהצד שלה, שהרגו בעינויים ואנסו נשים רבות. הערבוב הזה בין הטראומה והמפגש עם סדיזם אנושי לבין הרצון המציצני הטבעי והמיני של הצופה, הופך את הבחירה הבימויית של הבמאית לסרת טעם ופרברטית.אבל זה כמובן לא צונזר, כי להראות ציצים זה די מקובל.
    זה לא רלבנטי לטעמי האישי אם זה גוף נחשף של גבר או אישה. מה שרלבנטי כפי שאמרו כאן למעלה זה ההקשר שבו משובצת המיניות.

  • ocean  On 10/24/2006 at 14:03

    אז בגלל שהחברה האמריקאית והישראלית היא צבועה ופוריטנית, כל יציאת חוצץ בתחום מייצגת פונדמנטליזם חילוני? ואני אקצין: אז בגלל שהגישה לסרטים אלימים, פורנוגרפיים או סתם שנויים במחלוקת נגישים לחלוטין לכל דיכפין ברשת, צריך להתיר את הרסן ולבטל לחלוטין את הגבלות הצפיה בקולנוע ובטלויזיה?

    נו באמת, בועז. סף המתירנות לאלימות ומיניות בקולנוע ובטלויזיה עולה על גדותיו. אני לא חושבת שהיד צריכה להיות קלה על הדק "האהבה החופשית" רק בגלל שהיא קלה באופן פושע על הדק האקדח – כל מקרה לגופו ושיקולו, לקיצוניוּת כגון צנזורה אוטומטית בדיוק כמו להיעדר פיקוח אין כאן מקום.

    ocean

  • בועז  On 10/24/2006 at 14:10

    סקס הוא לא דבר שלילי.

    אלימות היא דבר שלילי.

    אני מתנגד להצמדת המושגים "מין" ו"אלימות" יחד. מין הוא לא דבר רע, כשלעצמו. אלימות היא דבר רע.

    מי שמתיר ביד אחת סרטים אלימים ואוסר ביד שניה סרטים שיש בהם סצינת סקס, הוא פונדמנטליסט מזן גרוע במיוחד.

  • L  On 10/24/2006 at 14:14

    התגובה שלך לא דמגוגית. צריך שיהיה מסר אחיד ביחס לסצינות סקס ואלימות, דהיינו הגבלת צפייה ברמה כזו או אחרת עד גיל 18. הבעיה היא לדעתי שהמסר הוא כפול לחלוטין.
    בגיל 18 נותנים לילד רובה ושולחים אותו לצבא. בגיל כזה הוא יכול גם לראות סקס בקולנוע.
    הלוואי שכשהילדים שלי יגיעו לגיל 18 הם יוכלו לשרוץ בסינמטק מהבוקר עד הערב ולראות סרטי סקס ולהזדיין כל היום במקום להתגייס ולסכן את נפשם.

  • אתה יודע מי  On 10/24/2006 at 14:31

    נותרתי ללא מילים, פשוט מורידה את הכובע, על המאמר המעלף הזה.

    ועל הדרך מודה למי שברא אותי, שברא אותי כזו שתמיד תעדיף את האופציה של החיים והסקס על זו של ההתנזרות והמוות הפיזי והרוחני.

  • אתה יודע מי  On 10/24/2006 at 14:44

    לא, לא התבלבלתי. חלק כאן בחרו במילה "מאלף", בשבילי זה היה מעלף. וכן, הקדשתי לכך מחשבה.

  • תראזימאכוס  On 10/24/2006 at 15:09

    לא חשבתי על זה למען האמת.

    אולי ההבדל הוא שבסצינות של רצח או כריתת אוזן לא ננסה לעשות את זה בבית, ובסקס אורלי יש חשש שזה יהפוך לנורמטיבי בשל הקלות של היישום.

  • ocean  On 10/24/2006 at 15:13

    סקס אינו דבר שלילי, אבל הוא יכול להיות בעל השפעה שלילית כאשר החשיפה אליו איננה מבוקרת. יתרה מכך, אחוז הסרטים שמפרידים בין סקס לאלימות שואף לאפס בשנים האחרונות.

    אתה מקשר שוב ושוב הגבלת סצינות מיניות להתרת סצינות אלימות. למה? זה שאספקט אחד (= חשיפה לא מבוקרת ל-____) הוא יותר טבעי ופחות מזיק מהשני, עדיין לא הופך אותו לבלתי בעייתי. דוגמא טובה לכך היא האלכוהול והטבק החוקיים לעומת הגראס האסור בחוק – נכון שהראשונים מזיקים להחריד, אבל זה עדיין לא הופך את הגראס לנופת צופים חפה מכל בעיה (ולכן אני תומכת מאד בלגליזציה, אבל רק בתנאים מסויימים).

    ocean

  • בועז כהן  On 10/24/2006 at 15:27

    בבקשה, אושן.

    תסבירי לי איזו השפעה שלילית יכולה להיות לסצינה של מין אוראלי בין זוג אוהב – על נפשו הרכה של נער בן 12.

  • AP  On 10/24/2006 at 17:24

    לטעמי סצינה כמו שמתוארת כאן, כלומר מין אוראלי בין זוג מאוהב, גראפית כל שתהיה, היא הרבה פחות מזיקה מאשר כל פרק אקראי בסקס והעיר הגדולה, לדוגמה. סצינת סקס יכולה להיות הרסנית עבור ילד מתבגר כאשר היחסים שבין בני הזוג הם בעייתיים. לאו דווקא הגראפיות, כי אם הקונטקסט. סצינת סקס שבה ברור שבני הזוג מאוהבים? עלא כיפאק. סצינת סקס שמראה ריקנות, חומרניות, ניצול אפילו? כאן יש לי בעיה.

  • AP  On 10/24/2006 at 17:40

    ולכן החופש להראות סצינות מין גראפיות צריך להיות יותר גדול מאשר סצינות אלימות. קל לשים סצינת מין בקונטקסט חיובי. קשה מאוד לעשות אותו דבר בנוגע לאלימות. כמובן שזו לא הסיטואציה כרגע בעולם, משום מה.

  • ocean  On 10/24/2006 at 18:57

    הסיכוי שבני 12 יתפסו בסצינת סקס טלויזיונית זוג אוהב, שואף לאפס.

    הסיכוי שבני 12 יעקבו אחרי העלילה ויבינו שמדובר *באספקט* אחד מיני רבים של אהבה (אם אכן מדובר באהבה), שואף לאפס.

    הסיכוי שבני 12 לא יפרשו את האקט בצורה הכי פשטנית שיש (אהבה=מציצה), שואף לאפס.

    בבית אנחנו אחראים ככל הניתן על החינוך והתכנים שילדים סופגים מהמרקע. אם לך אין בעיה שקארין תחזה בסצינת סקס אקראית בגילה הפעוט זאת זכותך, אבל לי דווקא יש בעיה בנושא עם הילדה הערטילאית שלי. פונדמנטליסט היה אוסר בתכלית שידור כלשהו של תכנים מיניים מפורשים בטלויזיה (והיה נסיון כזה כשקמו ערוצי פלייבוי ושות'). הפשרה המתבקשת היא הגבלת שעות השידורים + קוד צפיה. תסביר לי אתה, מה כל כך צבוע ורע ברעיון הזה? ובבקשה אל תכניס לי שוב את עניין האלימות. שנינו מסכימים שמדובר בלגיטימציה פושעת ותמוהה, ושנינו מסכימים שעצם קיומה של לגיטימציה חופשית שכזאת, אין בו די כדי לאפשר קיומה של אחרת.

    ocean

  • לאה  On 10/24/2006 at 23:04

    אכן, ההבחנה החשובה ביותר כאן היא זו שבין מין ואירוטיקה לפורנוגרפיה. ומהצד של הצופה, יש הבדל בין מי שמתבונן במין ובגוף באשר הם מוצגים כבחוויה בין שני בני-אנוש עם אישיות, היסטוריה, מאוויים ורצונות, לבין מי שצורך את האקט המיני כשהוא מרוקן מכל תוכן, כשכל מטרת הצגתו היא לעורר גירוי מיני. אז תודה על התוגבה החדה והחשובה.
    ולכן, ליבי, היצירות שציינת אינן פורנו וגם לא "מכילות" חלקים של פורנו. זו לא שאלה של רמת מפורשות הייצוג של האקט המיני, אלא סוג הייצוג וההקשר שלו.

  • מאי .ק.  On 10/25/2006 at 0:34

    ליבי אני מסכימה איתך.
    אין ספק שזו פורנוגרפיה, השאלה באמת אם יש לה ערך מוסף, אם יש משהו שעומד מאחורי הסצינה הזאת. חבל שיש סרטים שמוקרנים ברחבי העולם כשלא היה צריך לתת להם אישור לצאת להפקה בכלל, בזמן שיש סרטים יפים, שאוסרים להקרין. וינסאנט גאלו הוא אמן נהדר, במאי נהדר, והעיקר שיש אנשים שמעריכים את מה שהוא עושה.

  • רונה  On 10/25/2006 at 18:05

    והדבר לא הותיר בי כל טראומה- להיפך. ביתי בקרוב תהיה בת 12, ואם תצפה בנו בלי שנרגיש אני מקווה שתאזור את האומץ לספר ולשתף אותנו במה שראתה ואיך שהיא מרגישה. בנתיים מכל נשיקה צרפתית בטלוויזיה היא צורחת א-י-כ-ס ומעבירה תחנה. אני לא חושבת שלילדים, כל מין ואפילו מין אוראלי, יהווה טראומה ברגע שיחשפו אליו- תלוי באיזה בית גדלו. גם מין אוראלי הוא אקט של אהבה וזה מה שצריך להשריש אצל ילדים.
    כך הם ילמדו לעשות אהבה ולא מלחמה.

  • בועז כהן  On 10/25/2006 at 22:18

    לא התכוונתי שהילד צריך לצפות בהוריו. ממש לא. ממש ממש לא.

    אבל אם ילד בן 12 יראה מין אוראלי בסרט, של שני שחקנים, סצינה שהקונטקסט שלה הוא של אהבה ותשוקה – לא יקרה לו שום דבר בעייתי.

  • L  On 10/26/2006 at 9:33

    כל דבר שחושפים ילד אליו צריך להיות מותאם-גיל.
    זה ממש לא מותאם לתת לילד לצפות בגיל 12בסצינת מין אוראלית, גם אם היא בקונטקסט אוהב.זה יכול מאוד לבלבל אותו.
    צריך לשמור על הילדים – העולם בחוץ מספיק מורכב, מבלבל ולפעמים גם פוגעני.
    כשיגיע הרגע המתאים, הם ימצאו לעצמם את הדרך לפגוש את המיניות של עצמם.
    ואם אין בבית מסר סמוי או גלוי שמיניות זה דבר פגום אז הם יחגגו את מיניותם גם כשיהיו בני 70.

  • ocean  On 10/26/2006 at 13:12

    אתה מתעלם שוב ושוב מעובדה בסיסית: ילדים בני 12 לא ממש מסוגלים להבין את הקונטקסט. סביר להניח שההקשר גם לא ממש יעניין אותם, כי אופן החשיבה שלהם הוא עדיין פשטני ברובו המכריע.

    אגב, אני מדמיינת או שיותר מלחיצה אותך המחשבה שילד יתפוס את הוריו (=אנשים אותם הוא תופס כאוהבים באופן אבסולוטי) בלייב, מאשר יתפוס את האקט על המרקע?

    ocean

  • אתה יודע מי  On 10/26/2006 at 15:24

    זה נראה כאילו שכחתם איך זה להיות בני 12. כאילו, מהרגע שהפכתם להיות הורים, גיל 12 זה משהו שהוא כבר לא חלק מהעבר שלכם, זה משהו שמדברים עליו בשיוך ל- "הילדים", לא משהו שעבר עליכם, מעולם.

    בגיל 12 כל פעם שבטלוויזיה שלנו ראו נשיקה צרפתית (בד"כ בסגנון עדות ספלינג, שזה אומר בעיקר שפתיים חתומות צמודות, אפים מתחככים וראש זז כאילו בתשוקה בשעה שאף שערה לא ממש זזה) אבא שלי היה מתבדח על זה, משהו כמו 'הוא בודק לה את השיניים!' ואני, שכבר ידעתי שזו נשיקה צרפתית ושתיכף יראו אותם מתעוררים יחד במיטה, ידעתי שהוא מנסה להסיח את דעתנו מזה איכשהו. אבל הייתי בת 12 וכבר אי אפשר היה לספר לי סיפורים, ואנחנו מדברים על שנים שמיניות לא היתה דבר נגיש כמו היום.

    רוצה לומר: מבינים ועוד איך את הקונטקסט. שכחתם מה זה להיות בני 12. ילדים בני 5 קולטים יחסים בני הורים, קולטים היררכיה, שינויים במעמדות. יש להם אנטנה נורא רגישה. לא מבינים את הקונטקסט? ועוד איל מבינים. נכון שקשה להודות בזה, אבל זו עובדה. זה דיון טפלון, מה שאתם עושים פה. זו לא תחרות ההורה המוסרי כאן, אולי תצאו לשם שינוי מהתבנית שלכם?

  • L  On 10/27/2006 at 9:51

    סליחה על הציניות.
    לפעמים כהורה באמת אני קצת שוכחת את המקום הילדי שלי עצמי. אבל רק לפעמים. בדרך כלל אני כן מחוברת למקום הזה וזוכרת אותו היטב. אני זוכרת היטב כמה בלבלו אותי ספרים כמו "מכונת משחק" של יז'י קושינסקי שקראתי בגיל 16.
    ובאופן אישי זה לא היה בלבול קונסטרוקטיבי.
    ילדים מבינים קונטקסט מגיל צעיר (גם לפני גיל 5). זה נכון לגמרי.
    אבל אין שום סיבה בעולם לחשוף ילד לתכנים מיניים בטרם עת . העולם מוצף בגירויים כאלה ורוב הסיכויים הם שהוא ייחשף מעצמו בשלב מוקדם מדיי. ברגע שבבית יש בלבול בין ליברליות מבורכת לבין טשטוש גבולות שאיננו רצוי, הילד חש לא מוגן בתוך ביתו וממילא הוא איננו חש מוגן כשהוא יוצא לעולם.

  • בועז כהן  On 10/27/2006 at 10:04

    1
    אני לא בעד חשיפת ילדים לפורנוגרפיה.

    2
    אני נגד חשיפת ילדים לאלימות.

    3
    אני חושב שאלימות מזיקה יותר מסקס.

  • ocean  On 10/28/2006 at 13:48

    בועז: מעולם לא טענתי שאתה בעד חשיפת ילדים לפורנו. אצלך זה פשוט לא ביג דיל אם הילד יפול על סצינה כזאת במקרה, אצלי זה קצת כן. למה? אתה בא מנקודת הנחה שהזוג על המרקע הוא אוהב, אני מציאותית יותר. אתה נגד הגבלות באופן גורף (בעיקר לאור העובדה שאלימות מותרת כמעט בכל רמה), אני דווקא מבינה חלק מהן ואף טרחתי לנמק מדוע. אתה שולח אותי לקרוא שוב את המאמר, אני שולחת אותך לעיין שוב בתגובותיי.

    אתה יודע מי: בולשיט. יש לי אחיינים בגיל הזה והם לא מבינים את הקונטקסט *במציצה*, בדיוק כפי שאת לא מבינה את הקונטקסט של הדיון בו את משתתפת. ניוז פלאש – אף אחד מאיתנו לא מדבר על נשיקות, אלא על סצינות מיניות גרפיות (פורנו או אמנות) שלרוב גוררות אחריהן צנזורה ושאר הגבלות.

    ocean

  • אתה יודע מי  On 10/28/2006 at 17:17

    תודה, אושן. אני שמחה לראות שלפחות אחת מאיתנו התאפקה עם מילים כמו "בולשיט" ו"את לא מבינה!", וזו לא את. את מבינה למה אין לי שום חשק לפתח איתך שום דיון, ברשותך. שום דיון.

  • עפרה  On 10/29/2006 at 8:34

    בבקשה תשאירו את הילדים מחוץ לתחום. כמו שילד קטן לא מתגלח, כך נפשו טרם בשלה להבין סקס. וזה רק יכול להזיק. מפתיע ומעציב אותי מאד מאד כמה דבר כ"כ טריויאלי צריך הסברים.
    מי שיש לו ילדים, אני מקווה בשבילם שהוא מבין זאת.
    זה לא קשור לשמרנות. זה קשור לבלבול טוטאלי של הורים ושכחה של ערכי יסוד אנושיים. אני כותבת רק כי כאמא אני מנסה להציל כמה נפשות

    ובלי קשר- מזדהה עם השאר, במיוחד עם זו שכתבה שאילולא היה לו זין יפה כזה,מנומק או לא מנומק מבחינת התוכן, הוא היה עושה סרט על בליסת המבורגרים או פרפרים נדירים בניקרגואה. ולא מעלה את שמחתו על ראשנו ועיננו. אז ראינו! קבל דוז פואה ותרגע

  • שרה פ.  On 11/05/2006 at 18:11

    http://www2.skynet.ca/~nickdrake/

    milk and honey

  • יאיר  On 11/14/2006 at 15:15

    במקום להתיר פורנו לגיל הרך רצוי שיגבילו את הגיל גם לאלימות….הא בועז לא חשבת על זה?!

  • בועז כהן  On 11/15/2006 at 9:07

    אני טוען שצריך להגביל חשיפה גם לאלימות וגם לפורנוגרפיה מגיל 16 ומעלה.

    בכל מקרה, לא ייתכן (בעיני) להגביל פורנו ולהתיר אלימות. זה נראה לי מטורף ולא הגיוני, ולכן כל המאמר הזה.

  • נדב  On 11/25/2006 at 12:07

    הגעתי לרשימות שלך בזכות קישור בעונג שבת

    בתקופה האחרונה יצא לי לצפות בלא מעט סרטים לכאורה אומנותים עם סקס מפורש כמו סיפורה של אנה הדני, 9 שירים הבריטי או קן פארק האמריקאי. בכולם המין היה חלק משני מהעלילה בחלק היה לו מקום נכבד ובחלק אחר או היה רק קוריוז, בארנב צפיתי בקצרה והוא נראה לי סרט משעמם. כנראה שהסצנה גרמה לו יותר מידי יחסי ציבור ושלחה אנשים רבים לצפות בו, קהל שלא היה מגיע בצורה אחרת לסרט.
    האם צריך לצנזר או לא?
    כנראה שעל האנשים שמגיעים לסרט לדעת שבשלב מסויים איזה זין יכנס לפריים, לכל אחד יש את הכללים שלו ואת הצרכים שלו וגם אני הייתי רוצה לדעת האם יש סצנות מפורשות בסרטים שאני יושב לצפות בהם עם אנשים אחרים.

  • מיצי  On 06/08/2007 at 18:02

    איזה דיון התפתח פה על כלום. גם אני לפני שראיתי את הסרט קראתי על איך שגינו אותו בקאן וכמה סערה הוא עורר וגרמו לוינסנט גאלו להגיד שהוא פורש מהקולנוע וכל מיני בולשיט נלווה.
    סה"כ סרט יפה, עצוב ושקט, עם פסקול מהמם שבמהממים (ג'ון פרושיאנטה הוא פשוט מלך, השירים האחרים נבחרו בפינצטה והם מלאים קסם וגעגועים) והסצינה הכה מדוברת בסוף היא פשוט אנושית ויפה. אבל אולי זו רק אני, חובבת גדולה של סרטי אווירה ש'לא קורה בהם כלום'.
    גם באפלו 66 לדעתי הוא אחד הסרטים היפים ביותר. למרות שאני חושדת שוינסנט גאלו יודע לשחק תפקיד אחד בלבד.

    טוב זהו.

  • אוה  On 12/13/2007 at 17:15

    כל דבר עם עוצמות חזקות, אנרגיות שזורקות אותך מחוץ לשליטה, מפחיד את האנשים. זה לא מפתיע אותי. כל ההסטוריה ניסו לשלוט ולחנוק את המין. גם הכמרים הקתולים וגם הפמיניסטיות

  • פילס  On 12/24/2007 at 1:15

    אנשים, סקס זה בריא!

  • איתן  On 12/24/2007 at 23:15

    בועז שלום ,

    אני לגמרי איתך , מודה שלא ראיתי עדיין את הסרט אבל אני חש שיש צורך להעביר קו ברור בין סקס ואהבה שהם מבורכים ואלימות שמתבטאת בייצוג של הסקס בהרבה סרטים בהם תמיד האישה מחופצנת לכדי חפץ לפורקן .
    אגב , איני יודע למה התכוונת אבל צריך היה לכתוב F WORD ולא WARd
    תמשיך לכתוב דברים טובים ומעניינים
    איתן

  • רון ינאי  On 01/30/2008 at 7:56

    ראיתי את הסרט עם טרק הקומנטרי בו מספר גלו על נסיבות עשיית הסרט, על התגובות הקשות לו זכה בהקרנות ובאופן כללי על בדידותו של האמן למרחקים ארוכים. אודיו דוקומטנרי מרתק.
    הוא כמובן מתייחס לסצנה המפורסמת במלים הציניות "כן…עברתי את כל הגיהנום של עשיית סרט בשביל לקבל מציצה…בטח"
    אחת הפעמים בהן קלטתי שהצפייה תוך האזנה לגלו הבודד באולפן משלימה את הסרט והופכת את כל האמירה שלו לחזקה הרבה יותר מאשר צפיה בו בלעדיו. מומלץ.

  • מאי  On 04/20/2008 at 18:39

    בועז,
    ראית את הסרט : The People v.s Larry Flint ?
    יש שם סצינה שבדיוק מדברת על מה שאתה כתבת, סצינה שלפי דעתי אפשר לחנך איתה .

  • בני  On 05/06/2008 at 2:08

    אבל למה להשוות שני דברים האלה דווקא?

  • i have read none of the comments, scrolling down i was peeping and it was enough. it seems like a beautiful movie, with or without the TOPIC, and i would get it as soon as i can. thanks for recommending it.

  • ברקק  On 01/16/2009 at 20:34

    יש הבדל עקרוני בין הדמיה של התזת ראש המתקבלת ונתפסת כפעלול ובין החדרה של הזין הממשי, אמיתי והעומד לתוך הפה של ה"שחקנית". לא ברור מה המשחק ומה האומנות. עדיין זה נראה מצויין
    ויש לצאת בקריאה מרוגשת למנהיגי העולם: יותר מציצות פחות אלימות

  • אודי בורג  On 12/14/2010 at 7:07

    בועז, יצרת היום עניין מחודש.
    מעולם לא שמעתי על הסרט הזה ולא צפיתי בסרט, אבל אתה צודק בעצם העיקרון שכל אלימות ראויה לשידור אבל אקט מיני יפה, נחשב בוטה מידי.
    זו באמת סוג של צביעות.

  • llaliiblue  On 08/27/2012 at 16:20

    פורנו זה כיף, כשזה בא בתוספת של אומנות, בספר או סרט זה אפילו יותר כיף, כמו לצרוך פורנו מתוחכם. לא הדלקת את ערוץ פלייבוי ובכל זאת התמלאת בתשוקה ויצר.

    לענייננו, לדעתי – סקס ואלימות בסרטים צריכים להיות מוגבלים לצפייה על ידי ילדים. אני זוכרת את עצמי כילדה, מסמיקה רק מנשיקה שראיתי על המסך באיזו סדרת טלויזיה שצפתה בה כל המשפחה. כך זה צריך להיות, אם היה לי עולם מושלם, אם יכולתי, הייתי שומרת על התמימות של הילדים כל עוד הם ילדים. אבל זו אוטופיה. היום משאלת לב כזו כבר אינה אפשרית. אנחנו חיים בעולם שבו הילדים יודעים יותר מדיי מהר מדיי וחשופים חשופים.

    אין ספק שאין שום טעם לצנזר את המילה fuck, כשילדים מסננים אותה חופשי גם ככה. אין ספק שלא הייתי רוצה שהילדים שלי יצפו במין אוראלי בטרם עת (לכל גילוי יש זמן משלו, וגם בזה יש קסם, למה למהר?). אין ספק שיש יותר מדי אלימות בכל מקום.

  • יוסף ע  On 08/28/2012 at 22:43

    פורנו ? ( זה מאותו שורש של פורגיב, פורגט?) – הלואי שהיה אסור לילדים/ות עד שמגיעים לפחות לגיל של לורה האלמותית פלמר בסדרה של דויד לינץ', שם הוא היה די בשיא למרות שאיני מומחה ליצירותיו,
    הוא זיקק את חוית הנערות האמריקאית השמרנית-פסיכית למשהו מצחיק ביותר, היה משהו בצפיה בו בטיוי של פעם עם מי שיודעים/ות לצחוק מאב שמקריח ורוקד את השירים האמריקאים שלא היו מוכרים (לפחות לי) בזמנו. האמת שדוקא פוטר דניס היה נראה לי יותר גאון טיוי ממנו, מהבלש המזמר קדימה ואחורה ביצירתו, אבל גם בדיויד היה משהו

    בספרות ג'ק קרואק עושה את האהבה והכל הכי יפה בביט האמריקאי, יש לו את "מגי קסידי" בהוצאת שחור לבן עם זוג במצב אהבה מעודנת בעטיפה, אבל אילו מילים היו לסופר הביט הגאון הזה, עונג לקריאה

    גם הדהרמה באמז ממש טוב, עדיף באנגלית, התרגומים לשפתנו לטעמי לא תופסים את כל הניואנסים שלו

Trackbacks

  • By בתים « חיפושים כמשל on 12/06/2011 at 21:39

    […] מאוכזבים מכך שהבטחתי הרבה מאוד מין ולא קיימתי, קראו מה כותב על מין בועז כהן. הוא ממילא טוב יותר ממני. […]

  • […] מוכרת הטבק מדגימה שפע פוסט נוסף באותו ענין אפשר לקרוא כאן Like this:אהבתיהיה הראשון שאוהב את הpost. מאת בועז כהן, […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: