"היה בי צורך לעסוק באלימות מינית" – ראיון עם ג'ניס איאן

בשנות השבעים הייתה ג'ניס איאן אחת הנשים המובילות של ז'אנר הסינגר סונג רייטר – לצד קרול קינג, קרלי סיימון, ג'וני מיטשל וג'ואן ארמטריידינג. איאן, לוחמת עיקשת למען מעמד האישה וזכויות האזרח, נולדה בניו יורק בשנת 1951, התגלתה בגיל 12, הוציאה ארבעה(!) אלבומים בטרם מלאו לה 20, אומצה בחום על ידי ליאונרד ברנשטיין וגם הצליחה לייצר להיטים רכים וקליטים כמו "ג'סי" ו"בגיל 17".

"כשאתה אמן. אתה אף פעם לא יודע איפה תקבל את החיבוק וההערכה, כי רוב האמנים הרי אוהבים כל מה שהם יוצרים. מבחינתם, כולם ילדים חוקיים. זו התקשורת, מבקרי המוזיקה, העיתונים והעולם בכלל, שמחליטים מה גדול ומה לא, בשבילם. העולם מחליט מה הוא רוצה לקחת ממך, ומה לא"

אבל כשם שנסקה, כך באותה מהירות גם נעלמה. בתחילת שנות השמונים, פרשה לעיסוקים אחרים, עסקה מעט במוזיקה ונותרה כזיכרון מתוק. היא עסקה בתיאטרון, בכתיבה עיתונאית, במתן הרצאות. עכשיו, שלושים שנים אחרי שיא הצלחתה ג'ניס איאן שוב בדרכים. האלבום Billies Bones  (אן.אם.סי) עם 13 שירים חדשים יצא אשתקד בארה"ב ומופץ גם בישראל. לרגל המאורע, מיהרה חברת התקליטים להוציא מחדש את אלבומיה הישנים, משנות השבעים ביניהם Between The Lines  משנת 1975 שהוכתר ברולינג סטון כאחד מ-100 האלבומים החשובים של המאה ה-20.

lines

ג'ניס איאן, יהודיה, לסבית, פמיניסטית, יוצרת רב-תחומית, נמצאת עכשיו במהלך סיבוב הופעות עולמי. היא נולדה בניו יורק בשם ג'ניס אדי פינק ב-7 באפריל 1951 והתבגרה בעשור המעצב של אמריקה החדשה, שנות השישים. "זה משמח אותי  לחזור לעיסוק אינטנסיבי במוזיקה", היא אומרת לי בשיחה על הדשא, בקריית אונו, אצל קרובי משפחה שלה, "כבר שכחתי כמה זה מעייף וכמה זה מהנה".

האלבום האחרון שלך, Billie's Bones, הוא אוסף שירי נדודים, מעין סיבוב מסביב לעולם. פאריז, טנסי, אמסטרדם, גלאזגו. 
"אני אוהבת להיות בדרכים, כי נסיעות הן הדרך הטובה ביותר לקבל פרופורציה על היחסים שבינך לבין העולם. מה חשוב ומה לא. לצאת מתוך המעגל המצומצם של החיים היומיומיים אל מקומות אחרים, שהם לא הבית, זה הדבר הטוב ביותר שאדם חושב יכול לעשות לעצמו. אני, במובנים רבים, היהודיה הנודדת".

האלבום הוא פולק-רוק, רך, נעים, מלודי. מזכיר את העבודות הישנות שלך.
"זו אני וזה הסגנון שלי. נראה לי  מגוחך לעשות משהו אחר בכוונה, רק כדי שלא יגידו שאני חוזרת על עצמי".

לא רבים יודעים, אבל שמך האמיתי הוא בכלל ג'ניס אדי פינק. מאיפה בא איאן?
"מתוך הערצה ואהבה לאחי הגדול, הפכתי את שמו האמצעי, איאן, לשם המשפחה ושם הבמה שלי".

באלבומייך הראשונים ניתן היה לשמוע שאת מושפעת מאדית פיאף ובילי הולידיי. את מי את אוהבת לשמוע בשנים האחרונות?
"או, זו שאלה קשה מאוד… יש המון מוזיקה מצויינת בעולם, עכשיו. אני מקשיבה הרבה ל'קולדפליי'  ו'לאמבצ'ופ' ומעריכה במיוחד את מה שאנני די-פרנקו עושה".

Between the Lines נחשב כיצירת המופת שלך. האם זה לא מפחיד, בגיל 24 להוציא אלבום שכזה, למכור ממנו מיליונים ואחר כך להתמודד עם המשך הקריירה?
"אין לך הרבה ברירה, כשאתה אמן. אתה אף פעם לא יודע איפה תקבל את החיבוק וההערכה, כי רוב האמנים אוהבים את רוב מה שהם יוצרים. מבחינתם, כולם ילדים חוקיים. זו התקשורת, מבקרי המוזיקה, העיתונים והעולם בכלל, שמחליט מה גדול ומה לא, בשבילו. העולם מחליט מה הוא רוצה לקחת ממך, ומה לא".
 
כשחברת התקליטים שלך ביטלה את החוזה איתך, בתחילת שנות השמונים. איך הרגשת?
"זה לא נעים כשאומרים לך שאתה כבר לא רצוי. שאין קהל למוזיקה שאתה עושה. אני פשוט עשיתי סוויץ', והתחלתי לכתוב מאמרים לעיתונות".

"אני תמיד מנסה לבדוק כל נושא רגיש לגופו. אף פעם לא ראיתי נשים כיצורים חלשים, שזקוקים להגנה ולא ראיתי בלסביות קורבנות של החברה"

את המאמרים שלה אפשר למצוא באינטרנט. נושאים טעונים, שנויים במחלוקת, מטופלים בידיה בתבונה ובבהירות שנונה. על אמנים שעושים קריירה דווקא אחרי מותם Dead Artists – The Ultimate Success על השיק הלסבי והיחס הבעייתי של התקשורת לנושא ועל הומוסקסואלים באמריקה (Gay Rags).  ואז, בשנת 1993 – לפתע יצא אלבום חדש שלה, "שוברים שתיקה", שבו התבצעה גם יציאה רשמית מהארון.
 
למה דווקא אז?
"הסביבה שלי ידעה שאני לסבית וגם כתבתי מאמרים בנושאים הומו-לסביים, אבל היה בי צורך לעשות תקליט שעוסק באלימות מינית, בניצול בתוך המשפחה, אז עשיתי את זה".

וגם כתבת על זנות, הומלסים ואפילו על ניצולי שואה.
"גם על זה. כן. לא תמיד דברים שאנשים אהבו לשמוע, כי אני לא מגויסת אוטומטית. אני יהודיה, אף פעם לא

ג'ניס איאן, 1995

הסתרתי את זה, יש לי משפחה בישראל ואני מכירה היטב את הבעייתיות והמורכבות של הסכסוך בין הפלשתינאים ליהודים. אבל אני תמיד מנסה לבדוק כל נושא רגיש לגופו. אף פעם לא ראיתי נשים כיצורים חלשים, שזקוקים להגנה ולא ראיתי בלסביות קורבנות של החברה, ואני גם לא חושבת ששימוש מתמיד בנושא השואה על ידי ישראלים עושה טוב למדינת ישראל".
 
הופתעתי לגלות את דולי פארטון מתארחת באלבום החדש שלך.
"דולי היא חברה טובה וזמרת נפלאה, לטעמי. ביקשתי ממנה לשיר איתי בשיר 'טנסי שלי', ולשמחתי היא הסכימה".

לפני 24 שנים כתבת שני שירים לאלבום של אריק סיני, "צל כבד". אני מניח שאת לא יודעת, אבל גם הוא ביצע קאמבק.
"אני שמחה בשבילו. אני יודעת כמה זה קשה לקום אחרי שנים ארוכות בצל ולצאת מחדש אל האור. זה גם נעים, אבל גם מאוד מאיים".

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דניאלה  On 12/14/2005 at 18:42

    אני קוראת וותיקה של רשומות ואין לך מושג כמה שאני שמחה שאתה כותב פה.

    הכתבות שלך מפתיעות, מעניינות ומפרות.

    תודה,
    דניאלה

    • efrat  On 12/04/2011 at 0:55

      ואכן מישהו הרים את הכפפה – הופעה יחידה בישראל בתחילת 2012 – איזה כיף!!

    • בועז כהן  On 12/04/2011 at 6:48

      תודה רבה, דניאלה.

  • א  On 12/15/2005 at 15:01

    התוודעתי לג'ניס איאן דרך אבא שלי שעלה לארץ בתחילת ה-70. אחותו,סיפר לי, העריצה בגיל ההתבגרות את ג'ניס איאן. כנראה שזה תפס אותה בעיקר בגלל העניין בבחורה יהודייה מורדת שכותבת על כאילו יחסים עם גבר שחור דבר בהחלט לא מקובל. לאחר זמן קצר קניתי את
    between the lines" והשתכנעתי.
    מלבד איזכורים פה ושם לא נתקלתי בג'ניס איאן במדיה הישראלית. האמת,לא האמנתי שהיא עוד חיה.. בועז, הראיון בהחלט מצוין וזו לא הפעם הראשונה שאתה קולע בדיוק לטעם שלי, אני בטוח שלא האחרונה

  • טליה  On 01/23/2006 at 17:04

    התאהבתי מחדש בג'ניס איאן ובאלבום BETWEEN THE LINES. במקרה חברה הביאה את הדיסק לעבודה ושמענו אותו, ומאז הוא לא יורד מהמערכת וחלק גדול מהשירים הועלו אחר כבוד לנגן ה MP3. הלוואי ויהיה אמרגן שיביא אותה לארץ להופעות. נראה לי שהיא עדיין יכולה למלא פה אולמות דוגמת הסינרמה. אם פייתפול יכולה, אז גם איאן.

  • פלוני אלמוני  On 06/16/2006 at 0:41

    מה שמו של השיר באנגלית של הזמרת הנפלאה הזאת ששר אריק סיני "צל כבד"?

  • orly  On 06/28/2013 at 7:36

    פיספסתי פה משהו? בכותרת ניתנה הבטחה / ציפיה למשהו אחר 🙂
    ובלי קשר, זה תמיד ה"ג'סי" של איאן שמחזיר אותה אלי.
    חיבוק והערכה

  • ורד נבון  On 06/28/2013 at 13:24

    היא מדהימה. הניסוחים שלה כל כך יפים. ואני רוצה לסמן גם את זה: "אני אוהבת להיות בדרכים, כי נסיעות הן הדרך הטובה ביותר לקבל פרופורציה על היחסים שבינך לבין העולם. מה חשוב ומה לא. לצאת מתוך המעגל המצומצם של החיים היומיומיים אל מקומות אחרים, שהם לא הבית, זה הדבר הטוב ביותר שאדם חושב יכול לעשות לעצמו. אני, במובנים רבים, היהודיה הנודדת".

השאר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: