כשאחותי נולדה, בדצמבר 1970, החורף היה בעיצומו. היא נולדה בלילה, בבוקר אבא שלח אותי לבית הספר – הייתי בן 7 והלכתי לכיתה ב' – וכשחזרתי לא היה אף אחד בבית והדלת היתה נעולה. לא היה לי מפתח. ישבתי על המדרגות מחוץ לדלת, ובכיתי. אבא הגיע חצי שעה אחר-כך ושאל למה אני בוכה. "כואבת לי הבטן", [...]
שימו לב לתאריך. יום א' – 30.9.73. בעת כתיבת המכתב הייתי כמעט בן 10 ואחותי חגית כמעט בת שלוש (שנינו ילידי דצמבר). היום האחרון בספטמבר 1973. יום ראשון. זה השבוע שהסתיים בשבת ה-6 באוקטובר, פרוץ מלחמת יום הכיפורים. באותו ערב אמא לא היתה בבית ושמרתי על אחותי ואף השכבתיה לישון. בשנות השבעים, אחר הצהריים היה לאמא מנהג [...]
שלוש שנים אחרי השחרור מצה"ל עדיין הייתי כמו אותו בחור שיצא מהבקו"ם ותעודת שחרור בידו: מבולבל, תלוש, אבוד, תוהה, טועה. קינאתי בכל מי שהיה ממוקד וידע לאן פניו מועדות, לאן הוא הולך, ומדוע. חברים השתחררו מהצבא ונרשמו ללימודי הנדסה, ראיית חשבון, משפטים. הם היו בני גילי, אבל פקחים ומפוכחים ממני. לי לא היה כישרון למקצועות [...]
דצמבר 1970. אני בן 7. חולון. שכונת ג'סי כהן. אמא באה הביתה עם דבר חדש וזו אחותי חגית. היא משכיבה אותה על השמיכה, לידי. אני שוכב על הבטן, בוחן בסקרנות מקרוב-קרוב, את היצור המוזר שזה עתה התווסף לבית ל(חצי) חדר שבו אני ישן. אמא מנצלת את ההזדמנות ומצלמת את שני ילדיה הדצמבריסטים. תשעה חודשים אחר-כך. אוגוסט [...]
חיל האויר. 1982. אני יושב במשרד הצבאי, שעות ארוכות, שתמיד נדמו כארוכות יותר ויותר, ארוכות לאין קץ, על השולחן מולי הררי מסמכים משמימים, סיכומי ישיבות של מפקד החיל וסגניו, דו"חות של תאונות אויר בבסיסים שונים - פעם נחיתת אונס, פעם ציפור שנשאבה למנוע, פעם בעיות על המסלול – ערימות בלתי נגמרות של נייר, סטנסטילים משוכפלים, צילומים על נייר כימי [...]
מוזיקאי, עורך ומשדר ברדיו 88fm, כותב על צלילים וצללים, חוויות והזיות. חי בגני תקוה, חולם על אנגליה.
