ריח המגנוליות. שקיעת השמש. רוח הים

 

 

 

 

moderato-cantabile-BOOK

 

בסיס חיל האויר. לפני 30 שנה. כל יום היתה הפסקה. בין אחת לבין שתיים. שעה אחת לארוחת צהריים, התרעננות, מנוחה קלה ובחזרה ללשכה. הזמן עבר לאט. המאוורר הסתובב. המסמכים סווגו ל"סודי" ו"סודי ביותר" ותויקו בתיקים המתאימים. מדי פעם מישהי שאלה אם מישהו רוצה לשתות. ושתינו. משרד צבאי, תחילת שנות השמונים, הרדיו פתוח בקביעות על גלי צה"ל.

בדרך כלל ויתרתי על ארוחת צהריים. השעה היקרה נוצלה לדברים אחרים. הייתי יוצא מהבסיס בקריה אל בית אריאלה. בספריה הגדולה, הממוזגת, בין הספרים, הרגשתי שאני משיב לעצמי חמצן נפשי. טובל את עצמי בים הספרות והאמנות הגדול. זה היה חשוב לי יותר מלאכול. היתה לי מחברת צבאית ורשמתי בה את כל שמות הספרים שפגשתי ורציתי לקרוא. במהלך השירות הצבאי הצלחתי לעשות V ליד כל אחד מ-100 הספרים שסימנתי לי כמטרה לקרוא.

ובאפריל 1984 נתקלתי ב"מודראטו קנטבילה" (תרגום: ק.א. ברתיני, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1978). את מרגריט דיראס הכרתי בזכות "הירושימה אהובתי", הסרט של אלן רנה שראיתי  כמה פעמים ואהבתי מאוד. ופתאום הספר הזה, הצנום, עם הציור "השיעור בפסנתר" של אנרי מאטיס עליו.  פתחתי בעמוד הראשון וקראתי:

אתה רוצה לקרוא מה שכתוב מעל התווים שלך? שאלה הגברת.

מודראטו קנטבילה, אמר הילד.

הגברת הדגישה את התשובה בנקישת עיפרון על הפסנתר. הילד נשאר ללא נוע, ראשו מוסב אל התווים.

ומה פירוש מודראטו קנטבילה?

- לא יודע.

אשה, שישבה במרחק שלושה מטרים משם, נאנחה.

- אתה בטוח שאינם יודע מה פירוש מודראטו קנטבילה? חזרה ושאלה המורה.

הילד לא ענה. המורה פלטה קריאת אין-אונים כבושה, עם ששבה ונקשה בעפרונה על הפסנתר. אף ריס של הילד לא זע. המורה הסתובבה.

- גברת דיבארד, איז ראש יש לבן שלך, אמרה.

אן דיבארד שבה ונאנחה. "למי את אומרת זאת", אמרה.

הילד, בלי נוע, עינו מורדות, הוא לבדו נזכר כי עתה זה רד הערב.

 

הילד לומד פסנתר. אמו היפה, התועה ברחובות העיר שעל שפת הים, לוקחת אותו איתה. היא מחפשת משהו, מקרה שיקרה אם אפשר במקרה. היא צמאה לחום. אן דיבארד היפה. המסדרונות הריקים הגדולים ושטופי האור בביתה של אן דיבארד, ריח המגנוליה בפריחתה, רחש הגלים המתנפצים אל החוף, העיר החשוכה בלילה והאורות המרצדים בה, בית הקפה הקטן שבו אן דיבארד שותה יין, עוד ועוד יין, צוללת אל תוך קרבה עם גבר בשם שוון, שיש לו עיניים כחולות והוא פועל בבתי היציקה השייכים, כנראה, לבעלה של אן.

כתבה דומיניק אורי (הלא היא פולין ריאז', מחברת הספר "סיפורה של או"): "הספר מודרטו קנטבילה בנוי פחות ממוסיקה ומלחן ויותר מאור דומם, חודרני ופתאומי כאור הפנסים המבצעים סיבוב, וכמו שהאור החותך משאיר בעין סימן של אש, כך משאירה מרגריט דיראס ברוחו של הקורא רצועת זרחן דמומה יוקדת".

ומוסיף גאטן פיקון: "במודרטו קנטבילה לא רק מה שמתרחש לא נאמר, אלא ייתכן שלא מתרחש כלום…אכן, דבר לא מתרחש, אף-על-פי שהאמתלה שבספר היא התרחשות מקרית דרמטית ביותר: רצח מתוך קנאה. בבאר הרג גבר אישה. אולם אין מעשה זה קיים אלא בגין הקסם שהוא מפעיל על גבר אחר ועל אשה אחרת".

 

חזרתי לספר אחרי שנים רבות. ראשית, יש לציין שהיה קשה מאוד להשיגו. בשבע חנויות ספרים משומשים אמרו לי שאזל מזמן, הפך נדיר. בדרך מקרה עברתי בצו קריאה ברחוב אבן גבירול בתל אביב, נכנסתי פנימה ושאלתי האם הספר נמצא, המוכרת החביבה ביקשה שאחפש במדף עם האות "ד" – והיה זה הספר הראשון שנגלה לעיני. קראתי אותו כל אחר הצהריים, בלגימה אחת, ארוכה ומוקסמת.

הספר של דיראס יצא בצרפת ב-1958. הוא הפך לרב-מכר ונמכר בחצי מיליון עותקים. ועדיין, לא פתורה לי שאלת קסמו המכשף. לכאורה, לא מתרחש דבר לכל אורכו של הספר. יש שם חלל, שמרגריט דיראס מסרבת למלאו. היא לא נותנת תשובות. היא לא פותרת את התעלומה. היא רק מציגה אותה. היצירה נעה במעגלים שאינם מגיעים בסוף למיצוי ופיצוי. הם נותרים כגלי ים שחוזרים, ומתרחקים וחוזרים. יש בספר 15 דיאלוגים. חמש-עשרה שיחות בין הגבר שוון לבין האישה אן דיבארד, שידיה רועדות מהתרגשות בכל פעם מחדש, אבל המתח (כמעט ו)לא מתפרק. נגיעות קלות. שפתיים נצמדות. לא יותר. גבר נמשך. אישה מרוגשת מחפשת חום ואהבה. זו אמנות הסוגסטיה. זו השתיקה הגמורה שבין המילים שיוצרת את העוצמה השקטה של מודראטו קנטבילה.

ובכל זאת, ניסיתי להבין מדוע התרגשתי שוב לקרוא אותו. האם ההזדהות שלי עם הילד שלומד פסנתר ומורתו הקשוחה עומדת מעליו? האם זה הגבר שנוהג בה באצילות גברית ישנה, אבל גם מביע בה ענין מיני אמיתי? האם אלה תיאורי העיר שעל הים, הפועלים המהלכים לעבודתם, הבריות המתקבצות בבית הקפה שבו שותים אן דיבארד ושוון קנקנים של יין?

"משונה, אין לי חשק לחזור הביתה, אמרה אן דיבארד. הוא נטל בבת ראש את כוסו, הריק אותה בלגימה אחת, לא ענה, נטש אותה בעיניו.

- נראה ששתיתי יותר מדי, המשיכה, אתה מבין, זהו.

- זהו, כן, אמר האיש".

 

כשהאם ובנה צועדים לאורך שדרות הים, העיר שקועה בחשכת הערב היורד, אורות נדלקים בבתים הרחוקים, ריח ארוחת הערב, רוח באה מהים, הילד רץ, ושב וחוזר ושם את ידו בתוך ידה של אמו. היא אוהבת אותו. היא משועממת מחייה הבורגנים. מסעודות של ברווז בתפוזים וקנקן יין בורדו ואורחים צפויים מדי.

מודראטו קנטבילה זה מתון ושירתי, זה קל.  אומרת אן דיבארד לבנה הקטן.

שיערה בהיר, שמלתה שחורה עם מחשוף גדול, לחייה ורודות מהיין. ריח המגנוליות. שקיעת השמש. רוח הים. הם צועדים הביתה בסוף של יום.

 

ושוב הם חוזרים שניהם אל ביתה של העלמה ז'ירו, המורה לפסנתר, שזועמת כהרגלה, והילד מנגן בדרכו את הסונאטינה.

 "הסונאטינה בוצעה תחת ידיו של הילד – שהיה מפורז – אבל היא בוצעה שוב ושוב, נישאת באי-זריזותו האדישה עד לקצה עוצמתו. ככל שנבנתה והלכה, פחת אור היום באופן מורגש. חצי-אי כביר של עננים דלוקים התרומם באופק, והדרו השביר והחולף כפה את המחשבה לעבר כיוונים אחרים. סאון הים המעורב בקולות האנשים שבאו על הרציף עלה עד לחדר.

- בעל-פה, אמרה העלמה ז'ירו, בפעם הבאה בעל-פה תצטרך לדעת זאת, אתה שומע?"

 

LA LECON DE PIANO Henri Matisse שיעור פסנתר. הנרי מאטיס

LA LECON DE PIANO Henri Matisse
שיעור פסנתר. הנרי מאטיס, 1916

 

ב-1960 הפך מודראטו קנטבילה לסרט. פיטר ברוק ביים 89 דקות עם ז'אן מורו וז'אן-פול בלמונדו.  אתם יכולים לצפות בו כאן

 

moderato-cantabile

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מילה אחר מילה…שורה אחר שורה בכתיבה עוצרת נשימה….
    כמה השראה יש בך בועז.

  • motior  On 04/26/2014 at 15:43

    תודה על ההמלצה היפה :-)

  • יעקב הרמן  On 04/27/2014 at 7:42

    איך אתה מצליח לחיות בדקויות כאלה? מקסים אותי כל פעם מחדש…אבל האם אין פה המון סבל?

    אודה לך על תשובתך.

  • עדי נ.  On 04/30/2014 at 11:25

    הייתי שמחה לקרוא גם, בעיקר לאחר שלאור ההמלצה שלך קראתי את "שעה חופשית" ונהנתי מאוד….. תודה !

  • avhatami  On 05/10/2014 at 6:49

    הסופרת האהובה עליי, וזהו אחד האהובים עליי מבין ספריה. עשית חשק לחזור אליו. תודה.
    וממליצה לך פעם לקרוא את התסריט של הירושימה אהובתי. הסרט נפלא, אבל לקרוא נטו את המילים, זו חוויה חזקה מאד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 1,067 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: