מה? חלפה רבע מאה?

אומרים שכל שנה אחרונה בכל עשור מסכמת את עשר השנים ומצד שני גם מנבאת את העתיד לבוא. זה היה נכון ב-1959, ב-1969, ב-1979 וקו התפר של שנות השמונים ושנות התשעים היה מעניין במיוחד. 1989 היתה שנה מיוחדת. בפברואר של אותה שנה הצבא האדום יצא מקאבול, פיטר וילם בותה התפטר מתפקידו כנשיא דרום אפריקה ואחרי 35 שנות שלטון דיכוי אכזרי הודח נשיא פרגוואי, אלפרדו סטרוסנר. בסין אמנם דיכאו באכזריות רבה את ההתקוממות העממית, אבל באירופה הגוש הקומוניסטי התמוטט. מהפכת הקטיפה בצ'כוסלובקיה גרמה לכך שהכוחות הרוסים עזבו בלי שפיכות דמים את ארצם של מילן קונדרה, מילוש פורמן ו-ואצלב האוול, שהתמנה לנשיא. בפולין קרה אותו דבר. לשלטון עלה לראשונה אחרי 42 שנה נשיא לא קומוניסטי. ב-9 בנובמבר הופלה חומת ברלין וגרמניה המערבית אוחדה עם גרמניה המזרחית.

ומה במוזיקה?

Doolittle של הפיקסיז מבוסטון מיצב את הרוק האמריקאי האלטרנטיבי בלב לבה של התעשיה. זהו לא רק אחד האלבומים המשמעותיים של 1989, אלא אחד התקליטים החשובים ביותר של הרוק.  בוושינגטון בערה האדמה. Louder Than Love של סאונדגרדן מסיאטל סימן את התפרצותו הגעשית העומדת לבוא של הגראנג' לצד Bleach – אלבום הבכורה של נירוונה ו- Buzz Factory התקליט הרביעי של מרק לאנגן וחבריו מסקרימינג טריז. בחוף המערבי, רחוק משם (בלוס אנג'לס) יצא לאור  Mother's Milk  התקליט הרביעי של רד הוט צ'ילי פפרס, והראשון עם הגיטריסט המצוין ג'ון פרושיאנטה, עם שינוי דרמטי בסאונד ובגישה.

דוליטל של הפיקסיז

דוליטל של הפיקסיז

סאונדגרדן

סאונדגרדן

נירוונה

הבליץ' של נירוונה

מרק לאנגן והחברים. סקרימינג טריז

מרק לאנגן והחברים. סקרימינג טריז

רד הוט צ'ילי פפרס

ובינתיים בחוף המערבי

השנה שבה החל לבעבע ולגעוש הגראנג' היא גם השנה שבה ניל יאנג, האיש שניבא את הגראנג', חזר עם אלבום מופת בשם Freedom שנפתח ונסגר עם אותו שיר מה שהפך אותו לסוג של אלבום קונספט: Rockin' in the Free World סימן ללהקות הצעירות את הדרך. "כל שנה שמסתיימת בספרה 9 היא שנה טובה לניל יאנג", כתבו באחת הביקורות. האיש שב-1969 הוציא את Everybody Knows This Is Nowhere וב-1979 את יצירת המופת שלו Rust Never Sleeps עשה את זה גם ב-89'.

ב-1989 חזרו לכושר גם היוצרים האישיים היהודים בוב דילן עם  Oh Mercy  ולו ריד עם תקליטו המעולה New York  (בעיני אחד משלושת תקליטיו הטובים ביותר).

ניל יאנג

ניל יאנג יוצא לחופשי וזוכה להצלחה המסחרית הגדולה ביותר שלו מאז שנות השבעים

הו, דילן

הו, דילן. איזה תקליט נפלא

לו ריד חוזר הביתה

לו ריד חוזר הביתה. "ניו יורק"

התקליט האחרון שהקליט סטיבי ריי ווהן (הוא נהרג פחות משנה אחר-כך) הוא בעיני גם האלבום הטוב ביותר שלו. גם In Step יצא ב-1989 והוא מבשר את תחיית הבלוז-רוק של שנות התשעים, שובו של אריק קלפטון (שהוציא גם תקליט טוב ב-89', Journeyman) לדרכים ולז'אנר שבנה אותו והמלכתה מחדש של הגיטרה החשמלית.

אבל 1989 הביאה איתה גם שני תקליטים שנויים במחלוקת, מצד אחד, אבל כאלה שבישרו את מהפכת שנות התשעים ואני מדבר על  Pretty Hate Machine של ניין אינץ' ניילז וכמובן Paul's Boutique  של ביסטי בויז. ז'אנרים שנראו ונדמו רחוקים זה מזה, היפ-הופ, אלקטרוניקה ורוק גיטרות אכזרי, ישלבו ידיים תוך כמה שנים. ושני התקליטים האלה של NIN ושל ביסטי בויז נשמעים היום, במרחק 25 שנה, הרבה יותר טובים ומעניינים באזניי מכפי שהיו בזמן אמת.

האחרון של ריי ווהן

האחרון של ריי ווהן

קלפטון. 1989

קלפטון אריק חזר! ואפילו הופיע בישראל!

NIN - חדים וארוכים

מסמרים ארוכים. 9 אינץ'

היפ-הופ, ראפ רוקנרול, טקסטים וגיטרות. הבוטיק של פול. ביסטי בויז

היפ-הופ, ראפ רוקנרול, טקסטים וגיטרות. הבוטיק של פול. ביסטי בויז

באותה שנה, 1989, הייתי תקופה לא קצרה באנגליה. בממלכה המאוחדת יצאו כמה מהתקליטים הנפלאים ביותר של שנות השמונים ביניהם גם תקליט הבכורה של הרכב ממנצ'סטר שהקדים לבשר את הולדת הבריט-פופ: סטון רוזז.   אלבום של מפץ גדול. שירים כמו ששירים צריכים להיות. כאלה שאתה שואג, בין אם אתה לבד בסלון המשקיף אל הגינה, ובין אם אתה בפאב עם המון חברים. באותה תקופה שתינו תה, טבלנו עוגיות אוכמניות, הורדנו כוסות של וויסקי סקוטי, רקדנו במסיבות, ראינו כדורגל, והתרגשנו מהמוזיקה החדשה. מסקוטלנד הגיע תקליט טרי של ג'יזס אנד מארי צ'יין, פיטר מרפי הוציא סולו משובח ובלונדון, ממש ביום האחרון של השנה, יצא התקליט של הסאנדייז – שילוב של מתיקות נעורים, המנוני תיכון ומלנכוליה אנגלית עם גיטרות מעורבלות ומעורפלות.

סטון רוזז

סטון רוזז

פיטר מרפי

פיטר מרפי

הפינה הסקוטית

הפינה הסקוטית

קריאה כתיבה וחשבון. הסאנדייז. התקליט האחרון של השנה ההיא, 1989

קריאה כתיבה וחשבון. הסאנדייז. התקליט האחרון של השנה ההיא, 1989

ואיך אפשר לקנח בלי עוד שלושה תקליטים שהיו לי חברים כה נאמנים וטובים אז, כשישנתי על שני מזרונים בדירת חדר, אחרי פרידה כואבת, ישן, וקורא וכותב ושומע מוזיקה ובונה את חיי מחדש?  

את הראשון הכיר לי עמי, חברי הטוב. זרעי האהבה של TEARS FOR FEARS היה תקליט בטעם ביטלס, ושמענו אותו שוב ושוב בדירה הקטנה של עמי ברמת-גן, בלילות ארוכים של שיחות וארוחות שחיתות, פסטה בולונז וצ'יפס בקערות ענק עם בקבוקי יין אדום, על מחצלת וכורסת קש.

דמעות במקום פחדים

התקליט Blind Man's Zoo של  10,000 Maniacs  האמריקאים גרם לי לקום ולעלות על רכבת בקיימברידג', ולנסוע 4 שעות למנצ'סטר רק כדי לראות אותם בהופעה בתיאטרון אפולו. באופן משמח במיוחד הצלחתי אפילו להשיג ראיון עם הסולנית ומנהיגת הלהקה, נטלי מרצ'נט. שלוש שנים אחר-כך הם התפרקו.

בליינד מן זו

ונותר רק לומר כמה דברים על  Disintegration של הקיור, שקניתי אותו כתקליט, כקסטה ובסוף גם כדיסק ולפני שנה כדיסק דה-לוקס עם בונוסים. אני קשור בעבותות לאלבום הזה של רוברט סמית וחבריו שהצליחו לבנות יצירה בעלת נפח, שכמו מסכמת ומהדקת את כל שנות השמונים, תקופת שלטון תאצ'ר, התהפוכות החברתיות והבעיות הנפשיות שחווה דור שלם של צעירים בבריטניה, יצירה שמצליחה גם להזיז את הגוף וגם להדמיע את העיניים, שחודרת אל תוך האפלה וחוזרת אל עוצמות הרגש של תחילת הדרך, אבל באופן בשל ועמוק יותר. זה היה אמור להיות תקליט סולו של רוברט סמית אבל בסופו של דבר הפך לתקליט הגדול ביותר של הקיור ולאחד מ-20 תקליטי האי הבודד שלי.

מסע התפוררות. הקיור

מסע התפוררות. הקיור

רבע מאה חלפה מאז 1989. בלתי נתפס. 25 שנה. חזרתי היום לשמוע במלואם כמה מהתקליטים שהוזכרו כאן. להפתעתי ולשמחתי הם לא איבדו מתוקפם. איכשהו הם הצליחו לחמוק ממלכודת האופנתיות ונותרו רלוונטים יפים ומעניינים גם עמוק לתוך המאה ה-21.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Photo.Fashion.Passion  On 03/08/2014 at 20:59

    Disintegration של הקיור הוא לחלוטין אלבום ה"אי בודד" שלי. הוא האלבום שאני הכי אוהבת בעולם, אין שני לו. שלא לדבר על זה שנמצא בו גם השיר שאני הכי אוהבת בעולם, מעט קיטצ'י משאר האלבום (Love Song) אבל ממיס את הלב בדיוק כמו שאר הקטעים בו.

  • רחליק  On 03/09/2014 at 1:13

    אוי נוסטלגיה… אבל האמת שמספיק לי לשמוע את השמות של היוצרים כדי שהנשמה שלי תתחיל לרייר. אין על מוסיקה!

  • דן  On 03/09/2014 at 2:46

    כתבת על הגראנג' וסיאטל ואחרי זה המשכת ב" בחוף המערבי, בינתיים…" והרי סיאטל גם היא בחוף המערבי, אמנם רחוקה למדי מלוס אנג'לס של הצ'ילי פפרז, אבל בהחלט בחוף המערבי.

  • עודד  On 03/09/2014 at 16:54

    כתיבה מעניינת ומעוררת כרגיל. עושה חשק לשבת ולהקשיב לכל האלבומים שהוזכרו. יפה שיצא לך להיות ולו לתקופה קצרה בזמן הנכון במקום הנכון מבחינה מוזיקלית.

  • ארנון  On 03/09/2014 at 19:03

    סקירה נהדרת שכמו שכתבה רחליק, מעוררת היטב את בלוטות הנוסטלגיה.
    עכשיו האתגר האמיתי שלך יהיה לסקור כל כך יפה גם את הנינטיז :-)

  • Dhyan  On 03/12/2014 at 9:43

    גילית לי את נטליה.

    אחת היוצרות האהובות עלי בשנים האחרונות ולא ידעתי על הקריירה הקודמת שלה.
    הולך לחזור אל המקורות

    תודה

  • יוסף ואחיו  On 03/27/2014 at 9:24

    89' היא גם שנת השיא (כמעט; 91' היתה השיא העליון) של הרוק הכבד באמריקה. להקות ש 3-4 שנים לפני כן ניגנו לקהל נישה, יצאו לעולם הרחב ולכסף הגדול, ובעיקר 'גאנז אנד רוזס' (למעשה מ-87'). גם מטאליקה, מגאדת' ועוד. הספיד מטאל והדת' מטאל גם קיבלו לגיטימציה.

    עבורי זו היתה השנה האחרונה של 'מופע רוק' ברשת ג', בעריכת בני דודקביץ' ובהגשת נפתלי מנשה…(אותו אחד שהיום עוסק רק בהייטק). הוא אגב הוצנח לתוכנית מהגשת 'מצעד הלהיטים החסידיים'… נעשה לקול של המטאליסטים בארץ. במהלך אותה שנה התוכנית עברה לשדר יותר רוק ישראלי, ונגמרה התקופה של גטו המטאל היחידי ברדיו המקומי.

    התקופה כולה, 89' עד 93' היתה 'שירת הברבור' של השמונים עבורי. להקות הרוק והפופ והאלט' הגדולות של אותו עשור יצרו אז את אלבומיהן האחרונים הגדולים. ממש תחיה-מחדש, שהסתיימה באופן מוחלט ב-93'.

    האייטיז אז נעלמו סופית והחלה תקופה חדשה, שבה מעט בלבד מהאיכות הסתננה לרדיו (אחרי חיסול רשת ג', התוכנית של נועה גראס בגל"צ היתה המקלט היחידי, עד לעליית 88FM). לא עוד שיר של הסמית'ס שרץ שנה שלמה במצעד הלועזי השבועי של גל"צ, או 'שיר בשקט בשקט' בימי שישי אחה"צ, עם 'האסושיאייטס' בסוף, מול הסרט הערבי בערוץ 1. התחלפה העונה.

  • א.  On 04/10/2014 at 20:26

    בשבוע הבא, רבע מאה להילסבורו…

  • שגיא  On 07/22/2014 at 9:52

    .

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 1,080 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: