תפוח חטא מתוק ועדין

"למה רצית שאעשה לך את זה מאחור?"

"הו, מר דנג'רפילד, מאחור זה חטא כל-כך הרבה יותר קטן".

(הג'ינג'רמן, עמ' 204)

הספר רב הקסם הזה יצא, לראשונה, בשנת 1955. סיפורו של סבסטיאן דנג'רפילד, אמריקאי, חייל מארינס ומשוחרר מהצבא, שנסע אחרי מלחמת העולם השניה ללמוד בטריניטי קולג' בדאבלין. דנג'רפילד, "הג'ינג'רמן", הוא גבר פרוע. הוא מתעמר באשתו האנגליה מאריון, שותה אלכוהול בלי חשבון, מתעורר במיטות זרות, חורש את העיר בימים ובלילות, חרמן בלתי נלאה, חכם, נדיב, רומנטיקן המתרפק על נעוריו האבודים, ילדותי, מניאק ובעל קסם אישי.

כמו הנרי מילר, גם ג'יי. פ. דונליווי היה מוחרם וצונזר בזמן אמת. אף הוצאת ספרים לא הסכימה להדפיס את היצירה של הסופר הצעיר (שהיה אז בן 27 בלבד). והוא הואשם בפורנוגרפיה, בהשחתת מידות, באי-מוסריות, בפגיעה בדת הנוצרית, ועוד כהנה וכהנה. כמו במקרה של מילר, גם את דונליווי גאלו הצרפתים מאלמוניות גמורה. הוצאת אולימפיה פרס הפאריזאית החליטה לאמץ אותו והוציאה גרסה מלאה של הג'ינג'רמן, ללא התערבות, קיצורים והשמטות. כמו שזה. ועלילותיו של הג'ינג'רמן בעיר הגדולה דאבלין מתובלות, מדי פעם, בשיר. כמו זה, למשל:

"למרי מאלוני ישבן נהדר

תפוח-חטא מתוק ועדין

תנו לי ת'תחת הזה, המפואר

ובקבוק מלא של ג'ין".

קונסטאנס, מאריון, מרי, לילי, גברת פרוסט. הג'ינג'רמן מפשיט את כולן ועושה בהן מעשים. לטענתו של דונליווי בספר, האיריות הן נשים תאוותניות במיוחד וכל הארץ הזאת, אירלנד, היא שטופת זימה. "ביחוד מושכים המעצורים הקאתולים שלהן", הוא אמר בראיון לאייל מגד ועלי מוהר – שנסעו אל הארץ הירוקה, לפגוש את מחבר הג'ינג'רמן והאישה שאהבה בתי שימוש נקיים.

הראיון התפרסם במוסף חדשות בסוף שנות השמונים. מגד ועלי מוהר נסעו יחד לאירלנד, לפגוש את דונליווי באחוזתו ושמעו ממנו דברים כמו: "האיריות מתייחסות למשגל כדבר הנוגד את האמונה הנוצרית, ולכן הן מסובבות ביתר קלות את עכוזן כלפיו, בשעת מבחן. מאחור זה לא חטא".

מגד אמר לדונליווי ש"נשים רבות לא סובלות את הג'ינג'רמן". דונליווי אמר שהוא יודע. "נשים יכולות להנות מהספר שלי רק כשהן מגיעות לגיל 35. לפני כן הן נרתעות ממנו, כי הוא מראה להן באותות ובמופתים איך חייהן עלולים להיראות". לדעתו של הסופר, "הג'ינג'רמן" פשוט מנפץ לרסיסים את חלום הנישואין שיש לנשים צעירות בלתי מנוסות. הן חשות שהספר של דונליווי עושה מהן חוכא ואיטלולא.

הג'ינג'רמן מגחיך את האיריים ואת ארצם ומנהגיהם, אמונותיהם הדתיות והליכותיהם, אבל ברור לגמרי שהוא אוהב את אירלנד אהבת אמת. אהבת נפש. "זה מה שאני אוהב באירלנד, שהאנשים כאן לא מתביישים במה שהם שונאים" (עמ' 36).

ואנשים שקוראים את הג'ינג'רמן רוצים להגיע לאירלנד. דונליווי מפליא לתאר את הרחובות הריקים והפאבים המלאים, את טריניטי קולג' והסטודנטים (בעיקר הסטודנטיות) והדשא הירוק הנשפך אל הסלעים התלולים, אל נחשולי הים הרחק למטה ובחצרות הבתים. את ריחות הבירה ורצועות החזיר המעושן על הגריל, את שורת בקבוקי הוויסקי, המוזיקה האירית והשירים העממיים:

מאיפה הגיעה אמך לכאן

עם שיער לבן כשלג

וזוג השדיים הכי גדולים

שאי פעם נראו בעולם

הג'ינג'רמן, שתורגם להפליא, באופן וירטואוזי ממש, בידי אייל מגד, יצא בעברית רק בשנת 1987 (בהוצאת זמורה ביתן). קראתי אותו בין השיעורים באוניברסיטה, בנסיעות באוטובוסים, במשמרות הלילה שעשיתי בארכיון "מעריב". הצלחתי להזדהות איתו לחלוטין, כרבים לפניי, מפני שגם ישראל כאירלנד נתונה בין הדת לבין המציאות, בין שמרנות קיצונית לבין מחשופים נדיבים. "גם בארץ פוריטנית כמו זו יש הרבה מה לראות כשמדובר בבשר חשוף" (עמוד 76).

דנג'רפילד מאמין שהחיים הם הישרדות מרגשת, והסקס הוא נחמה נפלאה. "זהו לילה כל כך ארוך ונעים, אני מקווה שאוכל לזכור אותו בעיתות מצוקה. אצבעותיה העדינות, בחורה מלאת מתיקות, בודדה ולחה ונעה מעלי שוב ושוב, שוכן לבטח בחיקה ובין ירכיה, ראשי נודד, צובט ומדגדג, שערות מסתלסלות וריחות מוצפנים ותאוות בשרים וטעם מלח כמו בשחיה".

דנג'רפילד הג'ינג'רמן דוהר על כביש חייו ואת מתיקות השכחה הגואלת הוא מוצא במיטות שונות. "ואז חדל לשמוע את קול המיצמוץ של פיה וחש לרגע בכאב כששיניה צבטו ופעימות איבר הזכרות שלו הפולט את הנוזל המפרה אל גרונה, חוסם את קולה הרך ונוטף מצליליה ששרו את מנגינתו של לבה הבודד. שיערה היה פזור בקווצות נקיות על גופו ולמשך הרגע הדומם הבא הוא היה האדם השפוי ביותר בעולם".

הג'ינג'רמן הוא ספר נטול מעצורים. דונליווי, סופר גאון, מצליח לתאר את אחת הדמויות המגונות ומעוררות הקנאה בספרות המודרנית, אדם שבתוכו יש ללא הרף תמהיל של רעב פיזי לאוכל טוב, לסקס ולגאולה רוחנית. והספר הנפלא נפלא נפלא הזה, מסתיים במילים האלה:

אלוהים

רחם על הפרא

ג'ינג'רמן

עוד קריאה:

1

ימים שקטים בקלישי מאת הנרי מילר (לינק)

2

שירות הדואר מאת צ'רלס בוקובסקי (לינק)

3

שותפות לפשע מאת איאן בנקס (לינק)

 4

מה מעיק על פורטנוי מאת פיליפ רות (לינק)

 5

דונה פלור ושני בעליה מאת ז'ורז' אמאדו (לינק)

6

יוליסס מאת ג'יימס ג'ויס (לינק)