שותפות לפשע מאת איאן בנקס

היה זה ג'רמי בנת'ם פילוסוף מדיני, משפטן ורפורמטור חברתי ומשפטי בריטי. שראה "כאב" ו"עונג" כגורמים הבסיסיים של הקיום. בנת'ם כתב: "הטבע הציב את האדם תחת שני אדונים, כאב ועונג. רק הם יכולים להורות לנו מה עלינו לעשות, ומה נעשה בפועל. הם מושלים בנו בכל אשר נעשה, נאמר ונחשוב…"

(עקרונות המוסר והחקיקה 1781)

השילוב בין השניים, הכאב והעונג, מופיע גם ב"חלומות על ורדים ועל אש" של זוכה פרס נובל, הסופר השבדי אייבינד יונסון, שם מסביר האינקביזיטור המענה ש"רק מי שידע להתענג כל-כך על גופן של נשים רבות כל-כך, יידע להעריך את עצמת הכאב והייסורים שאגרום לו, כי הכאב הוא אחיו של התענוג".

 

כך גם הגיבור של "שותפות לפשע", קמרון קולי, חי את חייו. קולי הוא עיתונאי סקוטי המכור לאקשן. חייו בנויים ממועד הירידה לדפוס של הכתבה הבאה, ספידים, הסיגריה הבאה, משחק המחשב האחרון שיצא לשוק, ופה ושם איזה לילה מסעיר של סקס לא שיגרתי עם איבון, אשתו הגבוהה והיפה של החבר שלו, שנהנית לקשור את הגברים שלה כשהם עירומים ולשלוט בהם. או להישלט. תלוי.

מה שעושה את קמרון קולי מאושר במיוחד, זה לראות את שמו מתחת לכותרת הראשית בעיתון. יש לו מקור מסתורי שמדליף לו סקופים על מזימה שהושתקה לפני חמש שנים, ושמעורבים בה כוח, פוליטיקה וגם חשד לרצח. קולי מסתבך במעקב אחר סידרת מעשי רצח, אבל המשטרה רואה בו את החשוד העיקרי. הוא נאבק להוכיח את חפותו, תוך שהוא לכוד במחול מוות אינטימי, הזוי וגרוטסקי עם הרוצח האמיתי

קולי, למעשה, נע מהתפוצצות אחת לאחרת. הוא נרקומן של ריגושים. הוא מאפשר לאיבון לקשור אותו, אבל היא לא ממהרת לשחרר. "היא חוזרת לחדר, נושאת בידה האחת כוס מתנוצצת ובידה השנייה מאג מהביל ומחייכת בבוז, ואני יודע מה היא הולכת לעשות ואני אומר, "לא, בבקשה; רק תשחררי אותי; הרגליים, הידיים, הברכיים; יכול להיות שאף פעם בחיים אני לא אוכל יותר ללכת, בבקשה, בבקשה, בבקשה, …", אבל זה בכלל לא משפיע עליה; היא כורעת על ברכיה לפני ומרימה את הכוס אל שפתיה ומחליקה קוביית קרח אל פיה, מביטה בי ומחייכת ואז מורידה את פיה…"

חם – קר, בוער – קפוא, מקצה לקצה. כמו החיים שלו, כך גם הסקס שלו. קיצוני. "ואז קפה לוהט מהמאג אבל רק להרף-עין, זה לא מפסיק; ואז שוב הקרח, ואז הקפה, ואז הקרח, ואני בוכה עכשיו, בוכה ממש, מכאב ומתשוקה ומהתסכול הבלתי נסבל, בוכה ומתחנן; מפציר בה להפסיק, עד שלבסוף היא יורקת מפיה את קוביית הקרח האחרונה ומניחה את הכוס ואת המאג ליד גביע היין וניגשת ומתיישבת עלי מחדיר אותי במהירות ובקלות לתוכה והיא לוהטת יותר מהקפה, לוהטת עד כדי כווייה, לוהטת עד כדי להישרף, ואני משמיע "אה!" קטן של הלם כשהיא עולה ויורדת עלי ומניחה את אצבעותיה על צווארי ואת היד השניה היא מורידה מאחוריה…

את השליטה שהוא אוחז בחייו, קמרון קולי מאבד מרצונו במיטה, לאיבון, אלופת סקוטלנד באמנות התאווה,. "…ופתאום אני גומר, עדיין בוכה ומתייפח עם העוויתות המטלטלות אותי כולי והיא נעשית פתאום דמומה מאוד, לוחשת לי 'בייבי, בייבי', ואני מתיז ומשפריץ והתנועות מחריפות את הכאב שאני חש ברגליים ובזרועות ובמפרקים, אבל בעת ובעונה אחת גם ממתיקות אותו…"

איאן בנקס, בן 54, נולד בפברואר  1954 בדנפרמלין, סקוטלנד. הוא למד פילוסופיה וספרות אנגלית והוציא בגיל 30 את ספרו הראשון "בית חרושת לצרעות" (תורגם לעברית בשם "מבוך הצרעות"). תחת השם "איאן בנקס" הוא מפרסם את ספריו אבל תחת השם "איאן מ. בנקס" הוא מוציא ספרי מדע בדיוני. הוא זכה לפרסים רבים והפך בעשרים השנים האחרונות לאחד הסופרים הבולטים בבריטניה. לעברית תורגמו גם "ויט" שלו (שהיה גרוע, בעיני) ו"השחקן" (שהיה מוצלח).  כל ספריו עוסקים בגיבור עם פסיכוזה מסויימת ומשלבים את הנוף הפסטורלי עם פשעים מוזרים ויצרים אפלים.  הוא מזוהה עם השמאל הפוליטי הרדיקלי ועורר הדים כשקרע לגזרים את דרכונו הבריטי ושלח אותו במעטפה לרחוב דאונינג 10, לידי ראש הממשלה הקודם, טוני בלייר, במחאה על השתתפות צבא בריטניה בפלישה לעיראק. הוא חבר באגודה ההומנית של הסופרים הסקוטים ומעורב בפעילויות צדקה שונות למען ילדים ועניים. את "שותפות לפשע" פירסם ב-1993 והספר יצא בעברית בשנת 2000 בהוצאת "ידיעות אחרונות/ספרי חמד" בתרגומה של אלאונורה לב. 

 

שני קצוות הסקאלה, הכאב וההשפלה מצד אחד והתענוג האלוהי ותחושת ההתעלות מצד שני, מופיעים בכתיבתו של בנקס. בגלל האובססיה שלי לסקוטלנד וליוצרים סקוטיים, אני עוקב אחריו מגיל צעיר. אהבתי את "מבוך הצרעות" שלו, על נער פסיכופט ורוצח החי עם אביו ואחיו על אי נידח בסקוטלנד, כשהוא משכלל ללא הרף את יכולתו להזיק ולהכאיב לסביבתו. אבל  את "ויט" שלו תיעבתי. יש לו ספרים מעולים לצד ספרים איומים. ותמיד הכאב והתאווה שזורים בכתיבתו. בנקס מניע את הדמויות שלו בין התשוקה לבין התסכול, בין שיא היצר והתאווה לבין פחד המוות, בין הזינוק אל על לבין הנפילה.