אני מעריץ את ג'יימס ג'ויס, שהלך בעקבות תשוקותיו, לא התבייש בהן, ביטא אותן בכתב, לא בגד בערכיו ובאמונותיו ונסע ממקום למקום, כשהוא מוכן לשלם מחיר כבד תמורת מימוש הדברים שהוא מאמין בהם. הוא עזב את מולדתו, סירב להתכחש למיניות העזה שפעמה בו (ובאה לידי ביטוי בחייו ובכתביו) גם במחיר של חיי עוני, חרם ונידוי.
ג'יימס ג'ויס נולד ב-1882. גאון בשכלו וחלוש בגופו. בגיל 22 השתנו חייו בגלל אשה כשב-16 ביוני 1904 פגש את נורה בארנקל, חדרנית יפה, חריפת-שכל ושלוחת-רסן. הם יצאו לטיול מהפאב, על חופו של נהר הליפי. בסוף הערב היא לא היססה להעניק לו הרפיה מהירה והוא התאהב בה מיד. חוקי אירלנד אסרו על מגורים משותפים ללא נישואים וג'ויס שלא האמין בנישואים לקח את נורה ויצא למסעות בגלות. הם נדדו בין רומא, טרייסט, פאריז וציריך. ג'ויס מת מאולקוס בינואר 1941. בן 58 בלבד היה במותו.
"יוליסס" שלו הוחרם בשל פרק אחד שכלל את המונולוג של מולי בלום. קשה להבין זאת היום, פחות ממאה שנה אחרי שיצא לאור, אבל "יוליסס" נחשב לפורנוגרפי ומגונה. עותקים מהספר נשרפו במקומות שונים בעולם. ג'ויס העז לתאר את מיניותה של האשה ותשוקותיה. הדבר נחשב לחטא בלתי נסלח.
בדצמבר 1999, בסקר שערך המוסף לספרות של ה"סאנדיי טיימס", נבחר "יוליסס" כספר החשוב ביותר של המאה ה-20 – למרות שברור וידוע שמעטים טרחו להשקיע את המאמץ הדרוש לקריאתו. נדרשה לי שנה וחצי כדי לצלוח את שני הכרכים. המאמץ היה שווה.
בכלל, ג'ויס אהוב עלי מאוד. על דבלינאים שלו כתבתי במסגרת הפרויקט של איתמר זוהר. את דיוקן האמן כאיש צעיר קראתי בנשימה עצורה ובהתרגשות ועדיין, מדי פעם, אני חוזר לעיין בו. יש לי בבית גם את הביוגרפיה שנכתבה עליו וגם ספר נדיר שיצא בניו יורק, ג'יימס ג'ויס בפאריז: שנותיו האחרונות הכולל טקסט של סימון דה-בובואר וצילומים של הגאון ואהובתו.
כשפורסמו מכתביו של ג'יימס ג'ויס לנורה, אהובתו, הזדעזעו פוריטנים רבים מהביטויים העזים והקיצוניים של מיניות לוהטת שהיו בהם. ג'ויס כתב שם, בין היתר, שהוא מתגעגע לריח תחתוניה של נורה, לפיה הצבוע אדום היונק ממנו, לאצבעותיו הדקות הפולשות אל תוך אחוריה, ועוד. ג'ויס, שכל חייו היה איש דתי ורוחני, ראה גם בפורנוגרפיה ביטוי של יצריו וסוג של ביטוי אלוהי.
"הוא ממש משוגע בנושא של התחתונים ישר רואים עליו תמיד הוא תוקע עיניים בחצופות האלה שרוכבות על אופניים והחצאית עפה להן עד הקורקבן. אפילו כשמילי ואני היינו איתו ביריד, ההיא שלבשה מוסלין שקוף בצבע קרם נעמדה לה בדיוק נגד השמש, ככה שהוא יוכל לראות כל חלקיק שהיא לבשה מתחת…
כשהוא ראה אותי מאחור, אז שהוא הלך אחרי בגשם, אבל אני ראיתי אותו לפני שהוא ראה אותי, עומד בצומת הרולד רואד, בדיוק בפינה עם מעיל גשם חדש, ועם צעיף בצבעים צועניים, בשביל להבליט את הצבע עור שלו ועם כובע חום נראה כולו ממזרי…"
(מתוך "פנלופי"; תרגום: יעל רנן)
"הצטרכתי לבקש ממנו שיינק ממני, הם היו כל כך קשים
הוא אמר שזה יותר מתוק וסמיך מחלב של פרה ואחרי זה הוא רצה לחלוב ממני לתוך התה
טוב, הוא באמת עבר כל גבול
אין לו מתחרים…
הוא התעסק איתם איזה שעה, בחיי, כמו תינוק גדול צמוד אלי
כל דבר הם רוצים להכניס לפה
כמה הנאה שהגברים האלה מוציאים מנשים
אני מרגישה את הפה שלו אוי אלוהים אני מוכרחה להתמתח הלוואי שהוא היה כאן או שהייתי יכולה ללכת איתו עד הסוף ולגמור עוד פעם ככה אני ממש בוערת בפנים הכל אש … כשהוא הדליק אותי בפעם השניה בדגדוג עם האצבע מאחור גמרתי וגמרתי במשך חמש דקות אולי עם הרגליים שלי עליו הייתי מוכרחה להיצמד אליו אחרי אוי אלוהים רציתי לצעוק כל מיני דברים תזיין אותי או הכוס שלי או משהו…"
(עוד מהמונולוג של מולי בלום, "יוליסס", חלק ב'; תרגום: יעל רנן)
|
1 ימים שקטים בקלישי מאת הנרי מילר http://www.notes.co.il/boaz/63048.asp
2 שירות הדואר מאת צ'רלס בוקובסקי http://www.notes.co.il/boaz/63076.asp
3 שותפות לפשע מאת איאן בנקס http://www.notes.co.il/boaz/63130.asp
4 מה מעיק על פורטנוי מאת פיליפ רות http://www.notes.co.il/boaz/63162.asp
5 דונה פלור ושני בעליה מאת ז'ורז' אמאדו |
מוזיקאי, עורך ומשדר ברדיו 88fm, כותב על צלילים וצללים, חוויות והזיות. חי בגני תקוה, חולם על אנגליה.
תגובות
עכשיו כשאני חושבת על זה, בעצם, כל אלה שצחקו עלינו שאנחנו חננות שקוראים ספרים, לא תיארו לעצמם ולו לרגע, שהתשוקה הזו למילים היא ביטוי נשגב של התשוקה לחיים.
לא בטוחה אם הייתי קוראת לזה פורנוגרפיה, אפילו שזה כתוב כל כך בוטה יחסית לתיאורים יותר אירוטיים שהם קצת אמורפיים במהותם.
זה חלק מהכיף, זה סוג של פור פליי – לדבר על זה, לקרוא את זה, לרצות את זה.
זר לא יבין זאת.
מה לעשות, אנחנו, אנשי המילה הכתובה, אנשים אוראליים במהותנו.
אין ספק שאתה חוגג את עצמך פה בתקופה האחרונה
מקסים בעיני.
כי כשזה בא מאהבת אדם זה הכי נפלא שיכול להיות.
וזה מה שעושה את ההבדל.
הערה – מה עם לוליטה ?
שאלה
האם
david karauker
מופיע בארץ לפעמים ?
מה הסוד שהוא מקפיץ חברה צעירים לא יהודים בצרפת ,קראקוב וורשה ?
את קראת את הספר כמו שאני צנצנת.
מה עם הג'ינג'רמן
ב- 88 FM
ואני חושבת על הפער בין הקול השקט לבין מה שאתה מעז להוציא בכתיבה (או בעצם בכתיבה על הכתיבה)…
עושה חיוך בפנים
קניתי את יוליסס לא מזמן. התחלתי לקרוא וזה קשה בצורה בלתי רגילה. יכול להיות שאני צריכה לחפש את הקטעים המגרים ולהסתפק בזה? תרתי משמע…
אין קטעים מגרים ביוליסס ,טעות לגשת לספר באספקט של מין וגירויים זה לא ספר פורנוגרפי,ממליץ לקרוא מהתחלה פעמיים או 3 בהפרשי זמן
מה אתה כל כך רציני?
בחנות יד שנייה, ראיתי את הספר הזה לצד ספר על ג'ויס, ונזכרתי בכל האנשים שסיפרו לי שלא עמדו בזה ולא צלחו אותו, ולא מכירים כמעט אף אחד שצלח באמת. אז ויתרתי, והשארתי אותם על המדף למישהו קצת יותר אמיץ
took me two years to go over the 2nd chapter. 2 more to three more. maybe now with your words in my head i will try to make my way to moli blom – but that will have to be in hebrew though..
אשה אחת המליצה לקרוא את יוליסס ואת ג'ינרגמן גליתי שהיא רק התחילה לקרוא ואת הקריאה האמיתית היא קראה דרכי,כול הספרים הטובים שקראתי תמיד היו בהמלצת נשים