"פוזיציה", אדוארד אנרי אבריל (1843–1928)
בדיוק לפני 30 שנה, בתחילת 1982, חברת כנסת אחת כינתה את יונה וולך בשם "בהמה מיוחמת" בגלל שירה של וולך "תפילין". הח"כית לא הזדעקה כשיונה וולך כתבה על יונתן, שהילדים כורתים את ראשו, אבל קפצה כנשוכת נחש בשל אוננות נשית בשיר "תפילין".
אין זה מקרי. מגזרים שלמים באוכלוסיה מסוגלים להתמודד עם אלימות איומה ונוראה, אבל להתפלץ בשל גוף עירום או אקט מיני. מדוע אלימות כן, ועירום וסקס – לא? עירום וסקס מאפשרים לבחון את גבולות הנפש של אנשים שאינם יכולים להתמודד עם ייצוג של מיניות באמנות.
מתוך סרטו של אנדי וורהול "מציצה"
| סרטו של אנדי וורהול, 'BLOW JOB' משנת 1963, טישטש את הגבול שבין אמנות לפורנוגרפיה. מאחורי המצלמה עמד אמן מוערך שצילם סצינות מיניות. בברביקן בלונדון נערכת בימים אלה תערוכה מסקרנת ומעוררת פולמוס Seduced: Art and Sex from Antiquity to Now (עד ה-27 בינואר 2008) – שבה יצירות עתיקות ומודרניות המתארות סקס וארוטיקה מוצגות זו לצד זו.התערוכה מספקת סקירה היסטורית של מין באמנות על צורותיו השונות: כדים יווניים שסצנות מיניות מצוירות בתוכם, אמנות ארוטית מהודו, יפן וסין – ועד לג'ף קונס שעושה אהבה עם צ'יצ'ולינה ורוברט מייפלת'ורפ שתיעד כושים גדולים עם איברים שלא מן העולם הזה, סאדו-מאזו ואגרוף של גבר אחד הנתחב לעכוזו של גבר אחר. היצירות האלה הוצגו במוזיאונים.אמנים, מהעולם העתיק ועד ימינו, ציירי הכדים ביוון, אוגוסט רודן, גוסטב קלימט, אגון שילה, פבלו פיקאסו, רנה מגריט, אנדי וורהול וגם צלמת כמו נאן גולדין טרייסי אמין או אלינור קרוצ'י – כל אלה בדקו את גבולות המותר והאסור בהקשר של הצבת יצירות במוזיאון, ובהפכם את הצגת האקט המיני למשהו שאינו כרוך בבושה וסכנה.באופן די מוזר ומדהים עדיין רוב רובם של האמנים בעולם (בעיקר באמנות הקולנוע והצילום) מפחדים מכנות סקסואלית, אינטימיות ופרטיות. דומה שכדאי שוב להזכיר, שוב ושוב ושוב, את העובדה ההיסטורית שמה שפעם נחשב למגונה או סוטה הפך עם הזמן ליצירת אמנות.
לא מיותר להזכיר, גם הפעם, שאלימות חריגה וקיצונית מוקרנת ללא הגבלות. הצנזורה בארה"ב, באיראן ובישראל גם יחד תמיד מחמירה עם סצינות מין ועירום ובאותה עת מאשרת בקלילות נינוחה סצינות של שפיכות דמים וביתור איברים. הצדקנים הגדולים ביותר מנסים לכרוך את שני הדברים גם יחד. "מין" + "אלימות". משל היה מדובר באותה משפחה. ולא כך הוא הדבר. "מין" אינו שווה ל"אלימות". ליטוף שדיים או משגל מלא אינו זהה בשום צורה ואופן לניסור רגל במשור חשמלי. אנשים שבעיניהם סקס ואלימות הם שני צדדים של אותה מטבע הם אנשים שלא הייתי שותה איתם קפה ולא הייתי מזמין לביתי. אלה אנשים שמפחידים אותי. |
L'Origine du monde ("מקורו של העולם") גוסטב קורבה, 1866
ילידת רומא, 1975, אסיה ארג'נטו היא בתו של במאי הקולנוע המפורסם מאוד דריו ארג'נטו.
אווה גרין ב"החולמים" של ברנרדו ברטולוצ'י, מתחפשת ל"ונוס ממילו"
הלן מירן, חוקרת, "החשוד העיקרי". 1991
מוזיקאי, עורך ומשדר ברדיו 88fm, כותב על צלילים וצללים, חוויות והזיות. חי בגני תקוה, חולם על אנגליה.
תגובות
אבל הצגת ערום. יש מרחק גדול בין הצגת גוף ערום ובין הצגת אקטים מיניים שאורגנו במיוחד לצורך אומנות.
ולגופו של עניין, בשימוש במין, כמו באלימות, באומנות, יש שתי בעיות – הייצור והייצוג.
מבחינת הייצור, כמו שאני אתנגד לעבודה שפוגעת פיזית במישהו על מנת לשרת את האומנות (דוגמת הרעבת הכלב המפורסמת) אני אתנגד לכפייה (אפילו באמצעות תשלום) של אקטים מיניים למען האומנות. במישור הייצוג, אני אתנגד לטקסטים המציגים אלימות באור חיובי, מינית או לא מינית.
שאלתך, "אמנות או פורנו" מניחה שהאחד מוציא את השני.
זה לא נכון.
פורנו יכול להיות אמצעי אמנותי.
פורנו יכול להיות נושא אמנותי.
אמנותיות יכולה להיות אמצעי לפורנו.
אני חושב שבתצלומים שהצגת אפשר לזהות את כל השלושה.
הכותרת שלי לא מדוייקת. אני אשנה אותה.
פורנו יכול להיות אמצעי אמנותי. בהחלט.
מדוע לא הבאת דוגמאות של עירום גברי כמקבילה והאם המונחים "פורנו" "או "אמנות" מתייחסים בלעדית לעירום הנשי? אני כאישה סבורה שגוף גברי הוא אמנות בפני עצמה כמו עירום נשי, וכאמנית אני יודעת שניתן להפוך כל יצירה, פורנוגרפית ככל שתהיה, ליצירת אמנות אם אציג אותה במתחם מוזיאון או גלריה, ואכנה אותה כך. השאלה שצריכה להיתה להישאל במאמר הזה, היא "מהי אמנות" ולא אם פורנוגרפיה היא אמנות ולהפך. (:
צ'סטי מורגן מה-זה מזכירה לי את סופיה לורן!
ההשקפה שלי היא שאין אמת אחת לכל אחד. מה שבעיני מאן דהוא נחשב ל-X – יראה בעיני זולתו כ-Y. תלוי גם כיצד מגדירים את המונחים הללו. אם פורנו הוא ניצול של הזולת לצרכי מאן דהוא ו/או מניפולציה על הזולת לטובת צרכים אישיים של יוצרו, הרי שזה מוקצה, מבחינתי. גם המושג "ניצול" נתון לבחינה, כמובן.
גם אלימות, שלא לצורכי מלחמה והרג, כשהיא מופעלת בידי אנשים הבוחרים לבטא עצמם בצורה זו והם עושים זאת עם אנשים שבוחרים להסכים לזה, אינה מוקצית, מבחינתי. קוראים לזה סאדו-מאזו. אף שאין זו כוס הקפה שלי, אין לי בעיה עם אנשים הבוחרים בזה ואינם מכריחים אותי להשתתף.
חומר למחשבה: אף שיש סכנת התקהות, יכול להיות מעניין לבחון אם הצגת אברים כרותים ושאר זוועות מסייעת להפחית מן האלימות הגורמת לזה. אני יוצאת מתוך נקודת ההנחה שאין זה כך.
תודה, בועז, על מאמר מעניין ורב השראה.
שההבדל הראשוני הוא בפוקוס.
פורנו ממוקד בראש ובראשונה בתגובה של המתבונן,
במטרה ברורה מאד.
אומנות מתרכזת בראש ובראשונה במהות היצירה עצמה.
וכמובן שבכל אחד מהשניים ניתן למצוא את השני.
כמו כן, מסכימה עם האחת ואף רציתי לקשר לציורים של מוזיקאי ואומן בשם
Arrington de Dionyso , אבל כרגע זה בלתי אפשרי. בכל אופן, כדאי להתרשם,,
כן. הוא מעניין, ארינגטון. אבל הוא לא קיצוני. והוא בטח לא פורנו-גרף.
שקוראים טוב (היטב, למי שמתעקש) את מה שאני כותבת.
http://viewmorepics.myspace.com/index.cfm?fuseaction=user.viewPicture&friendID=134796329&albumId=1211667
אולי הקישור יעבוד
הסיבה שחברת הכנסת הדתיה "הזדעזעה" היא, שהם לא מודים שבמגזר שלהם מישהו בכלל מאונן.
טרקבאקים
[...] This post was mentioned on Twitter by boaz cohen, boaz cohen. boaz cohen said: http://bit.ly/aWKJkx עירום יותר מאלימות. סקס יותר טוב מרצח [...]