אנגלים, תקליטים ועלים

צילום: עמירם לוי

 

 

סיימתי עכשיו את ספרו של יורם ברונובסקי, החיים וכל קסמם הרע ואני ממליץ מאוד לכל אוהביי ואהוביי לקרוא אותו. הוא נכתב בלונדון במהלך שנות השבעים והוא רווי בטעם טוב, בהשכלה רחבה, באווירה ובידע. מסוג הספרים שגורמים לך לחוש חמצן אינטלקטואלי ורגשי הממלא את המוח ומרחיב את הדעת, בניגוד לתבן והזבל הגודש את חיינו כיום בממלכת הישרדות בין נינט טייב לבין מירי בוהדנה

 

הספר של ברונובסקי עורר בי צער עמוק על כך שלא הצלחתי להגשים את חלום חיי ולרכוש בית בלונדון, שבו אוכל לגור חמישה חודשים בשנה. הוא גם עורר בי געגוע עז לעלים. עלי שלכת, עלים צבעוניים, לחים, עלים המרצפים את קרקע היער הגשום, געגוע לטיול אחר הצהריים בהמסטד, תה חם עם חלב ב"ארט קפה", חנות הצעצועים והספרים לילדים בסמטה המובילה להסמטד הית' הפראי, תערוכת ציורים של ג'יימס אנסור, מופנמות מלנכולית, ספרים ישנים למכביר משנות השישים

 

לשבת מול החלון הגדול בקווינס פארק ולהביט בגשם יורד. את כל החופש שלי אני רוצה לבלות ככה. עם שלושה-ארבעה תקליטים של ניק דרייק ברקע, ברהמס אינטרמצי אופוס 118, גלאסוורקס של פיליפ גלאס, קיץ אינדיאני של אל סטיוארט, אני והספרים, התה והמוזיקה

 

בלייז פסקל אמר: כל סבלו של האדם נובע מכך שהוא לא מסוגל לשבת בחדר אחד לבדו במשך שעה". אני מסוגל לשבת שעות, מול הגן השטוף גשם, עם הספרים, והמוזיקה

 

 

 

 

גשר לונדון. בין האנדרטה לשריפה של לונדון, בצד הצפוני, לבין קתדרלת סאת'רק שבדרום, הסירות על הנהר האפור, השמיים אפורים, הלבנים אפורות-כחלחלות, צבעים של חורף, הכל אפור, העיר באפור, השמש לא מסנוורת את התודעה, העפעפיים לא מתכווצים בבעתה, האור לא קודח אל תוך תוכך, העולם רך כמו תחרה, ההליכה אינה הליכה, יותר ריחוף לאורך המים, עם ריח מעורב של טחב וצ'יפס שאופף את הצעידה וטיפות זעירות של גשם מצליפות בעדנה ענוגה על הפנים

 

 

אני אדם נוסטלגי בעולם סלולרי, תיבות אדומות מושכות את לבי, כי אלה היו צינורות הקשר עם העולם הישן שמחוץ לכאן, כיס מלא במטבעות של 50 פני, 10 פני, בלופ, נפל לו עוד מטבע: "אמא, את שומעת, זה אני, אין לי הרבה זמן, הכל בסדר, כן, גשם, קר, נעים, נהדר, מתגעגע לאבא ואלייך, לא מתגעגע לארץ, לא, לא יודע מתי אחזור, מה? מה?!"  הסתיימה השיחה. אני יוצא מהתא, פותח את המטריה, עוצר בדוכן העיתונים כדי לקנות ניו מיוזיקל אקספרס הולך ללא מטרה ברורה במעלה הרחוב

 

 

יש עליה עצומה במספר האנשים הרוכשים ספרים ב"אמזון", באמצעות האינטרנט, אני אוהב את "אמזון", אבל שום דבר לא ישווה, בעיני, לחווית השיטוט-דפדוף בחנות ספרים רצינית. "פוילס", למשל

 

על "פוילס" שמעתי הרבה בטרם הגעתי ללונדון. דודי חובב הספרות והספרים היה מבלה שם ימים שלמים, וארגזים היו מגיעים אל ביתו הרבה אחרי שחזר ארצה, במשלוחים שעליהם היה מודפס בגדול שם החנות פוילס – עם

ספרי קולנוע, צילום, שירה אנגלית

 

ובפעם הראשונה שנשאבתי פנימה, לא ידעתי את נפשי. הנשימה נעתקה מרוב שפע. נכנסתי בבוקר ואת הבועה שאפפה אותי ניפץ מוכר אדיב, שנקש על כתפי אחרי שש שעות. מבלי שחשתי עברו להן שש שעות, כל כולן במחלקה אחת בחנות הענק, יקום הספרים האולטימטיבי של לונדון. ב"פוילס", חנות הספרים הגדולה בעולם הקיימת למעלה ממאה שנה, נמצאות גם שני חנויות אורחות: חנות הג'אז של ריי וחנות סילבר מון שכל כולה מוקדשת לספרי נשים

 

 

 

ברחוב ברוויק שנמצא גם  בסוהו, במרחק הליכה מ"פוילס", נמצאת גם סיסטר ריי – חנות התקליטים השניה הכי טובה בעולם (הראשונה, בורדרליין רקורדס, נמצאת בדאבלין, במדרחוב). המבחר העצום ב"סיסטר ריי" כולל דיסקים שלא חלמתם למצוא וגם תקליטים ששכחתם מקיומם. תקליטי פאנק ותקליטוני פאנקי, רוק אלטרנטיבי סקוטי ואלקטרוניקה קלאסית משנות השבעים. פוסטרים ועיתונים מהימים שבתקליט היה חור. בפעם האחרונה שהייתי שם יצאתי עם חור גדול בתקציב, ועם 20 תקליטים ודיסקים שגרמו לי לטבוע בריר של עצמי. הרחוב היה ריק. הסתכלתי קדימה והבנתי מדוע אני מרגיש כמו כמו בתוך חלום ויניל משנות התשעים. ברחוב ברוויק צילמו את 'אואזיס' לעטיפת תקליטם השני, וואט'ס דה סטורי? מורנינג גלורי

 

Sister Ray
a34-35 Berwick St, W1 

LONDON